אור ברסלב

משנה שכיר חלק א· רבי יששכר שלמה טייכטל

סימן א

הקדמות

בימי הספירה יתברך מפי הגבורה כבוד ידידי הרבני המופלג בתורה, מן השרידים אשר ה' קורא, לשם ולתהלה, בתוך אמוני עם סגולה, הגביר כמו"ה ירמי' שטערן נ"י אבן יקר ואבן פנה בקהלתינו פישטיאן יצ"ו.

אחדש"ה באהבה ע"ד שאלתו שהציע לפני במקום שנהגו להתפלל שחרית בשבת בהשכמה ואח"כ הולכים לביתם לאכול פת שחרית ולערך שעה ומחצה קודם הצהרים חוזרין ומתאספין לקריאת התורה ולהתפלל מוסף ואנשי מעשה יען שאינם רוצים לאכול קודם מוסף מתפללין תיכף אחר תפלת שחרית תפלת מוסף - ועתה נפשו בשאלתו אם יאות למיעבד הכי כי לדעתו יש כמה חששות ע"ז (א) כי המנהג לחלק מוסף משחרית נובע מדברי הרמ"א ומג"א בסי' רפ"א ומקומו מש"ס פסחים דף נ"ח דמוספין בשש וביום השבת כתיב דמשמע מאוחר דצריך לאחורי תפלת מוסף ועתה שאלו אנשי מעשה הנ"ל מתפללין תיכף אחר שחרית מוסף אינם יוצאים ידי דעה זו (ב) שצריך להיות הפסק בין ת"ש לת"מ וההפסק הוא קריאת התורה כמבואר במחה"ש ס"י הנ"ל א"כ לפי מנהגם ליכא הפסק (ג) איך אפשר להתפלל מוסף קודם קרה"ת הא תדיר ושא"ת ת"ק - (ד) מה הועילו במה שמתפללין מוסף מפני שאינם רוצים לאכול קודם תפילת מוסף הא אכתי לא יצאו מידי חשש אכילה קודם קרה"ת ולדעתו אם מקפידין שלא לאכול קודם מוסף כ"כ הי' להקפיד שלא לאכול קודם קרה"ת - (ה) פקפק מעלתו במה שנהגו אנ"מ הנ"ל לבא לשמוע קרה"ת ותיכף אחר גמר קרה"ת הם עוזבים את ביהכ"ס והולכים ומניחים את הצבור שמתפללין עוד ת"מ והוא זלזול להנשארים בביהכ"כ אלו הן חששת מעכנ"ת נ"י על אנשי מעשה הנ"ל ע"כ לדעתו הי' מן הראוי שלא לעזב מנהג רוב אנשי העיר - וכבר הציע מ"ת נ"י שאלתו לאדמו"ר רבן של ישראל הגאון הקדוש מאונסדארף ז"ל זי"ע ועכ"י - עוד בשנתרס"ה אך ורק כי הקדוש הנ"ל השיב לו בקצרה ולא ביאר דבריו ע"כ הציע כבודו נ"י את הדבר גם לפני חדל האישים כמוני בבקשה שאברר לו הלכה ברורה בזה עפ"י ש"ס ופוסקים כפי שיעלה במצדתי בעזר השם, ונעניתי לבקשתו ועיינתי בהלכה זו כפי מיסת הפנאי ואשיבנו לו דבר כיד ה' הטובה עלי וזה החלי בעזר צורי וגואלי -

תחלה אומר כי אחרי רואי את דברי רבן של ישראל הנ"ל בתשובה שהשיב לו אמרתי מי אנכי שאבא אחרי המלך מאן מלכא רב רבנן הנ"ל וכפי אשר נגזר מפיו הקדוש כן יקום ועליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע ואהי' כיהודה ועוד לקרא לאשר ולקיים פסקו אשר פסק שם בתשובתו להצדיק את דרך אנשי מעשה הנ"ל שאין במנהגם שום עולה ואדרבה לא מצא לנכון את המנהג אשר לחלק יצאו שלא ימלטו מאיזה מכשול לצאת לכל הדעות ורק כתב שהחיוב על אלו שכבר התפללו מוסף בשחרית להשאר שם ולהמתין על העם שמתפללין מוסף זה תוכן תשובתו אשר נכתב בקיצור ולא ביאר דבריו ואני אבא אחריו למלאות את דבריו ולפרש דבריו וכל דברי תשובתי לח יהי' רק פירוש לתשובת אדמו"ר ז"ל - ועתה אען ואומר בס"ד - ראשונה נראה לחקור על עיקר מנהג הנ"ל שיצאו לחלק התפלות שחרית ממוסף מאין יצאו הדברים - הנה מצאתי בשו"ת שערי צדק להגאון מדע"ש ז"ל סי' כ"ב חא"ח שכתב בזה"ל ובעיקר הדבר מה שמחלקין מוסף ושחרית רגיל הייתי לומר שלפמ"ש במג"א סי' רפ"א אשר תמה דאיך מאחרין תפלת שחרית כ"כ דמוסף צריך לאחר ואמרתי דהיינו טעמא של אותו המחלקין שחרית ממוסף ומ"מ בכל גבולינו לא הסכמתי לזה עיי"ש טעמו ונימוקו משום בלבול דהוא בלבול גדול - הרי דטעם דמתפללין מוסף מאוחר קודם שש הוא מפני דמוסף צריך לאחר - וטעם דמתפללין שחרית בהשכמה מבואר בח"ס או"ח סי' ס"ט כדי שלא יעבורו זמן ק"ש עיי"ש ומזה יצא המנהג לחלק שחרית ממוסיף כדי לצאת כל הדעות - אבל נפע"ד אחר העיון ממ"נ אינם יוצאין ידי כל הדעות בזה המנהג ובכל אופן יכשלו באיזה דבר שיעשו שלא כהוגן וגם אני תמה על הגאון בעל שערי צדק שרק משום בלבול לא אבה להסכים דהרי מצד הדין לא שרי לעשות כן כמו שאבאר בס"ד דהנה הרמ"ח בסי' רפ"ח הביא ה מ בשם המרדכי דנוהגין ביום שבת לאחר לבא לביה"כ מחול משום דבתמיד של שבת נאמר ביום ולא בקר - וכבר תמהו ע"ז דהרי ביום השבת גבי מוסף נאמר ומנ"ל דצריך לאחר התמיד וע"ז תי' המג"א כיון דלכתחילה מצוה בשבת לעשות מוספין בשש דלא ילפינן מרגלים דשם כתיב מלבד ע"ה וכאן כתיב ביום דמשמע איחור א"כ כיון דאחרינן קרבן מוסף ממילא דצריך לאיחורי גם את התמיד דדרכן לעשות סמוכין זל"ז וזה כונת המרדכי דבתמיד כתיב ביום ר"ל יען דבמוסף כתיב ביום דמשמע איחור ממילא היו עושין גם התמיד מאוחר כדי להסמיכן מל"ז ועיי"ש ביד אסרים בביאור דברי המג"א - וגם במחה"ש דג"כ העלה בכונת המג"א דיש להסמיך מוסף לשחרית וע"ז סמיך הרמ"א שכתב דבתמיד נאמר ביום עיי"ש - ויותר מבואר דברי הרמ"א הללו מצאתי בצל"ח ברכות דף כ"ח ותוכ"ד דבאמת אין לחלק בין מוסף דשבת למוסף דרגלים וכמו דגבי הרגלים גלי קרא דיש להסמיך מוסף לתמיד כ"כ בכל המוספים ועיי"ש בטעם לשבח שדחה דברי המג"א שיצא לחלק בין שבת לרגלים ופירש שם מה שכתבו תוס' שם בשם הר"ש דהא דאמרו בפסחים מוספים בשש מיירי בשבת וכתב הצל"ח בטעמא דמילתא - משום דבכל המוספים נאמר דבר יום - ביומו וכיון דיום לאיחור משמע א"כ כל המוספים הי' צריך לאחר וממילא היו צריכין ג"כ לאחר את התמיד כיון דגלי קרא דיש לעשותן סמוכין זל"ז אבל מחמת שביוה"כ הי' מוטל כל העבודות בכ"ג ומפני חולשה דכה"ג לא הי' מספיק לגמור כל עבודת היום אם היו מתעצלים בשחיטת התמיד לכן הוצריך להקדים התמיד וממילא להדיה גם המוסף כדי לקיים ציוו השם להסמיך מוסף לתמיד דודאי יום הנאמר במוסף לא לעיכוב כתיב שאינו כשר בבקר אלא התורה נתנה רשות כל היום כדרשינן דבר יום ביומו מלמד שכל היום כשר אלא למצוה מן המובחר היו מאחרים היכא דאפשר וביום הכפורים לא אפשר כנ"ל וכן ברגלים לא אפשר לאחורי משום דאיכא כמה קרבנות של הרגל ע"כ צריך לאקדומי התמיד ממילא דהי' מקדימין גם למוסף וכן בראשי חדשים איכא נדרים ונדבות ע"כ מוכרח הי' לאקדומי עם התמיד וכ"כ עם המוסף כיון דנעשו סמוכין משא"כ בשבת דל"ה שום קרבנות ראי' ולא נדרים ונדבות שפיר היו יכולין לקיים מצוה מן המובחר לאחר מוסף עד שש וכמו כן הי' מאחרין התמיד כיון דלה השעה דחוקה וזה כוונת רמ"א בסי' רפ"א בהגה עכ"ד הצל"ח -

ונראה לי להביא ראי' לדברי רבינו הצל"ח ז"ל דבאמת אין חוליק בין המוספים וכולן צריכין לעשות סמוכין זל"ז ולכתחלה הי' צריך לאחר כל המוספין ורק דזה תלוי לפי המקום והזמן אם העבודה מרובה אז היו מקדמין והיינו טעמא דרגלים ויוה"כ וראש חדש ובשבת דליכא עבודה היו עושין מצוה מהמב"ח לאחר והיכא דאירע בשבת דהי' איזה טרדא גם בשבת היו מקדמינן וגם אלמלא ביו"ט לא הי' טרדא גם ביו"ט היו מאחרין נמצא לדינא ליכא שום חילוק ודינייהו שוה ולא כמג"א שכתב דלעלין דינא איכא בינייהו והראי' הוא מדברי החינוך במצוה ת"ב גבי מוסף דשבת דכתב בזה"ל משרשי מצות המוספים של ימים טובים כתבתי בסדר אמור במוסף פסח מה שנראה לי על צד הפשט ומוסף שבת באשכול יתר המוספין תלוי גם הוא עכ"ל - הרי דהשוה לגמרי דין מוסף דשבת למוסף דרגלים ולפי דברי מג"א אינם שווין והי' צריך לבאר דינם בפ"ע - אלא ודאי דדינייהו שוין ובשניהן אם אפשר לקיים מצוה מן המובחר היו צריך להקריב בזמן אחד ורק לפי העבודה ולפי הזמן היו יודעין הכהנים איך ומתי לעשות העבודה אבל היכא דהאפשרות הי' לעשות באופן אחת שפיר נעשה באופן אחד כי דיניהם חד וזה ראי' ברורה לרבינו הצל"ח - היוצא מדבר גדולי אחרונים הנ"ל דהמצוה להסמיך שחרית ומוסף להדדי ולהצל"ח סמיכת התמיד עם מוסף גם בשבת דאורייתא הוא וממילא גם תפילת שחרית ומוסף כן הוא דהא כנגדן נתקן - והשתא לאותן דקפדו לאחר תפילת מוסף כדי לקיים המצוה מן המובחר דהיו לזכר קרבן מוסף דשבת דהי' מאחרין א"כ היו ג"כ צריכין לאחר תפילת שחרית דומיא דתמיד דשבת דהיו מאחרין ג"כ משום דנעשו סמוך למוסף אבל לאחר תפלת מוסף ולהקדים תפלת שחרית זה לא שמענו ולא ידענו שום סמך ומבוא למעשיהם לפרוד בין הדביקים היינו בין ת"ש ות"מ הצרכים להיות דביקים זל"ז לכל השיטות ולדעת מרן הנו"ב הוא דאורייתא בעבודה וממילא דגם בתפילה החיוב כן -

והלום מצאת ברדב"ז ח"ב סי' תרי"ג שנשאל ג"כ אודות דברי המרדכי הנ"ל המובא ברמ"א הנ"ל דבשבת נאמר בתמיד של שחר וביום דהלא קרא בקרבן מוסף מיירי והשיב גברא רבא אמר מילתא רב האיי גאון שכל דבריו דברי קבלה לא תחיכו עלה אולי כונתו כך כיון דכתיב וביום השבת דמשמע איחור וכיון דכתיב בהאי קרא עולת שבת בשבתו על עולת התמיד ונסכה ארישא דקרא קאי דכתיב וביום השבת דמשמע איחור והוי כאלו כתיב עולת יום שבת בשבתו על עולת התמיד דיום קאי אתרווייהו ועיי"ש - הרי שלדברי מרן הרדב"ז דהי' גאון קדמון הך יום גם על התמיד קאי וא"כ מי שרוצה לצאת ידי שיטת המרדכי הנ"ל צריך לאחר ג"כ תפלת שחרית לאחר תפילת מוסף ולהקדים ת"ש הוי דלא כמאן - ואם הם מקדימין תפלת שחרית כדי לקיים ק"ש בזמנו וכדברי הח"ס הנ"ל - מאין לקחו ההיתר לחלק תפלת מוסף משחרית ולאחרו כיון דכבר הוכחתי לדעת דמצד הדין צריך לסומכם זל"ז וכמו שכתבתי לעיל - וכיון דמוכרחין להקדים ת"ש מכח ק"ש בזמני ממילא דמוכרחין להסמיך תפלת מוסף - ושחרית וכמו הכהנים ברגלים ויוה"כ ובר"ח יען שהיו מוכרחין להקדים התמיד מפני דחקות השעה היו מוכרחין להסמיך מוסף לתמיד כמו שכתב הצל"ח (וקיימתי דברי הצל"ח עם החינוך ז"ל) א"כ כ"כ כיון דמוכרחין להקדים ת"ש מכח ק"ש בזמנו ממילא דמוכרחין להסמיך לה ת"מ - וא"כ אלו הרוצים לצאת ידי שיטת המרדכי היוצא מפי רב האיי גאון שכל דבריו דברי קבלה וכמו שהבאתי לעיל בשם הרדב"ז יעשו כמו שהחסידים עושים דאומרים ק"ש קודם התפלה ובאמת מאחרים בין תפילת שחרית ובין ת"מ - ואם רוצים להתפלל כותיקין א"כ מוכרחין ג"כ להקדים ת"מ א"כ הם שמחלקין התפילות מתפללין שחרית בהשכמה ומוסף קודם שש אין להם על מה שיסמוכו ואוחזין החבל בשתי ראשין והוי דלא כמאן ועושין איסור במה שמפרידין בין הדביקים בין שני תפלות שצריכין להיות דבוקין זל"ז מלבד עוד שאר חששות שנכשלו עי"ז כמו שאכתוב להלן בעזה"י ולדעתי הוא בטעות כל המנהג הנ"ל ואין לה מקור נאמן

- (ב) אבל עוד זולת זה שהוכחתי שאסור לחלק תפילת מוסף משחרית יש לעורר על אלו שהתאספו להתפלל תפילת שחרית ומאחרין במוסף עד קודם חצות היום כיון דקיי"ל שהויי מצוה לא משהינן אע"פ שיעשה המצוה אח"כ יותר מן המובחר עיין מג"א ריש סימן כ"ה ס"ק ב' וכיון דקיי"ל בשי' רפ"ו דזמן תפילת מוסף כל היום ומיד אחר שחרית יוכל להתפלל מוסף ועיין בתוס' ורא"ש ר"פ תפילת השחר ותוספות ישינים יומא דף ל"ד וריטב"א מגילה כ' דתיכף בשחר בעת שיזמין לו העת יותר יוכל להתפלל אפילו לכתחלה א"כ זריזן מקדמין למצות ושהויי מצוה לא משהינן איך שרי להני דהתפללו שחרית בהשכמה ואפשר להו תיכף להתפלל מוסף באיזה היתר משהו להו להך מצוה דתפילת מצוה ואף אי יהיבנא להו הך סברת המרדכי דמוסף יען כי כתב גבי' וביום מצוה לאיחורי מ"מ כבר כתב המג"א הנ"ל דאין משהין המצוה אף לעשות המצוה יותר מובחרת עוד גדולה מזה כתב מרן הרדב"ז בתשובה הנ"ל על האי שיטת המרדכי הנ"ל וז"ל ואעפ"י שהראיתי פנים לטעם המנהג לקיים דברי הראשונים שבשבת ישנים יותר בשחרית וכ"כ דברי רבינו האיי גאון שדבריו דברי קבלה לא תחשוב שאני סובר שמנהג יפה הוא אלא מנהג בלתי הגון אלא ישכים לתפלה בשבת כמו בשאר ימים ואפילו לפי הטעם דביום משמע איחור מ"מ זריזין מקדימין למצות עכ"ל הרדב"ז ז"ל - הרי דהוא פקפק על גוף מנהג דמרדכי מטעם - זריזין מקדימין למצות אף אם ננקוט טעם דביום דצריך לאיחור נהי דגוף דברי רבינו האיי ומרדכי נראה לי ליישב ולא יוקשה עליו קו' הרדב"ז מטעם זריזין למצות לפ"ד הב"ח מיבא במג"א שם סי' רפ"א דעיקר הטעם שלא להשכים בשבת הוי משום עונג שבת ואסמכהו אקרא ובאמת מבואר כן גם במהרי"ל ה' שבת מובא בהגהת ספר שלה"ק ועיי"ש דגם הכהנים לא קדמו בשבת לעבודת התמיד כדי לקיים מצות עונג שבת בשינה של שחרית ועיי"ש - א"כ לפי"ז נפלה סברת זריזין מקדימין למצות כיון דגם במה שהיו ישנים ומתאחרין לבא הי' עוסקין במצוה במצות עונג שבת ועוסק במצוה פטור ממצוה ועיין רש"י סוכה כ"ה ע"ב ד"ה שחל - ולא קשה ק"ו הרדב"ז מטעם זריזין (ורק דיצטרכו להשמר שלא יעברו ק"ש עיין מג"א ריש רפ"א) וא"ש כמובן וכ"ז למאן דעבדו כהמרדכי שישנים א"כ מקיימין מצות עונג שבת לגבם נפלה סברת זריזין מל"מ כיון דעסקו במצות עונג - משא"כ אלו דעומדין השכמה וכבר בטלו מצות עונג א"כ אכתי הדרא גבייהו חיוב דזריזין מנ"מ וכיון דכבר מטו שעתא דמוסף באיזה היתר הם דוחין ומשהין המצוה וא"כ פשיטא דעושין שלא כדין וזה ברור ופשוט לדעתי -

ומדי עמדי בזה אמרתי בדרך אגב בה"ד לבאר דברי תוס' ברכות כ"ח ד"ה ושל מוספים דראיתי מתקשין בה גדולי עולם המהרש"א והרש"ל ופ"י ומג"א וצל"ח - והנה כפי שעיינתי בדברי רבותינו הנ"ל ראיתי שהם הבינו בקו' הרב רבינו שמשון שקושייתו היתה על מה שאמרו דמוספין כל היום והא בפתחים אמרו מוספין בשש היינו עד שש ולא יותר וכ"ת למצוה אבל בדיעבד כל יומא נמי זמנו היינו דבדיעבד יוכל להתפלל גם אח"כ רק שמצוה הוי בשש ע"ז הביא מש"ס יומא דמוספים נשחטים עם התמיד בשחר א"כ לא אפשר לומר דהמצוה הוי בשש וא"כ ע"כ החי בשש דאמרו סוף זמנו הוא וא"כ שפיר קשה איך אמרו מוספין כל היום וע"ז תי' דשם מיירי בשבת וכפי מה שביארו כונתו בהאי תירוצא המהרש"א ופ"י וצל"ח - ולפע"ד הצעיר אם כי א כי נגד הני אריות דאורייתא עכ"ז הרשות נתנה לדרוש ולחקור באורייתא ולא זכיתי להבין דבריהם בהבנת קושיות הרב ר"ש הנ"ל מה הקשה על מה דתנן במתני' ושל מוספין כל היום דהא אמרו דעת מוסף הוי בשש ומשמע דוקא עד שש הא באמת אמר רבי יוחנן וכן קיי"ל דמצוה מן המובחר הוי עד שש והמתפלל אחר זמן זה נקרא פושע הרי דעיקר מצוה הוי עד שש ומה קשי' י א"כ דלמא הא דאמרו שם מוספין בשש הוי בחמת עיקר מצוה כן ואין הכונה מוספין בשש דוקא בשעה שש רק ר"ל עד שש משום דעד שעה זאת הוי המצוה מן המובחר וכמו שאמרו בדף כ"ו ע"ב דתפלת השחר עד חצות לרבנן ולר"י עד ארבע שעות משום דקרב והולך עד חצות או עד ארבע שעות לר"י והוי הכונה דעד שעת הזאת הוי המצוה מן המובחר כ"כ אמרו שם שש ר"ל עד שעה שש הוי מצוה מן המובחר ואסבור יותר הדברים דכלפי שאמרו שם רבנן דתפלת מוספין כל היום מפני דקרבן מוסף קרב והולך כל היום מזה הוי אמינא דכל היום הוי מצוה מן המובחר אשמיענן שעד שש הוי מצוה מן המובחר ויותר משש לא קיים מצוה מהמב"ח - ומשום זה אמר באמת רבי יוחנן דהמתפלל אחר שבע נקרא פושע והמפורשים עמדו מאין למד ר"י דיהי' נקרא עי"ז פושע ועפי"ז י"ל באמת דמזה למד כן ואי דקשה א"כ למה אמר רבי יוחנן שבע ולא אמר אחר שש - מצאתי להתוס' ישנים יומא דף ל"ד שעמד בזה ותי' דאין העולם בקיאין בין שש לשבע להכי נקט שבע ועיי"ש עוד תי' לזה - הרי דהוא ג"כ אמר כן דרבי יוחנן מהכח למד הך דין פושע - וא"כ לפי"ז שפיר קשה מה הקשה הר"ש הא לא קשה כלל וכן מהאי דיומא ל"ק דהא הכונה מוספין בשש ר"ל עד שש הוי המצוה לכתחלה ויותר מזה לא קיים המצוה מן המובחר - וצ"ע לכאורה - ועיין ג"כ בלבושי שרד שם רפ"א שהקשה ג"כ על פירוש זה דנימא דבל דיעבד קאמר שש ועיי"ש ונראה לי בס"ד בביאור דבריהם דהנה בתוס' ורא"ש בריש פרק תפלת השחר נראה דהרבותא של מוספים כל היום הוא דאפילו משחרית יש להתפלל מוסף וכן הוא בריטב"א מגולה כ' עיי"ש והאי כל היום זמן הבקר אתי לאשמיענן ולא הזמן של אחר צהרים דאז אין רבותא דהרי מוסף קרב והלך כל היום עיי"ש בדבריהם ועפי"ז נראה דקושיות הר"ש הי' באופן זה איך אמרו הכא דתפלת המוספין כל היום ר"ל אפילו בבקר הלא אמרו בפסחים מוסרין בשש משמע אבל קודם שש לא ועפ"ז קאמר וכי תימא וה"מ למצוה ר לכתחלה הוי המצוה בשש אבל בדיעבד אם התפלל קודם וצא ועיין ברא"ש ר"פ תה"ש לענין תפלת שחרית קודם הנה"ח) א"כ לפי"ז לא קשה מהכא אשה דפסחים הא ביומא אמרו דמוספין עם התמידין היו נשחטין ור"ל אכתי יוקשה מיומא על הא דפסחים דשם משמע דהמצוה בשש וביומא אמרו דהמצוה הי' תיכף עם התמידים וע"ז תירוץ הר"ש דשם מיירי בשבת ור"ל דלעולם אפשר גם לכתחלה להתפלל קודם שש והאי דפסחים מיירי בשבת ויובנו עפי"ד המהרי"ל שהבאתי בקצרה שכתב בה' שבת שכך קבלה מרבו שהראה לו סמך מעבודת הכהנים דביום השבת לא הי' משכימים להקריב התמיד השחר כבשאר הימים כדי שלא לבטל שינת שחרית שהוא עונג וראי' דבסדר פנחס לא כתיב גבי שבת עולת הבקר כמו שכתב כשאר החמודים משום דבשבת לא השכימו בבקר ועשו התמיד באיחור עיי"ש וממילא דמוסף לא הי' נעשה רק בשעה שש וזה ג"כ הי' כונת התוס' בשבת ר"ל דלעולם בשאר מוסף היינו ביו"ט וראש חדש ליכא מצות עונג עשו לכתחלה מוסף בבקר משא"כ בשבת דאיכא מצות עונג והי' הוצרך להאחיר תמיד ממילא דאיחרו ג"כ במוסף כן נראה לי בביאור דברי תוס' והוא פירוש חדש ואולי מקום הניחו לי ודו"ק -

נחזור לראשונות דעכ"פ הוכחנו לדעת דלכתחלה יש להתפלל מוסף תיכף בשחר דזמנו תיכף בבקר ובדיעבד אפילו קודם שחרית אם התפלל מוסף יצא כמבואר בסי' רכ"ו א"כ זמנו תיכף מבקר ושייך בו זריזין מקדימין למצות א"כ ממילא הני דמתפללין בהשכמה שחרית מחיובים מדינא להיות זריזין גם בתפלת מוסך ולא יאות עבדו במה שמתעצלין אותו לאחר כ"כ קודם חצות וזה ברור ואמת לאמיתה של תורה -

ודע דבמה שכתבנו לעיל בישוב קו' הרדב"ז דכאן ל"ש זריזין מל"מ כיון דעסקו במצות עונג שבת פטור מלהיות זריזין לדבר מצוה יתיישב נמי קו' הרש"ש בפסחים נ"ח על רש"י דכתב דאורחייהו בשש מדכתיב ביום משמע איחור והקשה הא גם במילה כתיב ביום ואפ"ה קיי"ל דמצותה בצפרא בפסחים דף ד' מטעם זריזין מל"מ ועיי"ש - ובזה א"ש דכונת רש"י לא הי' דביום משמע דווקא איחור רק כונתו כיון דביום כתיב דמשמע איחור דיש לקיים המצוה כל היום דכל היום זמנו ובא לאפוקי דלא תימא דהחיוב הוא בבקר דוקא דאז לא הי' אפשר לאחר משא"כ עתה דכתיב ביום זמנו כל היום נהגו לאחר ולא היו מן הזריזין כיון דעסקו במצוה אחרת משא"כ במצות מילה אם דזמנו כל היום מ"מ מצוה לזרוזי נפשי' ולעשות מצפרא כיון דאז ליכא מצות עונג לגבייהו - וזה דדייק רש"י וכתב דאורחייהו בשש ר"ל לא דמקרא מוכח כן רק דמעצמם עשו כן יען שלא הי' גבם החיוב להיות זריזין למצוה וא"ש - ויצא לנו מזה לדינא דבשבת דיש מצות עונג בשינה בשחרית פטור מדין זריזין למצות ולעמוד בבקר למצוה אחרת ובאמת מה"ט המנהג שאין מלין בשבת כ"כ בבקר כמו בחול ועיין פתחי תשובה ביו"ד סי' רס"ב ודו"ק

- (ג) ועתה אדון לענין מה שכתב מעכ"ת במכתבו דאחר תפלת שחרית הולכין לאכול פת שחרית וסמכו על דברי הב"ח בסי' רפ"ו המובא ג"כ בח"ס סי' פ"ט שסובר מדינא לית איסור כלל לאכול אפילו סעודה גדולה קודם מוסף וליכא אלא משום אל תטוש ת"א והיכא דחליש לבא שרי עכ"ד לפע"ד גם סמיכה זו קלישה הוא מאד דדעת הב"ח דעה יחידית הוא וכל הפוסקים האחרונים לא סבירא להו כוותי' עיין תשובת מהר"י אסאד חו"מ סי' רנ"ג שביאר דין זה באורך והביא שם בשם שלטי הגבורים ראשי פוסקים ה"ה הטו"ז ואלי' רבה ותוספות שבת והגאון מווילנא ושאגת ארי' וכן הוא הסכים על ידיהם דאסור לאכול קודם תפלת מוסף ומסיק שם להלכה דלאכול בנטילת ידים וברהמ"ז אסור ולא שרי רק אכילת ארעי היינו שתיית קאפעע ואכילת פת הבא בכיסנין פחות משיעור קביעת סעודה שאין צריך נט"י וברכת המזון דהוא רק בכלל טעימה אבל לאכול לשבעה אסור עיי"ש - וא"כ יפה כתב אדמו"ר הנ"ל בתשובתו דודאי נכשלו באיסור אכילה קודם מוסף. כי מי נותן רסן לפיו שלא לאכול לשבעה ורק עד מה שהוא בכלל טעימה ורק אוכלין עד שבועה להשקיט רעבוניהן וא"כ עושין בזה שלא כדין גדולי הפוסקים הנ"ל - ולפי"ז נפל היתר דמרן הח"ס ז"ל בבירא מה שהתיר לעשות סעודת ברית בשחרית קודם תפלת מוסף כיון דל"ה רק מאכלי חלב אעפ"י דמברכין בהמ"ז כיון דאינו משתכרין ועיי"ש - ולהנ"ל היכי דמברכי ברהמ"ז אסור קודם ת"מ ועיין תשובת בית יצחק להגאון מלבוב ז"ל חיו"ד בק"א סי' י"ח דהיתר להתפלל בר"ה תפלת מוסף ביחיד ולא לטעום מידי לשתות קאפע או טהע קודם תפלת מוסף ועיי"ש - ודע דעוד גדולה מזו מצאתי בתשב"ץ חלק רביעי סי' כ"ג וזה לשונו שם שאלת מהו ללמוד ולשנות בין תפלת שחרית לתפלת מוסף כי שמעת דיש מפקפקין בדבר זה לאסור - תשובה דבר זה לא ראיתיו שנזכר בגמרא ולא בפוסקים זולתי כהלכות הגאון רבינו יצחק בן גיאות ז"ל כתב וז"ל אין אדם רשאי ללמוד ולשנות בין תפלת שחר לתפלת מוסף עכ"ל - ולא פירש טעם לזה וגם לא ראיתי טעם ברור אם לא שנאמר דחיישינן דילמא משכא לי' שמעתי' ואתי לאמנועי מתפלת מוסף בזמנו וזה נראה לומר בטעם דבר זה אם שאין זה כדאי לבטל מללמוד ולשנות ובפרט אם יש עת פנוי בין שחרית למוסף מחששא רחוקה כזאת ולא ראיתי לאחרונים מי שזכר דברי הרב הנזכר ואפשר שלא בא לידם סוף דבר כיון שהוא אוסר ולא נמצא מי שחולק יש לחוש לדבריו כי גאון מפורסים הי' עכ"ל התשב"ץ - הרי דהוא אסר אפילו ללמוד בין ת"ש לת"מ ואיך נתיר אנן לאכול אתמהה ה)

מדי עמדי בזה לא אמנע מלהציע מה שתמי' לי בענין טעימה קודם התפלה דמותר קודם מוסף ומנחה וקודם תפלת שחרית אסור רק מים הותר כמבואר בס"י פ"ט - וקשה לי דמ"ש לחלק בינייהו דהרי הא דאסור לטעום קודם ת"ש הוא מימרא בש"ס ברכות יו"ד ע"ב אמר רבי יוסי בר"ח מה כתיב לא תאכלו על הדם לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם א"ר יצחק א"ר יוחנן אמר רבי"ח משום ראב"י כל האוכל ושותה ואח"כ מתפלל עליו הכתוב אומר ואותי השלכת אחרי גויך אל תקרא גויך אלא גיאך אמר הקב"ה לאחר שנתגאה זה קבל עליו מלכות שמים ע"כ - הרי דהך לימוד סתמא נאמר המתפלל ולא ביאר על איזה תפלה כיון - והנה בדף י"ד איתא אסור לו לאדם לעשות חפציו קודם שיתפלל ואמר רב אידי כל המתפלל ויוצא לדרכו הקב"ה עושה לו חפצו - וכן בריש פרק ה' תנן אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש - הרי שלשה דינים הללו סתמא נאמר על סתם תפלה - והנה הכ"מ בפ"ו מה' תפלה הד" הביא בשם ה"ר מנוח שכ' על מה שכתב הרמב"ם שם ולא יצא לדרך קודם שיתפלל וכתב בזה"ל ולאו דוקא שחרית אלא איזה תפלה שתהי' כיון שהגיע זמנה אין לו לצאת עד שיתפלל אותה עכ"ל מובא בפ"ח סי' פ"ט - וכן כתב הרא"ש באורחות חיים אות כ' וז"ל כיגיע עת תפלה משלש תפלות שביום יניח כל עסקיו ויתפלל הרי דג"כ סובר כשי' ה"ר מנוח דמימרא הנ"ל מכל שלש תפלות מדבר וכן כתב המהר"מ שיק בתשובה קכ"ו לאו"ח דהך דין אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש על כל התפלות קאי וכתר בזה"ל ותפלות נראה דשוין לענין זה הן תפלת י"ח והן תפלת מוסף עיי"ש - והשתא לפי"ז קשה לי למה לענין לעשות חפצו או לענין להתפלל מתוך כובד ראש אמרו דבריהם וכן פסקו על כל השלשה תפלות ולענין לאכול ולשתות קודם התפלה לא קפדו רק על שחרית ועיין מג"א סי' פ"ט ס"ק י"ד וטו"ז סק"ד שכתבו אהא דפסק המחבר דאם התחיל לאכול צריך להפסיק ול"ד למנחה דאם התחילו אין מפסיקין דשאני הכא דאסמכהו אקרא דלא תאכלו על הדם עכ"ל - דבאמת קשה מנא לן דרק על ת"ש קאי מ"ש מאינך מימרות דעל כל התפלות נאמר - ובשלמא לדרש דלא תאכל על דמכם עוד אפשר לתרץ דזה קאי טפי על ת"ש דאז בשחרית נעשה ברי' חדשה ושייך התפלה שיחזק כחו ודמו - אבל לאידך דראב"י לאחר שתתגאה אתה מקבל עול מ"ש דכל החשש משום גאות ולא ישבור לבו בקרבו עיין תשובת שב יעקב סי' ח' דאיסור אכילה קודם התפלה הוא משום שמענג גופו בהנאה יתירה וזאת אסרו קודם התפלה עיי"ש בנועם מוסרו וכן הוא בתשובת השיב משה סי' ואו' וז"ל ועיקר קפידא (שלא לאכול) דוקא בזמן התפלה דעבודה זו תפלה דהיינו בזמן פולחנא דאז נראה דשביק פולחנה דקבה"ו לחזק סטרא דקדושה ופלח לדמא ומחשבה ביותר עיי"ש וזה שייך בכל התפלות וכן עיין ברדב"ז רל"ח שנשאל אם מותר לשתות מים וצוקער קודם התפלה והשיב ודע שאם אינו חולה אסור אין לך גאווה גדולה מזו עכ"ל - הרי דכל האסור הוא רק משום גאוה וא"כ מ"ש דלא חשו משום גאוה בכל התפלות - ובפרט לפי מה שהבאתי דהך אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש דעל כל התפלות נאמר ודאי דקשה למה לא חשו על גאוה בשאר התפלות וצ"ע ודו"ק - ו)

העולה מכל דברינו הנ"ל דבשלשה פנים אינם עושין כהוגן אלו המחלקין תפלת מוסף משחרית (א) דמצד הדין צריכין להיות סמוכין זל"ז כמו דאמרינן ביומא דף ע' מקרא דמלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד וכפרש"י שם דצריכין להיות סמוכין זל"ז ומה שכתב המג"א דשבת לא נלמד מרגלים יפה השיבו הצל"ח ברכות כ"א אם יוה"כ דיש סברא דלא למילף מרגלים כדי שלא לשנות סדר האמור בתורה ביוה"כ עצמו אשר באמת זה טעמו של ר' אליעזר שם דלא יליף יו"כ מרגלים וכמו שפרש"י שם דמרגלים לא יליף ר"א דסמוך אסודרא עיי"ש ואפ"ה יליף רע"ק שלא לחלק במוספים ואיך נימא דשבת לא ניליף עיי"ש בצל"ח וכבר הבאתי למעלה דגם מהרא"ה בחינוך משמע כוותי' דאין חילוק בין מוסף דשבת למוסכי דרגלים וכיון שכן א"כ מדינא צריך לסמוך זל"ז וא"כ אם לא מתפללין תיכף אחר שחרית מוסף עוברין אדינא הא חדא ועוד (ב) כיון דזמני' תיכף משחר וכמו שהבאתי מכמה פוסקים ראשונים א"כ הי' להם להיות מן הזריזין המקדמין למצות וכדקיי"ל במג"א ריש סי' כ"ה דשהויי מצוה לא משהינן א"כ גם משום זה אינם עובדין כדינא (ג) דבש"ע לא התיר רק טעימה לפני מוסף וכאשר ביאר הגאון מהר"י אסאד בתשובה שהבאתי לעיל שהוא רק אכילה שאין בה שביעה ומי הוא שמדקדק בזה שלא לאכול לשבעה גלל כן מכל אלה שלשה הטעמים הך מנהג חלוקה לחלק מוסף משחרית הוי שלא כדינא ומנהג בטעות בלי שום מקור וכל מי שמיישר חילו מצוה עליו לבטל מנהג הנ"ל וזה ברור ואמת לפענ"ד - ז

) (ד) ואחר שנשאתי ונתתי באלו שמחלקין התפלות אם זך וישר פעלם והוכחתי בס"ד שמנהג טעות בידם יען שהוא נגד הדין ומצוה לבטל אם אפשר בלי מחלוקת אשא דברתי נגד אלו אנשי מעשה שמתפללין תיכף שחרית אחר מוסף אשר מעכ"ת נ"י חשש עליהם ה' חששות ואבא על סבר חששותיו (א) מה שחשש דאינם יוצאים ידי דעת המרדכי המובא ברמ"א רפ"א דבשבת מצוה לאחר תפ"מ - כבר הוכחתי לדעת דזה דוקא אם מאחרין ג"כ תפלת שחרית אז יש לאחר ג"כ תפ"מ דדברי המרדכי דוקא באופן זה אמורים וכמו שבארתי לעיל בארוכה והבאתי שגם דעת הרדב"ז גאון קדמון הוא כן והוא באמת שיטת החסידים שמאחרים להתפלל בשבת תפלת שחרית מבחול וממילא דמתפללין תפ"מ מאוחר משא"כ אם מתפללין תפילת שחרית בבקר מוכרחין להתפלל תיכף תפ"מ ובאופן זה לא אמר כלל המרדכי לאחר תפלת מוסף וגם ממהרי"ל שהבאתי לעיל מוכח כן דדעת המרדכי הי' לאחר שניהן וכיון דהמנהג להתפלל שחרית בהשכמה יפה ויפה עושין אנשי מעשה אלו שסומכין תיכף אלי' תפ"מ ואשרי חלקם שמעשיהם רצוי' לפני המקום ובזה נפל חשש הא שחשש עליהם - (ב) חשש מעלתו שצריך להיות הפסק בין תפ"ש למוסף והוא קרה"ת כמו שכתב המחה"ש בסי' רפ"א א"כ כפי מנהגם ליכא הפסק - הנה גם בזה לא צדקו דבריו אחרי המחילה דדברי המחה"ש לאו דוקא הן דההפסק מכרח להיות בקרה"ת דוקא רק הוא כתב היכא דעושין הכל בפעם אחת באמת איכא הפסק בקרה"ת ומפטיר אבל לדינא גם הפסק פשוט ואף פחות מזה סגי וכבר הביא תוס' ישנים יומא ל"ד ירושלמי דברכות א"ר יוחנן אני ראיתו ר' ינאי מתפלל בשיקא של צפורי ומהלך ד' אמות וחוזר ומתפלל של מוספים וכן הוא ברמב"ם פי' דתפלה הט"ו וז"ל וכל המתפלל שתי תפלות אפילו שחרית ומוסף לא יתפלל זו אחר זו אלא ישהה בין תפלה לתפלה כדי שתתחונן דעתו עליו וכתב בהגמ' בירושלמי מפורש כדי הלוך ד"א - הרי דהפסק פשוט כדי הלוך ד"א סגי והפסק כזה בודאי עושין באמירת היום ובתפלת יק"פ ובאמירת אשרי א"כ גם זה ל"ה חשש כלל ושפיר עבדו - (ג) חשש מעכ"ת נ"י איך אפשר להתפלל מוסף קודם קרה"ת הא תדיר וש"ת ת"ק - הנה גם בזה לא צדק אחרי המחילה משום דכלל זה תדיר ושא"ת נאמר דוקא בשני דברים שרוצים לעשות בפ"א וספק איזה קודם ע"ז אמרו ת"ק - משא"כ הכא דאינם נעשים בשעה אחת כמו כאן דע"כ א"א להם לקרות כעת משום שלא הורשה להם מטעם הקהלה או דאין מנין ואינם רוצים רק להתפלל ודאי דלא שייך האי כללא הנ"ל וז"ב ח) - ועוד י"ל דכבר כתבו תוס' יומא ל"ג ע"א דהכלל של תדיד ושא"ת נאמר דוקא בדברים שהן שוין אבל בדברים שאינם שוין לא אמרו כלל עיי"ש - וא"כ הכא דמוסף הוי תפלה וקרה"ת הוי תורה כמבואר ברמב"ם בריש פי"ב מתפלה דרק משום תורה נתקנה ול"ה בכלל תפלה וכן משמע מחשובת הרא"ש המובא בפר"ח סי' קל"ה שכתב על קהל שהסכימו שלא להתפלל במנין אם לא יפרעו מעותיהם שאינם יכולין לקרות בשבת בס"ת דלשון בני אדם כל דבר שצריך מנין נקרא תפלה עכ"ל - הרי דרק בלשון בנ"א נקרא תפלה אבל מצד האמת אינו בכלל תפלה א"כ הוי מוסף וקר"ת תרי מילי שאינן שוין ולא שייך גבם לדון משום תדיר ושא"ת רק גבי שני תפילות או שתי קרבנות כמבואר בזבחים דף י"ב ודף צ' וא"ש - (ד) הקשה מעלתו מה הועילו במה שמתפללין מוסף כדי שלא לאכול קודם מוסף הא אכתי יאכלו קודם קרה"ת - בהשקפה ראשונה עלה במחשבתי כיון דקרה"ת הוי משום לימוד תורה היכן מצאנו דקודם לימוד התורה יהי' אסור באכילה אבל שום נחמתי אמת דעיקר טעם משה ונביאים שתקנו קרה"ת כמבואר ברמב"ם הנ"ל הי' משום שמיעת תורה אבל אחר שתקנו כבר הוא מצוה מדרבנן כמו שאר מצות שתיקנו חכז"ל עיין רמ"א יו"ד סי' רל"ט שכתב קריאת התורה בצבור אינו אלא מדרבנן ושבועה חל עליו עכ"ל הרי דעכ"פ הוי מצוה מדרבנן דאל"כ מה השמיעני הרמ"א אלא משום דקיי"ל דאין שבועה חלה עד"מ זולת במצוה דרבנן השמיענו דגם זה ל"ה אלא מדרבנן אבל עכ"פ מצוה הוי ובהדיא מבואר כן דהוי מצוה דרבנן בתשב"ץ ח"ב סי' רס"א (ובסי' קס"ג רצה לומר דהוי מצוה דאורייתא ועיין ברכי יוסף סי' קל"ה שהעיר בסתירתם) אבל עכ"פ הוי מצוה דרבנן וגבי מצוה דרבנן שוב מצינו דאסרו האכילה קודם כמו גבי תפלה דלרוב פוסקים הוי דרבנן וכן בסי' תרע"ז במג"א סק"ה בשם מהרש"ל ובסי' תרצ"ב קודם קריאת המגילה וכיון דגם קריאת התורה הוי מצוה דרבנן למה יהי' גרע מקריאת מגילה ואינך מצות דרבנן דנאסר האכילה מקודם - וא"כ יפה העיר כבודו בקושייתו על אלו שמהדרין שלא לאכול קודם מוסף אכתי - מי היתר להם לאכול קודם קריאת התורה - והנה לכאורה רציתי לתרץ ללישנא קמא דשבת דף ט' דסמוך למנחה גדולה שרי סעודה קטנה הואיל דאיכא שהות ביום טובא ולרוב פוסקים הכי קיי"ל - והנה שם אמרו דלמא"ד תפלת ערבית חובה מפסיקין ופריך והא תפלת מנחה לכ"ע חובה ותנן אם התחילו אין מפסיקון ותי' בתי' שני דקיי"ל הכי כמו שכתב השאג"א בסי' י"ח במנחה כיון דקביעא לה זימנא מורתת ולא אתי למיפשע ערבית כיון דכולא לילא זמן ערבית לא מירתת ואתי למיפשע ע"כ - ועיי"ש בשאג"א שם שהעלה מכח תירוצא זו דאסור לאכול קודם מוסף מה"ט כיון דמוסף כל היום זמנו לא מירתת ואתי למפשע - ועיין בחיים שאל ח"א סי' ע"א אות ה' וח"ב סי' ט"ז דזמן קריאת שחרית בשבת ל"ה רק עד שעת מנחה ואם נאנסו ולא קראו בשחרית אף דבשעת מנחה כבר עבר האונס אין להשלים הפרשה אז בשעת מנחה משום דלאו זמני' והביא כן בשם הזוהר בפ' ויקהל וכן הוא בהגהת טורי אבן על הרמב"ם פי"ב מה' תפלה להגאון קדוש אלקי מרן אלעזר רוקח ז"ל וז"ל שם אך הא קמספקא לי אם לא קראו בשחרית מחמת אונס ובזמן מנחה עבר האונס אם יקראו הסדרה של שחרית אכן מלשון הזוהר פ' ויקהל משמע בהדיא דבשעת מנחה אין לקרות כלל סדרה שלימה ועיי"ש - ודבריהם הוי נגד הדג"מ בסי' קל"ה עיי"ש - ולפי"ז כיון דלקרה"ת הוי קבוע לה זמן היינו דוקא בשחרית ולא בזמן מנחה עד שעת מנחה גדולה ולמוסף ל"ק לה זמן - א"כ טובא יש לחלק בין קרה"ת למוסף דמוסף כיון דלא קבוע לה זמן לא מורתת ואתי למיפשע ע"כ אסור לאכול קודם משא"כ קרה"ת דקבוע לה זמן מירתת ולא אתי למיפשע ע"כ אינו אסור האכילה מקודם קרה"ת כיון דאיכא שהות טובא דומיא דמנחה גדולה כן הי' נראה לכאורה - אבל באמת זה אינו מספיק לתרץ משום דכבר כתב השאג"א שם דלא בכל ענין אמרו דהיכא דאיכא שהות טובא לא אסרו האכילה דוקא לגבי מנחה דאיכא שני זמנם מנחה גדולה ומנחה קטנה ולאיזה מרבוותא עיקר מצוה הוי מ"ק ע"כ לא אסרו במנחה גדולה משום דאיכא שהות טובא - משא"כ היכא דהזמן אחד ארוך אף דאיכא שהות טובא וקבוע לה זמן אסור האכילה והביא ראי' מרבי יודא דסובר דמוסף הוי עד שבע וא"כ קביעא ה זימנא וגם איכא שהות טובא אפ"ה כתב הר' חננאל ברא"ש פ"ד דתענית לדידי' דאסור לאכול קודם מוסף עיי"ש - וא"כ כ"כ בקרה"ת אף דקבוע לה זמן וגם איכא שהות טובא מ"מ כיון דחד זמן ארוך הוא הי' לן לאסור האכילה מקודם וא"כ ליתא לדברינו -

אך נראה בס"ד לומר תירץ מרווח ואמיתי לקושייתו הנ"ל - לפי דברי המג"א בסי' רפ"ו סק"א שהקשה על הב"ח דכתב דמדינא מותר לאכול קודם מוסף הא מרא"ש פ"ד דברכות משמע דלא גרע ממנחה ותי' ט) וז"ל וי"ל כיון דאיכא מא"ד בגמרא דיחיד פטור מתפלת מוסף מותר לאכול עכ"ד והשאג"א שם בסי' הנ"ל תמה עליו מה בכך דאיכא מא"ד כן בש"ס הא לא קיי"ל כן ובאמת גם המחה"ש שה האריך בזה והכניס דוחק בכונת המג"א - והנה כ"ז במוסף דבאמת גם היחיד חייב אינו עולה שפיר תי' המג"א - אבל בקרה"ת דהחיוב הוי רק על הצבור ולא על היחיד א"כ גבי קרה"ת א"ש תי' המג"א דאין לאסור האכילה של כל יחיד ויחיד קודם קרה"ת מחשש דאתי לאמשוכי ומיפשע ומה בכך דלא יקרא הא עלוי לחוד ליכא חיובא כלל עיי"ש במחה"ש בביאור מג"א ואינו דומה לקריאת מגילה דאסרו האכילה מקודם משום דגם היחיד חייב בקריאת המגילה כמבואר בש"ס מגילה דף ה' עיי"ש א"כ שפיר יש לומר דאתי לאמשוכי ויפשע - משא"כ בקרה"ת דעל היחיד ליכא חיוב כלל לא שייך כלל לגזור וכדברי המג"א הנ"ל וזה התירץ אמת ויציב הוא בס"ד - אם כי השאג"א שם פקפק על גוף דברי המג"א הנ"ל וכתב דגם אפילו למא"ד דאין תפלת מוסף ביחיד אין לומר דלא גזרו גבי לאסור האכילה והביא ראי' מנשיאת כפים דג"כ אינו אלא בצבור ויחיד פטור בה ואפ"ה מבואר שם בתענית דאסור לכהן לאכול קודם נשיאת כפים עיי"ש בשאג"א - לעע"ד נראה דלק"מ ויש לחלק טובא בין נשיאת כפים לתפלת מוסף למאן דפטור ביחיד - דודאי כל האיסור של אכילה עשו חכז"ל מחשש דלמא ימשיכו באכילה ויבטלו המצוה וע"כ עשה המג"א חילוק בין דבר שמוטל ג"כ על היחיד גרידא לבין דבר שמוטל רק הצבור ולא על היחיד - היינו דבר שגם היחיד מצוה בו שפיר אסור כל יחיד בעצמו כיון דגם עליו איכא חיוב ואם ימשך באכילתו יבטל ויעשה איסור משא"כ היכא דהחוב רק על הצבור לא אסרו היחיד מחשש שמא ימשך מה בכך שימשוך הוא פטור בדבר ולחשש שימשכו כל הצבור ולא ימצאו מנין לקיים המצוה בצבור על זה לא חששו דמילתא דלא שכיחא הוא שימשכו כל הצבור ולא יהי' עשרה לקיים המצוה בצבור כמו דאמרו בש"ס בכ"ד גמירי אין הצבור מיתה על יחיד יש לחשוש ולא על הצבור בכלל וזה סברא אמיתית וכ"ז בדבר שכל הצבור יכול לקיים כמו בתפלת מוסף למא"ד דלא נתקנה רק ביו"ד דכל עשרה מישראל יכול לקיים ע"כ שפיר לא גזרו ביחיד ומותר האכילה ביחיד - משא"כ בנשיאת כפים אם כי הוא רק בצבור מ"מ אטו כל צבור וצבור כהנים הן ואינם כהנים רק אנשים פרטים ויחידים והמה מועטים נגד רוב העם וא"כ מה אהני לן שימצאו עשרה מכלל הקהל מ"מ דלמא בתוך אלו העשרה לא יהי' כהנים א"כ שוב תלוי המצוה באלו אנשים יחידים שהם כהנים והשתא אם יאכלו וימשכו באכילתו יובטל גם הצבור מנ"כ כי הגבור לא מהני לן בזה ע"כ שפיר אסרו לאלו כהנים יחידין האכילה משא"כ בתפלת מוסף דכל עשרה מקהל יכולין לקיים המצוה שהן הן הצבור ואינם תלוין באנשים פרטים ויחידים. ע"כ שפיר התירו ליחידים לאכול כיון דסגי בכל צבור שיהי' ועל הכלל כלו לא שייך לחשוש דאתו למיפשע וכנ"ל וא"ש ולק"מ קו' השאג"א וזה אמת וברור לפע"ד - וממילא גם לענין קרה"ת כן דהא אפשר לקרות בכל צבור שיהי' וכבר כתבנו דע"ז אין לחוש שלא ימצאו עשרה דעל הכלל לא חששו דודאי ימצא עשרה מהקהל לקרות ע"כ שפיר שרי לאכול קודם קרה"ת וא"ש הכל בעזה"י

- (ה) הנה עוד בהיות שבתי בבוסערמין כבר נשאלתי מרב אחד בשאילתא דא ואז לא נפניתו לעיין בזה ודכירנא שהרב הזה פקפק על אלו אנשי מעשה שמתפללין מוסף קודם קרה"ת מירושלמי דר"ה פ"ד ה"ח מובא ברא"ש פ"ב סי' ד' ריב"ל שמע לה מן הדא שמעה ה' צדק זו ק"ש האזינה תפיל' זו תפלה הקשיבה רינתי זו רינונה של תורה בלא שפתי מרמה זו תפלת המוספים (אם כי הגירסא ברא"ש אינו כן עיין בקרבן העדה שכך צריך לגרוס וכן מצאתי אגדה זו במדרש שוחר טוב סי' י"ז בגירסא זו עיי"ש) הרי מוכח מזה דכך צריך להיות רינון של תורה קודם תפלת מוסף ע"כ פקפקו של הרב נ"י - אבל לפע"ד דאין בפקפוק זה כל עיקר דודאי אינם אמורים דברים הללו אלא דרך אגדה ולא לעיכוב ועיקר לדינא דכך יהי' צריך להיות דאין להתפלל מוסף אחר שחרית בלי קרה"ת - תדע שכן - דהרי במדרש שוחר טוב ביאר מה שאמר בתחלה בלא שפתי מרמה זו תפלת מוספים למה בלח שפתי מרמה שלא עמדנו בתפלה לא מתוך דברים בטלים ולא מתוך שפתי מרמה אלא מתוך ד"ת ומעשים טובים לפיכך מלפניך משפטי יצא שהוא מזכה אותנו ע"כ - והגע בעצמך חם יסמוך מוסף לשחרית הכי יהי' מתוך שפתי מרמה בתמי' - אלא ודאי דהוא מדבר מאותן שעושין הכל בפ"א מתפללין וקורין בשעה אחת ואז בחמת נתקנה לעשות כך כמבואר ברמב"ם בפי"ב מה' תפלה ה"כ כיצד סדר הקריאה בתורה אחר התפלה כל יום שיש בו מוסף אחר שיגמור השליח צבור תפלת שחרית אומר קדיש ומוציא ס"ת וקורין וכשגומרין מחזיר ס"ת למקומה ואומר קדיש ומתפללין ת"מ עכ"ל - הרי דהכי הוי התקנה לקרות בין שחרית למוסף ועל זאת באה האגדה הנ"ל ומספרת בשבחן של ישראל וכדאין שיצאו זכאי מלפני המקום משום דעושין כתקנת חז"ל שעומדין להתפלל מתוך ד"ת - אבל לא שיהי' מוכרח דוקא לעשות כן מפני שזו סדר התפלה להיות קורין דוקא קודם מוסף רצוני לומר דיהי' אסור להתפלל מוסף קודם קרה"ת דודאי אם עושין הכל בפ"א ודחי צריך לעשות כן וגם הרמב"ם מיירי רק מאופן כזה דעושין הכל בפ"א אבל דנימא אם באיזה סיבה אין עושין הכל בפ"א ושחרית מתפללין בבקר דיהי' אסור להתפלל מוסף עם שחרית יען שלא קראו עוד בתורה זה לא נשמע מכאן כלל וכלל - וכי קריאת התורה מתיקוני התפלות הוא בתמי' וכבר הבאתי בשם הרא"ש בתשובה דקריאת התורה ל"ה בכלל תפלה - וכן מצינו ברמב"ם סוף פ"ט בחשבו שם סדר תפילות הציבור כתב בהי"ג בשבתות ובי"ט כשגומר השליח צבור תפלת שחרית בקול רם אומר קדיש ואח"כ תהלה לדוד ואומר קדיש ומתפללין מוסף עיי"ש - ולכאורה למה הסמיך תפלת מוסף לת"ש ולא כתב דאחר שחרית מוציאין ס"ת כמו שכתב באמת כן להלן בפי"ב שהבאתי לעיל - אלא ודאי דהרמב"ם סדר התפלות קחשיב וקריאה ל"ה בכלל תפלה - וא"כ כיון דל"ה הקריאה בכלל סדר התפלה למה יהי' אסור להתפלל מוסף אחר שחרית כיון דתרווייהו מסדר התפלה הוויין אלא ודאי דהמדרש הנ"ל לאו לעיכובא קאמר ורק הוא דרך אסמכתא על קרא הנ"ל ומדבר משעה שעושין הכל בפ"א הקריאה והתפלה אבל לא לעיכוב - ועוד אפילו אי אמרת דהמדרש הנ"ל דינא קמ"ל אעפ"כ איש ולק"מ כיון דכבר הוכחתי מדינא דש"ס דצריך להסמיך מוסף לשחרית וגם מפאת זריזין מקל"מ ודאי דהכי צריך לעשות ואי דממדרש הנ"ל מוכח להיפך אין למידין הלכה מפי האגדה - אבל האמת לפע"ד דמדרש לאו דינא קאמר ולעכב בדבר, רק כדרך אסמכתא ובשבחון של ישראל הוא מדבר שדרכן לעשות כן ובאמת הכי עדיף טפי למאן דאפשר לעשות כן לעשות הכל בפ"א וכנהוג ברוב קהלות ישראל אבל למאן דלא אפשר לעשות כן בודאי יתפלל שני התפלות שחרית ומוסף תכופים זל"ז בלי שום פקפוק ובבעל המאור ריש מס' תענית ראיתי שהביא מדרש האגדה הנ"ל בנוסחא אחרת וז"ל ובמדרש אגדה מצאתי לפי שאין דעתו של אדם מתישבת עליו אלא בתפלת מוסף הה"ד שמעה צדק זו ק"ש הקשיבה רינתי זו תפלת יוצר האזינה תפלתו בלא שפתי מרמה זו תפלת המוספין מיד מלפניך משפטי יצא עיי"ש - הרי דלא הזכיר כלל קרה"ת והביא מדרש זה בטעמא דמילתא דמזכירין טל או גשם דוקא בתפלת מוסף מפני דאז מתישבת דעתו של אדם וא"כ גם בנ"ד למה יאחר בישוב דעתו - אלא ודאי דיתפלל תיכף מוסף ויתישב דעתו לפני המקום כן נראה ברור בס"ד ומה שחשש מעלתו באחרונה על מה שעוזבין אחר הקריאה את הביה"כ והוא זלזול להנשארים בזה יפה כתב אדמו"ר מאונסדארף ז"ל דישארו שם בביה"כ עד אחר תפ"מ של הצבור ויהי' שכר עניית אמנים וקדושה בידם - וגם שחייבים לנהוג כבוד בצבור בשעה שעוסקים במצוה כדין דכל העוסק במצוה שכל אחד מחיוב לכבדו - י)

תבנא לדינא דודאי אם אפשר להנהיג דיהיו עושין הכל בפ"א בודאי מה טוב וכמו שכתב אמו"ר בתשובתו ולצאת גם מדרש אגדה הנ"ל ובכל מקום שעושין כן ה"ז משובח וזאת הוא המנהג ברוב ערי הגולה ובשבת מאחרין קצת כדי לקיים קבלת דברי הרמ"א הנ"ל ואומרים ק"ש קודם התפלה או שמתפללין הכל וגם קורין בבקר השכם כמו שהעיד מרן בתשובתו הנ"ל דלא נהגו בפרעסבורג בשום ביה"כ לעשות הפסק בין שחרית לקרה"ת ומוסף - ובאופן דאין לעשות כן ורק מנהג המקום לחלק התפלות החיוב על כל ירא השם הרוצה לצאת ידי שמים שיתפלל תיכף מוסף בלי שום חשש ואם אפשר להתפלל במנין מה טוב וכן נהגו גדולי הדור שלפנינו והעיד א' ת"ח לנו שראה להגאון מו"ה ירמי' לעוו ז"ל שנהג כן והי' ארוך בדורו ורק שמוכרחין לנהוג כבוד בצבור ולא לצאת מבית הכנסת אחר הקריאה וישארו שם עד גמר תפילת הצבור וכנ"ל כן נראה לי בס"ד ג' לסדר אח"ק תרפ"ג לפ"ק פישטיאן יצ"ו כ"ז למב"י -

ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל

תוכן העניינים

משנה שכיר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה