משנה שכיר חלק א· רבי יששכר שלמה טייכטל
סימן טו
אל כבוד הרב הגאון האמיתי שר התורה מי כמוהו מורה ארי שבחבורה וכו' כ"ק מרן אברהם יצחק גליק (זלה"ה) אב"ד ור"מ דק"ק טאלטשווע יצ"ו והגליל בעהמ"ס שו"ת יד יצחק ובא"י.
א אחרי תת שלמא לכ"ק מרן ארהיב לגוש לפני הוד קדושתו באיזה הערות זעירות אשר מצאתי להעיר בספרו שו"ת יד יצחק ח"ג ששלח לי למנה ועל מדתו אשען שתיקר נפשי בעיניו ליקח מועד לפשוט מישרים בדבריי ולהעמידני על האמת כדרכו מאז עמדי ולא אטריח את הדרגנ"י הרבה בפ"א רק קמא קמא דאמטי לידי אקריבנו אליו -
הלום ראיתי בראש ספרו בסי' א' שנשאל בענין אם להתנות בבנין ביהכ"נ על אכילה ושתי' וכהדרגנ"י האריך בזה ובסיומא דפסקא העל וכתב וז"ל אכן לא ידעתי למה הוצרך ליכנוס כלל למצוא היתר ע"ז למעט קדושת ביהכ"נ הלא יש דרך לפניהן הקרוב למצוא היתר דהיינו בפאליש של ביהכנ"ס דבזה שפיר מותר אם התנו לעת הצורך לאכול ולשתות ושלא יהי' קדושת ביהכנ"ס עליו וכמו שכתב הפרמ"ג בסי' קנ"ד וסי' קנ"א דפאליש בקהלות גדולות שמתפללין בה בקביעות צ"ע עיי"ש משמע הא בלאו"ה שרי עכתו"ד הדרגנ"י בקצרה -
הנה מה דפשיטא לי' דפאליש אין קדושתו חמורה כ"כ כקדושת ביהכנ"ס אף דבאמת גם הפרמ"ג צידד לומר כן ומסיים בצ"ע לדידי קמיבעא לי טובא יען שמצאתי דבדבר זה כבר נסתפקו חכמי התלמוד ולא העלו בו דבר ברור והוא בירשלמי דמגילה בפרק בני העיר (וכפי הנראה ירושלמי הלז הי' בהעולם עין מרבינו הפרמ"ג שלא הזכירו כלל) וז"ל הירושלמי שם ההן פרווה מה שיעבור בגוה (ופירוש בקה"ע אותו מגרש שסביב ביהכנ"ס ובית המדרש מהו לעבור בתוכו אם הוא קדוש כקדושת ביהכנ"ס ואסור לעבור בו דאסור לעשותו קפנדריא או לא) רבי אבהו עבר בפרווה מה דשרי (ופירוש הנ"ל ר"ל דמהכא דשרי) א"ר זכריא חתני' דרבי לוי ספרא הוי אימתן ואין לא הוה ר"א עבר לא הוי מפני טליא עכ"ל הירושלמי (ופירש הנ"ל דמהכא ליכא ראי' דר"א דעבר לצורך התינוקות ועיי"ש) הרי בהדיא דהבני מערבא נסתפקו בו ולא העלו הלכה ברורה - ומכח זה באמת אני תמה מדוע הקילו העולם בפאליש יותר מביהכ"ס דהרי בירושלמי מסתפקים במגרשי ביהכנ"ס כ"ש בפאליש (וראיתי במג"א ריש סי' קנ"ד שכ' על מה שכתב המחבר בתים וחצרות שמתקבצים שם להתפלל באקראי אין בהם שום קדושה וז"ל המג"א ועזרות שלנו לא עדיפי מהם ושמא כיון דמתפללין בה תדיר כ"ז שהן נדחקין נעשה קודש עכ"ל - הנה מה דדימה עזרות שלנו לבתים וחצרות, דמתפללין בה באקראי צע"ג בעיני דהא בירושלמי הנ"ל רוצה להחמיר אפילו במגרשי הביהכנ"ס כ"ש בעזרות שהן פתוחות לקדש ומשתמשין לקדש וע"כ דדעת הירושלמי דמגרשי הביהכנ"ס עדיפי מבתים וחצרות שהן באקראי ולא תפסו בהן הקדושה עיין רמ"א סי' קנ"ד) ועוד בנבנה סתם ודאי צ"ע למה מקילין בפאליש ואפילו בהתנה קשה לי למה יהי' מותר להתנות כיון דלרוב פוסקים לא מהני תנאי בישובן גבי ביהכנ"ס ודלמא קדושת הפאליש כקדושת הביהכנ"ס א"כ, גם תנאי לא מהני וצ"ע -
ואולי י"ל לפי"מ שכתב הפרמ"ג במ"ז סק"א דלכ"ע מורא ביהכנ"ס לא הוי אלא מדרבנן א"כ ל"ה אלא ספיקא דרבנן ומשו"ה מקילין - ועוד דהוי ס"ס שמא ל"ה קדושת פאליש כקדושת ביהכנ"ס ואת"ל דהוי כקדושת ביהכנ"ס שמא הלכה כשי' רש"י והג"א דמהני תנאי אף בישובן כנ"ל לחפש בזכותי דהתירא על מה שהעולם מקילין בכבוד הפאליש -
אמנם ראיתי בספר יראים סי' שנ"ד שכתב וז"ל למדנו כשאמרה תורה מקדשי תיראו שבתי כנסיות ובתי מדרשות בכלל עכ"ל - מפשטת לשונו משמע שהוא סובר דמורא ביהכנ"ס הוי דאורייתא וכן נראה מתורת כהנים דתני שם והשימותי את מקדשיכם מקדש מקדשי מקדשיכם לרבות בתי כנסיות ובתי מדרשות ע"כ - והנה בספר תורה והמצוה להגאון מלבי"ם ז"ל פירש דהכוונה היא דדרש תיבת מקדשיכם בכינוי לישראל דעל ביהמ"ק הול"ל מקדשי או מקדש סתם ומדכתיב מקדשיכם כולל גם בתי כנסיות ובתי מדרשות עכ"ד, הרי מדבריו מוכח ג"כ דהוא דרשא דאו' דהא מיתור לשון קדריש לי' בתו"כ ופלא על הספר יראים שלא הזכיר כלל מהתו"כ - שוב ראיתי בספר האשכול שכתב שם הגאון בעל המסדר בשם הרמב"ן דל"ה רק מדרבנן דאל"כ דאי הוי עליו קדושת הגוף איך פקעה קדושתה אלא ודאי שהוא רק תשמיש מצוה כסוכה ולולב שנזרקין לאחר מצותן ובזמן מצותן אסור ליהנית ממנו וכשדעת כולן למוכרן עבר מצותן והוי כמפריש ז' אתרוגים לז' ימים עכ"ל הרמב"ן וכ"כ הר"ן דחכמים הטילו קדושה על ביהכנ"ס משום דאומרים בה קדושה ועיי"ש ועפ"י האמור ע"כ צריך לומר דהדרשות שמובא בספר יראים ובתו"כ הנ"ל המה אסמכתא בעלמא ודו"ק -
שוב מצאתי בשד"ח מערכת בית אות מ"ג שהביא מהרבה פוסקים דקדושת ביה"כ הוי דאורייתא ודרשא דספר יראים הנ"ל דרשא גמורה היא א"כ תמיהתי הנ"ל על העולם במקומה עומדת וצע"ג -
ב הנה מדי עמדי בענין זה אנהירנא לעיין בדברי הפרמ"ג בסי' קנ"א בא"א סק"ה וראיתי שכתב דסעודה שיש בה שוכרות אסור אפילו בביהמ"ד וכ"כ שם במחה"ש ועיי"ש -
ועמדתי ע"ז לפום ריהטא משתומם כשעה חדא כי בעיני ראיתי בכמה קהלות קדושות קטנות וגדולות גם פה עירנו עושין סעודות גדולות שיש בה שיכרות טובא בביהמ"ד כמו סעודת סיום הש"ס וסעודות חתונה בלי מוחא וחזינא לרבנן קשישאי דיתבו בהדי סעודתא ושתקו ולא אמרו מידי וגם בפולין ראיתי לעשות סעודת מצוה סעודה שיש בה שיכרות ושותים שכר בבתי מדרשות ולא שמעתי לפצות פה ע"ז ובאמת לא ידעתי פשר דבר דהרי לפ"ד הגדולים הנ"ל לא יאה למיעבד כן ועל בתי מדרשות שבמדינתינו גדלה תמיהתי יותר מבתי המדרשות שבמדינת פולין וטעמא דלי הוא משום דבאמת טעמא דשרי ליהנות בביהמ"ד הוא משום דהוי ביתא דרבנן כדאיתא במגילה ד' כ"ח ע"ב וכדכתב שם הר"ן עיי"ש, וכ"ז בביהמ"ד כזה דלומדים שם בקביעות כמו הני בתי מדרשות שבמדינות פולין שעיקר קביעת הלימוד הוי בביהמ"ד לכל אחד ואחד אבל בבתי מדרשות שלנו פה מדינת הגר דידוע דלא נבנה ללמוד בו בקביעות דיחשב ביתא דרבנן ולא נבנה רק להתפלל בו בימות החורף בימים הקרים וגם במקומות שמתפללין בו בכל עת אבל אין לומדים בו בכל עת זולת שיעורין קבועין בשעות קבועים ולא ללמוד בו בכל היום ובשעה חדא או שתים שלומדים ומתפללין בו שפיר אפשר ליזהר בו לנהוג בו קדושה ולא שייך לומר ביתא דדברן אלא היכא דדר בו ולומד בו בכל היום, א"כ ודאי דצע"ג וטובא איך הקילו לעשות סעיד ת ומשתות ולנהוג בו קלות ראש וצע"ג בעיני מאין לקחו ההיתר לזה ודברתי אודות הביהמ"ד דפה עם אדומו"ח הגנ"י אב"ד דפה ואמר לי שביהמ"ד דפה לא נבנה מתחלה ע"ד בית המדרש רק בתחלה הי' בית לימוד להתינוקת היינו בתחלה נבנה וגם הי' "איינע שוהלה" ורק אח"כ כשהי' "השוהלה" צר מהכיל כל התינוקת והי' בונים "שוהלע" אחרת עשו מבנין זה ביהמ"ד א"כ על מקומינו לק"מ דכבר כתב המג"א בסקי"ז וכן הפרמ"ג בסי' קנ"ד דבאופן שאם לא נבנה מתחלה אפילו בישובן מהני תנאי ע"כ שפיר הקילו פה קהלתינו בכנ"ל אבל במקומות שנבנו מתחלה לבית המדרש שפיר צ"ע איך הקילו להקל בכבוד ביהמ"ד אפילו אם התנו בתחלת בנינו כבר כתבתי לעיל דאפילו תנאי לא מהני לענין סעודה שיש בה שוכרות ועוד דכבר קיי"ל דבישובן לא מהני תנאי וא"כ ביהמ"ד דהוי בישובן ובם לא שייך לומר ביתא דרבנן כיון דאין לומדים שם כל היום ע"כ באמת הי' צריך להיות לאסור בזה וצ"ע מה טעמא לא נהיגי כן - ונזכרתי לעיין בר"ן סופ"ק דפסחים דהביא בשם הירושלמי דבתי כנסיות ובתי מדרשות צריכין בדיקה שכן נכנסין בו בעיבוריות ובראשי חדשים פי' סעודות שהי' עושין למנין קדוש החדש ולעבור השנה ולדידן נמי משום תינוקת שנכנסין שם ופתן בידם עכ"ל והטור בסוף סי' תל"ג הביאו ולכאורה קשה למה לי' להר"ן לומר טעם אחר ממה שכתב הירושלמי ועיין בהגהות מהרל"ח שם שהרגיש ג"כ בזה וע"כ מוכרח לומר כנ"ל דסעודה גדולה אסור בביהמ"ד וודאי דהחכמים דנכנסו לשם משום עיבור או קידוש חדש ודאי היו נזהרין בזה ובהדיא הביא המג"א בסי' קנ"א סק"ה דלא היו עולין בה רק פת וקטניות עיי"ש ועיין במחה"ש דסעודה גדולה אסור אף לדבר מצוה ע"כ אנו אין אנו סומכין על זהירותינו ואוסרים בה סעודה כל עיקר וע"כ מוכרח הי' לומר טעם אחר מפני התינוקת כן נראה בביאור דברי הר"ן וטור, עכ"פ מזה יש סמך גדול לדברינו דאין לעשות סעודות כל עיקר בביהמ"ד ואם כי בש"ע סי' קנ"א סעי' ד' כתב ואפילו לצורך מצוה אחרת כגון כשנקבצים לעבר השנה בב"ה מותר לאכול שם עכ"ל - נמי י"ל דכונתו הי' דוקא כגון אלו החכמים דהיו נקבצים לעבר השנה דנעשה בגדולים ובזהירים שידעו להזהר עיין סנהדרין י"א אין מעברין את השנה אלא במזומנים וכמו שהיו באמת נזהרין שלא להקל ראש אבל לשאר אדם בינינים אין להתיר כלל לאכול שם וכן דייקו לשון הש"ע דלאו בכל ענין יש להתיר לדבר מצוה דאל"כ למה לי' לומר כגון יאמר סתם דלצורך מצוה מותר וע"כ כהנ"ל דאף לצורך מצוה לאו לכל אדם יש להתיר רק לחכמים גדולים הזהירים במצות וע"כ מוכרח לומר כן דאל"כ יוקשה עליו קו' מוהרל"ח למה לי' להר"ן טעם חדש כנ"ל וע"כ דגם היא כיון רק כנ"ל, ועיין ג"כ במג"א שם בסי' קנ"א סק"ב ותראה שמה שחלקתי לעיל בין בתי מדרשות שבפולין לבתי מדרשות למדינתינו על אדני הש"ס ופוסקים הוטבעו ע"כ מכל זה יתחזק תמיהתי על העולם שהקילו לעשות סעודות בביהמ"ה ולדעתי אין לזה שום היתר ודו"ק -
והלום מצאתי בשו"ת שואל ומשיב מהודרא שתיתאה סי' ג' ששמש של ביהכ"נ שלו עשה ברית מילה בעזרת נשים דשם ובבוא לשם גער בם לפי שהוא התנה בעת הקמת האבן של ביהכנ"ס שיהי' קדושת ביהכנ"ס עליו בכל דבר וע"כ אסור לאכול על הברית בביהכנ"ס והביא שם מה שמבואר בש"ע כשיקבצים לעבר השנה בב"ה מותר וכתב המג"א דסעודת מצוה מותר אבל המג"א ביאר שם בשם הגהת סמ"ק דדוקא עבור השנה דאין עולין בה רק פת וקטניות וא"כ בברית מילה דיש לחוש לשיכרות אסור ועיין פרמ"ג שם שביאר בהדיא דכ"מ שיש לחוש לשכרות אסור עכ"ל הרי דגם הוא מסיק כן להלכה א"כ באמת תמוה מדוע שותקין הרבנים הגדולים על מה שמנהג העולם להקל בזה ודו"ק - ועיין עוד כתשובת מהר"י אסאד חו"מ סי' רכ"ד ודו"ק -
ג הנה דברי המג"א הנ"ל בשם מהרי"ל שכתב דבאופן שאם לא נבנה מתחלה לביהכנ"ס מהני תנאי אפילו בישובן צ"ע לי לפ"ד התוס' במגילה דף כ"ט ע"א שכתבו דמשו"ה לא מהני תנאי בא"י משום דקדושתה לעולם קיימת אבל בחו"ל תפקע קדושתה. והנה המג"א הקשה מהא דאמרו שם במגילה דעתידות בתי כנסיות של חו"ל ליקבע בא"י א"ה גם קדושת ביהכנ"ס של חו"ל לא תפקע ולמה מהני תנאי בחו"ל ותי' המג"א דהיינו דוקא אם הן בישובן אבל אם נחרבו שוב לא ילכו לא"י א"כ שפיר מהני עכתי"ד, והשתא לפי"ז קשה למה יגרע כחן של אותן בתי כנסיות אשר לא נבנו מתחלה לשם ביהכנ"ס כיון דהשתא הן קדוש בקדושת ביהכנ"ס והן בישובן א"כ סופן ליקבע בא"י ויתקיימו בקדושתן קדושת עולם וא"כ למה יהני גבן תנאי לדברי מג"א הנ"ל. אך מצאתי בפרמ"ג בשם אלי' רבה שכתב דאם לא נבנה מתלה לשם ביהכנ"ס אף בא"י מהני תנאי וא"כ ממילא לק"מ כמובן ויהי' עכ"פ מזה ראי' גדולה לדבריו ודו"ק -
ובאמנה גוף דבר זה קשה לי להבין מדוע יהי' ככה למה יהי' קל אם נבנה מתחלה שלא לשם ביהכנ"ס כיון דבסוף סוף עתה כבר קדושת ביהכנ"ס עלה א"כ למה יהני בה תנאי יותר מביהכנ"ס שנבנה מתחלה לכך ובפרט דכל הטעם שאין מתנין בא"י כמו שכתבו תוס' שהבאתי לעיל כיון דקדושת עולם עלה א"כ השתא הכא נמי כיון דנעשה ממנו ביהכנ"ס אשר יעמוד חי בקדושתו לעולם למה יהני בו תנאי וצ"ע -
והנה הפרמ"ג בסי' קנ"ג ס"ק כ"א הביא בשם א"ר דהטעם הוא משום דל"ד למקדש דנבנה בתחלה בסתם גם זאת נפלאת בעיני מדוע לא דעי למקדש הלא קיי"ל בונין בחול ואח"כ מקדישין אותו לשם קדושת עזרה וע"כ הוי כמו שנבנה סתם, ידעתי גם ידעתי שיש לחלק ואין דומה כ"כ למקדש אף דנבנה בחול מ"מ שפיר קשה דהלא מוכח מתוס' דכל הקפידה הוא אם לא תפסוק קדושתה וא"כ השתא דגם בזה לא תפסוק הקדושה, א"כ קשה מאד למא יהני בה תנאי יותר מביהכנ"ס שנבנה מתחלה לכך וצ"ע -
גם בעיקר דברי המג"א שכתב דדוקא בישובם תלוי הקדושה ואז ילכו ויקבעו בא"י ולא בחורבנן צ"ע לפע"ד כי נראה לכאורה דעיקר תלוי בקדושת הקרקע ולא תלוי כלל במחיצות וכעין סמך לדברי מדברי השל"ה ב"ה עניני תפלה שכתב שם לפרש מאמר חכז"ל בברכות אמרו לו לרבי יוחנן דאיכא סבי בבבל תמה ואמר למען ירבו ימיכם על האדמה כתיב אבל בחו"ל לא כיון דאמרו דמקדמי ומחשכי בבי מדרשא אמר הייני דאהני להו כדאמר ריב"ל לבנוי קדימו וחשכו ועיילו לבי שנישתא כי היכי דתרכו חיי ע"כ ולכאורה איך מתורץ קו' רבי יוחנן מן הקרא דלעיל - אמנם א"ש עפ"י אגדת חכז"ל דעתידין בתי כנסיות ליקבע בא"י א"כ שפיר הוי על האדמה עכ"ד השלה"ק ושוב ראיתי שגם בספר עוללת אפרים ומהרש"א בחידושי אגדות כתבו כן -
הנה מזה משמע יותר דבקרקע תלוי הקדושה דהקרקע גופא תקבע בארץ הקדושה וכיון דתלוי בקרקע היינו אם באו וקבעו עלי' להתפלל ולומר דבר שבקדושה מהכ"ת תפקע קדושתה ע"י החורבן. וכן נראה עוד לומר לפ"ד המהר"מ שיק טל תרי"ג מצות מצוה רנ"ה שהקשה מדוע לא נתחלל מקום המקדש ע"י הפריצים שבאו בה וחללהו כמו דאמרו גבי מזבח וכליו וכתב לתרץ כיון דגוף המקום מקודש מששת ימי בראשית עד עולמי עד לא היו יכולין להפקיעו כמו שאמר אברהם עליו אשר יאמר היום בהר ה' יראה ומשו"ה שפיר קדשה לע"ל ולא נתחלל ע"י הפריצים עיי"ש נשמט מן הדא דעיקר קדושת העזרה הי' תלוי בקרקע א"כ ודאי דגם קדושת ביהכנ"ס וביהמ"ד תלוי בקרקע כיון דהכתיב הקיש אותה למקום המקדש כדכתיב ואהי' להם למקדש מעט עיין מגילה דף למ"ד וא"כ דברי המג"א ב"ע לפע"ד (ואגב אעורר דקו' המהרמשי"ק מצאתי בתשובת הרמ"ע מפאנו ז"ל סי' כ"ה שנשאל על זה למה קיי"ל דקדשה לע"ל למה לא נימא דבאו בה פריצים וחללוה ותי' שם כיון דאנשי יון לא היו יכולין לאסור אלא אם יצא תחלה לחולין וזכו בהם דאל"כ אין אדם אוסר דבר שא"ש ודוקא מזבח דיש בו תפיסת יד יצא לחולין אבל קרקע דאינו נגזלת לא יצא לחולין משו"ה ל"ה שלהם וא"כ ממילא לא היו יכולין לאסרו כיון דאין אדם אוסר דשאש"ל עכ"ל ועיי"ש והוא עולה בקנה א' עם דברי המהרמשי"ק ז"ל). אח"כ מצאתי בח"ס או"ח סימן למ"ד שהתעורר במה שכתבתי וכתב דהקדושה היא רק על כותלי ביהמ"ד ולא על הקרקע ובזה ביאר דברי המהרי"ל אשר הביא המג"א בס"ק י"ז ועיי"ש אמנם כבר כתבת שמדברי השל"ה ועוללת אפרים מוכח שעיקר קדושה תלוי בקרקע וצ"ע ודו"ק -
ד הנה בהא דאמר רב אסי במגילה דף כ"ט ע"ב דבתי כנסיות של בבל על תנאי הן עשויין נראה בזה בס"ד פרפרת נאה ונרויח בזה לבאר שי' רש"י שסובר דמהני תנאי אף בישובן - ונקדים תחלה דברי הש"ס בחולין דף צ"ב דאיתא שם מ"ה צדיקים הן שהעולם מתקיים בהם ושלשים מהן בארץ ישראל וט"ו מהן בחוץ לארץ ואמר אביי דרובייהו משתכחו בבי כנישתא תותי אפתא ופרש"י ורובייהו דצדיקי בארץ ישראל עכ"ל - ולכאורה יש להעיר מנא לי' לרש"י לומר כן דאביי רק מרוב צדיקי ארץ ישראל משתעי דלמא על כל מ"ה צדיקים קאי דרובייהו משתכחו בבי כנישתא דתותי אפתא - ונראה בס"ד דהנה אביי דאמר דמשתכחו בבי כנישתא למד זאת מהך קרא ואשליך אותם אל בית היוצר והוי כמו שהי' כתוב אוצר כמו שפרש"י שם בזכרי' ועיי"ש, והיינו מקום טמור ונעלם שאינו מתגלה לכל כאוצר החתום ומדכתיב בית ה' מוכח דהאי בית האוצר בי כנישתא היא דהיא בית ה' ושם צדיקים מתחבאים כדי שלא יתגלה צדקתם -
והנה כבר הבאתי לעיל מאמר חכז"ל בברכות דרבי יוחנן תמה על מה דאיכא סבי בבבל כיון דאמרו לי' דמקדמי ומחשכו בבי כנישתא אמר הייני דאהני להו וגם ריב"ל אמר לבניו שיקדמו ויחשכו בבי כנישתא כי היכא שיזכו לאריכות ימים, ובשם לבוש ראיתי לפרש דהכונה מקדמי ומחשכו ר"ל שהיו מתעכים מבקר השכם עד שעה בלילה בביהכנ"ס ויען דרגילין היו להתעכב הרבה בביהכנ"ס עמדה להם זכות זה וזכו לאריכות ימים ועפי"ז ודאי דהרבה מבני בבל היו שכיחין ורגילין בבי כנישתא יען שלא הי' בידן זכות אחר לזכות לאר"י רק זכותא דבי כנישתא לחוד אבל בא"י שזכות אדמת קודש בידן ולא היו צריכין לזכותא דבי כנישתא אפשר לומר דלא היו רגילין להיות שכיח הרבה ולהתעכב שם רק הבני עלי' אשר המה מועטים משא"כ ההמון לא בא לשם, רק להתפלל ותיכף הלך לדרכו אבל בחוץ לארץ דלא זכו לאר"י רק ע"י זכותא דבי כנישתא ובטח דבר זה נתפרס ביניהם ולמדו זאת את בניהם ונשמע לרבים כי בחוץ לארץ יכלו לזכות לאריכות ימים ע"י ההעכבה הרבה בבי כנישתא א"כ ודאי דאף הרבה מהמון רגילים שם דאטו הם לא בעי חיי וכיון דשכיחי שם רבים א"כ ממילא ל"ה מקום מוצנע ע"כ בודאי דלא שם הי' מקום מחבא של הני צדיקים יסודי עולם אשר רוצים לסתור מעשיהם מבני אדם רק היו מחביאין עצמן באיזה מקום אחר משא"כ בבי כנישתא דא"י דלא הי' טעם זה שייך שם א"כ ממילא ודאי דההמון לא היו שכיחי בבי כנישתא כ"כ ושפיר הוי מקום מוצנע א"כ לפי"ז יפה דייק רשיי ז"ל שכתב ורובייהו דצדיקי ארץ ישראל ר"ל דייקא לצדיקי ארץ ישראל הוי הבית הכנסת מקום מוצנע ובית האוצר משא"כ בחוץ לארץ דהוי שכיחי בה רבים ע"כ ל"ה מקום מוצנע באמת לא משתכחו שם כן נראה לי בביאור דברי רש"י ז"ל שם בחולין ונכון בס"ד -
ועפ"י האמור יובן שפיר למה בתי כנסיות של בבל על תנאי הן עשיות כיון דשכיחי בה רבים כנ"ל והיו מתעכבים בה הרבה כמעט יומם ולילה וכמו שהבאתי למעלה בשם הלבוש בפירוש דמקדמי ומחשכו דאמרו חכז"ל ע"כ חששו שאולי לא יכלו להזהר היטב בקדושת ביהכנ"ס ויזלזלו בה ע"כ תיכף מעיקרא התנו בהם שיהא מותר לשמש בהן כל צורכן משא"כ בבתי כנסיות של א"י דלא היו שכיחי בה כ"כ ע"כ לא היו מתיראין שמא יפגעו בכבוד ביהכנ"ס ע"כ לא הוצרכו לתנאי כלל וע"כ באמת לא היו עשוין על תנאי כן נראה בהבנת הדברים לחילוק שאמרו בין בתי כנסיות של בבל לבתי כנסיות של א"י - וממילא לפי"ז מוכח שפיר כרש"י ז"ל דאף בישובן מהני תנאי כיון דכל התנאי הי' מפני שיהתם שהיו שוהין בביהכנ"ס הרבה וכנ"ל ואפשר דבאמת מזה הוציא רש"י ז"ל דתנאי מהני אף בישובן ואיש בס"ד -
ועפי"ז י"ל עוד דבאמת לדעת רש"י מהני תנאי אף בא"י ורק דשם לא הוצרכו לזה ע"כ לא היו עושין על תנאי משא"כ בבבל דהיו צריכין לזה כנ"ל ע"כ אמר רב אסי דבאמת עשו על תנאי ולא בא לאפוקי א"י דשם לא מהני תנאי רק משום דשם לא הוצרכו לזה דמשום שעה חדה דמתקבצין לשם להתפלל לא רצו לעשות תנאי ולמעט מקדושת בית הכנסת משום דבזמן קצר כזה אפשר להזהר וע"כ באמת לא עשו על תנאי משא"כ בבבל דהיו שוהין שם חלק גדול מן היום לא הי' אפשר להזהר כ"כ בזמן רב ע"כ הוצרך לתנאי וע"כ לא אמר רב אסי רק על בתי כנסיות של בבל אבל באמת אם הי' הדבר נצרך לעשות תנאי גם בא"י הי' מהני לדעת רש"י ז"ל כן נראה לי בדעתו - וממילא לפי"ז אין מוכרח לומר כהדגנ"י שכתב שם בתשובה דהא דלא מהני תנאי בא"י הוי בלי חולק ולהנ"ל י"ל דתלוי בפלוגתת רש"י ותוס' ולרש"י שפיר מהני וכנ"ל ודו"ק -
ה לא אמנע מלהציע קדם הדרגנ"י מה שתמי' לי על דברי הגהות אשרי במגילה פרק בני העיר שכתב דכמו שמותר לת"ח לאכול ולשתות בביהכנ"ס ובביהמ"ד מותר אף לאנשים שאינן ת"ח עיי"ש ונוראות נפלאתי דבהדיא מבואר בירושלמי דמגלה שם שלא כדבריו דאיתא שם ר' ברכיא אזיל לבי כנישתא דבית שאן חמי חד בר נש שמשזיג ידו ורגלו מן גורלה (ופירש בק"ע דחזי לי' דרחץ ידיו ורגליו מן בור של מים השייך לביהכנ"ס) אמר לי' אסור לך למחר חמתי' ההוא גברא (לר' ברכיא) משזיג ידו ורגלו מן גורנה אמר לי' רבי לך שרי ולי אסור אמר לי' אין א"ל למה א"ל ר"ב כן אמר רבי יב"ל בתי כנסיות ובתי מדרשות לחכמים ותלמודיהון עכ"ל הירושלמי הרי מפורש יוצא מדברי הירושלמי דלת"ח אין ולשאר בנ"א שאינן ת"ח לא ושלא כדברי הג"א והיא פליאה עצומה עליו ומצוה ליישב -
וא"ל לפ"ד המג"א בסק"ב בסי' קנ"א דמפורש בדעת הג"א דמיירי בהתנו וסובר דתנאי מהני אף בישובן אבל בלא התנו גם הג"א מודה דלא שרי רק לת"ח, ז"א דהרי כבר מבואר בש"ס מגולה שם דבתי כנסיות של חו"ל על תנאי הן עשוין ושם הוי העובדא בבית שאן שהוא חו"ל כמבואר בפ"ק דחולין גבי התיר רבי בית שאן וא"כ למה גער בו ר' ברכיא בההוא גברא הנ"ל - ואף לפ"ד המג"א שכתב דדוקא בבבל סתם על תנאי הן עשוין אבל בשאר חו"ל לא הוי סתמא בתנאי רק צריך שיתנה בפירוש - מ"מ הא כתב המג"א בדעת הג"א דהוא סובר דאף סתמא הוי בתנאי בכל חו"ל וא"כ לדידי' קשה טובא למה גער הו אם לא דנימא דע"כ יסבור הג"א דבחו"ל ל"ה סתמא בתנאי עד שיתנה בפירוש וכמו שמסופק באמת בדעת הג"א המג"א איך הוא סובר בחו"ל ועפ"י קושייתי הנ"ל ע"כ יסבור דבחוץ לארץ צריך להתנות בפירוש דאל"כ יוקשה עליו קו' הגדולה הנ"ל וממילא לפי"ז מיפשט פשיט ספיקו של המג"א בדעת הג"א ודו"ק -
ו הנה ראיתי בח"ס או"ח סי' למ"ד הנ"ל שהאריך לפלפל אם מותר להשתמש בגג ביהכנ"ס והאריך בדברי המרדכי דשבת ועיי"ש - והנה אחרי מחילת הוד קדושתו נעלם ממנו לפי שעה דהדבר כבר מבואר בירושלמי פה וז"ל הירושלמי ר' יוחנן מגל לנשייא דשטחין בגדיהון על אוירא דבי כנישתא ע"כ ועיי"ש הרי דאסר להן אף שימוש כל דהו עיין בק"ע שם וממילא לפי"ז לא אתי שפיר מה שכתב הדרגנ"י דמותר להשים עצים בעליית ביהכנ"ס דאין בו קדושה וז"א דהא מפורש יוצא בירושלמי הנ"ל דאסור לשמש בגג ביהכנ"ס ובאמת גם על המחבר בסי' קנ"א סעי' י"ב דמסתפק בזה אם תשמיש שאינו קבוע ושאינו של גנאי אם מותר להשתמש בעליית ביהכנ"ס קשה לי מאד הלא בירושלמי אמר בהדיא רבי יוחנן דאסר אף בתשמיש כ"ד ואיקראי וצע"ג ואולי בעלי ש"ע פירשו את דברי רב"י באופן אחרת שאינו מדבר מגג ביהכנ"ס אולם על אוירא דבי כנישתא משמע שהי' ממעל על פני חוץ ומורה יותר על הגג ממה שנאמר שמדבר מענין אחרת וע"כ צע"ג בעוני ודו"ק -
ז עוד הערה אחת וקצרה אציע קודם הדרגנ"י במילי דבי כנישתא בברכות ס"ג מבואר דמותר לרוק בביהכנ"ס מאי טעמא אמר רבא כי ביתו ביתו אקפנדריא קפיד אמנעל ורקיק לא קפיד אף ביהכנ"ס אפקנדריא אסור רקיקה ומנעל מותר ע"כ וכן נפסק בש"ע ולי צ"ע לכאורה דאדמדמות ביהכנ"ס לבית פשוט טפי הי' לך לדמותו לביהמ"ק כיון דכ' קדושת ביהכנ"ס משם משתמע כדדרשו במגילה על פסוק ואהי להם למקדש מעט ובמקדש קיי"ל דגם רקיקה אסור ועיין במג"א סי' קנ"א שהביא בשם האר"י הקדוש דהי' נזהר בביהכנ"ס גם ברקיקה עכ"פ גם מדינא הי' צריך להיות כן וצ"ע ועיין בשד"ח במערכת ב' סוף אות מ"ג שהביא בשם מהרי"ק ומרדכי ועוד בשם פוסקים ראשונים דמה"ת דומה ביהכ"נ למקדש והוי בכלל ועשו לי מקדש הנאמר בקרא וא"כ שפיר קשה דהי' לדמותו למקדש דגם רקיקה אסור וצ"ע - ואולי י"ל לפ"ד הש"ס דמגילה דאמר ריב"ל דמותר לת"ח ותלמודיהון מאי בי רבנן ביתא דרבנן והנה קיי"ל דמותר לעשות מביהכנ"ס ביהמ"ד ואז הוי ג"כ ביתא דרבנן וא"כ שפיר מדמינן אותו לבית דהא כעת ג"כ הוי בית ר"ל ביתא דרבנן ודו"ק -
אם כי רבו העירותיי בענינים אלו מ"מ כעת אסתגר בזה יען שאיני רוצה להטריח את הדרגנ"י יותר מדי ואסיים במחוי קידדה כלפי הדרת קדשו מנאי הדל והצעיר שבישראל המעתיר בעד אר"י פ"ק בוסערמין יצ"ו -
ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל.