אור ברסלב

משנה שכיר חלק א· רבי יששכר שלמה טייכטל

סימן ב

סימן א

שלו' תנינא אל כבוד האי גברא יקירא יראתו זכה וברורה מדבר בשפה ישרה הגביר המפורסים חרוץ ושנון מופלג בתורה כקש"ת מו"ה ירמי' שטערן נ"י כוכב מזהיר בקהלתינו יצ"ו וחד ממועצו המאה בלישכת הארטה' דמדינתנו יצ"ו.

ידידי אהובי נ"י חיצי השגותיו שהעריך על תשובתי שהשבתי לו הגיעני ודין הניין לי בראותי דל"ה כמסייע שא"ב ממש ורק דרך קשתו כאויב לטעון ולפרוק כדרכה של תורה זה בונה וזה סותר חבל סתירתו הוי סתירה ע"מ לבנות כי אחרי רואי דבריו הנאמנים כפצעי אוהב ראיתי שאין בם די השיב דברים שכתבתי בתשובה הראשונה ואבא על סדר דבריו כבוד מעלתי נ"י קרא תגר על מה שכתבתי בתשובה של מעלה שהמנהג שנהגו בקצת קהלות לחלק התפילות להשכים לתפלת שחרית ולאחר תפלת מוסף הוא מנהג בטעות בלי שום מקור וגם הוא נגד הדין ומי שמיישר כחו מצוה לבטלו וע"ז כתב כבודו נ"י הלא מנהג זה הי' אצל גדולי עולם ר' קאפעל חריף ושערי תורה ור' חיים צבי מאנהיימער ז"ל ושתקו ולא ביטלו המנהג ש"מ דניחא להו וגם העתיק דרכי רבן של ישראל בח"ס סי' ס"ט שכתב בזה"ל יפה הנהיג בעירו להתפלל שחרית בהשכמה ולאספה שנית לתפלת מוסף עכ"ל הרי דמרן ז"ל שיבח למנהג הנ"ל וגם בסי' ס"ו כתב דאין לבטל שום מנהג עכ"ד מעלתו נ"י -

הנה אקשה קושיא למע"כ נ"י אם הי' ניחא למרן ז"ל מנהג הנ"ל ומצא חן בעיניו למה לא הנהיג לעשות כן בעירו עיר מטרפולין של תורה שמשם יצאה הוראה לכל העולם כאשר העד העיד בנו איש אלקים קדוש ה' אדמו"ר מאונסדארף ז"ל זי"ע בתשובתו אליו שבעיר פרעססבורג מעולם לא הי' מנהג בשום א' מהמנינין לחלק התפלות רק התפללו וקראו הכל בפ"א ואם הוא מן הראוי ומן המשובח למה לא הנהיג כן הח"ס בעירו וע"כ מוכרח לומר דגם למרן ז"ל לא הי' ניחא במנהג זה לעשות פירוד בין הדבקים והיו מתפללין שחרית בזמנו לומר ק"ש כזמנו וסמכו אלי' הקריאה ותפ"מ ולדברי מע"כ נ"י דהמצוה הוא דוקא מן המובחר להתפלל מוסף קודם שש וכי יש לחשוב על מרן הח"ס ז"ל שלא חש לעשות מצוה מן המובחר ואם כן הוא המצוה הי' יכול לצאת לידי שניהן ידי חובת ק"ש ע"י ההשכמה לת"ש ומצוה מהמובחר בתפ"מ לאחרה עד שש וע"כ דגם דעת מרן ז"ל כדברינו דאין לחלק התפלות כלל ודברי הרמ"א אמורין דוקא אם מאחרין ת"ש אז יש לאחר ג"כ תפ"מ וכמשמע פשט דבריו שם כפי מה שבארו שם הנושאי כליו וכמו שהבאתי לעיל משא"כ אם מתפללין שחרית בהשכמה ממילא מוכרח להסמיך אלי' תפ"מ וכאשר באמת עושין כן עד היום בפרעסבורג כן נראה לי ברור בדעת מרן ז"ל -

ומה ששיבח המנהג שם בתשובתו י"ל דדן לפי מקומו ושעתו בודאי הי' שם המנהג להתפלל לאחר זמן ק"ש ולא היו אומרים ק"ש קודם התפלה כמנהג החסידים ואנשי מעשה שאומרים בשבת וביו"ט ק"ש בזמנו קודם התפלה לצאת ידי ק"ש בזמנו וכן בכל יום שמתפללין בעת מאוחר והם לא נהגו כן וע"כ לא הי' ניחא לי' למרן ז"ל בזה ולשנות המנהג לגמרי ולתקן להתפלל הכל בהשכמה אולי לא הי' ביד הרב לשנות בפ"א ע"כ כדי שלא להכשל באי' ק"ש שלא בזמנו הנהיג להתפלל בהשכמה רק שחרית עכ"פ ואי דעשו שלא כהוגן במה שלא סמכו התפלות להדדי בוחרים הרע במיעוטו כי קר"ש דאורייתא ותפלה דרבנן ומה גם הסמוכה להדדי ודאי דלא הוי רק למצוה ע"כ שיבח הרב רבינו ז"ל את הדבר והעיקר הי' רק כדי שלא לעבור על קר"ש וכן מוכח מלשונו דעבור ק"ש הוטב בעיניו אבל גוף המנהג לחלק התפלות בטח שלא הוטב בעיניו והראי' שלא הנהיג בעירו כן ומעשה רב וע"כ דהשבח ששיבח להרב הנ"ל על מנהגו ל"ה משום חילוק התפלות שעשה ורק במה שהצילם בחכמתו מאי' ק"ש שלא בזמנו ועל דרך זה נר"ל דהי' ג"כ הסכמת הגאונים שרי התורה הנ"ל יען שלא רצו משום מחלוקת לבטל המנהג שהי' בתחלה להתפלל בשבת בזמן מאוחר כשי' הרמ"א ז"ל ולהנהיג להתפלל בהשכמה לומר ק"ש בזמנו ועברו על ק"ש כי לא אמרו ק"ש מקודם וכבר הזהיר המג"א בריש סי' רפ"א דאף אם מאחרון מ"מ יזהרו על ק"ש ועיי"ש ע"כ כדי למעט באיסורא הסכימו למנהג הנ"ל אף שהי' נגד הדין כן נראה לי בטעמא דמילתא סוף דבר נראה לי ברור דגם לרבינו הח"ס ז"ל לא הוטב החלוקא שלולי כן הי' הנהיג כן בעירו אבל פשוט אם יש לחוש למחלוקת אין לבטל שום מנהג עיין בח"ס סי' ס"ו מה שהביא בשם מהרי"ק עיי"ש וגם אני לא כתבתי לבטל מנהג הנ"ל רק חם אפשר בחכמה בלי מחלוקת -

שוב השיב עלי מע"כ נ"י דמדברי מג"א מוכח דאין מוכרח להסמיך ואם כי מהצל"ח מוכח כוותי אבל ממג"א ומחה"ש אינו מוכח כן תמהני עליו בתמוה חזקה וכי אני רק על הצל"ח בניתי יסודי והלא גם מדברי רבינו הרמ"א ומג"א מהם הוכחתי דשחרית ומוסף הן סמוכין זל"ז דהלא הרמ"א כתב ונוהגין שבשבת מאחרין משום דבתמיד של שבת נאמר וביום ותמהו כולם הלא במוסף כתיב ותירץ המג"א דכונתו כיון דצריך לאחר מוסף ממילא דאיחרו ג"כ שחרית כיון דצריך לעשותן סמוכין זל"ז עיי"ש במחה"ש בריש סק"ב דזה הוא תמצית כונת מג"א והאריכות דברים הוי רק להוכיח איך יוצא מדברי תוס' דשחרית ומוסף הן סמוכין וכן כתב המחה"ש בסוף דבריו וז"ל וא"כ לדידן נמי כל מה דאפשר להשוותן לרגלים ם עדיף ולכן יש להסמיך מוסף לשחרית ובזה נתן מג"א טעם לאחר ת"ש כיון דאנו רוצים להסמיך מוסף לשחרית ומוסף מבואר בכתוב שלא יהי' בבקר לכן יש לאחר קצת גם תפלת ת"ש עכ"ל המחה"ש, הרי אדרבא מבואר ומפורש דעדיף טפי להסמיך שניהן להדדי וע"כ כתב הרמ"א דהמנהג לאחר ת"ש וכן ביאר כונת מג"א ביד אפרים שם ע"כ באמת לא ידעתי ותמהני עליו איפה מצא במג"א שם שיהי' מצוה מן המובחר החילוק תפ"מ משחרית כדי להתפלל מוסף בשש דא"כ לא הי' עולה תירץ המג"א שפיר בישוב הקושיא על הרמ"א ואדרבה. מבואר כוותי דהמצוה להסמיך אותן וזה ברור ואמת לכל ישר הולך ומודה על האמת -

ומה שדחה את דברי רבינו הצל"ח בגילי דחיטתא לפע"ד דהאמת עם הצל"ח בהשגתו על המג"א במה דחילק בין שבת לרגלים כי משובח מאד טעמי' ומה שהביא משם הלבוש"ר שהגיה ברש"י זו לא מעלה ולא מוריד כי לא דוקא על זה בנה הצל"ח יסודו וגם קשה לשבש הספרים ומה גם דלשון רש"י מוכח דלא מקרא נלמד דכתב דאורחייהו בהכי עיי"ש משמע מעצמם ולא מחיובא דקרא, וכעת האיר ה' עיני וראיתי בביאר הגר"א סי' רפ"א שכתב על הרמ"א דכתב ונוהגין דביומא ל"ד נאמר על עולת התמיד דמשמע דקריב עמו וכמ"ש ביומא ע' וכר"ע שם עכ"ל, הרי דדעתו ג"כ כרבינו הצל"ח והוא ממש דברי הצל"ח דאין חילוק בין מוסף דשבת למוסף דיו"ט ומן התורה צריך לעשותן סמוכין ודי לי שני עדים נאמנים כרבינו הצל"ח ורבינו הגר"א לקבוע הלכה כמותן אף אם דהי' משמע ממג"א להיפך דהלכה כבתראי ומכ"ש דכבר הוכחתי דגם ממג"א אין סתירה לדברי ע"כ אני על משמרתי אעמודה דמדינא דש"ס וש"ע אסור לחלק התפלות והלואי שיהיו שאר ההלכות ברורים לי כהלכה זו וע"כ שפיר כתבתי למעלה שאין למנהג הנ"ל שום יסוד ומקור ואם אפשר בלי מחלוקת לבטלה מצוה לבטל כי כמה קלקולים יש בה, והלום ראיתי בספר פני מבין להגאון מאוי- ווארוש ז"ל סוף סי' כ"ט מחא"ח שכתב בזה"ל וכ"ז ג"כ במה שהנהיגו בכמה מקומות להתפלל שחרית ולאכול לפע"ד אינני מבין מדוע הניחו זאת הגדולים כי הרבה קלקלה יש בזה וכבר האריכו האחרונים שנדפסו מחדש בזה עכ"ל, והנאני שמצאתי תנא דמסייע לי והאחרונים שרמז עליהם הגאון ז"ל עדיין לא זכיתי לראותן ואולי קדמינו במה שכתבתי לעיל ודו"ק -

ומה שכתב על דברי המג"א ריש סי' כ"ה שהביא ראי' מיבמות דשהוי מצוה ל"מ דשם נאמר דוקא טל יבם שהוא חוץ למדינה אבל על יבם שהוא במדינה שפיר ממתינן עליו יפה העיר בזה וכבר חמה כן בתשובת ריב"א להגאון מפאקש ז"ל בסי' מ"ו עיי"ש אך מה שתמה עוד על ראיית מג"א מהא דמנחות דף ע"ב דאמרינן שם חביבא מנוה בשעתא, וכתב מעלתו נ"י דשם שאני דכבר נתנה שבת לדחות אצלו לא הבנתי כונתו בזה מה בכך שכבר נהנה שבת לדחות עכ"פ חזינן דראוי להיות זריזין מקדימין למצות ועיין ריב"א שם שהקשה ג"כ על ראי' זו אבל באופן אחר וכבר עלה בדעתי להאריך בדברי המג"א אלו אבל יען כי המדפיס אן טלי לאמור כלו מעשיך לא אוכל דבר דבריי, אבל בעיקר דבר אין בזה דיחוי למה שכתבתי לעיל בסי' א' דמחיובין להתפלל תיכף מוסף כל מה דאפשר מכח זריזין מקדימין למצות והוא הלכה פסוקה בש"ס וש"ע בכ"ד - ובניתי יסודי על דברי אדונינו הרדב"ז בסי' תרי"ד שכתב על עיקר דברי המרדכי שהוא הרמ"א של סי' רפ"א הנ"ל וכתב בזה"ל ואע"פ שהראיתי פנים לטעם המנהג לקיים דברי הראשונים וכ"ש דברי רבינו האיי גאון שדבריו דברי קבלה לא תחשוב שאני סובר שמנהג יפה הוא אלא מנהג בלתי הגון אלא ישכים לתפלה בשבת כמו בשאר ימים ואפילו לפי הטעם דביום משמע איחור מ"מ זריזין מקדימין למצות והביא שם דברי הרמב"ם בפ"ד ממעשה הקרבנות שכתב וז"ל זה הכלל דבר שמצותו ביום כשר כל היום דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה ואעפי"כ זריזין מקדימין למצות עכ"ל הרדב"ז ועי"ש הרי אף שקיים דברי המרדכי הנ"ל דביום משמע איחור אעפ"כ החיוב של זריזין מל"מ עדיף ל' ואם כי אני לעיל ישבתי דברי המרדכי שלא יוקשה עליו קו' הרדב"ז מכח זריזין מל"מ דכיון דמקיים בשינה של שחרית דשבת מצות עונג פטור ממצוה אחרת ונא שייך גבי' החוב של זריזין שיזרז עצמו למצוה אחרת, חבל כ"ז באופן דאין מתאספין בבקר להתפלל שחרית בהשכמה כמובן משא"כ אם משכימים להתפלל שחרית כבר אינם מקיימין מצות עונג ודאי דיש עליהן החוב של זריזין מקדימין למצות ואסור לאחר תפ"מ ואין כדאי ברמז האסמכתא דביום לדחות דין מפורש בש"ס ופוסקים דזריזין מל"מ ודברינו הם ק"ו מדברי הרדב"ז דהוא דחה מכח הך דזריזין גוף דברי המרדכי ומחייב לקום לכתחלה ולמנוע ממנות עונג דשינה בבקר רק יקיים זריזין מל"מ ויזרז עצמו לביה"כ כ"ש וכ"ש בנידון שאלתינו שכבר הם נתאספו לת"ש דאסור לדחות תפלת מוסף וזה ברור ואמת לכל המודה על האמת ודו"ק -

ומה שדחה תירוצי בענין תדיר ושא"ת שכתבתי דזה דוקא בשניהן שוין כדכתיב בתוס' יומא ל"ג דהרי ב"ש וב"ה פליגי לענין יין וקידוש היום, עיין ברכות נ"א דהיין גורס לקידוש וקידוש גורם ליין והוא חדא מצוה אבל קריאה עם תפלה הם מצות חלוקות ודו"ק -

ומה שכתב על מה שכתבתי שמצות קריאת התורה הוא מצוה המוטלת על הצבור ולא על היחיד כתב מעלתו דבספר חיי אדם כתב שמצות קריאת התורה מוטל על כל יחיד ורק הברכות הם דוקא בצבור עכ"ל, ספר זה אינו תח"י ע"כ אינני יכול לשפוט בדבריו ורק אני אדרבא להיפך ראיתי בספרים שהביאו בשמו בכלל ל"א דכתב דקריאת התורה אפשר דלא ניתקן רק בשביל הצבור ועיין פרי השדה ח"ד סי' נ' שהביא בשמו כן וכן נקט לחמת הגאון בספר חתן סופר ז"ל וכעת אינו ביד לציין המקום ועיין פני מבין סי' ל"ב שכתב שראה עובדא אצל הגאון בעל פני יצחק ז"ל דפסק דאין לקרות בצבור עבור יחידים שלא שמעו קריאת התורה רק אם הרוב שלא שמעו עוד קריאת התורה דהחיוב מוטל על הצבור עיי"ש, אמנם בלאו"ה קושייתו לק"מ דהרי גם המג"א כתב בסי' רפ"ו דלדברי המא"ד דתפ"מ לא ניתקן אלא בחבר עיר והיינו במקום שיש צבור אז ליכא גבי יחיד איסור אכילה אם כי כל יחיד ויחיד מחויב להתפלל עם הצבור אף שהתפלה לא ניתקן אלא בצבור מ"מ היחידים הן הן הצבור ומחויב לזרז עצמו להתפלל עם הצבור ת"מ ואפ"ה יען שאלמלא לא יהי' צבור יהי' פטור מתפ"מ ע"כ לא שייך גבי האיסור דאכילה א"כ פשוט דזה ג"כ גבי קריאת התורה וא"ש ולק"מ וזה ברור בעיני בס"ד ובזה סלקתי כל קושיותיו מעלי ונתקיימו כל הדברים שכתבתי למעלה והנני בזה ידידו דו"ש יום ג' לסדר בהבח"ק לז' למב"י פ"ק פישטיאן יצ"ו -

ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל

תוכן העניינים

משנה שכיר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה