משנה שכיר חלק א· רבי יששכר שלמה טייכטל
סימן כב
ראיתי בוילקט יוסף שנת תרע"ו סי ע"ה שהרב הה"ג מו"ה יאושע ווילדמאן נ"י מו"ץ דק"ק ווארשא יע"א כתב לענין מה שמסתפקים אם מותר להפסיק בין ברכת המוציא לאכילה אם שמע ברכה מאחר לענית אמן נראה ודאי דעל ברכת המוציא מותר להפסיק דאין זה הפסק כלל ולא גרע מגביל לתורה כו' וגדול מזה מצינו בפ' אלו דברים בש"א מברך על היום ואח"כ מברך על היין שהיום גורם להיין ולא אמרו הטעם משום דלכתחלה אין להפסיק בין ברכה לשתי' א"ו דאין זה הפסק כלל וז"פ וברור אבל לענין עניית אמן אחר שאינו מענין הסעודה צ"ע והאריך ולבסוף מסיק להלכה וכתב בזה"ל ועכ"פ נראה דמותר להפסיק בין ברכה להמוציא לכל אמנים דזה דומה להא דבין הפרקים דמותר לענות שאר אמנים דלא גרע מהא דמשיב שלו' לכל אדם א"כ כש"כ דמותר להפסיק בין ברכה לאכילה עכ"ל -
והנה זה רבות בשנים שעלה במחשבתי ספק זה אם רשאי להפסיק בין ברכת המוציא לאכילה בעניית אמן על הברכה השומעים מא' מהמסובים ופשטתי לי זאת מדברי המטה אפרים סי' תרכ"ה אות מ"ט שכ' בזה"ל המקדשים יחד יש נוהגים להמתין זה לזה כברכת בפה"ג עד שיברך האחד ועונין אמן ועושים שלא כדין שהאמן שעונה אחר שכבר בירך פה"ג הוא הפסק בין ברכה לשתי' ועיי"ש באלף למטה שהביא כן בשם פנים מאירות ח"ב סי' ה' וכ"כ בשמו בסי' רע"א ובסימן רי"ג הביא בשם הברכ"י שהסכים לדבריו והביא ראי' מסי' נ"ז - ואני הצעיר מצאתי הדבר מפורש ברמב"ם פ"א דברכות הלכה י"ז שכ' בזה"ל ולמה לא יענה אמן אחר כו' למען לא יפסיק באמן בין ברכה ובין הדבר שבירך עלי' ועיין שם בהלכה י"ח ברמב"ם ובראב"ד ובמגדול עוז שם הרי הדבר מפורש דאסור לענות אמן בין ברכה ובין הדבר שבירך עלי' ושפיר הוי הפסק ושלא כדברי הרב הנ"ל - ומה שהביא ראי' משום דב"ש לא אמרו הטעסמטעם הפסק ז"א דאם כן יהי' הנוסח שוב לא יהי' הפסק וכה"ג אמרו בש"ס ברכות לענין סמיכה גאולה לתפלה גבי מעריב עיי"ש - וכן מה שכתב דלא גרע מגביל לתורא יש לומר דשאני התם כיון דאסור לו לאכול תחלה שפיר הוי צורך סעודה ע"כ לא חשוב הפסק וכיוצא בזו מצאנו בר"ן בביצה ד' כ"א גבי הני בני באגא דמותר לאפות להן ביו"ט משום דזולת זה לא יכלו לאכול וחשוב גם אפיית הפת לבני באגא אוכל נפש ועיי"ש וכ"כ הכא בנידון דידן יען שע"י גביל לתורא מתור לו לאכול הוי צורך הסעודה ולא חשיב הפסק אבל עניית האמן אין צורך בו לסעודה והבן - אחרי מופלג בשנים בא לידי הספר פנים מאירות וראיתי שכתב שם באמת כן גם לענין אמן אחר ברכת המוציא שחשוב הפסק והרגיש מדברי הרמב"ם הנ"ל וכתב שם לחלק בין הא דשואל בין הפרקים משום דשם אין הברכה נתקנה על הק"ש דהרי אין אנו מברכין אשר קדשנו במצותיו לקרוא ק"ש ע"כ מותר להפסיק מפני הכבוד או מפני היראה משא"כ היכא דהברכה קאי על האי דבר גופא אין להפסיק כלל בין הברכה ובין הדבר שבירך עלי' ועיי"ש וממילא קם דינא שלא כדברי הגאון הנ"ל ופלא שנעלם ממנו כ"ז - מז)
ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל.