משנה שכיר חלק א· רבי יששכר שלמה טייכטל
הקדמות
הקדמת המחבר בלבם מלא תודה מדבר מודה ומשבח ומהדר לה' אשר חסדו עליו הגבר.
הקדמה ראשונה.
א תהלת ה' ידבר פי כמו שכתוב בספר חסידים סי' תתר"ך מובא בח"ס או"ח סי' קנ"ו שכל הגומר ענין גדול יברך לשי"ת ויבקש שישרה כינה במעשי ידיו כמו משה רבינו ע"ה עיי"ש ואחרי שזכני השם ברוב רחמיו וחסדיו המרובים עלי מעודי לגמור דבר גדול כזה לחדש חידושין דאורייתא ולאספם בחיבור ולהעלותם על מזבח הדפוס להוציא לאור עולם תעלומות חכמ' שחנני החונן לאדם דעת וגם ראו אותה שרי התורה ויהללוה ושבחוה כי הם דברים שניתנו להאמר וראוים להתבדר בעלמא כמו שיראה הרואה בהסכמותיהם שהאצילו מהודם עלי וכעת שהגיעה השעה שספרי הקטן הנוכחי שו"ת "משנה שכיר" חלק ראשון יוצא מבית הדפוס להופיע אורו ע"פ תבל, עניתי ואמרתי שאיני כפוי טובה להכיר חסדי המקום אשר הפליא עלי ואמרו רבנן בכפילא מה גם בצוק העת הזאת שאין הפרוטה מצוי' וההוצאה מרובה והוצאת הדפוס הוא ביוקר גדול ובחמלת ה' עלי הי' לאל ידי לדפוס חיבורי והזמין לי ההוצאת ע"ז בודאי שחוב כפול מוטל עלי לברך הקב"ה ובפה מלא אני מודה ומהלל ומשבח ואומר ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם שהחיינו וקיימני והגיעני לזמן הזה -
ובאמת כי לבי נמלא רגשי תהלות והודאות לאל בורא עולם, אמנם מה פום סכיר ממלל וכמו שאנו אומרים בתפלת נשמת כ"ח אלו פינו מלא שירה כים כו' אין אנו מספיקין להודות ואמרתי לפרש תפלת נשמת שתחלה אמר אין אנו מספיקין ואח"כ אמר על כן אברים שפלגת בנו כו' הן הם יודו ויברכו וישבחו וקשה כיון שאין אנו מספיקין איך יודו ויברכו אבל נראה שודאי מן החוב על האדם להלל ולשבח להקב"ה על חסדיו המרובים עליו ולהכיר טובתו כמאמר הכתוב הזובח תודה יכבדנני וכל התפילות והברכות נתקנו ע"ז להודות ולהלל ולשבח את הבורא כ"ע אמנם העיקר שצריך לאדם לידע שעוד לא סיים לכולא שבחי' דמרא עלמא והוא רק כטפה מן הים נגד מה שחייב. ובאופן הזה בודאי הוא מן החוב ומן המצוה וחשוב בעיני כביכול וזה שאמר אילו פינו כו' אין אנו מספיקין וקחשיב האלף א"א רבבות הטובות שעשה עמנו ועל רובי הטובות וחסדים כאלו אף ימי מתושלח לא היו מספיקים להודות ועד הנה עזרונו ואל תטשינו לנצח ע"כ אברים כו' הן הם יודו כו' ר"ל אחר שנדע שאין בכחנו לסיים שבחו שוב שפיר אנו יכולין ומחיובים להודות עכ"פ מה שבכחנו והבורא כ"ע מחשיב דברי שבחותינו כאלו אמרנו לפי ערך גדולתו וא"ש בס"ד.
וזהו נמי דברי המשורר אלקי מה אשיב לה' כל תגמלוהי עלי כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא נדרי לה' אשלם ר"ל איך אפשר שאשיב לה' כל תגמולהי עלי היינו שאתן לו תודה ושבח על כל תגמולהי זה דבר שא"א אבל פטור בלא כלום א"א על כן בעת שכוס ישועות אשא אזי בשם ה' אקרא בשיר וקול תודה כפי כחי ומאדי אבל ידעתי שעוד לא יצאתי בזה ידי חובתי ולא שלמתי עוד נדרי שנדרתי להודות לפניו על חסדיו ובעת שיהי' בכחי להוסיף לו תהלה ושבח אשלם עוד נדרי וכמו שאמר במק"א והוספתי על כל תהלתך וזה שאמר נדרי לה' אשלם ר"ל שבזה שקראתי בשם ה' בשירות ותשבחות עוד לא שלמתי נדרי שנדרתי להודות, על כל הטובות שגמל עלי ורק עוד החוב מוטל עלי לשלם ואשלם בעזרת השם להוסיף לו תהלה ואיש בס"ד -
ב כמוני היום שזכני השם לראות פרי עמלי שעמלתי וטפחתי ורביתי מיום שעמדתי על דעתי ובירר חלקי להיות מעמלי תורה ומתופסי תורה והביאני עד הלום ואין הלום אלא מלכות מלכותא דרבנן והושיבני כסאות למשפט משפט ההורא' להורות לעם ה' דרכי השם כמה טובה כפולה ומכופלת למקום עלי לפיכך ידעתי גם ידעתי שכנגד זה חובה כפולה ומכופלת עלי להודות ולהלל ולשבח ולפאר למי שעשה לי כל החסדים האלו -
ואם כי לא נשכח ממני מאמר רבא ביומא דף ע"ב ע"ב דאומן לה סמא דחייא דלא אומן לה סמא דמותא רחמנא ליצלן וצריך להיות באמת אימן מופלא ומומחא להשתמש בכלי אומנית גדולה ויקרה כזו ולכלכל דבריו במשפט מבלי לנטות ימין ושמאל ומי הוא שיאמר זכיתי לבי ובריתי לי קו המשפט מדה נכונה זכה וברורה להיות הורה בתורה כמשה מפי הגבורה ורבים אשר חשבו לעלות ונפלו לאחור חד מטפס וטולה וחד מטפס ויורד וכמאמר חכז"ל בפסוק ומנחליאל במות ומבמות הני עירובין ד' נ"ד ע"א ורבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה ונפל ממנו "רב" וכאשר שמעתי מפי מגידי אמת ששמעו, מפי רבינו הקדוש בעל אך פרי תבואה מליסקא ז"ל שהי' מכיר בת"ח שטרם שנעשו רבנים היו אל שים חשובים וכשרים היו באותה שעה ואח"כ כשעלו ונתעלו על כסא רבנות נתטפשו וקלקלו מעשיהם וא"כ ולשמחה מה זה עושה, אבל כבר ושבו חכז"ל את דברי החכם מכ"א בשבת ל"א ע"ב שהי' נראה כסתירה בדבריו שפעם הוא אומר ושבחתי אני את השמחה ופעם הוא אומר ולשמחה מה זה עושה הא בשמחה של מצוה והא בשמחה שאינה של מצוה וודאי מי שמשמח בהגבהת כסא למשפט לזכות על ידה בכתרה של תורה ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולהיות ממזכי הרבים ולבו שלם בה' ובמצוותיו ויפנה עצמו מכל עסקי העולם וישב בד' אמית של הלכה בלבד ויהי' לו בזה שמחה של מצוה בודאי לא יהי' לו כסא כבוד הלזה למכשול ולפוקה ורגלי חסידיו ישמור ויחננו דעת ותבונה לכלכל דבריו במשפט ובדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו ועלינו רק לבקש מלפניו יתברך להיות תמים בחיקי השם כתפלת מלכנו הקדוש חי וקיים יהי לבי תמים בחוקיך למען לא אבוש כי אתה תאיר נרי וה' יגיה חשכי וכפירוש השלטי גיבורים סביב המרדכי בפ"ב דשבת דקאי על ת"ת כשהאדם עוסק בתורה לשמה הקב"ה מגיה חשכו שאינו בא לידי עון ואינו מורה בתורה שלא כהלכה ולכך אמר הכתיב והגית בו לשון נוגה כשהקב"ה רואה שלבו של אדם לשם שמים אפילו שאין בלבו לדעת עומקה של הלכה הקב"ה מגיה דבריו שלא יצא מפיו הורא' שלא כהלכה עיי"ש - הרי דאחר כוונת הלב הן הן הדברים ועלינו רק לבקש כתפלת שלמה המלך ע"ה להטית לבבינו אליו ללכת בכל דרכיו ולשמור מצותיו וחקיו ומשפטיו אשר צוה את אבותינו -
ג ונחזור להודאה אחר שאמרו חכז"ל דאפילו ריש גרגותא משמיא קמוקמי לה משלחן גביה קזכי לי בכתרה של הורה ובפירותיהן ופירות פירותיהן וזה פרי' - ועתה הבאתי את ראשית פרי תבונתי אשר נתת לי ה' ושמתי בטנא חיבורי הנוכחי והנחתי אותה לפני מזבח ה"א היינו שיש לה עוד מעלה קדומה למזבח ה' כמאמרם ז"ל בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל מתכפר בתורה ועניתי ואמרתי לפני ה' בהרמת קול תודה ברכת שהחיינו כמו שכתבתי למעלה אבל כבר כתבתי שלא יצאו ידי חובתו בהודאה פעם אחת וכן ראיתי בשם מרן מהר"מ שי"ק ז"ל שפי' דברי אמנו לאה שאמרה הפעם אודה את ה' על כן קראה שמו יהודא ר"ל שאמרה דוכי די שרק פעם אחת אודה את ה' ע"כ קראה שמו יהודא ובכל פעם שהיתה קורא בשמו נזכרה להוסיף הודאה לשי"ת ע"כ - כן אני איסוף עוד תהלה בחמירת תפילת ר' נחוניה בן הקנה שהי' אומר ביציאתו מביהמ"ד ובגומרה של תורה ואען ואומר בכל כחי ומאדי בפה מלא תהלה -
מודה אני לפניך ה"א וא"א ששמת חלקי מיושבי ביהמ"ד ולא שמת חלקי מיושבי קרנות שאני משכים והם משכימים אני משכים לדברי תורה והם משכימים לדברים בטלים אני עמל והם עמלים אני עמל ומקבל שכר והם עמלים ואינם מקבלים שכר אני ר"ן והם רצים אני רץ לחיי עוה"ב והם רצים לבאר שחת שנאמר ואתה אלקים תורידם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ואני אבטח בך.
יה"ר מלפניך ה"א כשם שעזרתני לחבר ספר זה כן תעזרני לחבר עוד ספרים אחרים ויעלו לפניך לרצון וללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתיך באהבה וזכות כל התנאים ואמוראים וגדולי הפוסקי' ראשונים ואחרונים ותלמודי חכמים הנזכרים בספרי זה יעמוד לי ולזרעי שלא תמוש התורה ספי ומפי זרעי וזרע זרעי עד סוף כל הדורות ותתקיים בי בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים אורך ימים בימי' ובשמאלה עושר וכבו' ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום ויה"ר שישרה שכינה במעשי ידי ויתקבל ספרי בעיני חכמי הדור כברכת גדולי וצדיקי הדור שברבני בהסכמותיהם אמן כן יהי רצון.
ד והנה אמרו חכז"ל בשמות רבה פ"ד ומי שהוא פותח פתח לחברו נפשו חייב לו וחייב בכבודו יותר מאביו ואמו עיי"ש ואם כן הוא בפותח פתח לחיי. עוה"ז על אחת כו"כ בפותח פתח לחיי עוה"ב וקיי"ל ג"כ גבי אבידה אבידת אביו ואבידת רבו אבידת רבו קודם שזה מביאו לחיי עוה"ז וזה מביאו לידי חיי עוה"ב ואיכי השתא באביו שהוא רבו ואמו שמסייעתו ומשתדלתו ללמוד תורה ושהם פתחו לו פתח גדול כפתחו של אולם ליכנס בהיכל הקודש ולבא בפילון מפולש לחיי עוה"ב בודאי שחובה כפולה היא על הבן להזהר בכבוד אבותיו ולהכיר להם טובה ותודה על הטיבתם עמו על כן אחר שהקדמתי לברך את השם אצא ידי חובתי בברכת הורי שהנני מחיוב לברך אותם ובכונה הקדמתי בשבח האל יתב"ש כמבואר בספר חסידים באחד שבישר לחברו בשירה טובה דקודם שנותן תודה למבשר על הבשורה נעומה שהביא לו יברך להקב"ה שצריך להקדים ברכת השם לברכת האיש כ"כ הקדמתי תחלה ברכה לשמים.
ועתה אטוף מילין כלפי כבוד אבא מארי הרב הגדול בתירה ובצדקית ירא שמים מרבים בעל מכניס אורח מפורסים מימים ימימה כש"ת מו"ה יצחק שליט"א היושב בשבת תחכמני בק"ק האלאס מחוז סאבאלטש במדינת אונגארן ה' יחייהו וישמרהו לנצח בחיי נחת ונעימים אשר בתורה גדלוני ועל מי מנוחות ינהלנו היא הכניסני בחדרי התורה פנימה לפני ולפנים ונתן לי בים התלמוד דרך ובמים עזים עוז של תורה נתיבה והוליכני לארכה ולרחבה הוא טיפל עמי מעת שנעשיתי בן שלש שנים עד י"ג שנה וספי לי כתורא בלימוד הרבה גמרא רש"י כדי לרכוש לי בקיאות בש"ס ובכמה מיני אמצעית השכיל עלי לעשות לי חשק ללימוד תורתינו הקדושה ודכירנא כד הוינא בר עשר שנין נסע לקבל אפי שכינתא אפי רברבי מרן קדש הקדשים רבינו יחזקאל שרגא משינאווע ז"ל זי"ע והי' אז בקיץ דשנת תרנ"ה ובחורף הקודם התחלנו ללמוד מס' ביצה ובאמצע קיץ סיימני המסכתא ובתחלת הקיץ אמר שאחר שיסיים אתי המס' יסע למרחץ קרעניצא לקבל פני הצדיק הנ"ל ובקשתי ממנו שיקח גם אותי אתו והשיבני הלא ידעת בני שנסיעה גדולה כזו עולה בהוצאה גדולה מה שאין בכחי לעשות ורק אפוא זאת עשי בני תחזור על כל מסכת ביצה כולה ובעד כל דף גמרא שתחזור אתן לך שלשה צ"ל ואפי' מאה פעמים ואחת או יותר על חזרה של דף גמרא תקבל שלשה צל אם פעם אחת תקבל רק פעם אחת ואם שנית ושלשת תקבל שלשה פעמים וכן יותר ויותר ולפום חזרה אגרא וקחי לך קופה קטנה ובכל עת שגמרת החזרה אשלם שכרך ותתן לתוך הקופה וכה תקבץ לך על הוצאת הדרך ואני עשיתי באהב' את המשא ומתן הלז וכעת באמת לא ידעתי איזה אהבה וחיבה היתה דוחקת עלי אם הי' מחיבת הקודש לקבל פני הקדוש הנ"ל או מחיבת הנסיעה פכ"ש המשא מתן הזה הי' חביב עלי מאד והלהיב לבבי לחזור הרבה פעמים על כל המתכת הנ"ל עד שהיתה שגורה בפי וכמאן דמונח בכיסתי והייתי יכול לאומרה בע"פ ובר"ח אב דשנה הנ"ל נסע אבי שליט"א לקרעניצא ואני הייתי מורכב על כתיפו ובאותו פרק נסע ג"כ לקבל פני הקדוש ז"ל הגאון מו"ה שמואל בראך ז"ל חבדק"ק נירמאדע ונסענו יחד ועל כל הדרך אני הייתי שעשועו להבחל"ח ובחן וניסה אותי את כל המסכת הנ"ל כולה והייתי אומרה לו מרישא לסיפא ומסיפ' לריש' וסעודת ר"ח סעדנו בשלחן הצדיק הנ"ל וכה זכיתי לראותו ולהכיר תואר פניו וצורתו הקדושה נתרשם בזכרוני כ"כ עד שאחר שנים רבות שזכיתי לראות את בנו הגה"ק מנעשינוב ז"ל הכרתי בצורתו צורת אביו הקדוש וכן הי' באמת שקלסתר פניו היו דומה לאביו ז"ל (ועיין בס' ערוגת הבושם בפ' פנחס מה שהביא בשם ס' הק' חפ"ת בפסוק איש קדוש עובר ענינו תמיד שצורת הצדיק נתרשם בזכרון האדם עיי"ש) ואחזיקנא טיבותא ביחוד לחבי שליט"א על הנסיעה הזו שלולי זאת לא הייתי זוכה לראות פני הקדוש הנ"ל וכה חשב עלי תמיד לקרבני לתורה ואלפני בינה עד שנעשיתי בר מצוה והביאני למדרגה כזו שהייתי יכול ללמוד מעצמי כי הבר מצוה שלי הי' בכ"ד שבט שנת תרנ"ח ובחורף הלז למדתי בעצמי שיטת רבי חסהכ"ה החמורה זולת סיוע מעט מאבי נ"י באיזה מקום בתוס' -
ה ועד שאבי מורי שליט"א עבד אתי מצד א' עבודת הלימוד עבודה תמה ושלמה עמדה אמי מורתי הצדקת להבחל"ח מצד הב' ומשחה אותי בשמן ערב וערבה לי את דברי תורתינו הקדושה בפי בכל מיני עריבות וטעם כטעם לשד השמן ודכירנא כד הוינא כבר תמניא שנין ולמדתי אז פרק חזקת הבתים ודרכ' של אמי היתה לקום ביום וא"ו בבקר השכם לאפות לכבוד שבת ותמיד היתה אופית לי עוגה קטנה מתוקה מיוחדת לי לשמי באמרה יען שאני לומד תורה מגיע לי שכם אחד על אחיותי כי באותו פרק עוד הייתי בן יחיד לאבי ולאמי והיתה מכוונת לעשות אתי שינוי בן בין הבנות כדי לחבב את התורה בעיני ולהלהיב לבבי לתוה"ק ופעם אחת נשתהה האפי' עד כשבאתי מבית הכנסת מתפלת שחרית ועוגה שלי עוד לא נאפה אמרתי לה אמי אמי אי' עוגה שלי כי מאד תאוה נפשי לאכול כי אחזוני הרעב ובחכמה תשיב לי אמרי' מה אעשה לך בני יקירי כי העוגה עודנה בתנור עוד לא נאפה לחוץ אך אומר לך עצה להשקיט רעבונך תדע בני יקירי שהגמרא הקדושה פועלת להשקיט הרעב ומשביע לכל חי ממש כמו הלחם והעונה טובה שאני עושה לך קח נא בני את הגמ' וחזור לך את הגמרא שלמדת בשבוע זו ותשבע לחם ותראה שצדקו דברי ולא תרגיש שום רעבון ואדרב' תטעום טעם נופת צוף וכל טעם עוד טעם יותר ממה שאתה מרגיש באכילת העוגה ואני בשמעי את דברי' הנעימים הנאמרים בפנים צוחקת וצהבות בוערת מאש אהבה לתוה"ק מדברת על לב האי ינוקא זעירא דברים נאמנים אשר תכליתם להלהיב לבבו לתוה"ק לא נסתפקתי כלל באמיתת דברי' והאמנתי שבאמת כן הוא שבעת שהאדם רעב ויושב ללמוד אז ישבע בזה שבע רצון והלכתי בחשק נמרץ ולקחתי את הגמרא וחזרתי את שיעור השבוע בתשוקה גדולה עד שבאמת נשכח ממני כל רעבון וגם העוגה נשכח ממני ובתוך כך נאפה העוגה ובאמצע הלימוד באה אמי הצדקת והביא' לי העוגה ואמרה לך אכול בשמחה לחמך ודברים כאלו וכי"ב השתדלו אבותי עמי לחבב התורה בעיני ודין גרמא שעצרתי חיל לעמוד בכל הנסיונות שעבדו עלי ראשי עד שבאתי עד הלום ואף חכמתי עמדה לי חכמה שלמדתי באף ובצער ובדוחק זו הלחץ ושמן שסכה לי אמי בימי ילדותי עמדה לי עד היום כי באמת הכל תלוי בהאבות אם הבנים רואים שאצל האבות בוער באמת אש האהבה לתוה"ק היא מורשת ומוחזקת גם להבנים וביותר הגורם בזה האם כמבואר בחגיגה ט"ו ע"ב כל מאן דהוה נקי אמי' אגב סליק כל דלא הוה נקי אגב אמי' לא סליק ושמעתי לספר פעם אחת באה אשה אחת לפני רבינו ר' צבי מליסקא ז"ל ונתנה פתקא עם בקשה שהצדיק יתן לה ברכה שיהי' לה בן כמו רבינו הקדוש זי"ע והשיבה אתה רוצה בבן כמותי אבל תאמר נא אם גם אתה אם כמו שהיתה אמי הצדקת (ביסט דיא אויך זא איין מאמע וויע מיין מאמע איזט געווע- זען) וכתבתי דברים הללו לדור האחרון למען ידעו דורתינו וישמעו ויקחו לקח איך שצריך לשום כל מגמת הנפש לזה הרוצה לזכות לבנים ת"ח ולא דבר נקל הוא הבאה בלי טרחא ויגיעה ומי שטרח יאכל וישבע נוצר תאנה יאכל פרי' ואעתיק כאן הקדמה קטנה שכתבתי על פנקס ח"ת שלי בעת שהחל רוח ה' לפעם בקרבי לחדש חידושין דאורייתא וזה לשוני שם -
בעת אשר תורת אמת נתן לעמו אל, אמר ליעקב ולישראל, כבד את אביך ואת אמך, למען יאריכין ימיך, ואל יקל בעינך מצוה זו, כי מלבד זו. שנשגבה לבדה, שמתן שכרה בצדה, עוד תגדל מעלתה, בכמותה ובאיכותה, שהוא מנחלת שני עולמות, וגם דברי אלקים חיים בה נתאמות, כמבואר במשנת אלו דברים, ובש"ס במקומות מפוזרים, אמנם דע דברי הקדוש ונורא, בספר ליקוטי תורה, מכבוד רבינו האר"י ז"ל, אשר כטל אמרותיו תזל ובפרשת יתרו יציץ מנזרו, שהכבוד האמת, הוא רק בתורת אמת, ובזה האב ואם תשמח, בראותם בנם יעלה ויצמח, ועוסק בבנינו של עולם, בתורה שהיא כלי אומנתו של עולם, ועוד ידו נטויה, לברא בריאה בריאה חדשה, בתורה החדשה, שמחדש בטובו בכל יום ואלי' ידרוש יום יום, ובאם הבנים כן יפעלו, אז האבות כבוד חכמים ינחלו, ופרי מעלליהם יאכלו, גלל כן הואיל שגדול כחה של כיבוד, חס אני שלא ילכו לאיבוד, הגרגרים קטנים שלקטתי בראש הזית של תורה, ואשימם במקום אורה, שיהיו שמורים וערוכים ובאגודת ספר כרוכים, ובשובה ונחת, אאספם אחת לאחת.
דברים הללו כתבתי בימי נעורי כד הוינא זיטר' לימים והוא כעין הקדמה כוללת לכל חיבוריי שישנם אתי בכתובים וה' יזכני להוציא כלם לאורה להרחיב גבול התורה ויען שנוגע למ"ע דכיבוד העתקתיה כאן -
ו ועתה אנא השם השקיפה ממעון קדשיך מן השמים וברך את אבי מורי יצחק בן אסתר בבריאה וחיים, ותזכה אותו לראות בבנין ציון וירושלם ותהי ידך לעזרו להשיא בנותיו לבעלי תורה ויראי שמים ותאריך ימיו ושנותיו בחיי נחת ונעימים ויזכה לשיבה טובה בנחת ושובה מבניו ובני בניו נצח סלה ועד אכי"ר -
וזכרה לה אלקי לטובה אמי מורתי גיטל בתור' ר' דוד זאב אשר התהלכה לפניך באמת ובתמים ומאסה בחמדי תבל וכל מגמת נפשה הי' רק מורה ויר"ש ולגדל בני' לכך כאשר כבר ספרתי למעלה קצות דרכי' איך שבחכמה המשיכה את לבי לתורה והיתה מפורסמת למלומדת וצדקת ונאסף שמשה בצהרים בשנת חמשים לימי חי' בי"ג סיון שנת תרע"ב ופטורתה הי' כפטירת אחד מן הצדיקים בקבלת מסירת נפש לה' ותהא נפשה צרורה בצרור החיים ולאור באור החיים במחיצת הצדיקים וצדקניות וזכותה יעמוד לי ולכל בני משפחתינו להנצל מכל צער ופגע ונגע לא יקרב באהלינו עד שינחמינו ה' מצרנו וישלח לנו משיחו לגואלינו ילציון וירושלים ינהלנו בב"א -
סליק הקדמה שניה
א יבין האדם וישכיל האיש את דברי נר ישראל איש התמים ירא האלהים רבינו הרמב"ם ז"ל בסוף ה' מזוזה שכ' בזה"ל שאין לך דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים אלא ידיעת צור העולמים עיי"ש וכדי לבא לידי הכרה וידיעה זו הי' מחסדו הגדול לתת לנו התורה והמצות וכמו שכ' הרמב"ן בסוף פ' בא בזה"ל וכוונת כל המצות שנאמין באלקינו ונודה אליו שהוא בראנו והיא כוונת היצירה שאין לנו טעם אחר ביצירה ואין לעליון בתחתונים חפץ מלבד זה שידע האדם ויודה לאלקיו שבראו עיי"ש שהאריך בזה וכן כתב הרמב"ם בס' המצות מצוה ר"ט שעיקר היות בריאת האדם היא מפני החכמ' כדי שיכיר בוראו עיי"ש והאיר עיני בניו ישראל קדושים לבל יוכו בסנורים באור התורה ובנר המצוה וכמו שכ' רבינו בסוף ה' שחיטה בזה"ל שאין הכבוד לעצמן של מצות אלא למי שצוה בהן ברוך הוא והצילנו מלמשש בחושך וערך אותנו נר ליישר המעקשי' ואור להורות לנו נתיבות היושר וכן הוא אומר נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי עכ"ל הקדוש הכלל בזה שהתורה הקדושה מאיר עיני האדם להכיר האמת ולידע ולהודיע שכל העולם ומלואה וכל הצלחתה וכל עושרה וכל כבודה וכל תענוגה הכל הוא הבל ורעות ריח וכחלום יעוף עובר ולא קיים בין לילה הי' ובין לילה אבד ובזוה"ק פ' ויחי דרכ"ג ע"ב איתא תניא אמר ר' אלעזר אפילו אי בר נ"ש קיים אלף שנין ההיא יומא דאסתלק דמי לי' כאילו לא אתקיים בר יומא חד עכ"ל וכבר צווח שלמה המלך ע"ה מה יתרון לאדם בכל עמלו שימעול תחת השמש, ואמרו החכמים האמיתיים רבותינו ז"ל תחת השמש אין יתרון בעמלו אבל למעלה מן השמש שהוא התורה הקדושה יש יתרון שהוא עמל קיים ונצחי שהוא מודיע לו את קונו ואת בוראו אשר בשבילה בא לעוה"ז והיא הוא אשר חי וקיים לנצח ולנצח נצחים ועומד לעולם ולעולמי עולמים וכדברי רבינו הרמב"ם הנ"ל.
ב אמנם דע בני את דברי התנא אלקי ר' חייא בזה"ק שם פ' ויחי שאמר דלאו כל לימוד תורה מסוגל לזה להאיר עיני האדם לבא להשגת האמת ולהכיר את בוראו ושיגביה אותו למעלה מן השמש וז"ל שם תאנא מה יתרון לאדם בכל עמלו יכול אף עמלה דאורייתא ת"ל שיעמול תחת השמש שאני עמלה דאורייתא דלעילא מן שמשא הוא רבי חייא אמר אף עמלה דאורייתא דאיהו עמל בגיניהון דבני נשא או בגין דיקרה דלי' האי תחת השמש כתוב דהא לא סליק לעילא עכ"ל הקדוש - הרי דתורה שאינה בכוונה זכה רק לאהבת עצמו ויקרה דלי' והיא נקראת תורה שלא לשמה אינה מועלת לו להביא למדרגה הנ"ל רק תורה הנלמד ועמל בה לשמה היא היא העושה לו כנפים לעוף בשמים ולהגביהו למעלה מן השמש - אך ענין תורה לשמה הוא ענין נשגב מאד אשר לא ידע אנוש הדיוטי דרכה ונעלמה מעיני כל חי אדם פשוט ברם זכור אותו האיש האדם הגדול בענקי' לטוב ה"ה אדונינו מורינו ורבינו רבן של ישראל הב"ח באו"ח סימן מ"ז שהורינו ענין לימוד תורה לשמה איך ומה היא שכ' שם וז"ל דכוונת בוראינו יתברך בנתינת תורתו הקדושה לנו היתה שנהי' עוסקים בתירה כדי שתתעצם נשמתינו בעצמות ורוחניות וקדושת מקור מוצא התירה ולכן נתן הקב"ה תורת אמת לישראל במתנה שלא תשכח מאתנו כדי שתתדבק נשמתינו וגופינו רמ"ח אברים ושס"ה גידים ברמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת שבתורה ואם היו ישראל עוסקים בתורה על הכוונה הזאת היו המה מרכבה והיכל לשכינתו יתברך שהיתה השכינה ממש בקרבם כי היכל ה' המה ובקרבם ממש היתה השכינה קובעת דירתה ובזה יהי' קישור לפמליא של מעלה עם פמליא של מטה והוא המכוון בברכת אשר בחר בנו כו' על אשר קרבנו לפני הר סיני ונתן לנו תורתו הקדושה כלי חמדתו שהי' משתעשע בה בכל יום כדי שתתדבק נשמתינו בעצמית קדושת התורה ורוחניותה ולהוריד השכינה בקרבנו עכ"ל הקדוש עיי"ש שהאריך עוד בענין זה ופירש בזה מאמרם ז"ל על מה אבדה הארץ על שלא ברכו בתורה תחלה ר"ל שלא למדו להיות מרכבה לשכינה רק להנאת עצמם לדברים גשמיים ולא נתכוונו להתעצם ולהתדבק בקדושת ורוחניות התורה ולהמשיך השכינה למטה בארץ כדי שתעלה נשמתם למדרגה גדולה אחרי מיתתם ובזה עשו פירוד שנסתלקה השכינה מן הארץ ועלה לה למעלה והארץ נשארה בגשמיותה בלי קדושה וזהו הי' גורם חורבנה ואבידתה עיי"ש - והמגיד הקדוש מקאזאניטץ בספר עבודת ישראל בליקוטים הוסיף על דברי רבינו וכ' בזה"ל וכבר הציע הב"ח באו"ח סי' מ"ז דבריו המתוקים ע"פ קדושתו הנפלאה ונראית מתוך דבריו ע"ש ותמצא מרגוע לנפשך וגם אנחנו נוסיף על דבריו הק' קצת דהנה מי שלומד תורה ע"מ שיהי' למדן ח"ו או אפילו שידע הדינים על בוריין ולעבוד ה' כרצונו מ"מ אין לו תענוג גדול מעסק התורה כמו העוסק לשמה להיות היכל לשכינה תיכף בשעת עסק התורה ומרכבה קדושה ומ"כ לא ותלהב לבו לברך ברכת התורה ולהודות לו יתברך על נתינת התורה כי מה איכפת לי' אם לא נתנה הי' פטור מה שא"כ מי שלומד תורה לשמה כמו שכ' הב"ח שם להיות כסא והיכל לשכינה ע"פ נשמתו העוסקת בדבר השם והוא נעשה מרכבה לשם ה' ושורה עליו כל הקדוש' וכל המלאכים מקשיבים לקילו וכמו שהאריכו בזה בס' הזוה"ק ובס"ק א"כ יש לו תענוג גדול והשתוקקת והתלהבות להודות לו יתברך שמו על נתינת התירה ולברך אשר קב"מ וצונו לעסוק בד"ת וכן כ' המהר"ל בהקדמת ספרו תפארת ישראל בביאור ענין ברכת התורה עיי"ש שביאר בזה מ' חז"ל על שלא ברכו בתורה תחלה היינו שברכו אבל לא בהנאה ושמחה וק"ל ואומר והערב נא כו' וצאצאנו לרמז בו שיהי' היחוד על ידינו בשם הוי' אדני העולם צ"א וזהו צאצאנו הנולד ע"י מעשינו ועסק התורה לשמה ונבראים בזה עולמות חדשים שיחדש הקב"ה עלינו גזרות טובית ישועות ונחמות עכ"ל הקדוש - ובדברי הב"ח הקדוש הנ"ל נבין מאמר ר' אלכסנדרי בפ' חלק ד' צ"ט ע"ב אמר ר' אלכסנדרי כל העוסק בתורה לשמה משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה שנאמר או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי ופרש"י שלום שלום תרתי זמני אחת למעלה וא' למטה ע"כ והיינו שמקשר עליונים ותחתונים יחד ע"י שמוריד בתורתו שכינתו בתחתונים והבן -
ג וכיוצא בזה ראיתי להביא בשם ספר כתר שם טוב לרבינו מהר"י בעש"ט ז"ל זי"ע שאמר בביאור דברי הש"ס סוכה כ"ח דבר גדול ודבר קטן דבר גדול מעשה מרכבה דבר קטן הויות דאביי. ורבא ע"כ - ופלא מאד שיקראו חו להויות דאביי ורבא דבר קטן דהא זה עיקר תורתינו הנתנה בסיני והם חיינו ואורך ימינו אלא הכי פירושו באמת הן תורה נגלית והן הנסתרות הכל סוג אחד כי הכל הולך אחר כוונת האדם אם כוונתו לידע הענינים לבד ומה גם ח"ו צורך הנאת עצמו משום כבוד וקרדום לחפור ח"ו אינו זוכה להיות מרכבה לשכינתא בתירה שלומד והוא רק דבר קטן אבל מי שמכוון להיות מרכבה לשכינתא ואין לזה דרך אלא ע"י התורה והמצוה אזי הן ע"י תורה נגלית הן ע"י נסתרות יזכה להיות מרכבה וזהו נקרא דבר גדול וזה מה שאמרו בש"ס דבר גדול מעשה מרכבה עכ"ל ודפח"ח ויצא לנו מדברי רבינו הנ"ל דאין חילוק בין סתרי תורה לנגלית התורה והכל הולך על דרך אחת ויכול להיות מעשה מרכבה גם בנגלית אם היא בכוונה זכה הקדושה הנ"ל וגם סתרי תורה לאו תמיד הוא מעשה מרכבה כגון באם לא הי' בכוונה נכונה -
ד ובזה נראה לפרש מאמר חכז"ל בחגיגה י"ד ע"ב, ת"ר מעשה ברבי יוחנן ב"ז שהי' רוכב על החמור והי' מהלך בדרך ור' אלעזר בן ערך מחמר אחריו אמר לו רבי שנה לי פרק אחד במעשה מרכבה כו' אמר לו רבי תרשיני לומר לפניך דבר אחד שלמדתני אמר לו אמור מיד ירד ריב"ז מעל החמור ונתעטף וישב על האבן תחת הזית אמר לו רבי מפני מה ירדת מעל החמור אמר אפשר אתה דורש במעשה מרכבה ושכינה עמנו ומלאכי שרת מלוין אותנו ואני ארכב על החמור מיד פתח ר"א בן ערך במעשה מרכבה ודרש וירדה אש מן השמים וסיבבה כל האילנות שבשדה פתחו כל האילנות ואמרו שירה כו' ונענה מלאך מן האש ואמר הן הן מעשה מרכבה עמד רבי יב"ז ונשקו על ראשו ואמר ב"ה אלקי ישראל שנתן בן לאברהם אבינו שיודע להבין ולחקור ולדרוש במעשה מרכמה כר"א ב"ע יש נאה דורש ואין נאה מקיים נאה מקיים ואין נאה דורש אתה נאה דורש ונאה מקיים אשריך אברהם אבינו שאלעזר ב"ע יצא מחלניך ע"כ - ומהרש"א בח"א עמד מה נאה מקיים שייך הכא והוא רק דרוש יקבל שכר ולא וקיים ולשון זה אמר הש"ס גבי בן עזאי שלא קיים מצות פו"ר ונדחק בזה עיי"ש ואני ג"כ אדייק מה שנענה המלאך ואמר אחר שראה שירדה אש מן השמים ואילנות אמרו שירה הן הן מעשה מרכבה מה חידש המלאך בזה דהא תיכף מעיקרא קעסיק בזה כמו שמבואר בגמרא דשאל מרבו רשות לומר במעשה מרכבה וגם רבו אמר לו כן אבל בהנ"ל יובן הכל בעזה"י דלא הלימוד העיקר מרכבה יוכל האדם לעסוק במעשה מרכבה היינו בסתרי תורה ובאמת ל"ה מעשה מרכבה דאינו נעשה מרכבה לשכינתא כשאינו בכונה הראוי לזה כנ"ל ורק כשהוא בכונה זכה וקדושה להמשיך השכינה למטה אזי הוא באמת מעשה מרכבה וזהו הפירוש בש"ס הנ"ל דהמלאך אחר שראה שירד אש מן השמים והשכינ' ירדה למטה וגודל הקדושה שהי' שם עד שהאילנות אמרו שירה ומלאכי שרת נתלוו עמהם ענה ואמר הן הן מעשה מרכבה ר"ל לא הלימוד בעצמה הוא מעשה מרכבה ורק הכונה הזכה שהי' בלימוד הזה עד שפועלת להשרות השכינה בתחתונים וכדברי הב"ח דבזה נעשה מרכבה לשכינתא וזהו העיקר מעשה מרכבה - וזהו הי' נמי כונת ריב"ז במה שאמר יש נאה דורש ואין נאה מקיים היינו שדורש במעשה מרכבה ואינו נעשה מרכבה לשכינתא כשלא הי' בכוונה הנכונה לזה וא"כ הוא אינו נאה מקיים ויש נאה מקיים היינו שהולך במחשבות קדושות לקשר עצמו להשכינה וממשיך עליו השראתו אבל אינו נאה דורש היינו שאינו יכול לדרוש בסתרי תורה אבל אתה נאה דורש שדרש בסתרי תורה ונאה מקיים שבאמת פעל בתורתי להמשיך שכינה בתחתונים ולהיות מרכבה לשכינתה כמו שראו בעיניהם ומתורץ שפיר קושיית המהרש"א ודקדוק הנ"ל וא"ש בס"ד -
ה והנה בענין עסק לימוד התורה לשמה מלבד מה שהבאתי בשם מרן הב"ח ז"ל דרך הנכון בזה עוד למדתי מתורת משה רבינו ע"ה דרך יותר קרובה ופשוטה בזה השוה לכל נפש הישראלי וקטן וגדול שם הוא ואעתיק כאן מה שכתבתי בזה בספרי על התורה ה' יזכני להוציאה לאורה להגדיל התורה ולהאדירה, וז"ל שם בפ' זאת חקת התורה.
וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמור זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמור דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה כו' ודקדקו המפורשים זאת חקת הפרה הול"ל כיון דבפרה קמיירי - ובזוה"ק הביא דר"י פתח להאי פרשתא בקרא וזאת התירה אשר שם משה לפני בני ישראל עיי"ש דביאר סמיכת הפסוק לפרשתא דפרה אבל ע' פנים לתורה ונראה לומר בעזה"י דהתורה הקדושה מלמדת אותנו פה איך שנוכל ללמוד בכונה נכונה את התורה הקדושה שיהי' לה בחינת לשמה וכאשר אומר בס"ד - בהקדם דברי התנא אלקי הקדוש אור החיים שהקשה לדבר למה לא די בלאמור ראשון וידבר ה' כו' לאמור דבר אל בנ"י ויקחו כו' למה בא כל המאמר השני זאת חקת התורה אשר ציה ה' לאמור הלא כבר ידענו שה' הוא המצוה עיי"ש דקחשוב עוד איזה דקדוקים בזה - וכ' לפרש דידוע דיש במצות השם סידות נסתרים ונעלמים חוץ מטעם הנגלה לשכל הפשיט ואדם הקונה קנין התורה במ"ח דברים זוכה להשיג גם מטעמים הכמוסים כדברי התנא ומגלין לו רזי התורה שגילה השם למשה ומשה ג"כ גילה לישראל בני דורו סודות הנסתרים וטעמי המצות ליסוד כל דבר אבל כאן במצות פרה אדומה צוה ה' אליו שיסתים הדברים ויאמר להם הדברים בחוקה בלי טעם וזה שכיוונה התו' במאמר זאת חיקה התורה אשר צוה ה' לאמור זה לא קאי על גוף הציווי של מצות פרה רק הוא ציוי בפ"ע שמצוה זו ישאר לכלם לחוק מן חוקי התורה שלא ידרשו ממנו שום טעם על מצוה זו וזה כונת הפסוק שיאמר לישראל שה' צוה לאמור להם מצוה זו בתורת חוק ימתוך הדברים אתה נלמד שבאמת למשה נאמרו דברים מוטעמים במצוה זו אלא מה שיאמר לישראל הוא יהי' בתורת חוק מילתא בלא טעמא (וזה נמי לפע"ד הכונה במדרש לך אגלה טעמא ולאחרים חוקה) ולצד שלא יאמרו ישראל הרי העושה מצוה בלא ידיעת טעמה וסודה הוא כגוף בלא נשמה לזה אמר הפסוק דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה פ' יקחו לפי דעתך ומכוין בדבר להיותך יודע סוד הענין ופלאיו ובזה יהי' המצוה נעשית שלימה במעש' ובמחשבה הצריכ' ובזה ידויק אומרו ויקחו בתוס' וא"ו שנתכוין לומר שמלבד הלקיחה עצמה שיקחו פרה עוד צריך להוסיף בה כל הכוונות שיש בה וא"ת תינח אותה פרה מה יהי בפרה שיעשו בדורות הבאים י"ל שגם בדורות הבאים בשעה שיעשו הפרה יכוונו למה שידע משה ואז יהי' נעשה כל הכוונות שיש בה ממילא כפי כוינת משה ע"ה וזה הכוונ' במדרש בפסוק ויקחו אליך מלמד שכל הפרות שנעשו היו נקראים על משה והכוונה אם כי סודה נעלמה מעיני כל ובלי כוונת הסוד אין המצוה כתיקונה עכ"ז אם יהיו עושין על רעת וכוונת משה יהי' נעשה בו כל הכוונות הנ"ל עכ"ד רבינו אור החיים הקדוש - היוצא מדבריו ז"ל יען שנעשה הפרה ע"ד משה נעשו בה כל הכוונת וקדושות שיש במצוה זו וע"כ נקראת ע"ש משה - והנה ידוע דבעסק לימוד התורה יש ג"כ כוונה רמה נשגבה וזו הוא הנקראת תורה לשמה וזו היא שחביב' לפני הבורא כ"ע ועלי' נאמר אין לו להקבה"ו בעולמו אלא ד"א ש"ה ולכאורה יתחמץ לב האדם מי הוא אשר ידע דרכה דרך לימוד התורה הקדוש' בבחינ' זו ובפרט לדלי ההשגה ורזי השכל כמונו היום שתוקף הגלות ועופי הטרדא מעור עינים ונסתם מאתנו כל חזון ואיו אפוא יכולין לזכות ללימוד תורה לשמה על זה באתה התוה"ק ומלמדת אותנו שגם אנו יכולין לזכות לזה ונעשה כמו שעשו גבי פרה אף שהעם ישראל לא ידעו שום סוד וכיונה בפרה אפ"ה נעשה כהלכת' וכתיקונ' הראוי במה שאמרו הרינו עושין פרה זו על דעת משה רבינו ע"ה ונמצא הפרה עם סודותי' נעשה מאלי' - ר כמו כן הוא בלימוד התוה"ק אם בעת שישב האדם הישראלי ללמוד התוה"ק יאמר הריני לומד ע"ד וכוונת משה רבינו ע"ה בזה יהי' בלימודו כל הכוונות ויחודים שיש בלימוד תורתינו הקדושה וע"כ נקראת ג"כ התורה על שמו כדכתיב זכרו תורת משה לרמז על ענין הלז כמו שאמרו דכל הפירות נקראו על שמו מטעם זה וכדברי האוה"ח הקדושה כן נראה לומר ג"כ גבי למוד התוה"ק - וי"ל דמשום הכי כתבה התור' זאת חוקת התורה ולא כתיב חקת הפרה לרמז על ענין הנ"ל דגם חקת התורה הוי כן כמו בפרה ולומר דבזה שוה התורה להפרה דהלומד ע"ד משה נעשית הכוונה בלימוד התורה מעצמה וזה נמי כונת הזה"ק שהסמיך לכאן קרא דוזאת התורה אשר שם משה לפני בנ"י - ר"ל דזאת התורה שלומד האדם על דעת משה אף שהוא בעצמו לא יודע שום כונה וסוד אעפי"כ יש לה שיווי כ"כ כמו התורה שלמד משה עם בני ישראל שהוא ודאי כיוון בה כל הסודות וכל הכוונות כ"כ יש בעסק תורה זו שלמד ע"ד משה ונכון הוא בס"ד - ובזה מצאתי טעם להבין מה שמצינו בגמרא שהאמוראים היו קוראין זה לזה בשם משה משה שפיר גמיר משה שפיר קאמר ובהנ"ל יובן היטב שתמיד היו לומדין על דעתו וכפי בחינתו וע"כ הזכירו אותו תמיד בשמו וזהו נמי הטעם שמצינו בגמרא בשבועות ובנדרים שבשעה שהשביע משה את ישראל אמר להם הריני משביעכם על דעתי ועל דעת המקום והכל הולך עפ"י כוונה הנ"ל דההשבעה היתה שיהיו מקיימין התורה על דעתו וכוונתו כן נראה לי והענין מתוק ואמת לדעתי והבן - שוב ראיתי בס' תורת משה להח"ס ז"ל בפ' בהעלותך שהביא הירושלמי שקלים שכל האומר שמועה יראה כאלו בעל השמועה עומד לנגדו ואיתא בספרים דעי"ז נתדבק נשמת בעל המימרא באומר והוא תיקון לשניהם וע"כ צריכין אנו להיית לנגדינו צורת משה וט"ז נאמר בזכרי' זכרו תורת משה עכ"ל עיי"ש והוא כעין שכתבתי והכל הולך אל מקום אחד והלום ראיתי להביא בשם ספר בית דוד בפירוש מחזור ליו"כ שכ' דבפסוקי תהלים יכוון בסתם שהוא אומרם לפי מה שכיון דוד המלך ע"ה עכ"ל ע' לקמן בקונטרס דבק טוב סי' ד' וברוך שכונתי לדעת גאון קדמון והוא ע"ד מאמר חכז"ל סתמן לשמן עומדין וברוך השם שהאיר עיני בעצה קלה כזו לבא לבחינת לימוד תורה לשמה בדרך קרובה ופשוטה -
י עוד נראה לי דכל ת"ח בזה"ז הוא בחזקה שלומד תורה לשמה והוא עפי"מ שראיתי בספר הקדוש דברי יחזקאל למרן רשכבה"ג משינאווע ז"ל זי"ע בביאור דברי הש"ס ר"ה י"ז דרש רבא מאי דכתיב אהבתי כי ישמע ה' אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע אימתי אני אהובה לפניך בזמן שאתה שומע קולי תחנוני דלותי ולי יהושע אע"פ שדלם אני מן המצוות לי נאה להושיע ע"כ - וקשה לכאורה כיון שיודע ומכיר שדלה הוא מן המצוות למה מגיע לו ולמה נאה לו להושיע - וביאר הוא ז"ל עפי"מ שראה שרבינו הר"ח וויטאל זלה"ה שאל להאר"י הקדוש אם רואין את קדושת רבותינו ז"ל התנאים ואומראים והבאים אחרים את עבודתן ופרישתן מה אנו חשובין נגדם כקיף בפני האדם - והאמר לו רבו הקדוש כבר כתב רבינו הרמב"ם בה' תשובה ושקיל זה אינו לפי מנין אלא לפי גודלם ואין שוקלין אלא בדעתו של אל דעות והוא יודע האיך עורכין הזכיות עיי"ש וודאי בדורות הקדמונים שעוד ל"ה התגברות הרע כ"כ בתוקפה ה' צריך להיות שיהיו המצות נעשין בקדוש' נפלאה ובערך היותר גדול אבל כעת שהתגבר הרע כ"כ עד שגם מצוה קלה בערך עצמותה להון יחשב כלפי קב"ה וכ"כ אנן בודאי אם נעריך המצות שאנו עושין כנגד המצות שעשו קדמונינו היא דלה ועני' בפחות שבערכין נגד הערך מצות של הראשונים שקיימו בכונה זכה וברורה - אמנם אם נגד זה נעריך מעמדינו נגד מעמדם שאז הי' דבר ה' יקר בעיני העולם וכל מי שעבר עבירה הי' לבוז ולכלימה א"כ הי' מן ההכרח להיות שומר התורה והמצות ע"כ לא הי' חשוב אצל שי"ת רק אם המצוה בעצמותה הי' מגודל העורך משא"כ בזה"ז שאדרבא אף אם עובר על כל עבירות שבתורה לא יגרע כבודו וערכו עי"ז בעוה"ר ואדרבא מי שמטה שכמו לסבול עול תורה ומצות הוא לשמצא ולבזה לזה אם שהמצוה בעצמותה היא דלה ועני' אעפי"כ לו נאה להושיע עכ"ל ודפח"ח - וכמו כן אני אומר שכ"ז שדבר ה' הי' יקר בעולם והתורה ולומדי' היו ברום המעלה ובכל מקום שהיו מבקשים לרב ומורה הי' מחפשין בחיפוש אחר חיפוש אחר ת"ח אמת שרק בתורת ה' חפצו ואין לו אלא ד' אמות של הלכה בלבד דייקא בלבד בלי תערובות חכמות חיצונית כמו שהי' בדורות שלפנינו אז הי' אפשר לחשוש שלמדו שלא לשמה לשם עסק בעלמא כי באמת הי' עסק טוב להשיג רבנות באיזה עיר גדולה אבל כעת בזמנינו שקיום בנו בעוה"ר את דבר ה' בזה ומאמר חכז"ל ידוע מי שהי' יכול ללמוד תורה ואינו לומד כ"כ במקום שהיו יכולין ליקח ת"ח לרב ומנהיג בוחרים באדם מועד לעולם ומחלפים עולם עובר בעולם קיים היש לך בזיון תורה גדול מזה ורובם של ת"ח האמיתיים המקיימים בעצמם שחורות כעורב הם יושבי כפרים אשר חייהם אינם חיים מרוב דוחק ולחץ ובעלי כריסי רחבים מלא דעות ולימודים כזבים ולא בש"ס ופוסקים הם יושבים על גבי מרומי קרת והאמת נעדרת וכבר התאונן על דורינו זה ברעיא מהימנא פרשת נשא ואעתיק את לשוני א"ל רעיא מהימנא (לאלי') באומאה עלך בשמא ה' לא תאחר בכל יכולתך דהא אנא בצערא סגי ויפן כה וכה וירא כי אין איש עוזר לי לאפקא לי מהאי צערא ואני חשיב בעינייהו בין ערב רב ככלב מת דסרח דחכמת סופרים תסרח בינייהו בכל קרתא וקרתא ובכל אתר דישראל מפוזרין אינון ערב רב רעיין על ישראל עאנא דהקב"ה ולית לון יכולת למיעבד טיבו עם ת"ח ואנשי חיל ויראי חטא מסובבים מעיר לעיר ולא יחוננו ולא יהבו לון באתרין סגיאין אלא דבר קצוב דלא יהא תקומה לנפילו דלהון ואפילו חיי שעה וכל חכמים ואנשי חיל ויראי חטא בצערא בדוחקא ביגונא חשיבין ככלבים בנים המסולאים בפז איכה נחשבו לנבלי חרס בראש כל חיצות דלא אשכחו אכסניא בינייהו ואינון ערב רב אינון עתירין בשלוה בחדוה בלא צערא בלא יגונא כלל גזלנין מארי שוחד דאינון דיינין רישי עמא כי מלאה הארץ חמס מפניהם הו' באומאה עלך זמנא תניינא כו' דכל אלין מלין לא יפלין מפומך בכל יכולתך למללא בהון קמי קב"ה ולאחזאה דוחקא דלהון עכ"ל הקדוש - ובדברי הרעיא מהימנא הללו מובן לי דברי המדרש בפרשת אמור וז"ל המדרש מלמד שהראהו הקב"ה למשה דור דור ושופטיו דור דור ומלכיו דור דור וחכמיו דור דור ומנהיגיו דור דור ומשניו דור דור ושוטריו דור דור ופרנסיו דור דור וחומסיו דור דור וגזלניו ע"כ עיי"ש - ותמיד הי לי לפלא מה טעם הראה הקב"ה הגזלנין וחמסנין יותר משאר בעלי עבירות ואמרתי בדרך הלצה דקאי ג"כ על מנהיגי הדור היינו שבדורות הראשונים היו המנהיגין שופטים ומלכים וחכמים ופרנסים ובדורות האחרונים בעוה"ר נעשו גזלנין וחמסנין שהרבה גזלנות וחמסנות נעשה בעניני הרבנות בעוה"ר כן אמרתי מכבר בדרך הלנה וכעת אני רואה שכיונתי אל החמת שהרי הרעיא מהימנא קורא על מנהיגי הדור כאלו פסוק כי מלאה הארץ חמס מפניהם וא"כ אפשר שגם דעת המדרש הי' כן והבן - א)
ועיין בספר דרוש על התורה ממרן הגאון רבש"י מהר"ל מפראג על מאמר חכז"ל בסוכה ד' כ"ט בשביל ד' דברים מאורות לוקין וחד מנהון הוא על מגדלי בהמה דקה בארץ ישראל וביאר דהכונה בזה המגדלים תלמידים הקטנים והשפלים שאינם כדאי ולא הגיעו להוראה להושיבם בראש או לתת להם שאר משרה על הצבור ומכש"כ לסמוך אותן בשם חכם ורב ומה דקאמר בארץ ישראל משום באשר נמצאים שמה רבנים חשובים וגדולים והוא מגדל בהמה דקה בודאי בדבר זה המאורות לוקין כי באמת הם שפלים הן בתורה הן במעשים ונותן להם שררה אשר לא נאה לכסיל כבוד וידברו על כל החכמים סרה אבל בחוץ לארץ לפעמים שאין שם חכמים כל כך אין זה כולי האי פחיתות לאחרים כי כמעט כמקום שאין איש הוא ויותר מזה שאנשים כאלו שפלים ופחותים רוצים להתגדל על כל ומשפילים אנשים גדולים וחכמים להראות גדולתם באין ספק שהמאורות לוקין עד שחכמי הדור אין נחשבים לכלום ודבר זה נראה ונגלה לעינים שבהמות דקות האלו מכלים ומשחיתים את כרם ה' צבאות עכ"ל - וכן עיין נו"ב תנינא חיו"ד סי' קי"ט שכתב שם בזה"ל וכתבת שדברת מזה עם איזה למדן שם ואמר ששמע שגדולי זמנינו מקילין בזה הנה שחלתך היא שאלת חכם חצי תשובה אבל זה הלמדן שכתבת שאמר ששמע שגדולי זמנינו מקילין בזה יפה קרא אותם גדולי זמנינו אשר בעוה"ר נגדע לעפר קרן התורה וכל הגדולה בזמנינו אינו מצד חכמת התורה אבל מתגדלים בנימוסיות ובטבעיות ובידיעות ספרים חיצונים כו' ולכן לא תשים לב למה שאומרים בשמם איזה הוראה עכ"ל - והכל קוים בנו בזמנינו עוד במדה גדולה מבימיו ואיכי השתא שיש לנו גדולים של זמן זמנים טובא משמע וממגדלי בהמה דקה והת"ח המוגעים עצמם בתירה מנעוריהם יושבים תחת תנור וכירים ויכהו להם עינים מלראות איזה טובא והם נדחים מכל עבר ופינה ואין איש רואה אותן וגם גדולי הזמן לא ידע את יוסף המוסיף וגדל בתורה כחשכה כאורה וכמו שהבאתי לעיל מר"מ דאין עושין טיבו עם ת"ח ומי ינוד להם ראשו ובדור שפל כזה אין ספק מי שהשליך נפשו מנגד ופונה מכל עסקי עוה"ז וקובע מקום לד' אמות של הלכה שלבו לשמים -
והלום ראיתי להגאון מפאקש ז"ל בהקדמת ספר המקנה שפירש בזה מאמרם ז"ל כל העוסק בתורה בלילה שכינה כנגדו שנאמר קומי רני בלילה שפכי כמים לבך נכח פני ה' - הכוונה בעת שיהל אור ההצלחה על עוסקי תורה לישב על גפי מרומי קיכוליןרת וכבוד חכמים ינחלו אז לא הי' ניכר אם עוסק בתורה לשמה לשם שמים אולי יקרה היא מפנינים וטוב סחרה מכל סחורה אולם בעת שחושך של לילה בשערי ציון בשערים המציונים בהלכה וציון דורש אין לה ותשתפכנה אבני קדש ת"ח שהן האבן שמאסו בה הבונים דזמנינו בראש כל חוצות ועכ"ז לא אלמן ישראל ב"ה ונשכימה לכרמים אלו בתי מדרשות ונ' הפרחה הגפן אנו בעלי משנה ומקרא הנצו הרמונים אלו בעלי תלמוד שם רתן דודי לך שם אראך כבודי שלומדים תורה מדוחק ונחץ עיין עירובין ד' כ"א אין ספק שאלו שכינה כנגדם וזהו המכוון הלומד תורה בלינה שה בחי' לילה שכינה כנגדו עכ"ד.
ז מצאתי בספר מכתבים בהקדמה שהביא מהאנשיך ה"ק שיש תקנה להעלות כל מה שלמד לבחינת לשמה אף שלא הי' בכונה רצוי' כמו דקיי"ל דשם שלא נכתב בקדושה מעביר עליו בקולמוס ומקדש כ"כ כל תורה שלא הי' לשמה יתפלל לשי"ת שיעלם ויקדשם לשמה ובזה יתוקן שיהי' הכל למפרע לשמה - וכעין זה שמעתי מפי צדיק אמת מעשה בתלמוד ותיק א' דהי' יתיב וגריס באורייתא תדירא ופעם א' הי' נעור כל הלילה ועסק בתירה ונודע לרבו והחזיק לו רבו טובה ע"ז ענה התלמוד ואמר וכל זה איננו שוה לי יען שידע בנפשו שלא למד בכונה רצוי' והי' גונח מלבו ואמר מה הניין לי תורה כזו ומה דמות יערוך לו אילו הי' זוכה שיגיעתו כל הלילה בתורה הי' לשמה אבל כעת הי' יגיעתו לרק וחבל לו מאד ע"ז - אמר לו רבו תדע בני שעם גניחת אמת זו שבאת מעומקא דליבא העלית התירה שלמדת למדרגת לשמה ע"כ שמעתי כ"כ אני מתפלל לשי"ת שיזכני ברוב רחמיו המרובים על כל ישראל בכלל ועלי בפרט שיעלה ויבא כל תורתי שלמדתי עד עתה אולי בעוה"ר נדחו לחוץ ולא סלקי לעילא השי"ת ינטלם וינשאם לעילא מן שמשא לברוא מהן ארץ ושמים חדשה כידוע מזוה"ק שבחידושי תורה נבראים עולמות חדשים - ואם אמיר יאמר האומר מי ערב לך שחידושי תורתך הם אמתיים ומכונים להלכה שיהיו ראוים לעשות מהם עולמות עליונים וחדשים ע"ז אשיבך פוק חזי מה שכתב המהר"ל בהקדמת ספרו תפארת ישראל שכ' שע"כ מברכין לעסוק בד"ת ולא ללמוד תורה כי ללמוד לא שייך אלא במי שלומד תורה ומכוין הלכה לאמיתה שזהו למוד תורה אבל מי שאינו מכוין הלכה לאמיתה אין זה למוד לכך מברכין לעסוק בין שהוא מכוין בין שאינו מכוין לאמיתה רק שהוא מכוין ללמוד האמת אע"ג דשגג מ"מ הוא עסק בתורה עיי"ש - וכן כתוב בשו"ת מן השמים וז"ל וכל מי שמחשב מחשבות וסובר סברות בהלכות חמורות ופסקים החמורים נאהב ונחמד לפני המלך עליון וזהו שאמרו אגרא דשמעתא סברא והדברים והמחשבות ההם כמרגליות היקרות בעיניו ואם על אבידת כסף או ש"כ התירה התורה לעשות מלאכ' בחוה"מ כ"ש שיש לחוש על אבידת המרגליות היקרות לכתבן ולחתמן למען לא יאבדו והכותב והחותם מקבל שכר עליהם כל זה השיבו לי באמת עכ"ל - הרי שכתב דחושב סברות גרידה ג"כ חשובים לפניו יתברך ואולי יועיל הסברא לאחרים למיצוי דין דעלמא וכבר כתב הפרמ"ג לחו"ח בהקדמה ואמנם זאת נחמתי שהזמנים שהוצאתי בעיון גפ"ת ופוסקי' ולא הרהרתי בהבלי הזמן די לי כמ"ש הרא"ה ז"ל והביא משל נפלא ע"ז לאלו שעמלו בתורה ולא השיגו האמת מ"מ יש להם שכר רב ועושר מופלג ברב טוב הצפון וגם פן כוונתי לפעמים האמת ובכל החיבורים שעשיתי כוונתי שלש פעמים האמת די לי וטוב מאד ומה גם שאין ראוי לאדם להיות פוגם מחשבתו בהרהורי עבירה ודאי טוב להרהר תמיד בד"ת עכ"ל -
ח והי' כי יאמרו לי מה העבודה הזאת לך מה מהני לן ההיא מרבנן דלא ידיעא ולא פקיעא שמי' ולא ידעינן מנו האחד בא לגור לאגור דברים ולעשות מהן ספרים ולהפיצם בחוצות ולהיות ראש מדברים מי שם פה לאדם כמוהו וכי העולם לדידי' הוא צריך או למלעטי' ומה הי' העולם חסר בלתי ספרו אין זה אלא קבל רוח יתירא דאית בי' וזה אחת מעשרה ק"ו לעצמו לא תיקן ולא לימד ולא גמר באורייתא כדבעיא דאפילו במס' כלה אין לו ידיעה לאחרים לא כש"כ מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו עיין סוף הוריות -
אחי קושייתך נכונה ועצומה לא טעית בי כל עיקר אבל מענה רק ישוב חימה והסנת ושמע לדברי ותראה שאם שאיני בא במספר אנשים להיות נמנה עם גדולי עולם חקרי לב ובעלי תריסין עכ"ז הרשות נתונה גם לפעוטים כמוני להשמיע דעתו ברבים מן המעט אשר לפני והשומע ישמע והחדל יחדל ואינו אומר קבלו דעתי וזימנין באפקרסתא דענייא תשכח מרגניתא אמרו חז"ל במדריש חזית פרשה ד' א"ר יודן ללמדך שכל מי שהוא אומר ד"ת ברבים זוכה שתשרה רוח הקודש עליו עכ"ל - ודקדקתי בלשונו שאומר מי "שהוא" אומר למה לא אמר בקצרה שכל מי שאומר הלא כבר אמרו לעולם ילמד אדם בלישנא קצרה - אבל נראה בס"ד שרצה לומר דבל יאמר האדם שלבא לידי מדה זו לישב בראש וללמוד תורה ברבים צריך להיות איזה אדם גדול בר אבהן ובר אוריין ואיש מסוים בתורתו ובחכמתו אשר כבר מילא כרסו בש"ס ופוסקים לזה נאה לדרוש בפרקא דרבים אבל אדם שהוא שפל בעיניו ובעיני כל לא למד ולא שימש הרבה יכבוש מעיינו ולא ילמוד מתורתו המעט אשר לפניו לאחרי' לזה בא ר"י הנ"ל ומאלפינו בינה שאין הדבר כן אלא כל מי "שהוא" דייקא מי "שהוא" אפילו מאן דהוא זוכה לרוח הק' אם כונתו לשמים וע' בצוואת מרן הח"ס ז"ל שכ' בזה"ל ואם מעט לפניך מאותו המעט אשר חוננך ה' למדוה ברבים בכל מאמצי כח עכ"ל ועיין בספר הקטן הכמות וגדול האיכות תשובות בית הלל להצדיק ר' הלל מקאלאמייא ז"ל סימן כ"ז שפירש בזה מ"ק פיה פתחה בחכמה ותרת חסד על לשונה היינו שעוד לא למד כלום רק פתח פיהו ללמוד אפ"ה תורת חסד על לשונה וכמו שאמרו בש"ס סוכה סוף לולב וערבה איזה תורת חסד זה הלומד תורה ולומדה לאחרים עיין שם ודפח"ח -
לט אבל על זאת יחרד לבי ויתר ממקומו על תנאי אחת שהטיל רבינו אביהון דישראל הקדוש רבינו הח"ס ז"ל שכתב בצוואתו שם וז"ל ובאופן שידעתם תום לבבכם שהקב"ה יודע מכם שאין בכם תערובת כוונה כי אם לכבוד שמו הגדול יתברך ויתעלה ולפניו לא יבא חנף עכ"ל הקדוש ובעונותי שרבו בושני מדבריו מאד כי ההוא אמר שיהי' כולה לשמים בלא תערובת כוונת עצמו כלל אפילו כ"ש ואני הי' מסתפק עצמי אם הי' בתערובות המעשה איזה כוונה לשם שמים אפילו מיעוטא דמיעוטא ומתירא אני שח"ו לא יהי' כולה לשם חילין בלא תערובת קדשים כלל וכלל - ובאמנה שבעת שקרבתי אל המלאכה להדפיס חיבורי כמעט נסגתי אחור מיראת הדברים שכתב ג"כ רבינו הח"ס ז"ל באו"ח סימן ר"ח ממחברי ספרים וז"ל שם כל המחבר ספר ומתערב במחשבתו לגדל שמו רבצה בו האלה האמורה במילי דאבות נגיד שמא אבד שמי' ולא תעשה ידיו תושי' להוציא מחשבתו אל הפועל כי יבאו מבקרי מומין ויחפשו וימצאו מלבד שהוא עובר איסור דאו' דברים שבע"פ כו' ולעומת זה היודע בעצמו כי כל מגמתו לשם ית"ש להגדיל התורה ולהאדירה ורק מונע בר מפני חשש מבקרי מומין ומלעיגים ומלעיבים במלאכי השם עבירה הוא בידו וכשם שיקבל עונש על הדרישה הנ"ל כן יענש זה על הפרישה אחז"ל עשה דברים לשם פעלן ודבר בהן לשמן עכ"ל הקדוש הבוערים כגחלי אש - והרהרתי לומר שאם שרבינו ז"ל התנה שיהי' כולה לשמים אפשר דהי' מדבר מאנשים גדולים רמי קומה בקומה שלימה כערכו אשר אפשר גבייהו שיהי' כולי לשם ה' בלא תערובות כוונה כלל - אבל באנשים הדיוטים ופחותים כמוני די אפילו תתקצ"ט חלקים ח"ו הוא כוונת חולין וחלק אחד הוא קודש בכונה לשמים ג"כ מציל על הכל וכמו דדרשו חכז"ל על פסוק אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו ויחננו ויאמר פדעהו ופירשו דאפי' אם במצוה אחת תתקצ"ט חלקים כוונת חול וחלק אחד מני אלף קודש מציל כולה כ"כ אם יש לי בעזה"י א' מני אלף כונה לשמים די להקב"ה בזה וא"כ אהי' שוב בכלל מונע בר אם אחדל מלגמור מעשי בהדפסת ספרי וכה עמדתי כאיש משתאה ואובד עצות לעשות או שלא לעשות עד שהאיר ה' עיני וראיתי מה שכתב מרן החידא בערך נשאל דוד וז"ל וגדולי ישראל קצתם היו זהירים שלא להדפיס ספרי חידושיהם בחייהם ובאמת אמרו מן הזהירות שלא תרבה להזהר כי זה גרם שנאבדו הכתבים חבל על דאבדין עכ"ל - וכן ראיתי לרבינו הפרמ"ג באגרת הראשונה שהביא בשם ספר אבק סופרים שכתב אשרי מי שמדפיס ספריו בחיו עיי"ש - דבריהם של רבותינו הללו הרהיבני לקרב אל המלאכ' ולבצע מחשבתי מכח אל הפועל
- (יו"ד) ועוד עלה בדעתי לימוד זכות על המחברים דזמנינו דבאמת עיקר החששא בזה הוא רק משום דעושה להתגדל ולהשתמש בכתרה של תורה ובזמנינו נופל חששא הנ"ל וכמו שאומר בס"ד ואקדים מה שראיתי דבר נאה ומתקבל בתפארת ישראל על המשניות ברכות פ"ד משנה ב' בתפלת רנבה"ק ביציאתו הי' אומר אני משכים והם משכימים אני משכים לד"ת והם לדברים בטלים כו' ולכאורה תמוה דלמה לא הסתפק עצמו התנא האלקי הזה להודות על חלקו בלבד ולמה גינה כמה מבני דורו ואמר בביאור דבר זה דת"ח הזה היושב חבוש ובלמוד בביה"מ טמון בירכתי בית העיון הקדוש ובתוך זמן זה הכל רצים בחוצות ובשוקות ורודפים אחר ריבוי הממון יוהקננים משתכרין ומתעשרין עושר רב והיא ריק מכל ולפעמים אין בכיסו אפי' פרוטה אחת והת"ח הזה המתבודד בעמודי דבי מדרשא כשיוצא חוצה ובא לבית ומצא ב"ב עטופים ברעב ובצמא וכל מטה לחם נשבר ממנו ר"ל בעירום ובחוסר כל נראה בעיני עצמו וכש"כ בעיני ב"ב וקרוביו לאיש עצל וכמתרפה במלאכת החיים ומה גם אם יצטרך לשלוח ידו ולבקש עזר ותמיכה מאחרים בעלי כיסים הוא נעשה שפל ובטל בעצמו עד שסכנה גדולה מרחפת עליו שנטלה ממנו כל חשקות התורה ולמחר יהי' חלקו בין אלו יושבי קרנות הרודפים אחר הכסף והממון והקנין וע"כ צריך הת"ח לחזק בעצמו ולדבר בלבו דברים היורדי' חדרי בטן ולהשקיט תשוקת רוח החיונית והבהמות ולהלהיב רוח הרוחניות אשר בקרבו ולהחזיק עוד במעוז התורה ולהגביהו על כל השואפים על עפר ארץ בהבלי הזמן וע"כ השליך התנא הקדוש דבר:
גנות וקלון כנגד השוגים והמבלים ימיהם בטרדות העולם עובר תוך התודה שנתן לה' על חלקו אלו דבריו בשינוי לשון רצת ועיין תענית דף כ' ותבין ודפח"ח וכמו כן אני אומר שהוא הענין עם מחברי ספרים דזמנינו שאין כונתם בזה להתגדל ולעשות להם שם ח"ו ורק כונתם לקבל עי"ז קצת חיזוק וכמו שאמרו חז"ל ג' דברים צריכים חיזוק וחד מינייהו הוא תורה ולגבי שפלותם שהן בשופלות וכמו שהארכתי לעיל יש תקוה שעכ"פ ע"י שהדפיסו ספריהם יתחזקו קצת ולא יכבה תשוקתם לתורה וילמדו בתשוקה חדשה בתורת ה' דבלא ספריהם לא ידעו ולא יכירו ערכם על שאר בני דורם כי כלם לובשין מדא וחלוקא דרבנן ומה בין בני לבן חמי ע"כ בזה יראו חזיתן לרבים ומקוין להשיג עי"ז התחזקות ולא יבטלו לא בעיני עצמם ולא בעיני העולם כי בעוה"ר העולם אינם נותנין כבוד ויקר לת"ח וכמעט הם שפלים בעיניהם עיין בספר גינת וורדים לרבינו הפרמ"ג שכ' בזה"ל ראיתי בשו"ת יד אלי' שכתב בהקדמתו שראה אנשים מבני עמינו חסירי מדע ובתיהם מלא כל טוב ומבזים את הלומדים, ויש מהן יחשוב בלבו אם מדבר עם ת"ח מעשרהו עושר גדול עכ"ל ואני לא האמנתי אם יש מאותו מין מדברי' בעולם עד שבעוה"ר ראיתי בעיני כן סוף דבר אין לנו להשען אלא על אבינו שבשמים עכ"ל רבינו הפרמ"ג ז"ל - הרי שקרא לאותן האנשים המבזין ת"ח מין "מדברי" ולית דין בר נש ובעוה"ר ישנם גם היום הרב' מאותן מיני מדבריות וכאשר בחנתי ונסיתי בעצמי למצוא מין ממיני מדבריות הללו וזה לא כביר שפגעתי בגביר עצום וספרתי לו שאני מחבר ספר ומוציא לאור ועולה בהוצאות גדולות ודמיתי למצוא בו עמוד גדול להתחזק במפעלי כי שמעתי לשבחו שהוא ת"ח והוא ענה לי כמתהלל ובוזה התורה ולומדי' ופרשתי ממנו בפחי נפש - וע"י מיני מדבריות הללו אנה יקחו תשוקה לשוב לד' אמות של הלכה - עכ"פ יש לקוות דע"י שיופיסו חיבוריהם ימצאו חיזוק בתורתם כי לא אלמן ישראל וישנם עוד אנשים יקירי הערך ונקיי הדעת שמחבבים התורה ולומדי' כן נראה לי לצדד בזכות של המחברים -
י"א ובנוגע למבקרי מומין שכ' רבינו הח"ס ז"ל וידעתי שגם חלקי לא יגרע מהם ומהמונם וישלחו את דבתם רעה עלי ועל ספרי אבל איני חש להם כלל כי הם רק קנאים הפוגעין ופגיעתן רעה ורק קנאת הכבוד והרוממת בוערת בקרבם ולא קנאת הסופרים המרבה חכמה כאשר ראיתי בספר נחמד ונעים מהקדוש ר' ברוך קאסיבר ז"ל שכ' בפירוש הכתוב קנאת סופרים תרבה חכמה למה אמר תרבה לשון ציוי ולא אמר מרבה חכמה וכ' בזה שלפעמים יש קנאה רעה שמתחרה על שחברו לומד והוא אינו לומד וחפץ שחברו ג"כ לא ילמוד כמוהו לכן אמר קנאת סופרים תרבה חכמ' כלומר הקנאה תהא בענין זה שתרבה חכמה שיחפוץ ללמוד כמו חברו ולא שהקנאה תמעיט החכמה שיחפוץ שחברו לא ילמוד כמוהו עכ"ל - כמו כן אלו הקנאים שהם בעלי הנאה אשר אינם רוצים ליגעות בתורה ומבלים ימיהם בשהי ופהי להגביר לשונם בלשון מדברת גדולות להיות דורש אל המתים ושוגים כל ימיהם בדרשות של דופי בלי תורה ויראת שמים פה להם ולא ידברו ובתוך כך שהוא מבלה ימיו בבהלה יושב חברו הת"ח ומיגע עצמו בתורה עד שהאסיף בחכמה שנתן לו הקבה"ו מפיהו חידושי' ובירור הלכות שראוים להופיע אורם ע"פ תבל ולהנות בהם בני אדם אדם ולא בהמה וזאת יכאב לבם של הקנאים הללו מיראה שאולי יתרבה כבוד ת"ח זה על כבודם אשר תמיד היו הם במעלה ראשונה ות"ח הי' מיושבי חושך, ועיין סוטה ד' מ"ז שאמרו חז"ל משרבו בעלי הנא' נתעותו הדינין ונתקלקלו המעשים ואין נוח בעולם עכ"ל הגמרא ופרש"י ז"ל בזה"ל נתעותו הדינין דמתוך שהם בעלי הנאה אין מטריחין עצמם לעיין בדין ובאיסור והיתר להורות לצבור ומתוך כך נתקלקלו מעשיהם וכיון שכן אין להקב"ה נחת רוח בעולמו ואין עולמו נוח לו עכ"ל רש"י הק' כ"כ אלו הקנאים אשר עיניהם צרים בת"ח האמיתיים המיגעים עצמם בהלכ' ביגיעה רבה הם לא טרחו ולא יגעו עצמם כראוי אפילו בהלכה א' ובילו ימיהם בספרים חיצונים ובחיבורי כותבי העמים ובצייטונגען להיות נאה דורש ולא נאה מקיים ואח"כ כשנעשה הדיוט קופץ בראש קרי' ללבוש מדא וחלוק' דרבנן לוקח הקיצורים והדר"ת ובין לילה הי' ת"ח ובין לילה אב"ד אבל באמת אבדה כל חכמתם ובינת נבונים מהם תסתתר וכבר האריך בגנות המנהיגים הללו ובגנות הבוחרים בו הצדיק ר' הלל ז"ל בספרו משכיל אל דל -
י"ב ומקום אתי להציג מה ששמעתי מידידי הרב הה"ג הצדיק ר' בן ציון יאדלער שליט"א שליחא דרחמנא מעיר הקודש ירושלים תבב"א שאמר בביאור התפלה שאנו מתפללין בר"ה שנהי' לראש ולא לזנב וקשה וכי אפשר שיהי' הכל לראש רק הכונה כך בהקדם מה שאיתא במדרש שפעם אחת אמרה הזנב של נחש לראש למה אתה הולך תמיד בראש ואתה מוליכני בהכרח לכל מקום שאתה הולך תהי' להיפך אני אלך בראש ואני אהי' מוליכך והזנב לא הי' נותן מנוחה להראש עד שפעם אחת עלה בידו וקפץ לראש והי' מוליכו בבורות שיחין ומערות עד שהרגו לראש עכ"ל המדרש וכעת איני זוכר מקומו וכדומה לי שהוא מדרש שה"ש - והוא פלא דידוע דדברי חכז"ל מלא מוסר ויר"ש ולא אמרי מילי דכדי וכתב הוא שליט א שחז"ל למדינו בזה מוסר השכל בבא אדם לעיר גדולה לאלקים ויראה שם אדם אשר עומד בראש להנהיגם ותראה ממנו דברים אשר אינם נכונים לפי התירה אל תלך בנתיבתו ולא תאמר יען שנבחר לראש מעיר גדולה כזו ודאי דכל דרכיו משפט שלולי כן לא הי' נבחר לראש, תדע שלפעמים הזנב מדחיק עצמו להיות לראש אף נגד רצון הגוף כ"כ אולי הוא ממין זה ואולי תאמר שאפילו הי' כן מ"מ כיון שנשאר במשמרתו איכא ראי' דהיא צדיק דלולי כן היו מורידין אותו מגדולתו אל תאמר כן מפני שאי אפשר להוריד אותו ממעמדו שעד שלא יתפצו את מוחם ויהרגו על ידו כולן א"א להפטר ממנו כמעשה דנחש וזאת המוסר אשר יוצא ממדרש הנ"ל - וע"ז אנו מתפללין נהי' לראש ר"ל שנזכה להתנהל על ידי ראש ולא לזנב שלא יפול חלקינו ביד זנב עכ"ד ודפח"ח) ודפח"ח -) ב)
וכבר אמר בירושלמי מובא בתוס' חגיגה ד' ט"ו עד דאלין עסקו בדידהו נעסוק בדידן עיין שם כ"כ אעסוק בעזה"י בדידי ומאותות קנאתם לא אחתה וכן כתב הפרמ"ג בהקדמתו שאלו המליזין ומדברים על מחברי ספרים הם אינם בני תורה והוא מקנאת איש מרעהו עיי"ש שגינה אותם מאד ות"ח אדרבא מחבבים דברי חברם כי מצוה לחבב דברי חברו וכן כתב בספר לקוטי עצות מהקדוש מהר"ן ז"ל בערך תלמוד תורה אות מ"ו וז"ל יש כמה ספרים עכשיו וכן עתידין להיות עוד ספרים וכולם צריכים להעולם ואסור להלעיג על שום אחד מהם מאחר שכל יסודו ובנינו הוא עפ"י תורתינו הקדוש' כו' אבל ספרים שהולכים ע"פ תורה הק' שקבלנו מה"ס כולם יקרים מאד מאד וכולם צריכים להעולם וכל המלעיג על שום אחד מהם ח"ו הוא נדון בצואה רותחיו כו' עד שישוב ע"ז בתשובה שלימ' ויתקן זאת ויהיו חוזרים ונחשבים בעיניו כל הספרים הקדושים ההולכים ע"פ יסודות התוה"ק עיי"ש וע"כ אקוה לשי"ת שהתלמידי חכמים אמיתיים אוהבי האמת יחבבו דברי ויעלה ספרי בעיניהם לרצון -
י"ג וכפי פרושות לשמים בתפלה ואתחנן אל ה' בעת ההוא יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי וראיתי בהקדמת ספר תפארת ישראל למהר"ל מפראג ז"ל שפירש שתפלת דוד המלך ע"ה הי' שיהי' לו זכות שישפיע תורה לאחרי' וע"ז אמר יהיו לרצון אמרי פי שיהיו מקבלים את דבריו ובמדרש יהיו לרצון א"פ שיעשו לדורות ואל יהיו קורין בהם כקורא בספר כו' רק יהיו קורין בהם ונוטלין שכר כנגעים ואהלות ולכך אמר יהיו לרצון אמרי פי אל הבריות והגיון לבי לפניך ר"ל כל הלבבות דורש השי"ת וידעת שכוונתי לשם ה' ולכך ידריך איתי בדרך אמת ה' צורי וגואלי כלומר כיון שאתה יצרתני אין אתה מואס ביצורך ואם מעשי גרמו להרחיק אותי הרי אתה גואלי מכל דבר אף כי רוחקתי עד שאני לרצון בכן התפלה אל מי שאינו מואס בשפלים ואינו מרחיק לשיהיו רחוקים שיהיו לרצון אמרי פי לפני כל ויורני דרך אמת ווסעדני בימין צדקו נצח אמן עכ"ל מהר"ל בסיום ההקדמה לספרו הנ"ל - בדברים הללו אסיים ג"כ הקדמתי שאבקש לבורא כל עולמים שיזכני להרבות תורתי ושיהי' לי זכות להשפיע תורה לאחרי' ושיהי' הגיון לבי לפניך ר"ל שיהי' כונתי לשמים ה' צורי וגואלי ר"ל אם גרמי מעשי שח"ו תורתי ואני בעצמי מרוחקים מלפניו יתברך נא תהי' גואלי שתגאול אותי ואת תורתי מידי זרים כיון שאתה יצרתני ואין הצור מואס ביצוריו ויורני דרך אמת בתורת אמת ושאזכה שהתורה הקדושה יאיר לי עינים להגביהני מעל השמים כאשר כתבתי בפתח דברי אמרי המלך החכם מכ"א מה יתרון לאדם מכל עמלו תחת השמש תחת השמש אין לו יתרון אבל למעל' מן השמש יש יתרון וזה לשון זה"ק ריש פ' בלק באמצע הענין מלוי דבר נש זעיר וכל מלוי לפום שעתא הכי הוא לפום שעתא אבל בתיובתא ובעותא ובעובדין טבין ובדמעין סגיאין איהו קדישא רב ועלאה על כל עלמא עכ"ל והוא נקודה נפלאה ויה"ר שלא ישכח מלבי כל ימי חלדי ושמעתי ג"כ שיחה נאה מאדמו"ר הגה"ק מאונסדארף ז"ל בקיץ דשנת תרס"ז בעת שהייתי שם לקבל ממנו הורמנא וסמיכה דרבנן וסעדתי אצלוו סעודת הצהרים ובמשך הסעודה שמעתי ממנו דברים העומדי' ברומו של עולם מלא מוסר ויר"ש ובתוך אחד השיחים אמר בשם הק' ר' ר' ברוך-ל ז"ל "וויא זיס איז דיע וועלט וואן מאן לעגט זיך ניכט אין איהר העריין אבער וויע ביטטער איזט זיא וואן מחן לעגט זיך יא אין איהר העריין עכ"ל' ועוד היום צללו אזני לקול דברו והוא ענין הנ"ל דבאמת יש לנו עולם מתוק עולם העשי' לעשות את כל דברי התו' הזאת ויפה שעה א' חיי עוה"ז בתורה ותשובה כו' וה' יסעדני בימין צדקו לישב את ישרים את פניו ולא איעול בכסופא קמי' אמן כי"ר - ג
ובעה"ח יום ג' יום שנכפל בו כי טוב לסדר ואת הקדוש והקריב אליו פה ק"ק פישטיאן יצ"ו תרפ"ד לפ"ק.
ה"ק ושכר שלמה טייכטהאל.
ועתה ספרי לכה ואשלחך לך נא וראה את שלום אחיך בשכם למי אשר נטה שכמו לסבול עולה של תורה הלא אחיך הוא ויצא לקראתך וראך ושמח בלבו ואל תבוש מפני המלעיגים כי לא אחיך הוא יקללו המה ואתה תברך ויהא רעווא דתתקבל מלתך תתאה ועילאה ומני ומנך יתקלם עילאה אמן וכן יהי רצון נצח סלה ועד.
בטעם קריאת שם ספרי "משנה שכיר" הנני אומר משום דכבר כתב ברוקח כל אדם צריך לרשום שמו בספרו בביאור או בר"ת או בגימטריא עיי"ש ע"כ קראתי את ספרי בשם הנ"ל מפני ששמי רומז בקרבו "שכיר" הוא אותיות "שכר" ותיבת משנה עולה שצ"ה ותיבת שלמה עם מ"ק וד' אותיות עם הכולל עולה ג"כ במספר שצ"ה א"כ שם שלמה נרמז בתיבת משנה וגם נסמך על הקרא כי משנה ששר שכיר עבדך ופירש"י ז"ל עבד עברי עובד בין כיום בין בלילה ע"כ שכרו ג"כ כפול וכן יזכני השם שאהי' עובד לשי"ת בין ביום בין כלילה ושאעשה לילות כימים בתורה ובעבודה ויהי' תורתי כלשון משנה לעילא ולתתא עיין עבודת ישראל פ"ו דאבות ויש לרמז בדברי רש"י עבד עברי עובד בלילה שרבו מוסר לו שפחה עיין בסה"ק דגל פ' לך בפ' בא אל שפחתי שהוא בחינת תורה שלא לשמה אולי אכנה גם אנכי ממנה מתוך של"ש בא לשמה עיי"ש בדבריו הקדושים והיינו שבזמן שהוא בבחינת לילה אינו פטור מעבודה ורק ילמוד בבחינת שלא לשמ' וה' יזכהו שיבא לשמ' וק"ל והבן - ובזכות זה יקיים בי ה' וברכך ה' אלקיך בכל אשר תעשה ללמוד תורה לשמה מתוך רחבת הדעת דקדושה אמן -
ויתפלל שלמה אל ה' בעדו ובעד ביתו אנא זכני אותי ואת אשתו הרבנית מרת נחמה תחי' (בת הגאון הצדיק מו"ה דוד פריעד- מאן זצ"ל שהי' אב"ד דק"ק צעהלים) ואת בנינו להאריך ימינו בטוב ובנעימים והעניק תעניקנו ברכה וחיים ונגדל בנינו לת"ת ויראת שמים ונהי' לתפארת ה' ותורתו ויקוים בנו ישראל אשר כך אתפאר אכי"ר.
פותחין בכבוד אכסניא הטיבה ה' לטובים ה"ה אנשי ק"ק ה' בוסערמין יע"א אשר ישבתי שמה שנים רבות והחזיקוני אותי ואת ביתי בכבוד בכל מאמצי כחם ישלם ה' פעלם ותהי משכרתם שלימה מעם ד' אלקי ישראל וינצלו מכל פגע ונגע לא יקרב באהליהם וה' יניח ברכה בביתם ויהי' ביתם בית מלא טוב בברכת ה' ויאריכו ימים ושנים טובים דשנים ורעננים עד שנעלה לציון בשירים וברננים בב"א וכי"ר.
וכמה מעלה טובה וכפולה לאנשי קהלתי פה ק"ק פישטיאן יע"א הי"ו אשר נטו שכמם לסבול עול ביתי בכבוד ככל מה דאפשר ולהסיר מעלי כל מחסר וכבר מילתם אמורה עין חיים הוא למחזיקים בה ותומכיה מאושר יהי נועם ה' עליהם וישלח ברכה במעשי ידיהם ויהי' ד' עליהם סתרה להצילם מכל צער ומקרה וימלטם מכל רעה ולא יהיו נדחים מפני השעה ויזכו לראות בקיבוץ כל ישראל הנפזרים ובבנין המקו' בראש ההרים בב"א וכי"ר.
ואחרון אחרון חביב אביע תודה ותהלה לאיש אשר לו נאה תהלה ויתרומם מעלה למעלה ה"ה ידידי הרב הגאון המפורסים איש חמודות פאר המדות חכימא דיאודאי אשר כסאו מוטלת בין גדולי רומי ה"ה כקש"ת מו"ה קלמן וועבער שליט"א אב"ד פק"ק יצ"ו נשיא ישראל במדינתינו אשר הננו כשבת אחים גם יחד והמיטב לי ככל מה דאפשר והי' ביתו שלום ויזכה לראות נחת ועונג מכל יו"ח יברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה לעמוד לגם עם ד' ותורתו להרים דגל התורה והיראה והמקום יהי' בעזרו ועדי עד יציין נזרו אכי"ר.
יען שמצאתי מקום פנוי אציגה פה שאלה
שנשאלתי מהגביר המרומם ירא וחרד לדבר ה' התורני כ"ה ר' שלמה גוגענהיים נ"י חד מעמוד התוך במדינת שווייץ היושב בכפר אללשוויל סמוך ונראה לעיר באזעל אשר בנה ביתו על שביל התורה והיראה ה' יחיו לנצח עם כל הנלוים אליו.
בפרה מבכרת שמכרו אותה לנכרי כדין בכסף ומשיכה ובין המכירה ללידה מת הנכרי הלוקח מה דינו של אותו ולד -
תשובה. הנה קיי"ל בחו"מ סי' רפ"ג דעכו"ם יורש את אביו דבר תורה א"כ פשוט דפרה זו שנקנית לעכו"ם מהתורה מורשת לבנו וא"כ פטורה מבכורה וז"פ - רק הא קמבעיא לי היכא דליכא לעכו"ם הלוקח בנים ומת בלא בנים מה אדון בפרה זו עפי"ד הרמב"ם פ"ו מנחלות שכ' אבל שאר יורשין מניח אותן לפי מנהגן וכתב הה"מ והוא מפני דלא מצינו שיהי' סדר נחלות אלא לישראלים לבד ע"כ מובא ג"כ בהגהות רעק"א שם בסי' רפ"ג - וכיון דמהתורה שאר יורשין אינן יורשין גבי עכו"ם א"כ פרה זו ל"ה של עכו"ם וחוזרת ברשות ישראל או נימא כיון דלפי מנהגן שאר יורשין יורשין מדינא דמלכותא א"כ דינא דמלכותא דינא ופטורה אך לפי מה שכתב הצמח צדק בסי' ס"א דבכה"ג שלא קנה אותו להחזיק הפרה לעצמו רק להפקיע קדושת בכור לא חשוב גבייהו לשום קנין ולא מועיל דיניהם כלל עיי"ש וכן כתב בטל עבוה"ג מובא בח"ס בתשו' וגם בחידושיו לע"ז עיי"ש דגבי קנינים כאלו לא מועיל מה דהוי קנין בדיניהם - א"כ בנידון דידן גם בדיניהם אינו יורשין א"כ צ"ע מה לדון בי' - והנה אם הפרה אינה עומדת ברשותו של ישראל הי' נראה להתיר לשי' העבודת הגירשיני דהפקר פטור מבכורה וכיון דהכא הוא נקנה לעכו"ם כדת ואח"כ כשמת וכשאין לו יורשין הוי הפקר ועיין שדי חמד ח"ד וח"ה במערכת בכור שהביא מכמה גדולי אחרונים להלכה דהפקר פטורה וא"כ אכתי פשיטא דפטורה מבכורה בנ"ד - אך היכא דהפרה עומדת ברשותו של ישראל היינו אחר שעשה בו העכו"ם משיכה כדינא וגם נתן כסף החזירו ברשות ישראל ואח"כ מת בלא בנים ואז נעשה הפקר וא"כ צ"ע כיון דחצרו של אדם קונה לו נקנה הבהמה לישראל או דלמא דאנן סהדי דלא ניחא לי' לקנות ואינה רוצה בקני' זו ואין חצרו של אדם קונה לו בעכ"ח ופטורה - שוב ראיתי בשד"ח ה' בכור אות י"ח שעמד בזה בקנין חצר גבי בכור אם קונה לו והעלה דאין חצרו קונה לו בע"כ והביא שם מכמה גדולי פוסקים וא"כ ה"ה הכא בכל ענין מותר ופטורה מבכורה כ"ז רשמתי בנחיצה גדולה בלי עיון כי המדפיס אץ עלי לגמור מעשי. ד)
פ"ק פישטאן ז' אב תר"פד לפ"ק
ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל.