אור ברסלב

משנה שכיר חלק א· רבי יששכר שלמה טייכטל

סימן ה

סימן ד

שלו' תנינא לידיד נפשי עוז הרב הה"ג החריף ובקי בנש"ק כמו"ה יקותיאל יודא היילפרין שליט"א אבדק"ק נאנאש יע"א.

בדבר הח"ס ז"ל שרמזתי בסיום התשובה שלעיל שעוד אשיב אלי' באתי עתה לקיים מוצא שפתי ואציע עוד לפני מעכ"ת נ"י מה שמצאתי לעורר עליהם, הנה בריש סי' רפ"ב הנ"ל תמה מרן ז"ל על הט"ז שכתב בדעת התוס' דהא דבעי כסדרן זה דוקא בתיבותי' ולא בפרשיות וע"ז התפלא כבוד גאון קדשו ז"ל וכתב בזה"ל אמנם דברי טו"ז נפלאו ממני ממ"נ חי קאי והיו שלא יהי' למפרע נמי אמזוזות כמו בתפילין א"כ כי היכי דבתפילין פסולין אם הקדים פרשה לפרשה כמו שכתבו תוס' בעצמם במנחות ד"ה והקורא ממילא דה"ה דמזוזה כן ואי לא קאי והיו רק אתפילין א"כ מנ"ל כלל במזוזה דבעי אפילו התיבות כסדרן עכ"ד מרן ז"ל, ואחרי אלף מחילות מכבוד רבן של ישראל ז"ל ואחר נשיקות עפרו הטהור אתפלא מאד עליו בתמיהתו הזה כי לדעתי העני' שפתי מרן הטו"ז ברור מללו ואין בהם שום פקפוק, כי אם נעיין היטב בדברי הטו"ז נראה ברור דעיקר הטעם שהביא לטו"ז לחלק בין תיבות לפרשיות הי' מכח הדין המבואר בק"ש בסי' ס"ד גבי הקורא למפרע לא יצא ומבואר ברמב"ם וש"ע דזה דוקא בפרשה עצמה אבל לא מפרשה לפרשה עיי"ש, וע"כ מוכרח לומר לדידי' דהך והיו לא קאי רק על התיבות ולא על הפרשיות וא"כ ממילא דה"ה בכסדרן דנלמד ג"כ מוהיו דקאי ג"כ רק על התיבות ולא על הפרשיות, ומוסבר הדבר היטב עם דברי הפני יהושע ברכות שם דביאר דהך תיבת והיו קאי על שני מצית המדובר פרשה היינו ק"ש ותו"מ ועל כולן דורשין למעט למפרע מתיבת והיו וא"כ ממילא דכמו דאמרינן גבי ק"ש דוהיו לא קאי רק על הפרשה עצמה ולא פרשה לפרשה ודאי דכ"כ נאמר גם גבי תו"מ דאינו פסול משום כסדרן רק בפרשה עצמה כן הי' טעמו של טו"ז שחילק בין התיבות לפרשיות, ולפי טעם זה באמת חילוק זה לאו דוקא במזוזה הוא כן אלא גם בתפילין אמרינן כן דדוקא בתיבות שייך שלא כסדרן ולח בפרשיות דמ"ש מזוזה מתפילין הלא ממקור א' יהלכון, ובאמת נמצא במרדכי הלכות תפילין בשם יש מפורשים דהן דין כסדרן גבי תפילין לא נאמר רק על התיבות ופסוקין ולא על הפרשיות ומצאתי בספר מרכבת המשנה על המכילתא (להגאון הקדוש ר' משה דוד ז"ל אבדק"ק ראהאטין שהי' בימי הבעש"ט זלה"ה זי"ע והוא בא לשמשו לקיים בו מצות שימוש ת"ח) שכתב שזה באמת טעמו של המרדכי כמו שמכורשינן קראה למפרע גבי' ק"ש דדוקא בפרשה עצמה ולא מפרשה לפרשה, ובספר הנ"ל הביא עוד דעה בשם יש מפורשים דשלא כסדרן מיירי דוקא בקדש והי' כי יביאך באלו שני פרשיות שייך דין דשלא כסדרן אבל בשמע והא"ש לא איכפת לן הובא ג"כ במרדכי שם, והמרדכי כתב דשני היש מפורשים שני דעות הם והגאון הנ"ל השוה אותם וכתב דשורשם אחד דקדש והי' כי יביאך אחרי שהם סמוכים זל"ז בתורה אם כתבן למפרע כאלו כתב למפרע התיבות והפסוקים דחד טעמא אית להו ורק שמע והא"ש דאינם סמוכין בתורה דאמרינן שם גבי ק"ש דאינו מזיק למפרע וה"ה גבי תפילין כן עיי"ש, וכן העיר בזה דנימא דגם גבי תפילין לא איכפת בשמע והא"ש שיהי' דוקא בכסדרן הפרמ"ג סי' ס"ד במש"ז עיי"ש, וא"כ כיון דהטו"ז סובר בדעת התוס' החילוק בין אם הם סמוכין בתורה או לא לענין כסדרן ג"כ כמו דאנן קיי"ל גבי ק"ש פשיטא ופשיטא דלאו דוקא גבי מזוזה כתב כן אלא ה"ה דגבי תפילין ג"כ אמרינן זאת וא"כ לפי"ז יהי' שיטת התוס' ממש שיטת הי"מ המובא במרדכי שהבאתי לעיל וא"כ מה היא פליאתו של מרן הח"ס ומה שהביא מתוס' מנחות דמשמע דגם בשמע והא"ש צריך להיות כסדרן לק"מ דידוע דהרבה בעלי תוס' היו וחד קאי בשיטת המרדכי ואידך בשיטת הרמב"ם דסובר דצריך שיהי' כסדרן בכל הפרשיות ועיין בפסקי התוס' בשבת שכתב בפירוש כשי' הטו"ז בביאור דברי התוס' דשם וא"כ לפי"ז צדקו מאד דברי רבינו הטו"ז ופלא על מרן הח"ס ז"ל שלא הרגיש בזה והעלים עין מדברי פסקי התוס' דשם והוא פליאה נשגבה על מרן רבינו בעל הח"ס וצ"ע עליו

- (וחיי

ראשי דכ"ז כתבתי בהיות שבתי בק"ק בוסערמין ושם הייתי במחוסר ספרים ומעת שבאתי לכאן ק"ק פישטיאן הרחיב ה' גבולי בספרים ובאו לידי ספר שו"ת הר המור להגאון קדוש ה' מכובד מרנא ר' מרדכי בנעט ז"ל זי"ע וראיתי שם בסי' ב' שכתב בכונת הטו"ז דדעתו כדעת המרדכי הנ"ל ושוב ראיתי ג"כ בספר באר יעקב להגאון מו"ה יעקב בערלין ז"ל שהי' בימי הגאון מרן בעל פנ"י שכתב ג"כ בדף ע"ב מדפי הספר דדעת הטו"ז הוא כשי' המרדכי הנ"ל והביא ג"כ הפסקי תוס' דשבת, והגאון מהר מ בנעט ז"ל כתב ג"כ דהמרדכי יליף שיטתו מדינא דק"ש הנ"ל - הכל כמו שכתבתי אני ומלא פי תהלות שזכיתי לכאן לשני שרי תורה מדורות קדמאי כן יזכני השם עוד לכוון לאמיתה של תורה אכי"ר) -

ולפי האמור דאחרי המחילה מכבוד עפרו של הח"ס ז"ל דיחוי שלו על הטו"ז לאו דיחוי הוא ודברי רבינו קיימין נמצא דשפיר תמה הטו"ז בריש סי' רפ"ח ובסי' ר"צ על המחבר בסי' רפ"ח שכתב כתבה שלא על הסדר ואצ"ל אם הקדים פרשה לפרשה מה פשיטתא הוא מפרשה לפרשה יותר מפרשה עצמה ואדרבא יותר פשיטתא הוא בפרשה עצמה דשם כ"ע מודים משא"כ מפרשה לפרשה איכא דעות המקילין וצ"ע, ורניתי לומר דהך ואצ"ל בין פרשה לפרשה מיירי בקדש והי' כי יביאך דהוויין כתיבות ופסוקין הואיל ושהן סומכין זל"ז וכנ"ל במרדכי, אבל לא יונח לי בזה דאכתי מה עדיפייהו מתיבות ופסוקים ששייך לומר ואצ"ל, וכן עיין במעדני יו"ט ריש ה' תפילין ס"ק יו"ד שכתב ג"כ בזה"ל ולאו דוקא הפרשיות שלא כסדרן אלא אפילו האותיות עיי"ש ופלא איך שנקט ג"כ לפשיטות יותר גבי פרשיות דפסול שלא כסדרן מהאותיות והתיבות עצמם וקושיות הטו"ז היא חזקה, ומתחלה עלה בדעתי לומר בישוב זה עפי"ד המרכבת המשנה והפרמ"ג הנ"ל שהקשו למה גבי ק"ש סתמו הפוסקים להלכה דמפרשה לפרשה לא מזיק לן הך כסדרן כמבואר באו"ח סי' ס"ד והכא לגבי תפילין ומזוזות סתמו דבריהם בכל ענין ובהדי' כתב כן המחבר בסי' רפ"ח, והפרמ"ג שם כתב דאולי הוא רק מדרבנן, ובדאורייתא גבי תו"מ החמירו אבל גבי ק"ש דהפרשיות הוי דרבנן לא החמירו עיי"ש, וא"כ כיון דגבי פרשיות הוי דרבנן צריך להחמיר בהן יותר משל תורה כדאמרו בעלמא חכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה, ע"כ כתב הש"ע ואצ"ל מפרשה לפרשה דצריך ליזהר יותר בזה יען שהוא מדרבנן כן הי' עלה במחשבה תחלה אבל רחוק בעיני להעמיס זאת בכונת הש"ע וגם מסתימת הפוסקים לא משמע דיהי' אי' כסדרן מפרשה לפרשה רק דרבנן ועיין בשע"ת ריש סי' ל"ב בשם כמה גדולים דבספק יש להחמיר אפילו מפרשה לפרשה ולשי' הפרמ"ג הוי ספיקא דרבנן ולקולא, ועיין בפרמ"ג שם שהניח בצ"ע בישוב קושייתו והוא באמת קושיא אלימתא -

ומה שנראה לי בעזה"י בישוב קו' זאת הוא כך ולדעתי הוא דבר אמת בס"ד דהנה הגמרא יליף מתיבת והי' דלמפרע פסול בין בק"ש ובין בתו"מ ומזה יצא הדין של כסדרן גבי תפילין ומזוזות וכן הדין דאם קרא למפרע לא יצא גבי ק"ש דאם הוי שלא כסדרן ג"כ הוי למפרע אמנם חילוק יש בין הלמפרע דנאמר בק"ש למפרע הנאמר בתו"מ דלמפרע הנאמר בק"ש לא הוי בו אלא מין אחד משא"כ בלמפרע דנאמר נהי תו"מ יש בו שני מינים למפרע, וכמו שאומר בעזה"י היינו למפרע דק"ש הכונה שקראה באמת למפרע שמתחיל מפסוק שנאמר אחרונה והולך קדמה או שמתחיל בפרשה אחרונה ואח"כ אומר פרשה ראשונה וזהו למפרע ממש שהולך מאחור לפנים וכן גבי כתובה דתו"מ יש מין זה שכתבה למפרע היינו שבראש השיטה כותב פסוק האחרון ובשיטה השני' כותב פסוק שלפני האחרון ובשיטה השלישית שלפני' וכן כותב כולה נמצא דכל הפרשה היא מהופכת ונקראת למפרע כמו גבי ק"ש כשקראה למפרע וכן כותב תחלה פרשת והי' א"ש בראש העמוד של מזוזה ואח"כ למטה הימנה פ' שמע וכן גבי תפילין הקדים שמע להוי' א"ש ובזה המין דומה תו"מ לק"ש ופסול, אמנם ישנו עוד מין אחד למפרע דלא שייך רק גבי תו"מ ולא בק"ש, היינו שהפרשה כתיבה לפנינו בסדר הנכון פסוק אחר פסוק ראשון ראשון ואחרון אחרון רק הכתיבה היתה למפרע היינו שהתחיל לכתוב בשירה האחרונה פסוק האחרון וכן הי' כותב למפרע כולה עד פסוק הראשון בשיטה הראשון והלך מאחור קדמה נמצא אחר הכתובה הפרשה כתיבה לפנינו בסדר הראוי בלי שום שינוי וגם נקראת יפה ואעפ"כ הוא פסולה משום פסול דלמפרע משים דכך גזרה חכמתו יתברך דגם הכתיבה אף אם הקריאה יהי' כהוגן אפ"ה אם כתבה למפרע פסול (ולהלן אכתוב בס"ד מנא לן באמת זה גבי תו"מ) ומין זה דלמפרע לא משכחת רק גבי תו"מ, דגבי ק"ש לא משכחת למפרע אלא בהקריאה דיקרא שלא כסדר הראוי כמובן, ולפי"ז יש לומר בטעמה דרמב"ם דפוסק דבין פרשה לפרשה לא מזיק גבי ק"ש והוא כיון דכל פסול דלמפרע הנאמר בק"ש בקריאה נאמר י"ל דמשום הכי פסלה התורה משום דאין לה שום הבנה כשקוראה כך ואנקוט למשל אם יאמר פסוקי או תיבות דק"ש למפרע איזה הבנה יהי' לה היינו אם יאמר ובשעריך ביתך מזוזות על וכתבתם וכן אינך ואף אם דלגבי הפסוקים יהי' לה ההבנה במקצת היינו אם יאמר וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך וקשרתם וכו' ודברת בם וכו' אף דיש להם הבנה מ"מ ניכר בהדיא ההיפך ע"כ אסרה התורה הקדושה משא"כ אם יקדים פרשה לפרשה היינו אם יאמר תחלה פ' והי' א"ש ואח"כ פ' שמע לא יוכר השינוי כ"כ דהשינוי ל"ה רק על רגע שמחליף הפרשיות אבל אח"כ באמצע האמורה לא יוכר שו שינוי וליכא רק שינוי קצת וגם קצרה וקטנה א"כ חילוק גדול יש בין שינויי דתיבות ופסוקים לשינוי הפרשות דגבי תיבות יש שינוי גדולה ויתירה מאד דהא אין להם שום הבנה כלל וכלל ע"כ פשיטא דאסרה התורה וגם באופן שקרא הפסוקים למפרע אם כי יש לה הבנה במקצת עכ"פ - מ"מ נים השינוי הגדול שמשנה באמורתה ויהי' ניכר לכל השומע אמירתו ע"כ שפיר גם זה בכלל האסור משא"כ השינוי מפרשה לפרשה לא יוכר כלל בעת אמירת הפרשיות רק ברגע החילוף שיחליף מפרשה לפרשה אז יש להכיר שמקדים תחלה והי' א"ש לשמע ואח"כ באמצע אמירת והי' א"ש מי ידע שעשה איזה שינוי וכן באמצע אמירת שמע לא יוכר כלל ע"כ כיון דהשינוי הוא קטן מאד וגם אינם סמוכין להדדי י"ל דבאמת דתיבת והיו לא קאי כלל אשינוי זה וע"כ כתב הרמב"ם באמת דשינוי מפרשה לפרשה לא איכפת לן בק"ש כן נראה לי בטעמא דמילתא בפסק הרמב"ם הנ"ל - אמנם כ"ז א"ש בלמפרע דק"ש דשם על הקריאה קאי ויש לעשות חילוק בין השינוים כיון דבקריאה תלוי הדבר ולגבי קריאה יש לחלק בין הפרשות דשם לא נראה שינוי כ"כ בקריאה וע"כ יש לומר דזה לא אסרה התירה משא"כ גבי תו"מ דשם נאסר אף באופן דהקריאה יהי' טוב היינו שכתב בסדר היפה וראוי לקריאה פסוק אחר פסוק ורק למלאכת הכתיבה לא הי' סדר דהתחיל לכתוב מפסיק האחרון והלך מאחור לפנים, ובזה אכתי לא הזיק הקריאה ואעפי"כ אסרה התורה א"כ צריך לומר דגזרת השם הי' לכתוב כסדר הווייתן שניתנה הקודם קודם והמאוחר מאוחר א"כ כיון דכך היתה הקפדת התורה לכתוב כל הקודם תחלה מהכ"ת נחלק בין תיבות לפרשיות דבפרשיות יהי' מותר לכתוב המאוחר קודם. ע"כ אמרינן באמת דהפרשיות נלמד מהתיבות ופסוקים ואמרינן דכמו דגבייהו קפדה התורה לכתוב כל הקודם קודם כ"כ בפרשיות דמה"ת נחלק בינייהו דאטו יש שינוי יותר בקדימת התיבות מקדימת הפרשה ודאי לא ע"כ באמת אמרינן אף די"ל דהך והיו הנאמר בפ' שמע לא קאי על פ' והי' א"ש כיון דאינם סמוכין זל"ז מ"מ באמת לא מתיבת והיו נלמד גבי והי' א"ש דאיצטרך כסדרן רק במה מצינו מפ' שמע כמו דמצינו דשם הקפידה על הקדימה דקודם קידם כמו כן בוהי' א"ש וממילא דבפרשה נמי כן וכ"ז גבי תי"מ דשם נאסר הכסדרן אף בלי שום שינוי הניכר ע"כ ליכא שום חולוק בין הפרשיות והתיבות איכא למילף חד מאידך מבמה מצינו משא"כ בק"ש דשם הוי הכסדרן שינוי הניכר ואיכא בתיבות ופסוקים שינוי הניכר יותר מבפרשה לפרשה שוב ממילא ליכא למילף מבמה מצינו כיון דשם ניכר יותר השינוי ע"כ אסרה התורה דבמה מצינו אין למידין רק בדברים השוין לגמרי דאל"כ איכא למופרך מא לזה שכן יש בה שינוי הניכר יותר וכיון דכמה מצינו אין למילף וגם הך והיו לא קאי עלה כיון דאינם סמוכין א"כ אין לנו שום לימוד על זה דיצטרכו בכסדרן ע"כ באמת פסקו דגבייהו אין מזיק אי' דלמפרע עכ"פ בדיעבד ובודאי דלכתחילה אין לעשות כן מסברא כדאמרן בברכות י"ג דתחלה צריך לקבל עול מלכות שמים ואח"כ עול מצות אבל בדיעבד אין מזיק אם הפכו, כן נראה לי בישוב פסקי הרמב"ם וש"ע ובזה הסירותי בס"ד חרפת המרכבת המשנה והפרמ"ג הנ"ל מעליהם ולדעתי הוא קרוב אל האמת ומקום הניחו לי להתגדר בישוב קושיא זו שהם הניחו בצ"ע ודו"ק -

ודע דבדברינו הנ"ל יתבארו מאד דברי רבינו הרמב"ם בפ"ב מ"ה ק"ש והמחבר סי' ס"ד הביאו לפסק הלכה וז"ל קראה למפרע לא יצא בד"א בסדר הפסוקים אבל אם הקדים פרשה לחברתה אע"פ שאינו רשאי יצא לפי שאינו סמוכה לה בתורה עכ"ל - ומפשטות לשונו נראה דדוקא בקדימת פרשה לפרשה אין קפידא בדיעבד אבל בפסוקים איכא קפידא אפילו בפ' והי' א"ש והשתא ממ"נ קשה אי קאי הך והיו הנאמר בפ' שמע שממנו ילפינן הך דין דקראה למפרע לא יצא גם על פרשת והי' א"ש א"כ הי' לן לומר דאף בקדימת פרשה לחברתה לא יצא כיון דוהיו דדרשינן בהווייתן יהא גם עלה קאי א"כ למה יצא בקרא הפרשיות למפרע, ואי נימא דכיון דאינם סמוכין תיבת והיו לא קאי אפרשה דוהי' א"ש א"כ הוי לן לצאת י"ח אף דקרא הפסוקים של והי' א"ש למפרע ומדברי הרמב"ם משמע דבפסוקים אף בהי' אם שמוע לא יצא וצ"ע לכאורה ופלא שלא ראיתי מי שיתעורר בזה - אבל בדברינו הנ"ל א"ש דבאמת תיבת והיו לא קאי על והי' א"ש כיון דאינם סמוכין להדדי ורק לענין למפרע דפסוקים כיון דהשינויים שוין ילפינן והי' א"ש מפ' שמע במה מצינו כמו דשם אסרה התורה למפרע כמו כן הכא, וכ"ז במפרע דפסוקים משא"כ במפרע דפרשה לחברתה כיון דליכא קרא גם, במה מצינו אין ללמוד כיון דאין השינויין שוין וגבי הפסוקים השינוי יותר גדול מפרשיות ע"כ באמת אין למידין זמ"ז וא"ש בהבנת דברי הרמב"ם ונכון לדעתי בס"ד -

ואם כנים דברינו נבנה עלי' חומה לחזק דברינו שלמעלה שכתבנו דגבי תו"מ אין לחלק כלל בין תיבות לפרשיות דכמו דעת הרמב"ם לענין ק"ש בפסוקי דוהי' א"ש ללמוד מפסוקי דפ' שמע בבנין אב כיון דשוין להדדי כמו כן נימא בתו"מ דכיון דשם אסרה התורה בפ' שמע אף למפרע בלי שום שינוי א"כ באופן זה שוין ג"כ הפרשיות לפסוקי דשמע לגמרי ע"כ באמת ילפינן מפ' שמע לפ' והי' א"ש דצריך גם שם כסדרן הן לענין הפסוקים הן לענין הפרשיות וע"כ שפיר פסקו הרמב"ם וש"ע דגבי תו"מ אין חילוק ובכל ענין צריך להיות כסדרן ודו"ק -

ובישוב קו' הטו"ז על הש"ע ביו"ד סי' רפ"ח שכתב ואצ"ל אם הקדים פרשה לפרשה דקשה מה פשיטתא איכא בפרשיות יותר מהפסוקים הלא אדרבה חזינן בק"ש דבפרשיות לא איכפת לן ובפסוקים מעכב א"כ אדרבא בפסוקים פשיטא יותר מפרשיות והטו"ז הניחה בצ"ע ולפי האמור יש לומר ישוב לזה דודאי גבי ק"ש דתלוי האי' דלמפרע בשינוי קיל מפרשה לפרשה מפרשה עצמה וכמו שביארתי הדברים בארוכה משא"כ גבי תו"מ דאי' דכסדרן הוי אף באופן דל"ה שינוי כלל רק דתלוי בקדימה ואיחור בכתובה עצמה דהקדום בתורה קודם בכתובה א"כ בזה למה יהי' יפה כח הכסדרן דפסוקים מכסדרן דפרשיות ודאי לא ואדרבא יש סברא לאידך גיסא דיפה כח הכסדרן של פרשיות מכסדרן הפסוקים כיון דחזינן דבכתיבת תו"מ על קדימת התורה קפדה רחמנא היינו מה שקדמה בתורה צריך ג"כ קודם בכתובה א"כ היכא ששינה בפרשה עצמה בין הפסוקים ודאי דעשה איסור במה שהקדים תיבות או פסוקים שהן מאוחרין ולא הוי כהווייתן אבל עכ"פ לא הניח הפרשה שהי' צריך לכתוב קודם וכתבה באמת קודם ורק בפסוקים עשה שלא כהוגן. משא"כ בהקדים פרשה לפרשה היינו שהניח לגמרי את הפרשה הקדומה והלך אל המאוחרות הרבה ממנה א"כ האיסור גדול באיכות הרבה מקדימת הפסוקים בפרשה עצמה ושפיר פשיטתא יותר הוא מבפרשה עצמה א"כ שפיר שייך הלשין ואצ"ל דכתב המחבר וא"ש בס"ד הכלל בישוב קושיא הנ"ל בקצרה דודאי בק"ש דתלוי אי' דלמפרע בשינוי בזה איכא פשיטתא יותר בפסוקים מבפרשה אבל בתו"מ דתלוי אי' דכסדרן בקדומה ואיחור, ובקדומה ואיחור הסברא להיפך דאיכא פשיטתא יותר מפרשה לפרשה יותר מבפסוקים ובזה סרה קו' רבינו הטו"ז מעל המחבר ודו"ק -

ועוד פש גבן מילתא חדא לבררה והוא במה שהבאתי לעיל דקיי"ל גבי תו"מ דצריך שיהי' כסדרן בכתיבה היינו שיכתוב תיבות ופסוקים ופרשיות המוקדמים בתירה קודם שיכתוב תיבות ופסוקים ופרשיות המאוחרות והיכא שכתב המאוחרות תחלה אף שבסדר עמודתן לא שינה כלל ונכתבין כראוי למשל שהתחיל לכתיב בפסוק ראשון שבפרשה בשיטה העליונה ודולג שורה חלק וכתב שורה שלישית ואח"כ כתב שורה שני' פסוק השייך לה וכן אינך נמצא אחר הכתיבה אין להכיר שום שינוי בין פרשה זו לפרשה אחרת אפ"ה פסול ונלמד מוהיו כמבואר בש"ע סי' ל"ב סעי' כ"ג, וצ"ע גדול מאד מנא לן זה דגם על זה קפדה התורה ומאין לקחו הפוסקים לומר כן דהא גם גבי ק"ש אנו למידין מהאי קרא גופא דפסול למפרע עיין ברכות ט"ו ומגילה י"ז וסוטה ל"ב ושם מבואר בהדיא דהוי הפירוש דקרא הפסוקים למפרע מאחור לפנים עיין ברש"י במקומות הנ"ל וכן בפוסקים א"כ נימא דגם גבי תו"מ ע"ז היתה הקפידה שלא יהי' כתובה למפרע ממש מאחור קדמה ורק יהי' עמידת התיבות ואותיות שוות כמו גבי ס"ת שיכתוב בסדר הראוי לקרותו אבל זה שיהי' קפידא בכתיבת הקודם קודם מאין לנו ובאמת במכילתא סוף פרשת בא שנזכר שם הך דין של כסדרן אין שום זכר שיהי' קאי על קדומת הכתיבה ורק על סדר העמדתו ר"ל שיהי' נכתב בסדר הנמצא בתירה שיהי' ראוי לקריאה כשורה אבל איזה שיכתוב קודם איו איפה נמצא שם איזה רמז לזה, זולת לדעת התוס' בשם ר"ת מוכרח לומר דהמכילתא שם מיירי מסדר הכתובה עיין תוס' מנחות סוף ל"ד ע"ב ד"ה והקורא אבל גם על ר"ת קשה באמת מאין לנו זה דמתיבת והיו לא נשמע רק על למפרע ממש דומיא דק"ש ומכ"ש לרש"י דמביא ראי' לשיטתו א"כ הברייתא מיירי מסדר העמדה בודאי קשה מאין לקחו הפוסקים מקור לדין זה, ועוד יותר גדלה התימא הא גבי מגילת סוטה קיי"ל ג"כ דיש בה כל הדינים דישנם בתו"מ ומבואר בסוטה י"ז ע"ב כתבה למפרע פסולה דכתיב וכתב את האלות האלה כי דכתיבה ועיין ברש"י שם שפירש למפרע שכתב בהיפך ממש מרישא לסיפא פסוק או שתים עכ"ל, וא"כ מ"ט לא נימא דגם גבי תו"מ הי' כונת הש"ס כן והקפידא הי' דוקא שלא יהיו כתובין להיפך בלי סדר הראוי לקריאה וצע"ג בעיני ונתקשיתי בה טובא ולא מצאתי מי שידבר מזה ואם כי הוא דבר שראוי לעמוד עלי', שוב אחר החיפוש טובא באוצרן של ספרים מצאתי בספר בית יצחק על מגילה על המשנה דמגילה דף ט' שהרגיש באמצע דבריו שם בזה, וכתב שם בתירץ זה דא"כ קשיא טובא דבכה"ג בלי שום ספק גם בס"ת פסול וא"כ מאי אולמא דתו"מ דכתיב בהו והיו לשאר ספרים אע"כ דאינהו לא מיירי באופן זה עכ"ל, ולי הצעיר אין דבריו מספיקין לתרץ קושיא זאת משום דבאמת היו מצינן למימר דאין אולמא דתפילין ומזוזות בזה מס"ת וגם שמ פסול כן ובזה הי' מתורץ היטב הקושיא שהקשו למה לא נקיט תנא החילוק שיש בין ס"ת לתו"מ לענין כסדרן עיי"ש ח"ס או"ח סי' ח' ובהגהות מהרש"ש שם ולהנ"ל הי' א"ש מאד דבאמת אין שום חילוק ביניהם ואי דא"כ קשה למה גבי' תו"מ צריך קרא ע"ז וגבי ס"ת לא צריך קרא ורק מסברא ידעינן כן, י"ל דא"ש בפשיטות משום דודאי ס"ת דניתן להורות וללמד בו תורה ומצות פשיטא שצריך שיהי' כתוב בסדר הראוי ללמוד שלא יבא הלומד בו להקדים המאוחר ולאחר המוקדם דא"כ תפוג תורה ואסר המותר ויתיר האסור והיא פשוט בלי ראי' ועיין בח"ס או"ח סי' ח' שכתב כן עפ"י דרכו, משא"כ הפרשיות שבתו"מ דלא ניתנו לקריאה ולא ללמודה והם דברים המכוסים מהעולם ע"כ הוי אמינא דאין קפידא בהן כלל אם נכתבים כסדר הכתוב בתורה או לא ע"כ צריך קרא ע"ז וסברא זו להקל בפרשיות יען שלא ניתנו ללמוד בו והם דברים מכוסים למדתי מדברי הפי' ברכות ריש פ"ב עיי"ש ע"כ הצריכא התורה לגלות ע"י תיבת והיו בהווייתן יהא דגם כאן אסור בלמפרע עכ"פ יש לימוד דיה"י כס"ת אבל אכתי מאין ידעינין דיהי' עוד עדיף מס"ת והיא קושיא גדולה אצל דל השכל כמונו -

ואשר אחזה בישוב קושיא זו בס"ד עפי"ד תו"ס בסוטה י"ז שהקשו דשם ילפינן מאלה דלמפרע פסיל וגבי ק"ש ילפינן מוהיו למה לא ילפו גם שם מתיבת האלה דכתיב והיו הדברים האלה וכתבו דשמא אתי האלה לדרשה אחרינא ועיי"ש ובאמת דרשו בברכות שם הך תיבת האלה לענין כונה עיי"ש הרי דיש תרי מיעוטא בפרשת קיש וכבר הבאתי למעלה בשם מרן הפ"י דהך פרשה מדברת משני מצות מק"ש ומתו"מ ועל שניהן קאי הך שני מיעוטין, ולפי"ז א"ש היטב דגבי ק"ש כבר דרשו שניהן חד לענין למפרע ואידך לענין כונה אבל אכתי מה עושין עם תרווייהו גבי תו"מ וע"כ דחד לענין למפרע דק"ש ואידך לענין קדימת הכתיבה אף דהפסוקים ל"ה למפרע לענין הקריאה ואפ"ה מוכרח גם הכתיבה כסדר הראוי וא"ל למה לן תרווייהו לכתוב חד אכתיבה וממילא ידעינן במכ"ש אידך י"ל דאי ל"ה אלא חד קרא הוי מוקמינן לה אלמפרע דומיא דק"ש לחוד והשתא דכתיב תרתי קראי ע"כ אתי גם אקדימת דכתיבה אבל הא אין להקשות מנ"ל באמת דתרתי קראי אתי לתו"מ כיון דאלה צריך לקר"ש לענין כונה ממילא אינו מיותר כדי לומר דע"כ גם אכתיבא קפיד קרא גבי תו"מ הא באמת ליכא רק והיו לחוד י"ל דז"א דא"כ מנא לך גם אפילו על למפרע הפשיטות הא אף קרא חדא אינו מיותר דהא תרווייהו צריכין לק"ש אעכ"ח דאנו חושבין לגבי כל אחד ואחד היינו גבי ק"ש וגבי תו"מ כאלו השני הפסוקים רק גבייהו לחוד הוי קאי היינו לק"ש לחוד ותו"מ לחוד וא"כ לפי"ז עולה שפיר דברינו דע"כ נשמע דגם על הכתיבה קפדה רחמנא דיהי' כסדרן כיון דישנו שני קראי ע"ז וממילא לפי"ז יתיישב היטב למה בפ' סוטה פרש"י דלמפרע היינו מסיפא לרישא כיון דשם ליכא כן חד מיעוטא באמת לא ידעינן יותר רק זה לחוד וא"ש הכל בס"ד וזה מה שרציתי לבאר בס"ד ודו"ק עיין פנ"י ברכות דף י"ג ותראה ראי' לדברינו - טז)

ועוד אחת זו אורר כאן הרמב"ם פסק כרב חסדא בגיטין דף כ' דכתב ע"ג כתב לא מהני והרשב"א שם מסופק בזה דלמא הלכה כראב"י וכן הובא ספק זה לפסק הלכה באבה"ע סי' קל"א גבי גט ועיי"ש, ונראה לי ראי' לדעת הרמב"ם דאין ספק בזה כלל ורק דכן הוא הלכה דכתב ע"ג כתב ל"ה כתב ממכילתא סוף פ' בא דבכותבן שלא כסדרן יגנזן, ואי כתב ע"ג כתב הוי כתב קשה למה יגנזן יעבור עליהן בכולה בקולמוס ויהי' כסדרן וע"כ דכתב ע"ג כתב לא מהני ודוחק לומר דגם המכילתא גופא מסופק בזה ז"א דהוי רק ספיקת הפוסקים דהלכה כמאן כדמוכח מהרשב"א אבל לא שיהי' בזה ספק בש"ס וא"כ ע"כ המכילתא בפשיטות סובר כן וא"כ יהי' מזה ראי' לפסק הרמב"ם דהא גם המכילתא סובר כן ודו"ד -

ידידי נ"י אם כי אין עסקי כעת בענינים אלי עכ"ז לכבודו שרב אצלי עיינתי בכל זאת וכבר משכא שמעתתא נח יקח לו מועד ולישפוט מישרים בכל אלה הדברים שערכתי לו פה כי לדעתי הם ב"ה דברים אשר הוטבעו על אדני האמת והיושר ומה גם בישוב דברי הרמב"ם וש"ע סי' ס"ד הם דברים צדיקים מאד ועוד לא נמצא בזה דבר בספרי המחברים וימחול להראות דבריי גם ללומדי עירו הי"ו וביחוד לידידנו האברך הגדול בתורה החריף מו"ה יהושע זרח בן הגאון דק"ק סוואליעווע נ"י פק"ק בוסערמין ה' מטו"מ תרע"ח לפ"ק והנני ידידו דו"ש וש"ת לנצח -

ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל.

ודע דכל האריכות דברינו הנ"ל בישוב דברי הרמב"ם לחלק בין ק"ש לתפילין לענין הפרשיות הוא דוקא לשי' הפר"ח בסי' ס"ז דס"ל דפרשת והי' א"ש ג"כ הוי דאורייתא וכן הביא שם דדעת הרמב"ם כן הוא ולשי' זו שפיר קשה קו' הפרמ"ג בסי' ס"ד וכן נראה שם מפרמ"ג דלשי' הפר"ח הקשה קו' זו, משא"כ להנך שיטות דפי והי' א"ש ל"ה דאורייתא לק"מ למה לא מזיק הפרשיות דק"ש יען שהוא מדרבנן א"כ והיו לא קאי עלה כלל ובהדיא אמר כן הרשב"א בחידושיו בטעם הרמב"ם ועיי"ש, נמצא דבתפילין כיון דכולן הוי דאורייתא שפיר קאי והיו גם על הפרשיות וכן הוא בשאג"א סי' כ' וא"כ ולק"מ ודו"ק, וכן מה שכתבתי בסוף התשובה לעיל בטעמא דמילתא דגם הכתיבה צריך להיות בכסדרן וכתבתי כיון דיש לנו שני מיעוטין והיו ואלה עתה מצאתי לחזק דברי כי עיין ברכות י"ג דדרשו אלה לענין כונה כמו שכתבו תוס' סוטה שהבאתי לעיל והנה לפי"מ דפסקו הפוסקים דרק פסוק ראשון בעי כונה לא צריך אלה למעט כמו שיראה הרואה שם א"כ אייתר לגמרי אפילו לגבי ק"ש ואתי רק לגבי תפילין ונהורות דאף הכתיבה בעי כסדרן ודו"ק -

תוכן העניינים

משנה שכיר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה