משנה שכיר חלק א· רבי יששכר שלמה טייכטל
סימן יא
תכל שנה וקללותי' ותחל שנה וברכותי' אל ישראל בכלל ואל אהובי גיסי בפרט ה"ה כבוד הרב הה"ג צדיק תמים חמדת הימים החריף ובקי בחד"ת בנש"ק מו"ה משה קליין שליט"א מלפנים אבדק"ק רעטע יע"א וכעת רב בביהכ"נ פועל צדק בעיר ואם בישראל ק"ק גראס ווארדיין יצ"ו.
יקרתך הגיעני וע"ד אשר ענותנותך הרביני לשאול חו"ד בדבר שנשאלת אודות מנין מצומצם ובתוך המנין ארבעה או חמשה יתומים אומרים קדיש אי נכון למיעבד הכי כיון דליכא ט' דצייתי עכ"ל שאלתך -
תשובה. הנה בחפשי באמתחות הספרים שלי מצאתי שכבר נמצא שאלתך בספר המאסף ירושלים שנה י"ח סי' ל' וז"ל השאלה שם בעשרה בדיוק שמתפללין והתשעה צריכים לומר קדיש יתום אי אין קפידה בזה דיכולין לומר קדיש כל דיש עשרה בביה"כ אף אם לא יש מי שיענה אמן ע"כ השאלה שם - ושם בסי' פ"ד הביא דעת רב אחד שכ' שכלם יכולין לומר קדיש כי עניית אמן עולה מאחד לחבירו וכאו"א מעשרה האומרים קדיש אומר לחבירו ואמרו אמן ובין כה וכה עניית אמן כבר נשמע ועכ"ז אם נקל להם לקרוא נשים וטף לעניית אמי ש"ד עכ"ל הרב שם - ובכרך ב' סי' י"ג מספר הנ"ל הביא עוד תשובת רב א' על שאנה הנ"ל שכתב על מה שרצה השואל לדמות הא מילתא לבית הכנסת שכולה כהנים והם עשרה בדיוק שכלם נושאים ידיהם אף דליכא מי שעונה אמן עכ"ל השואל ה וע"ז כתב הרב הנ"ל דמה דפשיטא לי' דבברכת כהנים ליכא מי שעונה לא עיין יפה בסי' קכ"ח סעי' כ"ה כי ז"ל המחבר שם למי מברכים לעם שבשדות ומי עונה אחריהם אמן הנשים וטף הלא מבואר שהעני' מחיובת - וכתב עוד דלכאורה יש להקשות מדוע יועיל עניית אמן הנשים וטף בברכת כהנים מה שלא מצינו כן בשום מקום לענין דבר שבקדושה שיצטרפו נשים וטף ובפ' הקהל נשים למה באו לשמוע אבל לא לצרף ובתפלה מבואר בסי' קכ"ד ס"ד בחזרת התפלה שאם אין ט' מכוונים לברכותיו לענות אמן קרוב להיות ברכותיו לבטלה ובודאי לא יועיל שם ט' תינוקת שיכוונו ויענו ולמה גבי ברכת כהנים מהני - וחילק שם דדוקא בדברים שבקדושה כאלו שבאופן זה נתקנו בתחלה שיהיו ט' מכונים לברכותיו ועונים בהם אינו מועיל עניית טף ונשים לא כן הדבר בנשיאת כפים שעיקר המצות מוטלת על הכהנים לברך את ישראל ויוצאים אף בעם שבשדות אף דאינם בבהכ"נ ולכן די אף בעניית טף ונשים כיון דכל עיקר עני' אינו מעכב כמבואר בפרמ"ג מ"ז סקכ"ב משא"כ בתפלה שעיקר תקנת חכמים הי' בעני' לכ"ע אם אין עונים מעכב ואין די בעניית טף ונשים - ועיין בסי' נ"ו במג"א בשם ב"ש דיש מצוה טפי בעניית איש"ר מקדושה ומודים וע"כ אי איכא לדמוי דין עניית קדיש לתפלה מדמינין לה (והנה לפי דברי הרב בתשובה הזאת נדחין נמי דברי הרב בתשובה הראשונה הנ"ל שנתן עצה להביא טף שיהיו עונין אמן יש"ר כיון דלתפלה מדמינין ובתפלה ל"מ עניית הטף וממילא דגם כאן ל"מ אכן לפי מה שהוכחתי לקמן דקדיש יתום ל"ד לתפלה ובקדיש יתום לא תיקנו ט' דצייתי יש לקיים דברי הרב הנ"ל דסגי בעניית הטף ודו"ק) ומבואר בסי' נ"ה ס"ו ואם התחיל אחד מעשרה להתפלל לבדו או ישן מצטרף ובמג"א שם מביא בשם מהרל"ח דמתיר בב' וג' וד' ומג"א לא סבירא לי' כותי' ודוקא בא' מותר ולא ביותר ואף לדברי מהרל"ח ג"כ בעינן ששה עונים. ועיין בתשובת ח"ס או"ח קנ"ט דכ' דעיקר זכי' דמזכה אבותיו אינו באמורה דידי' כי אם במה שמזכה לצבור שאומרים אחריו אמנים טובא איש"ר וע"י שנעשה סרסור לצבור מזכה אבותיו עיי"ש ועוד האריך הרב הנ"ל בתשובה להוכיח דעיקר קדיש נתקן בשביל העני' וכדברי מר"ן הח"ס ז"ל וא"כ מהראוי שיצטרך בו דוקא ט' דצייתי אלא עכ"פ דיו לבא מה"ד להיות כנידון ולכל הפחות שיהיו ששה עונים כמו בתפלה וא"כ ראוי יותר שיתחלקו בהקדישים ביניהם שישארו ששה עונים עכ"ל הרב הנ"ל בספר המאסף הנ"ל עוד הביא המאסף שם בשם הזכל"א שכתיב אם יהיו רשאים הרבה יתומים לומר קדיש ביחד מדוע כתבו בש"ע סי' שמ"ו מי קודם ומי נדחה מפ"מ, כט) ומה שהביא הפ"ת שע"ו סק"ג שאומרים הרבה ביחד י"ל דזהו דוקא בביה"כ שהקהל רב והרבה עונים יש לכל או"א בלעדי האומרים קדיש עכ"ל הרב הנ"ל שם במאסף - ומטעם זה קריתי תגר בבואי לכאן על מה שראיתי שהמנהג פה שכל היתומים בשעה שרוצים לומר קדיש כלם הולכים ממקומן אל פני הארון הקדש למטה אצל המושבות של ברכת כהנים ואומרים הכל קדיש במקום אחד ואין לשמוע כלל קול מי שאומר קדיש כי תרי קלא לא משתמע וכש"כ עשרה קלי ועוד יותר ויותר ולפיכך עדיף הי' להם להשאר כל א' על מקומו ולומר שם קדיש כדי שיהי' לכל או"א עונים ומה גם לדברי מרן הח"ס הנ"ל דעיקר זכות הקדיש הוי רק במה שמזכה בעניית הקדיש ובאופן זה ליכא זכות כלל כי אין יכולין לענות אחריהם מפני שאין שומעין אותן וכבר אמרתי להם זאת אבל לא שמעו לקולי באמרם שכבר נהגו כן מקדמת דנא וכן המנהג בכל גליל העליון והוא שבשתא דעל גבייהו ואין יכולין למיפק מנהון -
אמנם בעיקרא דמילתא דדימה הרב הנ"ל עניית הקדיש לעני' דתפלה נראה לפע"ד דיש לדון בזה ולומר דלא דמי להדדי מפני שנראה לי דע"כ לא קאמר המחבר בסי' קכ"ד דאם ליכא ט' דצייתי קרוב שיהי' ברכה לבטלה דוקא בתפלה דנתקנה להוציא לצבור י"ח וכן גבי קדיש דתפלה שהוא ג"כ להוציא הצבור מבואר בתשובת הרא"ש כלל ד, דצריכין לכוון לשמוע לחזן וע"כ אסר שם לומר עם החזן והמג"א ריש סימן קכ"ה הביאו ועיין שם במחה"ש וכיון דבא להוציא אחרים הכי איתקין שיהי' ט' המכוונים והיכא דליכא ט' דצייתי הוי שלא כתיקון חכז"ל וע"כ הוי ברכה לבטלה משא"כ בהקדיש דיתומים אומרים דאין בא להוציא את האחרים כלל וראי' לזה דהרי הרמ"א ביו"ד סי' שע"ו כתב דלא ניתקן רק לקטנים וקטנים לאו בני להוציא אחרים הם כמבואר במשנה סוף ר"ה וברש"י מגילה דף כ"ד ד"ה קטן ועיין ב"י ולבוש סי' נ"ה דז' קדישים הם חובה ליום ובאים בתוך התפלה ולאלו הקדישים שפיר יש להם דין תפלה והרא"ש בתשובה מדבר מאלו הקדישים שהרי אסר שם לומר עם החזן ואיזה קדיש אומר החזן אי לאו קדיש דתפלה משא"כ שאר הקדישים הם רשות ועיין בתשובת בית יהודה למהרי עיי"ש הספרדי סוף סי' כ"ב וכיון דסתם קדיש יתום ל"ה מחיוב התפלה ואינו בא להוציא אחרים י"ח לא שייך לומר דהכי הי' התקנה דיהי' ט' דצייתי א"כ נהי דאין לומר אותו בפחות מעשרה כיון דהוא דבר שבקדושה אבל מנא לן שיהי' הצבור שותקין כלם לכוון לאמירתו כיון דאין צורך לצבור באמירתו דהרי מה"ט אסר הרא"ש לומר עם החזן הקדיש יען שהתקנה היתה שיהי' הצבור מכוונים לאמירתו ועיין מחה"ש שם משא"כ בשאר הקדישים שלא בא להוציא אחרים שפיר מודה הרא"ש דיכולין לומר עם מי שאומר הקדיש היינו שהרבה ביחד יאמרו הקדיש כיון דעכ"פ יש עשרה במקום הזה - ואי דצריך עכ"פ עונים שיענו אמן יהש"ר וכיון שכולן אומרים ביחד מי יענה - אולי י"ל כמו שכתב הרב הנ"ל בתשובה ראשונה שאמן של כל אחד ואחד עולה לחבירו - איברא שבעיני זה דוחק מאד כי האם מכוונים זל"ז שיהי' אמירתם בפעם שאומר חבירו ואמרו אמן - אמנם נראה לי לומר בס"ד כיון דכבר הבאתי למעלה שאין באמירת קדיש יתום בשביל להוציא אחרים ורק היא תפלה בעלמא שאומר בשביל עצמו או בשביל אביו כמבואר בתשובת הריב"ש סי' קט"ו ועיי"ש א"כ אף נימא דיש חיוב בעני' דידי' שיהיו עונים אחריו איהש"ר וכמו שמבואר בדברי חכז"ל מגודל הזכות של עניית איהש"ר עכ"ז נראה לי דהחיוב הוי רק כמו חיוב עניית אמן של כל ברכה וברכה דמבואר ג"כ בפוסקים דכל מעלת הברכה הוי דוקא ביש לה עונים עיין ש"ך חו"מ סי' שפ"ב דהא דאמרינן דברכה שוה עשרה זהובים דוקא כשמברכו בפני אחרים ולא בינו לבין עצמו ועיי"ש והמחה"ש סי' ו' מביאו וכן הביא שם בשם הרמ"ע בעשרה מאמרות להדר שיהיו שנים שומעים ברכתו ויענו אחריהם אמן ועיי"ש ל) ואנן נמי נימא בדידן בעניית קדיש דג"כ יש מצוה בעני' דעכ"פ סגי בשנים עונים לצאת י"ח עני' וממילא לפי"ז שפיר יכולין הרבה יתומים לומר ביחד קדיש רק דצריך להדר שיהיו שנים עונים וממילא במנין מצומצם יכולין גם שמנה לומר קדיש בפעם אחת ורק שנים ישארו להיות עונים איהש"ר ושלא כדברי הרב במאסף הנ"ל דהוצרך להיות ששה עונים כנלפע"ד ודו"ק -
והנה במה שכתב מרן הח"ס בסי' קנ"ט הנ"ל דעיקר זכי' בקדיש ל"ה באמירה דידי' כי אם במה שמזכה הציבור שעונים אחריו אמנים טובא ויש"ר דנפיש חילי', לולי דמסתפינא מדבריו הקדושים הי' נראה לי מדברי הפר"ח ריש סי' נ"ו שהביא מדברי הסבא בפ' משפטים דיתגדל ויתקדש הוי תפלה עצומה ונוראה דמתפללין על מילואו של השם ית"ש ועל גאולתן של ישראל עיי"ש וכן עיין בסה"ק יסוד אמונה במאמר האחדות להקדוש מהר"י יעב"ץ פ"ד שכתב בזה"ל ועל הזמן ההוא אנו מתפללין בכל יום יתגדל ויתקדש ש"ר ועיי"ש וכן עיין בדרשות מהר"י מינץ בביאור ענין הקדיש ועיי"ש וכן עיין בתוס' ברכות ד"ג ע"א לא) א"כ מהכ"ת לא נימא דגוף אמירת התפלה שנשגבה מאד מזכה לאב שהניח בן כזה שמתפלל עבור קדושת שמו שיתגדל ויתקדש במהרה וגם עיין בריב"ש סי' קט"ו שהביא מקור וטעם לאמירת הקדיש מהמדרש הידוע דהמת אמר להתנא אין מי שיצילני אם לא שיאמר בני קדיש או יפטיר בנביא לכבוד השם בעבורי ועיי"ש - דמפשטא משמע דבאמירה לחוד שיאמר עבור האב לכבוד השם יזכה אותו ונראה לי דהיינו נמי טעמא דמפטיר דיש בברכותיו תפלה על גאולתן של ישראל ועל קידוש שמו יתברך לעד בב"א ולולי שכן מה רבותא דמפטיר משאר עליות אבל בדבריו הוא מוסבר מאד דהוא משום התפלה שיש בו משום קידוש השם וגאולה דומיא ממש לקדיש שיש בה הני תרתי - ואם כי יש לדחוק ולומר דטעמא דמפטיר משום רוב הברכות שיש בו ויזכה לצבור באמנים טובא - לפע"ד זה דוחק מאד דא"כ הל"ל סתמא דיהדר להרבות בברכות ברבים כדי שיגרום אמנים לצבור למה לי' להזכיר מפטיר דוקא אם לא שנימא כדברינו דייקא מפטיר שיש בברכותיו תפלה נשגבה על הרמת קרן משיחו וקרן ישראל ודומה ממש לקדיש וכיון שכן הרי מפורש יוצא דחשובות הקדיש עבור התפלה הוא ולא משום העני' שיגרום באמירתו ורק באמורה גופא מזכה לאב ולדעתי הדברים אמיתיים וכנים בס"ד - ואחרי שהוכחתינו אמת דחשיבות הקדיש הוי רק עבור התפלה חשובה שיש בה נוכל לומר בעזה"י דאדרבא יותר עדיף וחשוב אם רבים אומרים אותה יחד בפעם אחת ממה שיאמר אותה איש אחד לבדו - והוא עפי"ד הרדב"ז ח"ג סי' תמ"ו וסי' תע"ד שהצריך לומר ק"ש לכל הצבור ביחד מילי במילי עם הש"ץ ולא כמו שנוהגין שכל אחד אומר לעצמו זה מאריך וזה מקצר ואח"כ ממתינין הכל על סיום הש"ץ תיבת אמת ורק דמוכרח להתאמץ שכל הצבור יאמר בפעם אחת מילי במילי דומה עם הש"ץ משום דאינו דומה לדבור היוצא מפי יחיד לדבור היוצא מפי צבור יחד לפי שהקול היוצא מפי רבים הוא חזק ויש בו כח לבקוע כמה אוירים עד שעולה למעלה ומבטל כל הקיטוגרין ועיי"ש בסי' תע"ד שהאריך בענין זה נפלאות ודברים רברבין איכא למישמע מינה ופלא שלא נהיגי עלמא כן ומצוה לעיין שם לב) וכיון דיש לתפלת רבים כח עצום הזה שעולה עד למעלה לעילא לעילא בלי קטרוג ואחרי שאמירת קדיש הוא התפלה היותר עצומה וחשובה ודאי דהוא מן הראוי להתפלל אותה ביחד כדי שיהי' הדבור יוצא מפי רבים ויהי' עולה בשוה בלי קטרוג ואפשר דמטעם זה נשתרבב המנהג לאימרה ברבים הרבה יתומים ביחד - ואין לומר דהא אף אם רק יחיד יאמר אותה עכ"פ יהיו רבים העונים יחד איהש"ר - עיין בפר"ח סי' הנ"ל דכל הקדיש כולה הוא ענין גדול מאד א"כ עדיף טפי דכל הקדיש יאמר ברבים לדברי הרדב"ז הנ"ל ממה שרק העני' לחוד יהי' ברבים - שוב עיינתי בח"ס הנ"ל וראיתי שהביא בשם הגאון יעב"ץ ז"ל שכתב דיותר נוח מנהג הספרדיים שכלם אומרים אותו בפעם אחת וכתב מרן ז"ל ע"ז בטעמא דמילתא דמנהג כשר הוא דרבים העושים המצוה עדיפי מיחידים הרי דהרגיש בדברינו הנ"ל והעלה כן מסברא דנפשי' ואולי נעלם ממנו לפי שעה דברי הרדב"ז הנ"ל - ורק יען שהי' קשה לו על מנהג אבותינו שלא נהגו כן וכדי ליישב מנהג אבותינו העלה חידושו הנ"ל דעיקר הזכי' הוי העני' וע"כ העלה דלפי"ז עדיפא לומר בד בבד וממילא עתה בזמנינו שנשתנה המנהג דאומרים הכל ביחד ממילא שוב אנו מחזיקין בסברת הרדב"ז הנ"ל אשר גם מרן ז"ל שיבח אותה למנהג כשר - ממילא שוב אין שום חשש כלל באומרים אותה הכל ביחד -
ובאמת עיקר סברת מרן ז"ל לא הבנתי במה שכתב כי אם יאמרו הרבה ביחד מ"מ אין הגורם אלא אחד מהם האומר קדיש ואידך נעשה מסייע וא"ב ממש וא"כ כל אחד יחטוף שיהי' הוא הראשון ושהצבור יענה אחריו ולא אחר חברו ועיי"ש - ממ"נ אם אומרים בפעם אחת בדיוק א"כ אין ראשון ואין שני והכל גורמים בדבר והזכות שוה לכולן ואם אחד מקדים לחבירו א"כ מחיובין לענות גם על השני כמו על הראשון כמבואר בהלק"ט ח"ב סי' מ"ח מובא בבה"ט סי' נ"ה ועיין ג"כ מטה אפרים סי' תרכ"ה סעי' מ"ח ובאלף למטה שם - ואין לומר דאכתי שמא יהי' אומרים בתוכ"ד של ראשון וסגי בעניית אמן אחת כמבואר בהלק"ט הנ"ל ואכתי אין הגורם רק הראשון - י"ל דז"א מתרי טעמא חדא דנראה לי הא דהבאתי משם הרדב"ז דדבור היוצא מפי רבים נפיש חילי' מאד יותר מדבור היוצא מפי יחיד ודאי ע"כ לא מיירי דאומרים בפעם אחת בדיוק דהא א"א לצמצם וע"כ דאומרים בפעם אחת בתוכ"ד וחשוב כיוצא לג) מפי רבים בפעם אחת וכיון שכן ל"ש לומר דהשני הוי מסייע שא"ב ממש הא טובא מסייע לי' במה שגם היא אומר קדיש כדי שיחשב מפי רבים וממילא דגם האמן של קדיש זה חשוב יותר וע"כ גם לדידי' נחשב זכות העני' משום דעל ידו גם העני' יותר במעלה וממילא דגם היא ממזכה רבים וא"כ ממ"נ יזכה רבים גם השני בהקדיש שאומר אם יהי' אחר כדי דבור יש חיוב עני' בפ"ע ואם יהי' בתוכ"ד אזי יתאלם קדיש הראשון ע"י והוי מסייע טובא - ועוד קאמינא דאף באומר השני תוכ"ד של הראשון דסגי בעני' אחת לשתיהן אעפי"כ גם השני מועיל הרבה בהקדיש שלו כיון דקיי"ל גדול העונה יותר מן המברך לד) ויש להעונה שכר כמו להמברך עיין ש"ך שם א"כ ודאי אינו דומה עני' הבא על ברכה אחת לעני' שהוא על שתי ברכות דהעני' הבא על שתי ברכות יש לו שכר כפול דהוי כמו שאומר שתי ברכות וא"כ גם כאן שעונה אמן אחת על שני קדישים יש לו שכר כפול וזה פשוט וברור אצלי וא"כ לפי"ז שפיר הועיל השני בהקדיש שאומר ואכתי מה הפסד איכא אם יאמרו הרבה ביחד וצ"ע -
בהא סליקנא דאחר שנשתנה מנהגנו דאומרים קדיש הרבה ביחד א"כ סמכינן על סברת הרדב"ז הנ"ל וגם מרן ז"ל כתב ע"ז שהוא מנהג כשר ע"כ ממילא גם באיכא מנין מצומצם נמי י"ל קדיש הרבה ביחד אף דליכא ט' דצייתי דלא בעי ט' רק היכא דבא להוציא רבים י"ח וכנ"ל וכדי לצאת גם מצות עני' די בשנים כמו שכתבתי לעיל ואולי יוצאים גם בקטנים וכמו שהבאתי בראש דברינו בשם רב א' והיכא דאיכא קהל רב בודאי יותר טוב דיחלקו במקומות בד בבד כדי שיהי' לכל או"א שומעים ועונים ובזה יוצאים שני הסברות הנ"ל סברת הרדב"ז שיהי' תפלת רבים וגם סברת מרן דיהי' לכל אחד עניה בפ"ע וממילא דלא יאה עבדו בגליל הזה במה שהולכים כל היתומים למקום אחד לומר קדיש וכמו שכתבתי כן נלפע"ד ושי"ת יחייני מיומים ויקימני ונחי' בב"א כי"ר ודו"ק -
ה'"ק ישכר שלמה טייכטאהל.