אור ברסלב

משנה שכיר חלק א· רבי יששכר שלמה טייכטל

סימן ז

סימן ו

המחבר באו"ח סי' ע"ז פסק דאסור לקרות כנגד מי רגלים עד שיתן לתוכן רביעית מים ע"כ.

והנה בחכם צבי סי' ק"ב כתב דאם המים שמטיל לתוכן המה מרובים מן המי רגלים אף שאין במים רביעות מ"מ בטלים הם ולא אמרו רביעית רק להקל שאם יש במים רביעית אף שמי רגלים מרובים נתבטלו ברביעית אבל כשהם רוב בודאי מבטלים את מ"ר המועטים וראייתו כיון דרביעית לא מהני בשאר איסורין מהני כאן כש"כ רוב דמהני בכל איסורין בודאי מהני הכא במ"ר עכ"ד -

וראיתי לנכדו הגאון מאוה"ג בספר ישועות יעקב בסי' הנ"ל שפקפק בדבריו וכתב אף דחלילה לי' לסתור דברי זקנו מאוה"ג ז"ל מ"מ אם הי' בדאי הי' אומר דמי רגלים לענין ק"ש ותפלה דומה להא דקאמר הש"ס בבכורות כ"ג אפר מקלה שנתערב באפר פרה דטהור מלטמא טומאת מגע ואינו טהור מלטמא טומאת משא משום דענין ביטול ברוב אינו מועיל רק לומר שהדבר שאנו דנין עליו הוא מן הרוב אבל אינו מהפך הדבר האיסור להיתר א"כ בדבר שהאיסור הוא היותו בבית או שהאדם נושאו בזה לא מהני הביטול דמ"מ הדבר כאן לפנינו וה"ה בזה כיון דאסור לקרות ק"ש נגד מ"ר מה בכך שיש בהן רוב מים מ"מ יש בהן מ"ר ג"כ והוא קורא נגד מ"ר ודוקא רביעית שיש בהן שיעור מקוה למחטין המה מטהרין את המ"ר אבל לא כן רוב שאינו מטהר הדבר וא"כ הק"ו משאר איסורין פריכא דשם שפיר מהני הרוב משום דאינו אסור הכל ואנו אומרים הדבר שאוכל כעת או שנהנה ממנו שהוא מהרוב ורביעית לא מהני באיסורין דאין כאן דין טהרה רק איסור והיתר עכתו"ד הישועות יעקב עיי"ש -

ולי הצעיר נראה בס"ד דדברי הח"צ ברורים בטעמם ושפתיו ברור מללו שאין הדבר דומה כלל לטומאת משא מפני שנראה לי ברור שאיסור מ"ר גבי ק"ש ותפלה ל"ה משום היותו אתו בבית כמו שחשב היש"י ז"ל רק עיקר האיסור הוא שלא יהא מגולה כדכתיב לא יראה לך ערות דבר וצריך לכסותו ואם היא מכוסה אפילו אם הוא אתו בבית שרי כמו שכתב המחבר בסי' פ"ז בהדיא דאם יש צואה בבית או מ"ר יכפה עליהם כלי ומותר לקרות לנגדן כיון דהוויין מכוסה וכן מבואר בריש סי' ע"ו בצואה בעשושית וכן אם צואה בגומה ונותן רגלו עליו מותר אף שהן בבית וע"כ דעיקר קפידה שלא יהי' מגולה ובהדיא כתב הרמב"ן בפ' תצא בפסוק וכסית את צאתך וז"ל וטעם כיסוי הצואה אין הצואה כטומאה שתטמא את מקומה ותהי' בוקעת ועולה אבל אסור לראותה בעת התפלה וכאשר נעלמה מעיני הרואה אין רע עכ"ל הטהור -

וא"כ לפי האמור י"ל דהיכא דיש רוב נגד המ"ר ונתבטל חשוב כמו מכוסה כיון דנתבטל וא"כ שפיר מותר לקרות נגדן דומה לזה כתבו תוס' בנדה דף כ"ז ע"ב שהקשו לר"ש דסובר דשליא בבית טהור ומפורש בגמרא שם דטעמא דלי' הוא משום ביטול ברוב דדם הולד נתבטל בדם הלידה והקשו בתוס' הא טומאת אוהל דמי לטומאת משא דלא מהני ביטול א"כ למה אמר הכא ר"ש דמיירי בטומאת אוהל דבטל ותירצו כיון דשליא אינו מטמא רק כשהוא שלם כמו שהאריכו בזה בעמוד הקודם א"כ השתא דנתבטל תו אין להחשיבו שלם וא"כ ממילא שפיר טהור הבית עיי"ש' וכמו כן אנן נמי נימא בנידון דידן כיון דכל האיסור של מ"ר ל"ה רק בהיותו מגולה ונראה אבל בהיותו מכוסה שפיר דמי א"כ היכא דנתבטל שוב אין אנו מחשיבין אותו למגולה, ונראה רק כמכוסה ובמכוסה שפיר מותר לקרות כנגדו והדבר דומה ממש להא דתוס' אף דבאמת השליא שלימה הוא מ"מ כח הביטול מבטל ממנו החשיבות השלם כ"כ הכא כח הביטול מבטל ממנו כח הנגלה שלו ועושהו להיות כמכוסה. ובאמת דזה יפוי כח הרוב בכל התורה כולה דבכל חלק וחלק של התערובות אמרינן דמהרוב הוא וא"כ ג"כ הכא החלק שלמעלה מהתערובות אמרינן דהוא מהמים וא"כ ממילא המ"ר הוא מתחת והוי מכוסה וא"כ ממילא שפיר מותר -

וידיד"נ הרב הה"ג ר' חיים ציקער אבדק"ק האלאס (וכעת הוא הראבד"ק בערעגסאז) השיבני הא בדבר לח יש בילה א"כ בכל טפה וטפה ישנו מי רגלים א"כ אכתי ה"ה כנגלה עכ"ד, אבל באמת היא טעות דהא כתבו תוס' בזבחים ע"ט סוף ע"ב דהיכא דאיכא רובא אז אין לדון משום יש בילה וכן מן הדין דאל"כ איך יליף ר"י מדם הפר ודם השעיר דמב"מ לא בטיל דלמא כיון דיש בילה בדבר לח א"כ בכל טפה איכא מדם השעיר ע"כ קראו הכתיב דם השעיר ומנין מכאן דמב"מ לא בטיל אלא ע"כ דהיכא דאיכא רוב אזי המיעוט כמאן דליתא ולא שייך כלל לדון משום יש בילה בדבר לח וא"כ ה"ה הכח כיון דאיכא רוב מים המיעוט כמאן דליתא בנגלה רק טמור ונעלם מעיני האדם וז"ב ופשוט ועוד יותר יש לומר דאף אם תדון משום יש בילה בדבר לח מ"מ כיון דרוב מים א"כ בכל טפה וטיפה שתיקת מן התערובות יהי בו שני חלקי מים וחלק ח' מ"ר דהא ודאי דבכל חלק קטן אף הקטנה שבקטנה מ"מ הרוב דבו מים היא א"כ בכל מה שיתראה לפניך לעולם יראו עיניך שני חלקי מים תחלה וחלק המ"ר הוא חלק קטן ומיעוט מאד שבעוצם מיעוטו לא תשלוט בו העין ח"כ שוב ממילא הוא כמכוסה מהעין ולא שייך בו ולא יראה לך ערות דבר דודאי מיירי שנראה ונגלה בפומבי' עכ"פ שפיר כתבתי דע"י הרוב מים דאיכא הכא חשוב המ"ר כמכוסה או מכח הביטול וכדברי תוס' הנ"ל או מכח הסברא השני' שכתבתי דתמיד נראה ונגלה השני חלקי מים וחלק המ"ר בטל בעוצם מיעוטו ואין ראות העין שולט בו וא"כ ממילא כמכוסה דמי ודו"ק -

ובסברא זו השגתי ג"כ על אביו של ידי"נ הרב הנ"ל ה"ה הגאון ר' אליעזר ציקער ז"ל שהי' ראבדק"ק בערעגסאז שכתב בסוף ספר קול ארי' להקשות כיון דיש בילה בדבר לח ואין לך טפה שלא יהי' נתערב בה זוחלין וכיון דאיכא שיעור טבילה בזוחלין לחודא בלי צירוף דנוטפין א"כ הא טבל כזוחלין ומה בכך שהרוב נוטפין ולמה קיי"ל דנוטפין שרבו על הזוחלין דפסול לטבול בו וכתב דהוי מטעם חציצה ועפי"ז העלה שם דבמחצה על מחצה דלא שייך חציצה שפיר יכול לטבול בו עיי"ש שהאריך בזה, והנה בעיקר הערתו בנוטפין שנתרעבו בזוחלין דנימא יש בילה ובכל טפה וטעה יש מים זוחלין הכשרים לטבילה כבר קדמו הגאון ר' אהרן פריעד ז"ל אבדק"ק בוסערמין בספרו אומר לציון אות ש"ה, ומה שניחא להרב ר' אליעזר ז"ל בשהרוב נוטפין מטעם חציצה היינו דנוטפין יהי' חציצה לזוחלין הרב אומר לציון ז"ל כתב דל"ה חציצה משום דקיי"ל דכל כשהוא מבריית המיים ל"ה חציצה רק כתב דברוב נוטפין לא שייך יש בילה דלא אמרינן יש בילה במיעוט שנתערב במרובה כסברת הש"ך ביו"ד סי' שכ"ד ועיין בס' קול אר"י הנ"ל מה שכתב בזה והעלה דגם מיעוט במרובה שייך סברת יש בילה וכן כתב בהגהות הגרי"ב ביו"ד שם וא"כ לכאורה קשה קו' הנ"ל אף בנוטפין שרבו על הזוחלין ואין לומר דמה"ט פסול משום דמיעוט זוחלין בטלין ברוב נוטפין ז"א דכבר כתב בספר אומר לציון שם בשם המל"מ ובשם המנחת כהן דהיתר נהפך להיות איסור לא אמרינן אולם עיין בפרמ"ג בפתיחה לה' תערובות פ"ה דדבר זה תלוי בפלוגתא רש"י ותוס' עיי"ש ועיין ג"כ ר"ן נדרים נ"ט ע"ב ודו"ק -

אולם אני תמה מאד על הגאונים הנ"ל שדנו בטבילה משום יש בילה או אין בילה משום דנראה לי פשוט דכל השקלא וטריא ביש בילה הוא דוקא אם נימא דנתחלק שוה בשוה ובכל חלק שאנו נוטלין מהתערובות יש בו מן האיסור משא"כ בדבר יבש שאינו נבלל אזי יש מקום דלא נתערב בו מידי וגבי דבר לח שנבלל אמרינן דמתחלק בשוה ובכל טפה וטפה אמרינן דיש שם המיעוט, אבל ודאי דחלק הקטן שנתערב בחלק הגדול אינו במציאות גדולה כ"כ כמו החלק הגדול רצוני לומר דודאי החלק הגדול תופס מקום באויר יותר מהחלק הקטן דודאי מציאת הקטן לא ביטל את מציאת הגדול ורק סברת יש בילה מועיל רק לומר דהחלקים של הקטנה מתערב בשוה בחלק הגדול ובכל טפה מן התערובות יש בו מעורב מן חלק הקטן אבל ודאי בטפה זו יש בו מן החלק הגדול יותר ממן החלק הקטן ושטח מציאת החלק הגדול יותר רחב ויותר גדול מן החלק הקטן וזה דבר שאין החוש מכחיש דדי בסברת יש בילה לומר דהדבר המתערב הולך בכל מקום ומתערב בשוה חבל לא דנימא דמתפשט שטחו בכל מקום ודוחק רגלי הדבר שנתערב בו ומבטלו מן המציאות וכאלו רק הוא נמצא שם במקום. שעמד שם מתחלה הדבר שנתערב בו ועכשיו רק דבר הנתערב תופס מקום זה וזה שקר מוחלט לומר כן אלא ודאי דדבר שהי' מתחלה קודם התערובות הוא שיהי' גם עתה אחר התערובות רק אחר שנתערב בו דבר לח ניתוסף על דבר הראשון מזה המתערב והולך אתו עמו שוה בשוה בכל מקום שהוא הולך ולפי ערך התערובות כן הוא ההוספה הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו אבל מתפיסת המקום שהי' תפוס הראשון לא לקח המתערב ממנו אף תפיסה משהו וזה ברור ואמת והארכתי קצת בביאור הדבר יען שרציתי לברר בירור מופתי והבן - כג)

ולפי האמור קשה לי לצייר מאד איך יוכשר הטבילה ברוב נוטפין ומיעוט זוחלין ע"י דיאמרו דיש בילה והזוחלין נתערבו ונבללו יפה בשוה ובכל טפה שאנו נוטלין מן התערובות יש בו מעורב מן הזוחלין אמת שהוא מעורב בו עכ"ז בשטח המציאות ובתפיסת מקום מן האויר יש בטפה זו יותר מן הנוטפים ממן הזוחלין ובכל טפה וטפה ע"כ מוכרחין לומר כן דיש בהרחבת השטח יותר מן הנוטפין מן הרחבת שטח הזוחלין וכמו שבארתי למעלה דודאי לא ביטל המיעוט שנתערב בו את מציאת הראשון ולא דחק רגלי התפיסה שתפס הראשון ממקום האויר וזה ברור מצד משפט הטבע -

והשתא לפי"ז גבי טבילה דהתורה אמרה ורחץ בשרו במים שיהא גופו כולו מכוסה במים ולא ישאר אפילו כחוט השערה בלא מים הכשרים לטבילה וא"כ כאן שהרוב נוטפין א"כ ודאי שאין כל גופו מכוסה מן המים הכשרים לטבילה ואם כי יש בילה ומתערב יפה והטפה הכשרה ישנו במציאות כל טפה וטפה עכ"ז גם מים הפסולין שהן הרוב נמצא ובשטח המים המכסין את הגוף ישנו ג"כ מן המים הפסולין דכי בטלה מציאת המים פסולין מכח סברא דיש בילה בתמי' ודאי לא א"כ נשאר חלק גדול מן בשר האדם בלא טבילה ודומה להא דאמרו בש"ס זבחים דף פ' דלמא"ד הזאה צריכה שיעור לא מועיל סברת יש בילה דמ"מ נחסר מהשיעור הצריך להזאה וכ"כ הכא גבי טבילה אם דיש בילה ונתערב יפה מ"מ נחסר מהשיעור דצריך לטבילה דצריך שהגוף יהי' מכוסה בכל שטחו ממים כשרים וכאן ע"כ נתכסה גם ממים פסולין וזה ברור ואמת לכל המעיין בצדק, ועפי"ז גם היכא דהוא מחעמ"א פסול כד) לטבילה מכח סברא הנ"ל ואפילו במיעוט נוטפין הי' לן לפסול מכח סברא הנ"ל כיון דעכר"ח איכא גם ממים פסולין הכא המכסה את הגוף ונחסר משיעור הטבילה דומיא דהזאת דהוי רק כ"ש ואפ"ה פסול כיון דעכ"פ נחסר מהשיעור וה"ה הכא ורק גבי מיעוט אמרינן מיעוט בטל ברוב ואיסור נהפך להיות היתר ומה שאין אנו אומרינן כן גבי הזאה באמת כתבו כתוס' שם דהוא רק מחומרת מי חטאת, עכ"פ זה אמת דבמחע"מ ומכש"כ ברוב נוטפין ודאי דלא שייך לדון משום יש בילה וכל האומר כן אינו אלא טועה טעות גדולה ומהתימא על שני גדולי התורה הנ"ל שטעו בדמיונן כ"כ להכשיר בנוטפין שנתערבו בזוחלין אף בלא רוב זוחלין מטעם יש בילה ולדעתי לא ניתן להאמר כלל, ואדרבא לדעתי יש להקשות להיפך ברבו הזוחלין על הנוטפין דכשר לכ"ע למה יהי' כשר כיון דיש בילה א"כ בכל טפה וטפה איכא מים פסולין ולפי"מ דקיי"ל דלטומאת משא אין ביטול ולא אמרינן אי' נהפך להיות מותר א"כ כיון דאיכא ודאי כאן מים פסולין א"כ נחסר משיעור הטבילה כ"כ כמה מן המים הפסולין מכסין בשטח הכשר ולמה יהי' כשר אם לא דנימא דל"ד כאן לטומאת משא משום דשם הוא נושא כל התערובות ביחד ע"כ הוא ודאי נושא את הטומא משא"כ כאן גבי טבילה דאני דנין אם המים הנגע בגוף בשר האדם הי' מים כשרים אי לא אז כיון דאיכא רובא מים כשרים ובכל התורה כולה אזלינן בתר רוב ועל כל מה שאנו דנין עלי' אמרינן שהוא מן הרוב א"כ כ"כ אמרינן הכא דכל מה שנגע בבשר הי' מן הרוב והמים שהן פסולין יען שהן מיעוט אמרינן דנשאר לאחור להלן רחוק מן הגוף כמו בכל רוב דכל מה שבא לידינו אמרינן שהרוב בא לידנו כ"כ הכא אמרינן דמים פסולין נדחק לאחור ושטח המים הנראה ונסמך לגוף כולן היו ממים הכשרים והוא הוא מתורת רוב שגלתה תורתינו לומר כן וא"ש הנ"ל בס"ד וכ"ז להיכא דאיכא רוב אבל באמת היכא דליכא רוב ממילא דאין לומר כן וא"כ ממילא אין להכשיר גבי טבילה מכח סברת יש בילה ודלא כגאונים הנ"ל, וכבר הקשיתו זאת לידי"נ הרב ר' חיים צוקער הנ"ל זה רבות בשנים ולא מצא מענה ליישב דברי אביו ז"ל ודו"ק -

וממוצא דברינו נתחזקו דברינו שכתבתי למעלה ברוב מים לגבי מ"ר מועטים דשפיר חשובין המ"ר מכוסין ע"י הרוב דמים דאמרינן דמה שנראה למעלה בשטח העליון הוא כולה מהרוב והמיעוט מ"ר נדחוק למטה ולא נראין כלל וכמו דמה"ט כשרה הטבילה ברבו הזוחלין דהוא ג"כ מכח סברא זו וכמו שכתבתי לעיל א"כ כ"כ הכא וממילא כיון דאנו מחזיקין המ"ר מכח הרוב כמכוסין ע"כ שפיר מותר לקרות כנגדן אך זולת זה ג"כ יש להתיר בנידון המ"ר מכח סברא השנית שכתבתי למעלה דאף אי אמרת דיש בילה ובכל טפה יש ג"כ ממיעוט המ"ר וגם הוא נראה למעלה בשטח העליון מ"מ דע"כ הרוב ממנו הוא המים וכנ"ל באריכות דהמיעוט המתערב אינו דוחק לרגלי תפיסת המקום שיש להרוב במקום מציאתו א"כ ע"כ הרוב הנראה למעלה הוא מים הכשרים והמיעוט הנראה ג"כ הוא בטל במיעוט בעין הרואה ואין העין תופס בראי' רק הרוב והמיעוט כמאן דלא דמי וא"כ ממילא חשוב כמכוסה וגם זה א"ש בסברא כאן בנידון המ"ר אמנם לגבי טבילה ע"כ מוכרח לומר כסברא הנ"ל עכ"פ מכ"ז מבואר דדינו של הח"צ אמת -

הנה עם סברת התוס' דנדה הנ"ל ישבתי בעזה"י קי' המל"מ ב"ה משכב ומושב על המרדכי סוף חולין שהקשה אמאי שכבת זרע של זב מטמא במשא משום דא"א בלא צחצוח זיבה אמאי לא יובטל ברוב וכן יבמה שרקקה דם דמהני מהאי טעמא דא"א בלא צחצוח רוקה אמאי לא והי' בטול ברוב רוקה ע"כ קו' המרדכי והקשה המל"מ דאיך שייך בזה ביטול כלל הלא קיי"ל דלענין טומאת משא לא שייך ביטול וכאן עכר"ח דלענין טומאת משא איירי דלענין מגע בלאו"ה מטמא במגע מכח ש"ז ורק לענין רוקה אמאי יהי' ביטול הא דמי לטומאת משא עיי"ש -

ובעזרת השם יתברך אמרתי דבר אמותי בישוב קו' זה, והוא דבש"ס נדה דף כ"ב מבואר דזב שראה קרי אינו סותר רק יום אחד ומבואר שם דגזה"כ הוא דזיבה גמורה בלי תערובות ש"ז סותרת ז' ימים אבל צחצוח זיבה דעירב בה שיז אינו סותר אלא יום אחד והנה תוס' שם ד"ה לפי כתבו דבאמת מהאי טעמא מטמא רבי יאושע ש"ז של זב במשא משום דאי אפשר בלא צחצוח זיבה אלא דהקשו אמאי לא מצריך ר"י קרא ע"ז דמטמא במשא כמו דמצריכין קרא דיסתור יום א' ותירצו דר"י מיירי ביום שראה הרבה זיבות דיש בו רוב זיבות ור"י סובר, דלא אפשר בלא צחצוח זיבה בעין שלא יהי' פתיך בה ש"ז ור"א ס"ל כיון דעירוב בה ש"ז אינו מטמא במשא וכן מוכח מסוגיא דשם דאי לאו קרא ל"ה סותר כלל אפילו יום אחד אלמא דזיבה המעורב בה ש"ז ל"ה זיבה כלל ע"כ לדידי' טהור לגמרי עכ"ד התוס' ביתר ביאור קצת מבואר מזה דלא מקרי זיבה היכא דפתיך בי' ש"ז ורק לענין סתירה דיום א' גלי קרא דסותר וגבי טומאת משא דלא מצינו דגלתה התורה שיהי' חשובה זיבה באמת לא חשוב זיבה ולא מטמא במשא רק ביום דרואה הרבה זיבה אז סובר ר"י דא"א דלא יהי' קצת זיבה בעין בלא עירוב כלל ומשום האי קצת שהוא בעין הוא מטמא במשא כן יוצא מתוך דברי תוס' הנ"ל דנדה דף כ"ב (ואין לומר כיון דגלי קרא דמקרי זיבה לענין סתירה ניליף משם דמקרי ג"כ זיבה לענין טומאת משא ז"א דהא חזינן דלא עשאה התורה כזיבה גמורה דהא אינו. סותר ז' ימים א"כ לגבי מה דגלי גלי ומה דלא גלי לא גלי וז"פ) אבל עכ"פ דזיבה דפתוך בי' ש"ז לאו זיבה הוא ור"י דמטמא הוא משום הכ"ש דיש בה בעין בלא עירוב -

והנה תוס' נדה כ"ז שהבאתי לעיל גבי שליא דמטהר ר"ש משום ביטול ברוב הקשו הא טומאת אוהל דמי לטומאת משא דלא שייך בה ביטול ואמאי מטהר ר"ש משים ביטול ותי' כיון דאין שליא מטמא אלא כשהוא שלם וע"כ מכח הביטול אין להחשיבו שלם ועיי"ש, ונראה לי לומר בעזה"י דכמו שכתבו תוס' גבי טומאת שליא דאף דהוא באמת שלם יען שיש כאן ביטול אין להחשיבו שלם וממילא דבטל ומותר כ"כ י"ל גבי טומאת משא דזיבה כאן דאינו מטמא במשא רק כשהוא בעין א"כ י"ל דמכח הביטול תו אין להחשיבו לבעין והוי כמו דמעורב בה ש"ז וע"כ ממילא שפיר אינו מטמא במשא אילו הי' בטל וא"כ שפיר הקשה המרדכי ולק"מ קו' המל"מ וכן לענין יבמה שרקקה דם כיון דאמרו בסוטה דף י"ו דשלשה צריכין שיראו אותה וחד מנהון הוא רוק יבמה דכתיב לעיני הזקנים וכן הוא להלכה באה"ע סי' קנ"ד וא"כ כיון דצריך לראות הרוק בעת שמוציאה מפי' והשתא דאיכא רוב הנתבטל בו הוי כמו שלא ראו הב"ד אותו הרוק ע"י הביטול דנתבטל בתוך הדם ויהי' מזה ג"כ סיוע גדולה לענין מה שכתבתי למעלה לענין ראיית מ"ר דכיון דאיכא רוב כנגדה אמרינן דמה שנראה הוא מהרוב וכמו כן כאן ג"כ אמרינן דמה שנראה לבי"ד הוא מהדם שהוא הרוב ומיושב היטב מאד קו' המל"מ הנ"ל וממילא דנתחזק ג"כ עי"ז דברינו הנ"ל לענין שאלת הח"צ והוא ראי' ברורה וראוי לסמוך עלי' להלכה למעשה ודו"ק ואחר שזכיתי לש"ס ווילנא ראיתי בהגהות מהרץ חיות נדה כ"ז שהביא קו' המל"מ על המרדכי מהא דטומאת משא גבי ש"ז של זב ורמז לעיין לתוס' כ"ז הנ"ל שהבאתי לעיל ולא פירש דבריו ובטח שכיון לדברינו דמשם יתורץ קו' המל"מ וב"ה שכונתי לדעת גדול כמוהו ורק אני הלכתי עוד יותר דגם קו' מיבמה מתורץ בדרך הזה וברוך ה' שהניחני בדרך אמת -

אך עדיין אנו צריכין למודעי על מה שכתבתי דקו' המרדכי הי' עפי"ד תוס' דנדה דמיירי שראה הרבה זיבה ומטעם דאיכא כ"ש במין הוא מטמא רמשא א"כ ע"כ מיירי הכא דרוב הוי זיבה כמו שכתבו תוס' נדה כ"ב הנ"ל דביום כזה הוי רוב זיבות וא"כ קו' המרדכי דיובטל ברוב מעיקרא ליתא דהא הרוב זיבות הוא והמיעוט הוא שיז ואיך שייך ביטול באופן זה, אך א"ש משום כיון דאינו מטמא במשא אלא כשהוא בעין והאי בעין כ"ש הוא והשאר אף דהוא זיבות מ"מ הוא טהור ולית בי' דין זובה ע"כ שפיר הקשה דהאי כיש יובטל ברוב זיבה דהוא טהור וא"ש אלא דעדיין לא יונח בזה כיון דקו' המרדכי בחולין הנ"ל אליבא דרבי יודא אזיל ור"י ס"ל דמין ב"מ ל"ב, א"כ אכתי יוקשה מה הקשה המרדכי אליבא דרבי יודא דיובטל האי כ"ש דהוא זיבה טמאה ברוב זיבה טהורה הא מין במינו הוא דודאי האי זיכה אף דטהור הוא מ"מ מין זוב איקרי עיין נדה דף ל"ז דזיבה הוי כבצק של שעורים וש"ז כלובן ביצה וא"כ ודאי מינו הוא ואכתי יוקשה איך שייך בזה ביטול אך יש לומר כיון דאינו מטמא רק האי כ"ש שהוא בעין ולגבי האי כ"ש ודאי דיש בש"ז רוב כנגדו וע"כ הקשה דיובטל האי כ"ש ברוב ש"ז, ואם דאכתי יש כאן רוב זיבה אף דטהורה היא מ"מ ליהוי מין במינו ול"ב י"ל דאמרינן סליק לרבי יודא סליק הזיבה טהורה כמי שאינו והזיבה הטמאה יהי' בטל בש"ז וא"כ קו' המרדכי אתיא שפיר ודו"ק כי הדברים בעזה"י כנים ואמתיים ומחודשים ממש כי לא ראיתי עוד מי שיבאר דברי המרדכי באופן הזה ודו"ק -

ואגב אעורר עוד בענין זה הנה המל"מ שם ב"ה מו"מ העלה דדוקא גבי דבר יבש שייך לומר דטומאה כמאן דאיתא דמי אבל בלח לא אמרינן זאת ועיי"ש וכן דעת מהר"י קורקס בכ"מ סופ"א מאבות הטומאה והמקור חיים בסי' תמ"ז הסביר בזה דעת הרמ"א דפסק דלח בלח לא אמרינן חוזר וניער גבי פסח, ופלא שלא הרגישו שתוס' לא סבירא לי' חילוק זה דמדהקשו בתוס' נדה כ"ז הנ"ל דלמה לא פריך הש"ס בבכורות מהא דשליא בבית דטהור מטעם ביטול ברוב אלמא לא אמרינן דטומאה כמאן דאיתא דמי עיי"ש מה שתירצו בזה מזה נראה דתוס' לא ס"ל חילוק הנ"ל כה) דאל"כ לא הקשו מודי משום דשפיר נמוח בדם דהוי לח בלח וע"כ דלא ס"ל כנ"ל ודו"ק ובריטב"א שם נדה משמע דכל דין טומאת משא כדאיתא דמי רק בדבר חשוב אמרו זאת כגון בחתיבה הראוי להתכבד ועיי"ש - כו)

אור ליום ב' שמות תרס"ח לפ"ק בוסערמין יצ"ו.

ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל.

תוכן העניינים

משנה שכיר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה