משנה שכיר חלק א· רבי יששכר שלמה טייכטל
סימן לג
עוד להאברך החו"ב הנ"ל.
ע"ד שהקשה מ"כ ידידי על הדרישה בסי' קפ"א שהקשה אמאי דרשינן והתקדשתם והייתם קדושים על ברכת המזון שטעון מים אחרונים ולא על שאר ברכות ותירץ משום דאין ברכה דאורייתא רק ברכת המזון - וע"ז הקשה מעכת"ה נ"י דהרי דעת הטור דברכת זיין מינים ג"כ הוי דאו' וא"כ למה לא צריך גבי ברכת הז"מ מים אחרונים עכקו' מעלת ידידי נ"י ונראה בס"ד דלק"מ דודאו עיקר הטעם של מים אחרונים דוקא משום להעביר הזוהמה נתקנה ומה"ט כתבו תוס' בפרק כל הבשר דלא צריך ברכה עלי' והקרא אסמכתא בעלמא ועיין שם בתוס' חולין ק"ה דביארו דדרשא והתקדשתם אסמכתא היא והעיקר היא בא להעביר הזוהמא ואינו דומא למים הראשונים שהוא מצוה בפ"ע עיי"ש היטב - ורק דהי' קשה להדרישא, א"כ דתקנת מים האחרונים הי' שלא לברך בידיים מזוהמות א"כ אם יקרה לפעמים בתוך הסעודה שיצטרך לברך איזה ברכה ויהי' לו ידים מזוהמות דג"כ יצטרך מים להעביר הזוהמא תחלה ואח"כ יברך ובאמת לא נהגו כן וע"ז תי' דדוקא בברכה דאורייתא נתקנה ולא דוקא משום זוהמא לחוד אבל ודאי דעיקר הטעם הי' משום זוהמא ורק משום דזה לחוד עוד לא היו עשו תקנה ורק דצריך לשניהם דיהי' ברכה דאו' וגם דיהי' לו ידיים מזוהמות ושניהם כאחד טובים א"כ היכא דליכא זוהמא אף דהיא ברכה דאו' לא תקנו כלל ע"ז והשתא נהי דברכת מעין שלש הוי דאו' מ"מ כיון דליכא שם זוהמא דהא מיירי באכל בלא קביעת סעודה דבקבעת סעודה צריך לברך ברהמ"ז ואז באמת נוטלין מים אחרונים ובלא קביעת סעודה אין אוכלין דברים מזוהמין ואפילו אם יתרמי דאכל מ"מ כיון דאין הדרך בכך הוי מילתא דלא שכיח ולא גזרו רבנן והיכא דיהי' בידיים מזוהמות היינו באמצע הסעודה ויצטרך לברך איזה ברכה אפ"ה לא תקנו שיטול ידיו תחלה כיון דל"ה ברכה דאו' כן נראה לי בכונת הדרישה ונכון לדעתי וא"ש ודו"ק -
ידידו"ש לנצח.
ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל.