אור ברסלב

משנה שכיר חלק א· רבי יששכר שלמה טייכטל

סימן ו

סימן ה

כבוד ידיד"נ עוז הרב הגאון החריף סיני ועוקר הרים רקש"ת מו"ה נפתלי הערץ באמבאך שליט"א אחי הגאון המפורסים אבדק"ק אשפעצין בעהמ"ס הנפלא שו"ת אוהל יאושע ז"ל חונה בק"ק דעברעצין וכעת אב"ד ור"מ בק"ק מאגרוב יע"א במדינת גאליציען יצ"ו.

ידידי נ"י זה שנה הגיעני תשובתו בענין התשובה שערכתי לידידנו הה"ג דק"ק נאנאש יצ"ו שם הראוני גדלו בתורה ואמרתי ברוך אשר בחר בו ובמשנתו ה' יזכהו לעסוק בתורה מתוך נחת והרחבת הדעת דקדושה כאות נפשו הטהורה וה' יוציאנו במהרה מאפילה לאורה ויביאנו בקרוב אל המנוחה ואל הנחלה הראוי לו לפי ערכו הרם ולפי כבודו היקרה אכי"ר -

ועברתי בתרי אמורותיו אמרות טהורות לפקוח עינים עורות ואשר מצאתי לעורר בם רשמתי' בלוח לבי ותמיד הייתי חושב להריץ אליו דבריי אבל מניעות שונות הגדילו עלי עכב ועתה אצלתי לי פנאי ואמרתי בל אאחר עוד וזה החלי בעזה"י -

ראשית דברי הדרגנ"י לדחות דבריי במה שתירצתי קו' הרב מנאנאש נ"י וכתבתי דפרשה שנפסלה אות אחת נפסלה על ידה הפרשה כולה ואזלה קדושתה הראשונה ואח"כ כשמתקנה הי' חלה הקדושה מחדש רק שנתעורר הפסול שלכס"ד, וע"ז כתב הדרגנ"י בזה"ל וכשאני לעצמי לבבי לא כן ידמה דהאיך נוכל לומר דבס"ת שנפסל אות אחת אזדה קדושה הראשונה האיך נוכל להכשירה ע"י התיקון דנהי שתיבה שמתקן חל הקדושה מחדש אבל יתר דברי הספר מי הכשיר ובשום מקום לא מצאתי קדושה שתחיל למפרע ובע"כ דכל דברי הספר בקדושתו ורק דפסול למצותו עד שיגמור כמו כן פרשה שחיסר אות א' בקדושתו הוא ורק שלא נגמר עוד וכשמתקן גומר ורק פסול משום שלכס"ב ובאמת בלא האי פסול שלכ"ס הוי רק כאלו לא נגמר ובתו"מ פסול רק משום שלכ"ס וז"ב מאד בלי פקפוק לפענ"ד עכ"ד הדגנ"י -

ידידי נ"י אם כי בעיניו נראה לדבר ברור שפרשה שחסר ממנה אות אחת אין עלי' שום פסול מצד עצמה רק מה שיבא אח"כ אחר התיקון פסול שלכ"ס לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי כות"י, ובעיני ברור הדבר להיפך דהלא משנה שלימה שנינו במנחות שתי פרשיות שבמזוזה מעכבות זא"ז אפילו כתב אחת מעכבת ד' פרשיות שבתפילין מעכבות זא"ז אפילו כתב א' מעכבת ופרש"י כתב א' אות אחת דכתיב וכתבתם כתיבה תמה ושלימה ובתפילין כתיב והיו לטוטפות ובשיטה מקובצת שם פירש כונת רש"י ובאותן פרשיות כתיב וכתבתם לפיכך הם נכתבים כמזוזות הרי לך בהדיא דיש לימוד בפ"ע דאם חיסר אות אחת ל"ה כתיבה תמה א"כ הוא פסול בפ"ע כמו דגלתה התורה פסול דשלא כסדרן מתיבת והיו כמו כן יש פסול אחרת פסול דכתיבה תמה ושלימה בעת שחסר אות מהפרשה ונלמד מתיבת וכתבתם וזה ברור ופשוט לכל המודה על האמת וא"כ שפיר כתבתי לעיל בסי' ד' דקודם שאנו דנין על פסול דשלכ"ס יש לפנינו לדון על פסול דכתיבה תמה אשר בעת שנחסרה אות א' יצאה מקדושתה הראשונה ע"י פסול דכתיבה תמה ושלימה בעינן וליכא וכמו שנפסק בש"ע סי' ל"ב סע"י כ', תדע דזה פסול בפ"ע דהרי בגמרא מנחות דף כ"ט ודף ל' מסיק דנצרכה לדרב יודא אמר רב כל אות שאינו מוקף גויל פסול ופרש"י דמדובק לאות אחר פסול מוכתבתם ובהדיא פסק בש"ע סי' ל"ב סעי' כ"ה דבאופן זה אינה מזיק שלא כסדרן כיון דצור האות ניכרת עיי"ש, הרי דאף במקום דליכא פסול דשלכ"ס איכא פסול דכתיבה תמה א"כ ודאי היכא דחסר אות שפיר איכא בי' פסול אחר אף קודם התיקון ואז נפסלה מקדושה הראשונה ואח"כ כשמתקן המום דאזדה לפסול דכתיבה תמה משום דכבר נעשה תמה ע"י התיקון בא לה שוב הפסול של שלכ"ס וז"ב ואמת ולפי האמור שפיר כתבתי דע"י שנפסלה מתחלה פרחה ממנה קדושה הראשונה וצריך להתקדש מחדש וכיון דהוא שלא כסדרן שפיר פסול, וגם מצד הסברא היא כן דהגע בעצמך דהאיך אפשר לומר דעדיין קדושת הפרשה עלי' לקיים מ"ע דתפילין והמניחה ומברך עלי' עושה ברכה לבטלה אם הוא בקדושתה למה לא יקיים המצוה אלא ודאי כיון דפסולה למצוה באמת אזדה קדושתה לגמרי והא בהא תליא וז"ב ופשוט בס"ד -

ומה שטען הדרגנ"י מתחלת הכתיבה באמת מי הגיד לו שבתחלת הכתיבה בא הקדושה תיכף מתחלה דלמה באמת כ"ז שחסר אות א' לא בא עלי' קדושת הפרשה הגע בעצמך אם סופר התחיל בפרשה ולא גומרה היש מי שאומר שיהי' בה קדושת פרשה וכ"ז שלא כתב שם אף דכבר התחיל בכתיבת הפרשה ודאי דלא קדוש כלל ואפילו גניזה לא בעי וגם היכא דכתב שם דודאי בעי גניזה לא משום קדושת פרשה בעי גניזה דקדושת פרשה עוד ל"ה עלי' אלא משום קדושת השם דקנה מקומה בכל מקום כמבואר ברש"י ותו"ס בערכין דף ו' ע"א עיי"ש ואפילו את"ל דיש בה קצת קדושה מכח הזמנה וגם כבר התחיל בה המעשה ולכ"ע הוי הזמנה מילתא עכ"ז קדושת פרשה נראה לי ברור דל"ה עלי' עד שיגמור האות אחרונה שבפרשה דקודם לזה יש עלי' פסול דכתיבה תמה וכשגומר כל הפרשה נעשה כתובה תמה ושלימה אז בא עלי' הקדושה בפעם אחת כן נראה לפענ"ד בס"ד -

ומה שטען עוד מס"ת אם נפסלה בחסרון אות איך יהני לקדש אותה למפרע, אי משום הא לא איירי דכבר כתב הרמ"ע בסוף תשובה ל"ו דגם בקדושה אמרינן חוזר וניער מצא מין את מינו וחוזר וניער ובזה אזדה תמיהתו שכ' שלא מצינו קדושה למפרע דבאמת בעת החסרון היתה בפסול כולה רק אח"כ אחר שתיקן החסרון מצא מין את מינו וחוזר וניער הקדושה מצד עצמו -

ואני עשיתי סמוכין לדברי הרמ"ע הנ"ל דהקדושה יכולה להתעורר מעצמו ממה דקיי"ל ביו"ד ה' בכור בבכור בע"מ עובר דמותר להטיל בו מום מוכל מום לא יהי' בו ומבואר בספר החינוך הטעם דאיסור זה הוי דוקא כ"ז שיש עלי' קדושת מזבח אבל משהוממה דאזיל ממנה קדושת מזבח מותר לעשות בה מום עיי"ש, וא"כ ע"כ נשמע מהדא דגם בבע"מ עובר אזדה מינה קדושת מזבח ועל כן שרי להטיל בה מום וא"כ אח"כ כשעובר המים מאין חלה הקדישה עלי' למפרע וע"כ דמעצמה נתעורר עלי' קדושת מזבח דקדושה ראשונה חוזר וניער כשחלף והלך ממנה הפסול ואל תשיבני דשם בבע"מ עובר המום מאליו ול"ה חסרון מעשה אבל הכא בתיקון ס"ת תלוי במעשה זה אינו דבהדיא כתבו תוס' בבכורות דאף אם המים עובר רק ע"י הפעולה ג"כ הוי דין מום עובר עלי' עיי"ש - יז)

ועוד יותר י"ל עפי"מ שדנתי מדברי הש"ס ע"ז י"ג ע"ב דיש בכל הטלת מום בקדשים משום לא תעשון כן לה' אלקיכם יח) ואח"כ מצאתי שכבר קדמני בזה הגאון מו"ה יצחק חיות ז"ל מבראד בספרו שדה יצחק סי' ל"ז וכן הגאון מהר"מ ארי"ק נ"י שכעת אבדק"ק טארנוב באמרי יושר סי' ל"ז ועיין ג"כ בתשובת ריב"א ס"י ל"ו וא"כ מדשרי להטיל מום בבע"מ עובר ע"כ דפרחה ממנה הקדושה לגמרי דאל"כ הי' לן לאסור משום דל"ת כן לה"א וא"כ אח"כ כשעבר המום איך חלה הקדושה למפרע וע"כ דהקדושה חוזר וניער מעצמו וכדברי מרן הרמ"ע ז"ל, וא"כ ממילא גם גבי ס"ת י"ל כן ולא כמו שכתב מעכ"ת נ"י דלא מצינו קדושה למפרע ועיין בריב"ש סוף סי' רפ"ה שכתב בזה"ל אבל מה שנראה לי להתיר הלכה למעשה למכור ס"ת שנמצא בו איזה טעות או שחסר אות אחת או שיתיר אות א' דכיון דפסול אין בו קדושת ס"ת יט) וה"ה כחומשין עכ"ל מובא בב"י סי' קנ"ג, הרי שכתב בפירוש דאם חסר אות אחת בס"ת ונפסלה אין בו קדושת ס"ת וה"ה כחומשין ודאי דלית ב"י קדושת ס"ת דל"ה בו מעולם קדושה זו הרי שם בפירוש כדבריי דהיכא דנפסל הס"ת מכח חסרון באמת אזלה ממנו קדושת ס"ת כולה, אולם ראיתי למרן הח"ס ז"ל ביו"ד סי' רע"ט דדעת אחרת אתו בכונת הריב"ש דדוקא לענין מכירה כתב דה"ה כחומשין אבל לענין הקדושה עומד בקדושתו בכל דבריו עיי"ש בארוכה אם כי יש קצת סתירה למרן ז"ל מני' ובי' כי בסי' הקודם רע"ח נראה דשם פשיטא לי דס"ת שחסר אינו בקדושתו מש"ס דמנחות פ' הקומץ ובסי' שאח"ז סי' רע"ט נקט לפשיטות שספר שנפסלה עדיין בקדושתה היא ושם בסי' רע"ח הביא דעת המהרי"ק ומרדכי דס"ל כן באמת דמשום חסרון פורתא לא פקע שם ס"ת ממנה ועיין ג"כ בשו"ת שערי צדק בסי' ד' מחלק או"ח ועיי"ש, וכן דעת הגאון נו"ב בסי' ע"א דהס"ת לא נפסל מקדושתו ע"י חסרון אות עיי"ש והח"ס הביאו בסי' רע"ט אך הנו"ב הכריח זאת דאלת"ה איך נתקדש למפרע וכמו שכתבתי לעיל וכבר הבאתי לעיל בשם הרמ"ע דגם בקדושה יש הקדש למפרע ע"י חוזר וניער א"כ לאו הכרח הוא וכנ"ל, וכן עיין ברמב"ם פרק כ' מס"ת שכ' דבחסרון א"ב קדושת ס"ת מפשטות לשונו משמע דגם קדושה א"ב ועיי"ש -

אמנם אף אי יהיבנא לי' סברתו דבס"ת אין פסול כל הספר מכח החסרון י"ל דשאני ס"ת דלא בעינן בי' כתיבה תמה ושלימה היינו שלא יהי' בו חסרון אות דוכתבתם בתו"מ נאמר ולא בס"ת וכמו שביאר זאת בחות יאיר סי' רל"ה והשיג על מ"ש הרשב"א בתשובה תרי"א דדרשינן וכתבתם גבי ס"ת ועיי"ש שכתב דהוי אסמכתא גבי ס"ת ובאמת לא קאי זאת רק על תו"מ ועיי"ש א"כ לפי"ז אין ראי' מס"ת חל תו"מ דנאמר בם וכתבתם שצריך שיהי' אצלם כתיבה תמה ושלימה והיכא דחסר אות דל"ה כתיבה תמה ודאי דאזלה קדושתה ממנה משא"כ גבי ס"ת דלא בעינן כתיבה תמה ע"כ כתבו הני גדולים שהבאתי למעלה דלא פקע קדושתה ממנה ואפשר להסביר הדברים ממה שאנו רואים בקדשים בדיני קרבנות דכ"ז שהקרבן תמים אין לה פדיון והטעם משום שהוא קדושת הגוף וקדושת הגוף אין לה פדיון ועיין מנחות דף ק' ומעילה דף י"ט ורמב"ם ה' כלי מקדש גבי אבני מזבח שנפגם דאין להם פדיון והטעם כמו שביאר הרמב"ן בע"ז משום דקדושת הגוף הוא ול"ה לה פדיון ואפ"ה קיי"ל דבהמה שהוממה יש לה פדיון וע"כ שיצאה מקדושתה ע"י המום וגבי עופות קיי"ל דאין להם פדיון ואף אם הוממו והטעם לפע"ד פשוט דכיון דאין תמות וזכרות לעופות ע"כ ע"י המום עוד לא יצאה מקדושתה ועדיין קדושת הגוף עלי' ע"כ אין לה פדיון משא"כ בבהמה דיש בה תמות וזכרות ע"כ אם יש בה מום יצאה מקדושת הגוף ע"כ שפיר יש לה פדיון וכמו כן נימא לענין ס"ת ותו"מ כיון דאין תמות לס"ת היינו דלא בעי כתיקה תמה ע"כ באמת לא יצאה מקדושתה ע"י חסרון אות משא"כ בתו"מ דאית בהם תמות דהרי הקפידה התורה על בתיבה תמה והיכא דל"ה תמה הוי כמו בהמה שהוממה שיצאה מקדושתה וזה ברור ואמת בסברא, ועיין בשלטי הגבורים פ"ב דשבועות דדימה פסול של קדושת השם למום שבקרבן וכן דימה הרמ"א בסי' רע"ו גבי קידש שם של ע"ז ועיי"ש (ואם כי צ"ע דמיון זה דהלא בבכורות ל"ג מבואר גבי הטלת מום בקרבן דגם גרמא אסור וגבי מחיקת השם קיי"ל בשבת ק"כ דגרמא מותר וצ"ע, ואולי כי שם יש קרא נוסף לזה וכל מום אבל כאן דהוי רק מפסוק ל"ת משמע דוקא בידיים אבל גרמא שרי שוב מצאתי כספר חסידים סי' התק"י שכתב בפירוש כ) דגם גרמא אסור בשם מכח הך בכורות הנ"ל והנאני) אבל עכ"פ כיון דהפוסקים דימו פסול דקדושת שמות למום דקרבן ועיין ג"כ בנדרים דף י"ד ע"ב בר"ן שם שכתב בזה"ל והזכרות שבה נדורים הן שע"י הכתיבה והכנה לשם קדושה הם קדושות עכ"ל הרי שכתב דקדושת השם הוי נדורים כמו קרבן שבאו ג"כ ע"י נדורים וה"ה כל קדושת הפרשות דבאו ג"ב ע"י הכתיבה והכונה לשם קדושה ודאי שהן כמו נדורים דמ"ש מאזכרות א"כ כמו גבי קרבן דהוממה נפלה מקדושתה כ"כ גבי שמות או פרשיות שהוממה ע"י חסרון אות דאזדה קדושתה וכבר ראיתי להביא בשם הגאון מוהר"ר חיים הבהן ראפאפארט ז"ל אבדק"ק לבוב ועוד מכמה גדילים גבי קדושת השם דאם נפסלה אות אחת מתיבת השם נחית קדושת כל השם והרבה מזה נמצא בספרי גדולי האחרונים ז"ל, עכ"פ לי הדבר ברור דבפרשה של תו"מ אם נמצא בה פסול חסר תיבה וכדומה שכל הקדושה פקע ממנה, ואל תשיבני בנדבקו האותיות דפסול מכח כתובה תמה כמבואר בסי' ל"ב א"כ איך פסק בש"ע דמהני גרירה האיך חל הקדושה למפרע י"ל כמו שהבאתי לעיל בשם הרמ"ע דהקדושה חוזר וניער וכ"ז גבי נגיעה כיון דליתא גבייהו פסול שלכ"ס, שפיר שייך לומר דהקדושה חוזר וניער אבל גבי חסר אות ותיקנה איך נאמר דהקדושה חוזר וניער כיון דגם האות שניתקן פסול משום שלא כסדרן א"כ לא חלה כלל קדושה מחדש ולא שייך לומר מצא מין את מינו וחוזר וניער ודו"ק -

ואתכם בברכה משולשת בני ומזוני רויחא וחי' אריכא לו ולדורות עולם ידידו דו"ש וש"ת ע"ע פק"ק בוסערמין ח' תמוז תרף לפ"ק.

ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל.

כא)

שוב נזכרתי לענין בהר"ן בפ' הקורא את המגילה וראיתי שם שכתב לחלק בין ס"ת לתפילין והוא ראי' גדולה לדברינו הנאמרים בפנים עיי"ש וכן מצאתי בספר תפארת ישראל למרן הגאון מהר"ל מפרג ז"ל פרק ס"ז שקליא וטריא גדולה בענין זה אי בחסרון אות בס"ת אזדה ממנה קדושת ס"ת או הקדושה נשארה עלי' וכן מדבר שמה גם מתו"מ עיי"ש שמדבר נפלאות בזה וכנראה שלא העלה בזה דבר ברור, ומהתימא על גדולי האחרונים שלא הביאו את דבריו בזה, וכן עיין בבית יצחק להגאון מלבוב ז"ל ח"ב מיו"ד סי' ק"ה אות ה' והעיר שם מדברי תוס' מגילה דף ט' ותמה על המהרי"ק שלא הרגיש בתוס' הנ"ל ולא ראה שכבר קדמו בזה המהר"ל ז"ל בספר הנזכר, וכן עיין בספר קהלת יעקב להג' חו"ד ז"ל או"ח סי' קנ"ג ובח"ס יו"ד סי' רע"ט שהשואל כיון לדברי החו"ד ודו"ק ועיין ג"כ במלא הרועים בהשמטות ח"ג בתשובת שאלה לענין ו' קטיעא -

בפנים כתבתי דעד שלא נגמר הפרשה לא בא עלי' קדושת הפרשה מטעם דל"ה כתיבה תמה כעת מצאתי בכ"ס סי' י"א דהעלה בפשיטות כן אף גבי ס"ת דכ"ז שלא נגמר לגמרי אפילו נכתב כולו ולא נתפרו התפירות אין בו קדושת ס"ת עיי"ש והוא ראי' לדבריי ודו"ק - כב)

תוכן העניינים

משנה שכיר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה