אור ברסלב

משנה שכיר חלק א· רבי יששכר שלמה טייכטל

סימן ד

סימן ג

לה' הישועה ועליו ברכתו סלה כבוד ידידי חביבי יושב סתר לבבי הרב המאוה"ג החריף ובקי איש חמודות פאר המדות נטע שעשועים כו' כקש"ת מו"ה יקותיאל יודא היילפרין שליט"א אבדק"ק נאנאש יצ"ו.

אחדש"ה כמשפט, על עתה באתי אודות דברת מרן הח"ס ז"ל ביו"ד סי' רפ"ב שהראה לי בהיותי אתו במחיצתו וכאשר באתי לביתי ונתתי מרגוע לנפשי מטורח הטלטול עיינתי עוד הפעם בתשובה הנ"ל ואחרי עברי בתרי אמרי מרן ז"ל מצאתי כמה דברים שנסתרה דרכו ממני ולא אוכל להבינם בעוה"ר ואחרי נשיקות עפרות זהב דמרן רבן של ישראל אדון בדבריו כפי קוצר שכלי כי תורה הוא וללמוד אני צריך ואדרבה נא נגד מלך גדול ונורא ולא אבוש בעזה"י ואציע דברי לפני מעכ"ת נ"י ונא לעיין בם ולהודיענו חו"ד בזה וזה החלי בעזר צורי וגואלי -

הנה תוס' בשבת דף ע"ט ומנחות ל"ב גבי ס"ת שבלה אין עושין ממנה מזוזה מטעם דמעלה בקדש ולא מורידין הא מורידין עושין וכתבו תוס' דמיירי שהי' פרשה והי' אם שמוע למעלה וכתב עלי' בגליון פ' שמע, וע"ז תמה הטו"ז בסי' ר"צ הא הוי שלא כסדרן וכתב ע"ז מרן הח"ס דלא ק"מ משום דנראה לו דכל ענין של כסדרן הוא דפרשה המאוחרת בתורה שכתובה קודם המוקדמת אין נתפס בקדושה ואם יכתוב אח"כ המוקדמת עי"ז לא יתקדש למפרע פרשה המאוחרת שכתב בתחלה שכך הדין שאין חלות קדושה על פרשה המאוחרת רק אם כתובה לפני' פרשה הקדומה, אמנם כ"ז גבי כתיבת תפילין ומזוזות שעוד לא הוי שום תפיסת קדושה משא"כ גבי ס"ת שבלה אם הי' הדין דעושין ממנה מזוזה דמורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה א"כ משעה שנתקדשה בקדושת ס"ת נכלל בה ג"כ קדושת מזוזה הקלה דבכלל מאתים מנה וא"כ כבר נתפס בה קדושת פרשה של והי' א"ש א"כ לא איכפת לן במה שכתב שמע אח"כ כיון דבלא"ה כבר נתפס וחלה עלי' קדושתה שתה עכ"ד מרן ז"ל וסיים על זה בזה"ל כנ"ל ברור ואמת - יג)

וע"ז הקשה לי מכ"ת נ"י דלפי"ז למה קיי"ל דאם נפסלה אות אחת בתו"מ דאין לה תקנה משום דיהי' שלא כסדרן כיון דכבר נתפסה בקדושה משעה ראשונה לא איכפת שוב במה שיכתוב אח"כ דומיא דס"ת אם שרי לעשות ממנה מזוזה ע"כ קו' כ"ת נ"י -

אמנם יפה השבתי לו פא"פ דודאי אי לא הי' לפנינו רק פסול שלא כסדרן לחוד אז היכא דכבר נתפס בקדושה לא מזיק במה שאינו כעת כסדרן אבל בנפסל אות אחת ותיקנה אז יש לנו לדון על שני פסולין תחלה קודם התיקון יש פסול דחסר אות דל"ה כתיב תמה עיין מנחות דף ל' ומגרע בזה קדושת כל הפרשה ונפסל על ידה ושוב אחר שתיקנה נתעורר פסול דלא הוי כסדרן ואז לא מצינו למימר דלא מזיק במה דל"ה כסדרן כיון דכבר חלה הקדושה מכתיבה ראשונה ז"א דקדושה ראשונה כבר הלך וחלף בעת פסול הראשון שהי' בינתיים בין כתיבה הראשונה לכתיבה שני' וצריך לחלות קדושה מחדש וזה ליכא כיון דנמצא כתיב המאוחר קודם למוקדם לשי' מרן ז"ל וא"ש ולק"מ כן נראה לי בישוב דברי רבינו ז"ל -

אמנם גוף דברי מרן ז"ל שחידש בכל קפידא של כסדרן הוי רק בפרשה המאוחרת אם נתפס בה קדושה ע"י איזה אופן שהוא ואין שום קפידא בקדומה אף אם כתובה באחרונה דבר זה הוא מילתא חדתא, ובעונותי שרבו לא זכיתי להבין ולא ירדתי לסוף דעת קדשו וכמו שאכתוב לקמן בס"ד, ותחלה אכתוב מה שמצאתי לחבל גאונים מדורות קדמאי כמו הגאון החסיד בתשובת דבר שמואל ותשו' עבודת הגרשוני ושיירי כה"ג המובאים בבאה"ט ובשע"ת ריש סי' ל"ב דאם נפסלו שני פרשיות הראשונות וכתבו אחרות תחתיהן דפסול לצרף מטעם שלא כסדרן וכאן שפיר יש להקשות קו' מעכ"ת נ"י כיון דבשעת כתיבתן הי' לפניהם כתובין שתי פרשיות הראשונות ושפיר נתפס עליהן הקדושה א"כ מה איכפת לן במה שנכתבו אח"כ שני פרשיות חדשות כיון דהשני פרשיות המאוחרות כבר מקודשין ועומדין מכתובה הראשונה, וכאן ל"ש תירוצי הנ"ל משום דנראה לי ברור דכאן איז לדון רק משום פסול דשלא כסדרן לחוד אבל משום פסול דחסר שהוא משום כתיבה תמה ליתא בזה דדוקא כחסר אות בפרשה דאיכא מומא בגוף הפרשה דל"ה כתיבה תמה שפיר יש לדון משום פסול אחר זולת פסל שלא כסדרן משא"כ בהני פרשיות שנפסלו הראשונות בפרשיות שנשארו לא נמצא בגופן שום מומא א"כ אין לדון בם משום פסול אחר זולת פסול דשלא כסדרן וזה פשוט בסברא' ואין להתעקש ולומר כיון דקיי"ל דד' פרשיות מעכבין זע"ז א"כ היכא דנפסל אחד מהן יש שם פסול גם על האחרינא, וככר השיבו לי כן איזה רבנים גדולים ששמעו קושייתי הלז אבל לא נכנסו דבריהם בלבי משום דלדעתי זה טעות גמור דודאי לעיל בקושיא מחסר אות דאיכא מומא בגופא של פרשה שייך לומר דאיכא בה פסול עצמיית משום דצריך שיהי' כתיבה תמה וליכא דהא חסר אות עיין מנחות ד"ל דילפינן מוכתבתם דצריך שיהי' כתיבה תמה ומכאן ילפינן דחסר אות פסול משום דל"ה כתיבה תמה משא"כ בפרשיות דשאר הפרשיות נשארו בתמימותם ואין בהם שום חסרון בגופן א"כ מה פסול תתן בהם לומר דאיכא כאן פסול אחר דמגרע קדושתו זולת פסול דשלא כסדרן ולרווחא דמילתא אביא ראי' דבמנחות קחשיב במתני' כמה דברים דמעכבא זא"ז אנקוט למשל שני שעירי דיוה"כ וכי נוכל לומר דהיכא דנפסל אחד והשני נשאר לפנינו תמים בלי מום דיש פסול בגופו או שאר דברים שחשב שם במתני' הכי נימא דהאחד גורם פסולה דגופא בהשני' זה ודאי לא ואין כאן אלא מצות עיכוב בלחוד, וכ"כ גבי כרשיות כיון דהם נשארו בתמומותם ליכא כאן אלא מצות עיכוב בלחוד היינו דליכא לקיים המצה באלו לחוד עד שיצרפו אליהם עוד שני פרשיות כשרות כתובות כדינא ויען ששני פרשיות הראשונות כתובים עתה מחדש נמצא שיהיו כתובים שלא כסדרן ע"כ ממילא ליכא לצרף עמהם וע"כ הם פסולין ולא פסול עצמיית ורק פסול חיצוניות מצד שמעכבים זע"ז וצריך לצירופא דאחרינא והם כתובים שלא כסדרן ע"כ ממילא פסולין כולן, ועתה מצאתי סמך לדברי מדברי תיו"ט שבת פ"ח גבי קלף כדי לכתוב פרשה קטנה שבתפילין ועיי"ש שכתב דכל פרשה שם בפ"ע היא ועיי"ש והוא ראי' לדברי דאין פסול דאחרינ"א גורם לעשות פסול עצמיית בגופא של האחרינא והסברא ברורה ואמת לכל המודה על האמת, ועתה לדברי מרן הח"ס ז"ל דכל פסול של שלא כסדרן הוא דאינה נתפס בקדושה והיכא דכבר נתפס הקדושה באמת לא בעי שיהי' כסדרן שפיר קשה כיון דאלו הכרשיות כבר נתפסו בקדושה בכתיבה הראשונה שהי' כדת וכדין ח"כ שוב אין כהן חלות אי' דשלא כסדרן כלל וכלל א"כ לפי"ז הי' צריך להיות הדין דאם נפסלו הפרשיות הראשונות דיהי' מותר לכתוב אח"כ אחרות תחתיהן ולצרף בהנשארות ובהדיא מבואר דעת הגאונים שהבאתי לעיל דאסור לעשות כן ועוד יותר הביא בשע"ת בשם האחרונים שם בסי' הנ"ל בסופר שכתב כמה פרשיות בב"א ונזהר לכותבן על הסדר ואח"כ נתערבו דצריכין הכל גניזה מחשש שמא יקח פרשה ראשונה הכתיבה באחרונה מג' פרשיות המאוחרות עיי"ש ולדעת מרן ז"ל דכל הטעם של פסול דשלא כסדרן משום הקדושה הוא דלא חלה כשהוא שלא כסדרן והיכא דכבר חלה פעם אחת שוב לא מזיק אף שיהי' שלא כסדרן וא"כ הכא דכבר חלה הקדושה עי' שיהי' נזהר בעת הכתובה מה איכפת לן בתערובתן וע"כ דכל הני גאונים לא אזלו בשיטת מרן ז"ל בביאור איסור דשלא כסדרן ורק הבינו בטעם דכסדרן שהקפידה התורה שיהי' נכתב הקודם קודם והמאוחר מאוחר ככתוב כתורה ואין נכ"מ בין אם חלה הקדושה מכבר או לא בכל אופן שיהי' שלא כסדר הכתוב בתורה תו אין מצטרפין זע"ז וע"כ שפיר כתבו דאסור לכתוב שני פרשיות חדשות בנפסלו הראשונות וכן שפיר כתבו דאם נתערבו הפרשיות דצריכים גניזה דאל"כ יהיו שלא כסדרן -

והלום מצאתי בח"ס לשבת דף ע"ש דמיחלפי שיטתי' דמרן ז"ל ממה שכתב בתשובתו הנ"ל דשם כתב לתרץ ק"ו התיו"ט שהקשה למה הוצרך לתנא לפרש איזה פרשה קטנה היא זיל קרי בי רב היא הוי לי' למינקט סתמא קלף כדי לכתוב פרשה קטנה ואנא ידענא שהיא שמע ישראל וכתב הח"ס ז"ל כיון דד' פרשיות מעכבים זע"ז ולא משכחת שיצטרך לפרשה אחת אלא כשנפסלה לו אחת מן הפרשיות והואיל דבעינן כסדרן א"כ כשנפסלה פ' שמע מוכרח לכתוב שמע והי' א"ש משא"כ כשנפסלה לו והי' א"ש שהוא אחרונה אינו צריך אלא והי' א"ש לחוד והוו אמינא שהיא הפרשה קטנה אעפ"י שבעצמותה גדולה היא מ"מ בערך דיני תפילין היא הקטנה שבפרשיות שדי באותה פרשה לחוד משא"כ באינך קמ"ל שהוא שמע ישראל ואעפ"י שמעכבות זע"ז מ"מ פרשה אחד של תפילין הוא חשיבא עיי"ש וכן תי' הגאון תפארת ישראל במשניות שלו, הרי דנקט ג"כ דינו של עבודת הגרשוני ודבר שמואל הנ"ל לפשיטות והרי לסברתי' בתשובתו הנ"ל בהסבר דין של כסדרן הי' די אף בפרשת שמע ישראל לחוד וכמו שכתבתי לעיל, וע"כ דחזר ממה שכתב שם בתשובה שכתב זאת הרבה שנים לשני חידושיו למס' שבת -

ועוד יותר מצינו למרן ז"ל שכתב בחלק חו"מ סי' קפ"ט בתשובת שאלה שנשאל מהגאון ר' קאפעל חריף ז"ל חודות תפילין אשר אות הוי"ו נתקלקל הדיו ונפרד מעובי האות ומ"מ נשאר כדי הכשר וי"ו ונפשו הקשה לשאול חי שרי להוסיף דיו חדש לעבות האות כמו שהי' אי איכא למיחש שמא שוב אחר זמן יתקלקל גם השריטה דקה הנשארת עתה מהכתב הישן ויבואו להכשיר על ידי כתב החדש עובי הדיו שמוסיפין עתה ואז יהי' שלא כסדרן ע"כ שאלת הגאון ז"ל, ומרן ז"ל כתב ע"ז בזה"ל הנה הא דפשיטא לי' אחר שכבר נצטרף הדיו עם האות בהכשר ושוב כשנתקלקל השריטה הישינה חוזר לפסולא לא הביא שום ראי' לזה וצריכא עיונא רבא אמנם דין זה מבואר במס' שבת ובעירובין גבי סנדל שנפסקה אחת מאזני' (והוא הגמרא שהבאתי לו אז בדברי כמו במושכל ראשון וב"ה כונת לדעת מרן ז"ל בדמיון הזה) ומבואר שם בתוס' ד"ה תקנה כשקבע האוזן ותיקן הסנדל נצטרף ונעשה פני אחד וטמא מדרס ומ"מ כששוב נפסק השני ותיקנו אמרינן פנים חדשות בא לכאן ונטהר למפרע וילפינן שם בעירובין מטומאה וטהרה לענין איסורין גבי היקף לדירה א"כ ה"נ דכותי' דאע"ג דכל זמן שצורת האות קיים וכשר כל מה שמוסיף דיו לעבות האות הרי הוא מצורף ומתקדש בקדושתו ממש מ"מ אח"כ כשנתקלקל הדיו הישינה ויהי' ההכשר כל חות ע"י החדשה מופסל בתפילין משום שלא כסדרן וכן מסיק להלכה ויש לחוש לכתחלה שלא לעבות משום חשש הנ"ל עכ"ל עיי"ש - יד)

והשתא הכא קשה טובא למה יהי' מזיק לן הכא במה שנכתב שלא כסדרן כיון דלעולם הי' בקדושתו הראשונה ולא הלך הקדושה אפילו על רגע כמימרא דבשלמא היכא דנפסל האות קודם התיקון אזדא קדושה מכל הפרשה וכנ"ל אבל היכא דנפרד רק קלת מן האות ונשאר כדי הכשרו ואח"כ כשמוסיף עבות הדיו ה"ה מתצרף ומתקדש בקדושתו ממש ואח"כ כשנפרד השריטה הישינה בזה אכתי לא מופסל דהא יש בה עדיין שיעור אות ע"י עבות הדיו שהוסיף עלי' מכבר בשעה שהי' רשאי להוסיף ועודה בקדושתה דומיא דסנדל דעודה בטומאתה אף אם נפסק אוזן השני' אחר תיקון הראשונה זולת אם תיקן גם אוזן השני' אז אמרינן פנים חדשות באו לכאן ויצא מחזקת טומאה הראשונה וכמו כן כאן אף בעת שסר ממנה השריטה הישינה עדיין קדושה עלי, מכח הדיו שהוסיף מאז ונקדש בקדושת הפרשה ועדיין כשרה כיון דיש כאן שיעור אות, ורק אמרינן דבעת שיוסיף כעת מחדש אז יבא לך הפסול של שלא כסדרן מטעם דאמרינן דזה כתב חדש הוא משום דפנים חדשות באו לכא' ונכתב באחרונה שלא כסדרן וקשה כיון דכל פסול של שלא כסדרן הוא משום דלח נתפס הקדושה וכיון דכאן כבר נתפס הקדושה וגם לא הלך ממנה לעולם ולא הי' פסול בינתיים בין כתיבה הישינה לכתיבה חדשה ל"ה צריך להיות מזיק במה דל"ה כסדרן כיון דעכ"פ הקדושה לא פקע לעולה משעה ראשונה עד עתה, ואסביר יותר דברי דבשלמא גבי טומאה שפיר אמרינן דבעת שתיקן השני' פרחה ממנה הטומאה דכיון דפנים חדשות באו לכאן א"כ הוי כמו מנעל חדש וכיון דהוא מנעל חדש ועוד לא קיבל טומאה מעת שנעשה חדש א"כ מאין יהי' טמא ע"כ באמת הוא טהור, משא"כ כאן גבי אות שתיקן בתפילין אף אם תאמר דאות זה חדש הוא כיון דיש לו פנים חדשות מ"מ נתקדש מחדש בעת כתיבתו השני' כמו שאר אות שכותבין מחדש שמקבל הקדושה בעת הכתיבה דהא הח"ס שהבאתי בראש דבריי כתב שאין העיכוב אצל אות החדש שכותב באחרונה שזה האות שפיר מקבל קדושתו בעת הכתיבה וחק העיכוב הוא אצל שאר האותיות המאוחרות שנכתבו קודם אותיות המוקדמות להן שכך רצתה התורה שלא יהי' נתפס בהן הקדושה אלא אם כבר נכתבו האותיות המוקדמות קודם אבל האות' הקדום שכותב באחרונה שפיר מקבל הקדושה בעת הכתיבה, א"כ לפי"ז אף אם תאמר שאות הוי"ו שבעת שתיקן השריטה הישנה נעשה חדש ע"י הפנים חדשות שבא לה מ"מ יש לה קדושה מחדש, וא"כ כיון דבאמת גם הנאוחרות כבר קיבלו קדושה בעת כתיבה הראשונה למה יהי' פסול מטעם שלא כסדרן הי' כבר נתפסו בקדושה מכבר מעת הכתיבה הראשונה, ובשלמא אם הי' איזה הפסק בין שני התיקונים שעשה בוי"ו היינו שהי' אפשר לומר דקודם שעשה תיקון השני נפסל אות הוי"ו א"כ הי' פסול כל הפרשה וממילא אזדה קדושה הראשונה מאותיות המאוחרת שהי' עליהן מכתיבה הראשונה וצריך לקבל קדושה מחדש וזאת לא תוכל כיון דכתיבות קודם מאותיות המוקדמות לה אבל באמת וי"ו זו מעולם היתה כשרה ולא הי' בה חלות פסול אף רגע כמימרא דטרם דתיקן השריטה הישינה היתה כשרה מכח עבות הדיו שתיקן בראשונה ואחר שתיקן השריטה ואמרת דנעשה חדשה מ"מ היא קדושה מכח כתיבה החדשה וא"כ תמיד היתה בקדושתה ולא נפסלה מעולם ולא הי' שום הפסק פסול כאן א"כ ממילא לא סר מהפרשה כולה קדושה הראשונה א"כ למה מזיק לן כאן פסול דשלא כסדרן לדעת מרן ז"ל ואיזה חשש יש לנו בנדון שאלת הגאון ר' קאפעל ז"ל ולמה לא יקיים מצוות זא"ז בדבר שאין בו שום חשש אלא ע"כ דעיקר הקפדה בשלא כסדרן הוא שהקדום יהי' נכתב קדום והמאוחר יהי' נכתב במאוחר בין נתפס בקדושה או לא אם לא כתבה כסדר הכתיב בתורה אין מועיל א"כ יפה פסק הח"ס ז"ל דיש לחוש על החשש הנ"ל דיתקן גם השריטה הישנה ויהי' פנים חדשות ואף שהקדושה לא סר מעולם מ"מ כתיבה שלא כסדרן דאות הוי"ו שהיא קודם לאותיות המאוחרות כתובה באחרונה והעיכוב הוא אצלה ע"כ היא פסול ושפיר פסק דשב וא"ת עדיף וא"כ לפי האמור הני שני תשובות של מרן ז"ל סתראי נינהו והוא סתירה אלימתא לדעתי העני' אם לא דנימא דחזר מרן ז"ל מסברתי' דהתשובה שבחו"מ הנ"ל כתיבה הרבה שנים אחריו כמו שיראה הרואה בפרט השנים ועיי"ש - וא"כ לפי"ז נתברר לנו דלהלכה אין סמיכה לדברי מרן שכתב ביו"ד סי' הנ"ל ודו"ק -

ועתה אדון בגוף דברי מרן ז"ל דלדעת פעוט כמוני קשה להולמם במה שכתב דעיקר כסדרן תלוי באחרונה שלא יהי' כתובה קודם המוקדמות דאז לא יהי' נתפס בה הקדושה ואם כבר יש לה קדושה מקדם אין מזיק במה שנכתב הקודם מאוחר, דבר זה צ"ע גדול בעיני והוא קשה ההבנה אצלי, בעוה"ר ששכלי דלה ורזה ושלא אוכל לירד לסוף דעת רבן של ישראל ז"ל, כי בעיני הם דברים פליאים ומאין לו זה ואין זה אלא דברי נביאות כיון דעיקר כסדרן ילפינן מתיבת והיו כמבואר בש"ע סי' ל"ב סעי' כ"ג כהווייתן יהיו ר"ל ככתיבתן בתורה ושם הי' הכתיבה הקודם קודם והמאוחר מאוחר מאין לנו לומר דבאופן שנתפס הקדושה מכבר במאוחר יכול לכותבה אף קודם המוקדים לה וכן הקודם כשר אף אם כתבה אחר המאוחר לה כיון שכבר חלה הקדושה מה בכך שנתפס הקדושה כיון דעכ"פ אכתי ל"ה כהווייתן כמו שנכתב בתורה דשם בתורה נכתב הקודם קודם והמאוחר מאוחר ועיין פנ"י ברכות ט"ו שהעלה דה"ה הפסק בק"ש נלמד מכהווייתן יהא כיון דמפסיק ל"ה כמו בתורה ועיין בתשובת הר"ן סי' ל"ט בשם ספר התרומה דהטעם דאין תולין בתו"מ משום דל"ה כסדרן ועיין בח"ס סי' ח' חלק או"ח וכן בספר בית יצחק מגילה דף ט' שביארו דאף אם נכתב כסדר בלי קדומה ואיחור אפ"ה כיון דתלה בין השיטין ל"ה כהווייתן הכתובים בתורה דשם ל"ה תולין עיי"ש, וא"כ כמו כן הכא אף בנתפס הקדושה על המאוחר מ"מ כיון דהכתיבה ל"ה כסדר הכתוב בתורה למה יהי' חשוב כסדרן הא ל"ה כהווייתן אתמהה ועיין ג"כ בתשובת דבר שמואל להחסיד מו"ה שמואל אבוהב ז"ל סי' קנ"ד -

ונראה לי ראי' ברורה נגד מרן ז"ל שכתב דענין של כסדרן הוא להקפיד שלא יהי' נכתב המאוחר קודם משום דלא יהי' חלה הקדושה עלה דכך גזרה חכמתה של תורה דאין הקדושה נתפסת בהמאוחר אלא אם יהי' כבר כתוב לפני' תיבה שלפני', ולי נראה ראי' מש"ס יומא סוף פ"ג גבי בן קמצר שכתב השם בב"א עיי"ש ומסתמא כתב כך ג"כ בתפילין ומזוזות ועיי"ש בתיו"ט דמעליותא הוא בי השם לכתוב באופן זה ובודאי אם הי' אפשר לן לכתוב באופן זה גם אנו היו כותבין כן ועתה קשה לדברי מרן דהקפידה היא משום דאין נתפס בקדושה עד שיהי' כבר כתיב מלפני' תיבת המוקדמות תחלה ואח"כ כותב תיבה המאוחר אז חלה הקדושה וכאן כשכתב אותיות השם בב"א איך נתפס הקדושה באותיות האחרונות זולת אות הראשונה כיון דעוד לא כתב מתחלה אותיות המוקדמות בשלמא אם אמרינן דהכל תלוי בכהווייתן שהי' בתורה א"ש משום דודאי אם מעליותא הוא לכתוב בב"א א"כ ודאי דאף התורה שנתנה למשה מסיני נכתבה באופן זה וגם בשמים היתה כתובה כן וכן משה רבינו ע"ה הי' כותבה כן דודאי לא נעלם ממנו מעשי בן קמצר וכיון דכך היתה התורה מתחלה שפיר הוי כהווייתן במה שכותב בב"א ואי דא"כ איך יוצאין אנחנו הא אנן לא כותבין כן אולי ל"ה לעיכובא כיון דשאר חלקי התורה נכתב בכסדר זא"ז עכר"ח אין קפידא בב"א ע"כ ה"ה בכתיבת השם סני בדיעבד בזה אח"ז כיון דאנן לא ידעינן לה - אבל אם נימא דהמצוה הוא דוקא בזה אחר זה דזולת זה לא נתפס הקדושה א"כ עכר"ח גם בשמים כן היתה כתובה וגם משה כך היה כותבה א"כ איך הי' מועיל כתיבת השם על דרך שכתב בן קמצר כיון דל"ה כמצוה, וגם איך נעשה זאת לכתחלה ומה מעליותא יהי' גבי' כיון דהוי שלא כמצוה, (ובדברינו הנ"ל יהי' נדחה דברי הגאון האדיר ר' יוסף ענגעל ז"ל בספרו ציונים לתורה סי' ל"ה שחקר בדבר שצריך שיוקדם דבר לדבר מה הדין אם נעשו ב' הדברים בב"א ועיי"ש שהביא ראי' מבן קמצר שהי' כותב הד' אותיות השם בב"ח וא"כ לסברת האומרים דאותיות השם צריך להיות נכתבות כסדרן משמע דגם בב"א חשוב כסדרן עכ"ד ועיי"ש - ועל פי האמור אין ראי' משום דלסברת בן קמצר דמעליותא הוא לכתוב השם בב"א א"כ ודאי דגם התורה שכתבה משה הי' כתוב כן וא"כ מעשה בן קמצר הי' בהווייתן האמת ממש כהווי' של ת רה הקדומה שנתנה משמים ורק מפאת שלאו כל אדם זוכה למעשה נפלאה כזו הקילה התורה גם על דרך שאנו כותבין כיון דעכ"פ נכתבה כסדר כל התורה שכתיבה זא"ז עכ"פ אכתי אין ראי' מכאן על מקום דהקפידה הי' שיהי' זא"ז ודו"ק) עכ"פ ע"כ מוכח מזה שלא כדברי מרן הח"ס דלדבריו אין עולה שפיר מעשה בן קמצר ומה גם דיוקשה טובה מה מעליותא מצאו בו אדרבא יש בו חשש טובא וע"כ שלא כדברי מרן ז"ל בביאורו שם בתשובה בענין של כסדרן ודו"ק - טו)

והלום מצאתי למרן ז"ל ביו"ד סי' רנ"ו שכתב בעצמו וז"ל תמהתי על פה קדוש יאמר דבר זה הלא כסדרן נפקא לן מוהיו בהווייתן יהא בברכות ר"פ ה' קורא ובמגילה ר"פ הקורא למפרע ובסוטה פ' אלו הנאמרין והיינו בהווייתן כמו שהי' בתחלת נתינתן מאת נותן התורה ית"ש שכתבן כסדר פסוק דשמע קודם לוהי, א"ש וקדש קודם לכל ובאותה הוי' צריכה שתהי' לעולם והמשנה מאותה ההווי' שינה סדרן עכ"ל מרן ז"ל שכתב להגאון ר' שלמה קלוגער ז"ל, ודבריו אני אומר עליו שהוא עצמו כתב ביו"ד שם דיש אופן שלא כסדרן שהוא כשר תמהני פה קדוש יאמר דבר זה דהלא בכל אופן שישנה מההוי' הראשונה הוי שלא כסדרן כמו שכתב בעצמו כאן ובאופן שכתב ביו"ד הנ"ל ודאי דהוי שינה סדרן וא"כ גם בזה יש סתירה להדדי וע"כ דגם הוא בעצמו לא כתב שם דבריו להלכה ודו"ק:

וכעת אסתגר בזה ועוד אשיב אי"ה לדברי מרן ז"ל מה שכתב עוד שם בתשובה הנ"ל והנני ידידו דו"ש באהבה מברכו שיזכה ללמוד מתוך הרחבת הדעת דקדושה

ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל.

תוכן העניינים

משנה שכיר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה