משנה שכיר חלק א· רבי יששכר שלמה טייכטל
סימן כג
בוילקט יוסף שנת תרע"ג סי ע"ד הביא לנו בד הרב הה"נ צבי הירש פרידלינג נ"י מזאמושטץ קו' הגאון ר"מ בנעט ז"ל בשבת קל"ג דפריך ואי איכא אחר ליעבד אחר הא קיי"ל כ"מ דאיהו ל"מ עביד ל"מ שליח עכקו' רבן של ישראל הנ"ל וכתב הוא לתרץ עפי"ד מרן הגרע"א ז"ל בדרו"ח דהעלה דכמו דאמרי' בקידושין מ"ב לפי הס"ד דאין שליחות מ"מ באית לי' שותפות בגוה מהני ה"ה בכל מילי דלא שייך שליחות מ"מ אם יש להשליח חלק בדבר יכול להשוות שליח עכ"ד הגרע"א ז"ל ועפי"ז העלה בס' כלי חמדה להגאון מו"ה מאיר דן פלאצקי שליט"א דבכל המצות כיון דכל ישראל ערבים זל"ז הוי כדאית לי' שותפות בגוה ול"ק מהא דקידושין דדחי הש"ס דלמא שאני פסח דאית לי' שותפות בגוה תפ"ל כיון דשחיטת פסח מצוה היא והו"ל תמיד כשותפות דז"א דהתם הוי קודם מ"ת ועדיין לא נכנסו ישראל לכלל ערבות אבל באמת לאחר מ"ת שנכנסו לערבות תמיד איכא במצות שותפות ושייך הסברא אית לי' שותפות בגוה עכ"ד הכלי חמדה - א"כ ממילא מתורצת קו' הגאון מהר"מ בנעט ז"ל הלא במילה שהוא מצוה שפיר יכול לעשות שליח אף במקום דאיהו ל"מ עביד דהיכא דאית לי' שותפות נפל האי כללא לגמרי עכ"ד הרב ר' הירש הנ"ל -
הנה במה שהעלה דבמצוה לא שייך האי כללא דהיכי דאיהו ל"מ עביד לא משוי שליח מכח סברת הגרע"א והכ"ח הנ"ל דברים אלו מופרכים מדברי הש"ס ב"ק דף ק"י דאיתא שם האי זקן וחולה ה"ד אי מצי עביד כו' ואי דל"מ עביד שליח היכא משוה עיי"ש והא שם מצוה הוי וכהן לכהן ודאי הוי בכלל ערבות ואפ"ה פריך בגמרא ואי דלא מצי עביד שליח היכי משוי ועוד יותר יש לתמוה מדרב ששת דאמר אם הי' כהן טמא בקרבן צבור ניתנה לכל מי שירצה ועבודתה לאנשי משמר ופריך הש"ס ה"ד אי דאיכא טהורים טמאים מי מצי עבדי ופרש"י וכיון דלא מצי עבדי שליח היכי משוי עיי"ש - והרי שם בקרבן צבור ודאי דאית לי' שותפות בגוה דהא מקופת כל ישראל באה ל"מ לריב"ז דסובר דכהן שוקל א"כ פשוט דאי"ל שותפות בגוה רק אפי' לבן בוכרי דסובר דכהן אינו שוקל אפ"ה ודאי דאית לי' חלק בקרבנות צבור דהגע בעצמך וכי אינן צריכין לכפרה וקרבנות צבור לכפרה הן באין ועיין מנחות כ"א דהב"ד זכו להו המלח ועצים אפילו לאכילתן כ"ש שהב"ד זכו להו הקרבנות גופא לענין שיהי' להם חלק בקבנות צבור הבאים לכפר (ועתה יצא לאור ספר שו"ת פני מבין להגאון ר' נתנאל הכהן מאוי-רווארוש ווארוש ז"ל וראיתי בסי' כ"ה אות ז' שחקר לבן בוכרי שהכוהנים פטורים מלתת שקלים איך נתכפרו בקרבנות צבור וכתב דאפשר דלב בי"ד מתנה שהקרבנות יכפרו גם עליהם והניח בצ"ע - ופלא שלא העיר מש"ס מנחות הנ"ל) א"כ אית לי' שותפות בגוה אפ"ה קאמר בגמרא דהיכא דל"מ עביד ל"מ שליח וכן עיין תוס' נזיר י"ב לענין חלה מובא ביו"ד סי' שכ"ח בב"י ובב"ח סי' שכ"ז ובקצה"ח סי' קפ"ב ואולי משם אין ראי' כ"כ די"ל דנשים לנשים לא נתערבו אבל עכ"פ מש"ס דבב"ק הנ"ל שפיר קשה וע"כ דליתא לדבריו הנ"ל ודו"ק -
ומה שהביא בשם הגאון מאיר דן שליט"א דקודם מתן תורה לא שייך האי סברא דמשום מצוה יהי' חשוב כשותפות דהא עדיין לא נתערבו, מצאתי בספר פנים יפות למרן הפלא"ה בפ' אמור שכבר קדמו להגאון כ"ח בסברא זו דבמצוה יהי' חשוב אית לי' שותפות בגוה אך כתב עוד יותר דאף קודם שבאו לכלל ערבות שייך במצות סברא דא"ל שותפות מכח דנשמת ישראל שורש א' יש להם וע"כ א' מוציא חברו ועיי"ש (ובאמת יש מקום עיון לדבריו למה הי' צריך כלל לערבות בערבות מואב דהא בלאו"ה אגודים זב"ז משורש נשמתם שהוא אחד וכשלו איש באחיו בעון אחיו אף בלי ערבות כלל וכדברי הפלא"ה שם שכ' דמפסוק זה אחד חייב בעד חברו עיי"ש - גם ק"ל דא"כ מה שאחד מוציא חברו ל"ה מטעם ערבות רק מכח שהם מצד נשמתם שורש א' ומה שאחד עושה הוי כמו שחברו עשה זאת עיי"ש בפנים יפות א"כ לפי"ז למה חלקו בין חיוב דאורייתא לדרבנן ר"ל מי שהוא דרבנן אינו מוציא חברו שהוא דאו' וכן בין נשים לאנשים עיין ברא"ש ברכות לדבריו הי' צריך להיות דכל א' מישראל יהי' מוציא חברו באיזה אופן שיהי' יען דשרשם אחד בשלמא אם הוא מטעם ערבות אינו יכול לערב בשבילו רק כל כח שיש לו ע"כ אם הוא דרבנן וחברו דאורייתא א"מ אבל אם הוא מכח שורש נשמה לא שייך האי טעמא וצ"ע ודו"ק) -
עוד כתב הרב ר' צבי פרידלינג הנ"ל בישוב קו' הג' מהר"מ בנעט ז"ל עפי"ד המחנ"א בה' שלוחין ס"ט דהיכא דבדיעבד מהני מעשיו מקרי מצי עביד ומשוי שליח וא"כ כיון דבדיעבד אם מל האב בעצמו מהני כיון דרק יומא קגרם כמבואר בחו"מ סי' ר"ח ובשו"ת רעק"א סי' קע"ד ובפ"ת רס"י רס"ו ע"כ שפיר מצי משוי שליח עכ"ד כבר קדמו בדבר זה בספר קטן ישן נושן נקרא בשמו משנה לחם מר' יחיאל מיאברוב נדפס בשנת תקי"א הוא הקשה קו' הגאון מהר"מ בנעט הנ"ל ומתרץ כיון דבדיעבד אי עבר האב ומל מהני אף דלכתחלה אינו רשאי מ"מ מקרי מצי עביד משא"כ לענין כהנים דבעי הש"ס לאוכוחי דשליחא דרחמנא נינהו מהאי טעמא התם אי עביד ישראל לא עשה ולא כלום עיי"ש עכ"ד הספר הנ"ל אבל באמת גם על זה קשה לי מש"ס דבב"ק הנ"ל דפריך ואי דאיכא טהורים טמאים מי מ"י עבדי ולא משוי שליח לפי"ד המהרש"ל ביבמות דף ל"ג שכתב דאף אם איכא טהורין טמאים לא מצי עבדו עכ"ז אם עבד טמא לא חילל עבודתו והקרבן כשר ועיי"ש - והשתא לדבריהם דהיכא דבדיעבד כשר מצי משוי שליח א"כ מאי פריך הש"ס טמאים מי מצי עבדי אלא ודאי אם לא מצי לעשות לכתחלה אף דבדיעבד מהני מעשיו שליח לא מצי לעשות מח) וכן כתב לי באמת הגאון בעל יד יצחק מטאלטשיוע ז"ל בתשובה א' אחר שהצעתי לפניו קו' על המח"א הנ"ל מדברי המהרש"ל ומש"ס בבק"י הנ"ל וכ' בזה"ל אבל במינוי השליחות צריך שיהי' מצי עביד השתא בשעה שמשוי שליח וכן משמע לשון הש"ס נזיר י"ב כי משוי שליח במילתא דקיימא קמי' כ"ו ולכן כיון דלכתחלה לא מצי עבוד לא משוי שליח דהא רצינו להשוות השליח על לכתחלה וזאת איהו לא מצי עביד עכ"ל -
אולם יש לדחות הני קושיות מש"ס דב"ק הנ"ל עפי"ד הנו"ב מהד"ת חלק אה"ע סי' ס"ט דביאר דברי הש"ס שם דהוא מכח דמגרע בזה את זכות הכהנים אחרים עיי"ש ול"ה משום דכ"מ דאיהו ל"מ עביד ל"מ שליח עיי"ש - א"כ לפי"ז יש לקיים תירוצו של הרב ר' צבי הנ"ל - אך באמת פשטא דש"ס הנ"ל אינו מוכח כן וכן הבינו בפשט הגמרא דבב"ק הנ"ל כמה מגדולי קדמונינו עיין מל"מ פ"ב מביאת מקדש ה"ו שהעלה מכח הש"ס הנ"ל דדוקא באיסור דאו' שייך האי כללא דכ"מ דאיהו כו' ולדברי הנו"ב לא הועיל כלום עיי"ש -
ואחזור כעת על חידוש דין הראשון שהעלה דבמצוה ל"ש האי כללא דכ"מ דאיהו ל"מ עביד שליח ל"מ ואוסיף עוד ראי' דגם במצוה שייך זאת מש"ס דנדרים וקידושין דאמר ר"ה הני כהני שליחא דרחמנא נינהו דאס"ד שליחא דידן מי איכא כא מידי דאנן לא עבדינן ושליח משוינן והא שם מצוה הוא וגם בלא מצוה הם משותפים בקרבנות צבור וכנ"ל אפ"ה שייך גבייהו האי כללא א"כ מוכח בהדיא שלא כדברי הרב הנ"ל ודו"ק (ובאמת נפלא מאד בעיני על מרן הנו"ב הנ"ל שכ' בביאור דברי הש"ס דבב"ק הנ"ל לתלמידו הגאון מו"ה דוד דייטש ז"ל שהקשה על סברת רבו שהעלה דהאי כללא דכ"מ דאיהו ל"מ עביד קאי על השליח היינו שהשליח יהי' מצי עביד השתא ועיי"ש והקשה לו מש"ס דב"ק הנ"ל ותי' לי' רבו דשם ענין אחר הוא עיי"ש איך לא זכר השר דבדברי ר"ה הנ"ל ע"כ אין הפשט בהאי כללא כמו שאמר הוא וצ"ע) -
ובעיקר קו' הג' מהר"מ בנעט ז"ל וספר משנה לחם הנ"ל עיין במהר"מ שיק אה"ע סי' קכ"ט וביו"ד סי' ר"ב שהעלה בזה דבר נכון ואמת דדוקא באם לא מצי עביד מצד הענין עצמו אז לא משוי שליח אבל אם הוא שייך באותה דבר ומצי עביד רק עתה דבר אחר גורם לו שלא מצי עביד לא איכפת כלל וכ' שיש מקום לסברא זו בש"ס קידושין הנ"ל עיי"ש אלא שהקשה לעצמו מש"ס דבב"ק הנ"ל ע"כ הניח סברא הנ"ל בצ"ע - אך לפי דברי הנו"ב הנ"ל שכתב דשאני התם דמגרע בזה כח כהנים אחרים ע"כ לא משוי שליח א"כ לק"מ על סברת מרן מהר"מ שיק ודבריו כראוי מוצקים והוא ענין אמת ומקצוע גדול בענין זה וממילא דלפי"ז ל"ק כלל קו' מהר"מ בנעט ז"ל ודו"ק -
ועתה אדון ביחוד מה שהביא לנו הכותב הנ"ל בשם הגאון האדיר ר' מאיר דן נ"י בעהמ"ס היקר והנחמד כלי חמדה דהעלה דבמצוה הוי תמיד כאית לי' שותפות בגוה מכח הערבות ובאמת כבר הבאתי למעלה דמרן הפלא"ה קדמו בסברא זו בספרו פנים יפות פ' אמר - ולולי דמסתפינא מרבות' הנ"ל הי' נראה לומר שלא כדבריהם והוא דבמצוה ל"ש לומר כלל האי מילתא דאית לי' שותפות מט) בגוה וטעמו של דבר נראה לי בס"ד דבאמת הא דמהני שותפות לשליחות אף להס"ד דליתא לדין שליחות כלל הוי הסברא כיון דאית לי' שותפות בגוה ומהני מעשיו עכ"פ מה שנוגע לחלקו ע"כ מהני נמי לחברו מגו דזכי לנפשי זכי נמי לחברו עיין ב"מ דף ח' - וכבר העלה הקצות החושן בסי' שמ"ח דמגו דזכי לנפשי ל"ש רק בדבר קנין שרוצים לקנות ולזכות בו אמרינן מגו דזכי לנפשי וקנה לו לעצמו זכה נמי לחברו וחברו נמי קנה את הקנין אבל בדבר שאין תלוי בקנין רק בעשיית מעשה לחוד לא שייך סברא זאת דנימא דבמה שעשה העושה לעצמו יחשב כאלו עשה המעשה בשביל חברו ועיי"ש שכ' דעל כן אין יכול למשוך חוב על חברו ע"י עשייתו שעשה איזה מעשה עיי"ש - וכמו כן נראה לי לומר נמי גבי מנוה דתלוי ג"כ במעשה שיעשו אותה וימשיך על עצמו בעשי' זו זכות גדול לא שייך סברא הנ"ל וכמו דאינו יכול להמשיך חוב מכח עשייתו כ"כ אינו יכול למשוך עליו זכות המצוה על חברו בעשי' דידי' כיון דתלוי ג"כ במעשה כדכתיב ועשיתם אותם וחברו לא עשה שום מעשה ע"כ לא שייך לומר מגו דזכי לנפשו זכי לחברו וכיון דנפל האי סברא גבי מצות השם כנ"ל א"כ ממילא נפלה ג"כ סברת דאית לי' שותפות בגוה כיון דמעלת השותפות הוי רק מכח מגו הנ"ל וכיון דגבי מצות ל"ש המגו כנ"ל ממילא דלא מהני לן מידי השותפות דאית לי' בגוה והוי כאלו לית כאן שותפות כלל כן נראה לפע"ד היפך דברי הגאונים האדירים הנ"ל - ואל תשיבני מש"ס קידושין דמשני שאני התם דא"ל שותפות בגוה ושם מיירי ממצוה - י"ל דא"ש דשם הוי ג"כ קנין דהא קיי"ל דכ"ז שהפסח חי יכולין למשוך ממנו נמצא בשחיטה זו נגמר הקנין להנימנין עליו ע"כ שפיר שייך בי' סברת א"ל שותפות בגוי' וא"ש וכן הא דקאמר הש"ס אח"ז מהא דויקחו שה דמיירי ג"כ מקנין שפיר שייך זאת אבל במצוה דעלמא דלא נגע כלל לשום קנין נראה לי ברור דלא שייך האי סברא לדברי הקצות הנ"ל ודו"ק -
ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל.