אור ברסלב

משנה שכיר חלק א· רבי יששכר שלמה טייכטל

סימן יח

סימן יז

נח"ט ושלום על ישראל סבא צדיק תמים הרבני המופלג בתורה זקן שקנה חכמה ותיק וחסיד מוסמך מגאוני קדמאי כמו"ה ישראל שלו' טויב נ"י שהי' משמש במלאכת הזביחה חמשים שנה בק"ק בערעגסאז יצ"ו.

אחדש"ה באהבה, ע"ד שאלתו אם יש לברך ברכת שהחיינו על גורקען (אימארקען) כי הי' לו ויכוח עם למדן א' מגאליציען שאמר ששמע מפי מרן שליט"א מבעלז יע"א שבירך שהחיינו על גורקען ולו הדבר לפלא כי לא שמע מעולם לברך -

תשובה. עדותו של למדן הנ"ל נאמנה כי כן הדבר מפורש בסידור דרך חיים להגאון חו"ד ז"ל דכן נראה לו לברך שהחיינו על אימארקען ובטח הגאון קדוש ישראל עלי' סמך ואני מצאתי תנא דמסייע להדרך חיים הנ"ל ה"ה גאון קדמון בספר מהרי"ל ה' ראש השנה שכתב בזה"ל ומהר"י סג"ל נהג לאכול קישואין כי הוא מקרר ומונע מהרגל דבר והי' מברך שהחיינו ולא בפה"א כי הוא דבר הבא בתוך הסעודה עכ"ל וידוע דאימארקען בכלל קישואין הן א"כ דעתו דיש לברך שהחיינו על גורקען ופלא על הא"ר בסי' תקפ"ג שהעתיק בשם מהרי"ל שנהג לאכול ערד עפפיל והפרמ"ג שם הביאו והיא פלא שבמהרי"ל איתא בהדיא שאכל קישואין ולא ערד עפפיל ואולי הם סוברים שבכלל קישואין הוי ג"כ ערד עפפיל - ועיין באשל אברהם להגאון דעת קדושים ז"ל באו"ח סי' רכ"ה שדעתו שלא לברך שהחיינו על בולייש שהוא ערד עפפעל ולכאורה מדברי הא"ר ופרמ"ג הנ"ל מוכח שלא כדבריו אך לפי הנ"ל שבמהרי"ל באמת לא נמצא ערד עפפעל רק קישואין אין סתירה לדבריו וכמדומה לי ששמעתי מתלמידי מרן מהר"מ שיק שבירך ג"כ על ערד עפפעל שהחיינו ואולי סמך ג"כ על הא"ר ופרמ"ג הנ"ל אך לפי מה דנמצא בפנים במהרי"ל אין לזה סמיכה כלל - ואגב אעורר מה שנראה בדעת קדושים הנ"ל שפירות הבאים מבתי חורף הוי אין קבוע להם זמן ואין לברך עליהם ברכת שהחיינו כמבואר ברמ"א סי' רכ"ה מצאתי בשו"ת עמק בנימין לחכם ספרדי מזמן קדום סי' ד' דדעתו דשפיר מקרי זמן קבוע דגם פירות הללו לא מתבשלים תדיר ורק הם מוקדמים מפירות שבחוץ וע"כ פסק דגם עליהם יש לברך שהחיינו עיי"ש - עכ"פ שאלתו מבואר דשפיר יש לברך שהחיינו על גורקען ומה שכתב דלא שמע מעולם לברך - יש לתרץ קצת שיטת העולם דשמעתי מהגאונים קדושים נכדי מרן הגאון הקדוש ר' ר' נפתלי מראפשיץ משמא דזקנם ז"ל שהקיל מאד בברכת שהחיינו על הפירות יען שעיקר ברכת שהחיינו באה על שמחה שיש לאדם בדבר זה ואם אין שמחה לאדם הוי ברכתו לבטלה וע"כ מי יאמר שבאמת שמחתו רבה עם פירי זה וגם כי גוף הברכה הוי רק רשות ולא חובה כמבואר בעירובין מ' ע"ב והכ"מ בפ"י דברכות ה"ב הביאו פ"כ לא בירך רק על פירי חשובה ויקרה שיש באמת שמחה לאדם ממנה אבל על פירות פחותי ערך לא בירך ע"כ י"ל דמשום זה הקילו העולם דאין מברכין על אימארקען יען שאין להם חשיבות כ"כ ואין בהם שמחה יתירה ונראה לי ראי' לסברא זו דהא הדין מפורש בריש סי' רכ"ה דהרואה את חברו לאחר שלושים יום אימר שהחיינו ואעפי"כ חזינן דלא נהגו כן והטעם שמעתי ג"כ מפני שמבואר שם במחבר והוא שחבב עליו הרבה ושמח בראייתו והוא דבר שמסור ללב ואין לשקול בפלס עד היכן הוא שמחתו ואולי אין שמחתו רבה כ"כ ובהדיא כתב המחבר והוא שחבב עליו הרבה ע"כ מספק אין מברכין ומה"ט נהגו שאומרים בלשון אשכנז "געלאבט שי"ת דאס וויר זעהען זיך" היינו לצאת ידי ברכת שהחיינו הנ"ל אבל עכ"פ מספק שמא אין השמחה שיש לו בראייתו רבה כ"כ אין מברכין כ"כ הי' סברת הקדוש רבן שכבה"ג הנ"ל בפירות שלא בכל הפירות בירך שהחיינו ומה"ט יש שמקילין בברכת שהחיינו בבגדים זולת בבגד יקרה וחשובה מאד אבל בבגד פשוטה אין מברכין - אבל עכ"ז מאן דמברכין על כל דבר חדש יש להם על מה שיסמוכו וכן מאן דמרגיש בנפשי' דיש לו באמת שמחה רבה בדבר הבא לידו פשיטא דיש לו לברך בלי ספק ועובדה ידענא ושמעתי מפי עד הרואה שהרב הגאון ר' מרדכי אליעזר ויעבער שהי' מגדולי חסידי סאנז ז"ל ושהי' אבדק"ק אדא ואח"כ תקע אהלו בירושלים תבב"א ובא לחוץ לארץ ונתראה פנים עם הרב הגאון ר' זוסמאן ננפאקש שהיו חברים וידידים נאמנים וברגע שראה אותו פתח בהתלהבות גדולה ובירך ברכת שהחיינו בקול רם והי' נראה בעליל שהי' חביב עליו הרבה ע"כ בכיוצא בזה פשיטא דיש לברך.

ואגב אעורר מה שראיתי עוד במהרי"ל הנ"ל שם שנהג לאכול בר"ה ראש כבש עם דבש עיי"ש מא) ופלא על מה שלא הביאו המלקטים מנהגו זאת לנהוג כן וצ"ע ובדרושי אמרתי טעם למה שנהג כן ואכ"מ -

ב' דעשי"ת דהאי שתא תרפ"ד לפ"ק פישטיאן יצ"ו.

ה"ק ישכר שלמה טייכטאהטל.

תוכן העניינים

משנה שכיר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה