אור ברסלב

משנה שכיר חלק א· רבי יששכר שלמה טייכטל

סימן לב

סימן לא

בעזה"י ג' חקת תר"ע לפ"ק בוסערמין יצ"וץ

שלו' תנינא לידידי האברך המופלג בתורה חריף ובקי כמו"ה אליעזר גרינפעלד נ"י יושב בשבת תחכמני בק"ק קאלוב יע"א.

אחדש"ה באהבה הנני בא בשניות מדברי סופרים ע"ד אשר טען עלי במה שחלקתי בין הנושאים בין מצות זימון הנאמר בפסח למצות זימון הנאמר בברהמ"ז וכמו שכתבתי במכתבי הקדום - וע"ז כתב כת"ה דאינו כן דגם גבי ברהמ"ז החיוב עליו לחזור בכל מה דאפשר והאריך בחבילות ראיות ובהוכחות מספרים הרבה אין קץ - ידידי צמודי נ"י אם כי דבריו נאמנים וצדיקים עכ"ז אני על משמרתי אעמודה שחילוק רב ביניהן וכעין שחלקתי בתשובה ראשונה אבל לא ביארתי הדברים הדק היטב - ועתה בעזה"י אוסיף מיא ואוסיף קימחא למלא דבריי הראשונים - כל זה אמת דגם בברהמ"ז יש חיוב להדר אחר זימון וכאשר מפורש יוצא מכל אלו הראיות שהביא מעלתו נ"י אולם עוד יגדל ממנו החיוב זימון דפסח בעשר מעלות ואין עולין במשקל אחד, וממקומו הוא מוכרע דהרי מקור של אלו הדברים הוא ברא"ש פרק ערבי פסחים סי' ל"ב ושם הוכיח הרא"ש דאין צריך לחזור אחר שלשה בעלמא רק בליל פסח דאל"כ למה קרי להו ד' כוסות הא ליכא אלא שני דטופיינא דקידוש וברכת המזון בעלמא נמי איתנייהו אלא ודאי בעלמא אין צריך לחזור אחר שלשה ובליל פסח צריך לחזור וכן קידוש בעלמא נמי אין צריך כל כך לחזר אחר יין אלא יקדש על הפת ובליל פסח צריך לחזר אחר היין עכ"ל הרא"ש ז"ל עיי"ש - הרי דאף גבי קידוש כתב כן הרח"ש דאין צריך לחזר אחר יין אף דבאמת כמה מהחיוב על האדם להדר שיהי' לו יין לקידוש וכמה הבטחות נבטחו להמקדש על היין בכמה דוכתא באגדת חכז"ל ועיין פסחים ק"ו דדרשו זכור את יום השבת לקדשו זכרהו על היין ובתוס' שם כתבו די"ל דדבר תורה היא ועיין בסי' רע"א סעי' ג' דמי שאין ידו משגת ליין קידוש ולצורך הסעודה יין קידוש עדיף עיי"ש הרי נראה בעליל דעד כמה גדול החיוב לקדש על היין ואפ"ה כתב הרא"ש דקידוש מקרי אין צריך לחזר עליו - וע"כ צריך לומר דלגבי חיוב דפסח הוי זה כמו דאין צריך לחזר עליו דהא גבי פסח קיי"ל דמוכר כסותו ומחזיר על הפסחים בשביל ד' כוסות וגבי שבת בודאי דאין צריך למכור כסותו וגם אין צריך לחזור על הפסחים בשביל יין קידוש דהא אמרו עשה שבתך חול ואל תטצרך לבריות וע"כ ודאי דלגבי פסח דהחיוב גדול מאד מקרי חיוב דשבת דאין גדול כ"כ אין מחיוב נגדה וזה שדייק הרא"ש בלישני' וכתב הני שני תיבות "כל כך" היינו לומר דודאי גם בזה איכא חיובא רבה להדר אחריו אבל לא "כל כך" כמו בפסח דבפסח גדלה החיוב של יין עד למאד עד שיש לומר על קידוש של כל השנה דלגבי החיוב של פסח מקרי אין צריך להדר עליו וזה ביאור דברי רבינו הרא"ש בבירור - ועפ"י כונה זו אמר ג"כ גבי זימון דברכת המזון דכל השנה דאין צריך לחזר אחר זימון בעלמא נמי כונתו "דכל כך" אינו מצווה דמחד טעמא קדייק להו מכח קושיא הנ"ל דאל"כ למה קרי להו ד' כוסות א"כ ודאי דרצה לומר "דכל כך" כמו בפסח ליכא חיוב בעלמא אבל עכ"פ איכא חיובא בכל ימות השנה להדר אחר זימון אבל לא "כל כך" כמו בפסח דבפסח יגדל החיוב הרבה מאד - והטעם דלמה באמת יגדל החיוב בפסח כ"כ הוא משום דעיקר מצות סידרא דפסח נתקנה ע"ד זה וכמו שהביא בהדיא הרא"ש שם בשם מדרש תהלים אבל לא כן בעלמא דעיקר קידוש לא נתקנה דוקא על היין וגם מצות ברהמ"ז לא נתקנה דוקא בזימון ע"כ לא גדול חובו כ"כ משא"כ בפסח דעיקר דבר לא נתקנה אלא באופן זה ע"כ גדול חיובו כ"כ -

תדע שכן הוא שהרי אף למה שנראה מכל אלו הדברים שהביא מעלתו נ"י דמצוה להדר אחר זימון בעלמא מ"מ פשוט הדבר דזה דוקא באם היו כבר שנים אז מצוה להדר אחר שלישי אבל באחד שישב לאכול ודאי דליכא עליו חיוב כלל לחפש אחר שנים אחרים שיאכלו כדי לברך במזומן וכן משמע בהדיא מלשון המחבר בסי' קצ"ג שכ' בזה"ל ושנים שאכלו מצוה שיחזרו אחר שלישי שיצטרף עמהם לזימון עיי"ש וכן נראה מדברי הלבוש שהביא הדברי חמודות בפרק שלשה שאכלו ס"ק פ"ג וז"ל שם כשם שמצוה לחזר אחר ג' כשהן שנים משום דברוב עם הדרת מלך כך כשהם תשעה מצוה לחזר אחר עשירי אבל בפחות אפשר דלא אטרחו רבנן עיי"ש - הרי מפורש יוצא מדבריו דדוקא כשהם שנים מצוה לחזר אחר שלישי אבל לא באחד - וגבי פסח אינו כן דכל יחיד מוכרח להדר אחר שנים שיהיו ג' יחד כמו שהבאתי לעיל בשם הרא"ש דכל סידור דפסח הכי נתקנה כשהם שלשה יחד ראוי לזימון - א"כ נראה בעליל בכמה גדלה חיוב דזימון הנאמר בפסח מזימין הנאמר בעלמא - א"כ לפי"ז ברור הדבר דמה שכתב הרא"ש דבעלמא אין צריך לחזר אחר זימון ודאי דלא היתה כונתו דלא צריך כלל להדר אחר זימון ורק כונתו הי' א קושייתו שהקשה למה נקראו ד' כוסות כיון דבלאו"ה מחיוב בכוס של ברהמ"ז וע"ז תי' דבעלמא אין מחיוב כ"כ כמו הכא והראי' ע"ז דאפילו ביחיד מחיוב להדר וע"כ דמכח כוס דד' כוסות מחיוב לחזור ולא מכח כוס דברהמ"ז א"כ שפיר הוי לה טופיינא וע"ז כיון גם המג"א בפשט המחבר דנלקחים מדברי הרא"ש הנ"ל והדברים פשוטים ואמתיים ודו"ק -

והשתא בעת כתבי נפל במחשבתי שיש לומר עוד יותר טפי דהרי הרא"ש מדבר שם מיחיד דכתב דעיקר הדבר לא נתקנה ביחיד רק דצריך להדר אחר שלשה וביחיד באמת בעלמא אין צריך להדר כלל וכלל לא אחר שנים שיהיו ג' א"כ שפיר כתב הרא"ש שם משא"כ בעלמא דאין צריך לחזר אחר זימון והכונה באמת דאין צריך כלל משום דבאופן זה דקאמר הרא"ש ר"ל ביחיד באמת אין צריך כלל לחזור אחר זימון משא"כ ל פסח דגם באופן זה צריך לחזור אחר שלשה וזה נראה לי יותר אמת בכונת הראש מהפירוש הראשון שכתבתי דהכונה הי' דכל כך אין מצוה לחזר בעלמא כמו בפסח וכמו שכתב באמת הרא"ש כן גבי יין קידוש דכל השנה אם דגם זה נכון אבל מה שכתבתי עתה נראה לי יותר מדלא כתב הרא"ש הני תיבות "כל כך" גבי זימון כמו שכתב גבי קידוש ע"כ דרצה לומר דגבי זימון ליכא בחמת שום חיוב כלל להדר אח"ז והטעם יען שהוא מדבר מיחיד וביחיד באמת ליכא חיוב כלל בעלמא כן נראה לי ברור בכונת אדונינו הרא"ש - ואם כנים דברינו בכונת הרא"ש ז"ל הסירותי מעליו קושיא הגדולה שהקשה עליו המעדני יו"ט בפרק שלשה שאכלו ס"ק ס' שתמה עליו שדבריו סותרים זא"ז דבפרק ערבי פסחים כתב דבעלמא ליכא מצוה כלל להדר אח"ז ובברכות אמר דשפיר איכא מצוה בזה - אבל בהנ"ל א"ש וליכא שום סתירה דבאופן זה דהוא מיירי בפרק ע"פ ביחיד דאמר דכל יחיד מחיוב להדר אחר ג' משום דסידור דפסח לא נתקנה ביחיד באופן זה באמת בעלמא ליכא חיוב כלל וזה פשוט ואמת ואין אני רואה שום סתירה ולא ריח קושיא כלל עד שאני תמה על מרן בעל תיו"ט שלא הרגיש בזה - אבל עכ"פ שפתי הרא"ש ברור מללו בזה דבפסח גדלה חיוב דזימון מבשאר ימות השנה ומטעם שביארתי והן הן הדברים בעצמן שכתב אדונינו המג"א בסי' תע"ט על המחבר שכתב מצוה לחזר אחר זימון דדוקא להלל אבל לענין ברהמ"ז דינו כמו בשאר ימות השנה ודאי דכונתו הי' לכל מה שכתבתי דבפסח גדלה החיוב מבעלמא והא ראי' דגם יחיד חייב להדר וזאת לא מצינו בעלמא רק בשנים יש חיוב לחזר אח"ז כדמוכח בסי' קצ"ג מהמחבר שכתב ושנים שאכלו מצוה שיחזרו כו' משא"כ הכא בפסח וא"כ לפי"ז דברי המג"א כראוי מוצקים -

ולפי האמור נראה לי ברור דראיית המג"א לא הי' רק מסי' קצ"ג ועפ"י הכונה שכתבתי ולא כמו שכתב המחה"ש דראייתו הוא מסי' קצ"ז דבזה באמת דבריו תמוהים מה ראי' יש משם וכמו שתמה מעלתו נ"י אבל מסי' קצ"ג באמת ראי' טובא איכא לדבריו ועפ"י הכונה שכתבתי - ונראה לי לומר עוד דבמג"א גופא הי' כתוב כן בדפוסים הראשונים לעיין בסי' קצ"ג דהא חזינן מהמחה"ש דגי' אחרת הי' במג"א דהרי כתב המחה"ש וז"ל בסי' קצ"ז כצ"ל הרי תראה דבספרים אחרים הי' כתוב ציון אחר רק דהוא הגיה דצ"ל סי' קצ"ז וא"כ לא נפלאת לומר דבאמת הי' מצויין במג"א על סי' קצ"ג וכיון למה שכתבתי וכן נראה לי האמת ודברי המג"א אמיתיים וגם דברי הרא"ש עולין שפיר בלי שום סתירה והדברים אמיתיים לפע"ד ב"ה ודו"ק -

ידידו"ש לנצח.

ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל.

תוכן העניינים

משנה שכיר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה