אור ברסלב

משנה למלך על משנה תורה, הלכות עבדים· רבי יהודה רוזאניס

פרק ג · הלכה י

הלכה ט

ואם אמר יאמר העבד וכו'. פ"ק דקידושין (דף כ"ב) וכתב מוהרימ"ט בחידושיו דהאי תנא דדריש אם אמר יאמר שצריך שיאמר וישנה לא ס"ל דברה תורה כלשון ב"א ואין דעתי נוחה בזה דא"כ הו"ל לתלמודא למימר דראב"ע דס"ל דברה כו' חולק על זה וכן נ"ל דאין צורך שישנה וכמו שחילק גבי הענקה אשר ע"כ נראה דאף ר"א מודה בדרשא דאם אמר יאמר וע"כ לא פליג אלא גבי הענקה משום דמוכחי קראי להפך דכתיב אשר ברכך דמשמע דוקא נתברך הבית בגללו אבל הכא אין הוכחה שלא יהיו שתי אמירות וכ"כ התוס' בפרק אלו מציאות (דף ל"א) ועיין בפ' ארוסה (דף כ"ד): עד שיאמר וישנה וכו'. שם אמר בתחלת שש ולא אמר בסוף שש אינו נרצע אמר בסוף שש ולא אמר בתחלת שש אינו נרצע ופירשה רבה מאי בתחלת שש בתחלת פרוטה אחרונה ומאי בסוף שש בסוף פרוטה אחרונה ולפי פירש"י נראה דב' אמירות הללו הם בזמנים מוחלקים הא' היא קודם שיתחיל הפרוטה האחרונה בכל זמן שיהיה אך שיהיו לו אשה ובנים והב' לאחר שהתחיל הפרוטה האחרונה אבל מדברי רבינו נראה שב' האמירות הם בזמן א' ולדבריו קשה טובא לישנא דגמרא וכבר עמד ע"ז הבעל"מ ותירץ דס"ל דמ"ש בברייתא תחלת שש ר"ל קודם שיהיה עליו שוה פרוטה הרבה וסוף שש הוא אחר שנשאר פחות מש"פ וכל חד מהני זימני לא מהני משום דלא מיקיימי תרי קראי אבל הזמן הוא מעט קודם שיתחיל הפרוטה דנקרא עבד כיון שיש לו עליו עדיין ש"פ ונקרא סמוך ליציאה כיון שלא נשאר לו אלא ש"פ. ואכתי ק"ל לפי' זה לישנא דברייתא דקאמר אמר בתחלת שש ולא אמר בסוף שש דלא הול"ל אלא אמר בתחלת שש אינו נרצע משום שנאמר לא אצא חפשי דאי אמרת בשלמא לרש"י ז"ל דס"ל דהאמירה הא' היא בתחלת שש איצטריך לומר ולא אמר בסוף שש לומר שכל שתי האמירות אמרם בתחלת שש אבל לרבינו דס"ל דתחלת שש לאו זמן אמירה היא לא איצטריך לומר ולא אמר בסוף שש עיין בפירושו למשנה שכתב עד שיאמר בתחלת שש ובסוף שש. אשר ע"כ נ"ל דרבינו ס"ל דכדי לקיים קרא דהעבד וקרא דלא אצא צריך שיתחיל מזמן שהוא עבד ויסיים סמוך ליציאה וזהו שכתב רבינו כגון שנשאר מן היום שוה פרוטה דאז נמצא שמתחיל מזמן שהוא עבד שהרי יש לו עליו ש"פ ומסיים סמוך ליציאה או יתר מעט כלומר כדי שיסיים סמוך ליציאה לקיים קרא לא אצא חפשי. והשתא א"ש דברי הברייתא דקאמר אמר בתחלת שש ולא אמר בסוף שש כלומר שלא סיים האמירה בפחות מש"פ וכן אם אמר בסוף שש ולא התחיל בתחילת שש לא מהני משום דלא מיקיים תרי קראי ויצא לו לרבינו דין זה מפני שהוקשה לו דלשתוק קרא מאם אמר יאמר ומדכתב קרא העבד ולא אצא חפשי ע"כ צריך שתי אמירות א"ו דאי לאו קרא דאם אמר יאמר הו"א דלעולם דחד אמירה סגי אלא שצריך שיתחיל מזמן שהוא עבד ויסיים סמוך ליציאה וא"כ כי אתא קרא דאם אמר יאמר לא עקר מאי דהוה ס"ל בקראי דהעבד ולא אצא חפשי אלא דחדש לנו שצריך שיהיו שתי אמירות אבל אה"נ דזמנם הוא שיתחיל מזמן שהוא עבד ויסיים סמוך ליציאה כמו דהוה ס"ל אי לא כתב קרא אם אמר יאמר. ודע דאם לא אמר אלא תיבה אחת בזמן שהוא עבד והשאר סמוך ליציאה או שלא אמר סמוך ליציאה אלא תיבה אחת והשאר קודם ליכא קפידא כיון שהתחיל בזמן שהוא עבד וסיים סמוך ליציאה הרי נתקיימו שני המקראות אבל אליבא דרש"י דס"ל דב' האמירות הם בזמנים מוחלקים תיקשי למה לי קרא דאם אמר יאמר וליכא למימר כמו שתירצנו דאכתי תיקשי השתא נמי נימא הכי וכמו שהקשה מהרימ"ט בחידושיו: ודע שמוהריב"ל בחידושיו כתב שצריך ד' אמירות שתים כשהוא עבד וב' סמוך ליציאה וכתב דלישנא דרש"י הכי דייק ותימה הוא בעיני דין זה שלא נמצא לשום אחד מהפוסקים דס"ל הכי. והריטב"א דס"ל כפירש"י כמו שיראה מדבריו שם כתב בפירוש ומשום שתי אמירות אלו חדא דבתחלת פרוטה אחרונה ואידך דבסוף אמר קרא ואם אמר יאמר שיאמר וישנה ונראה דבא לאפוקי מסברת מהריב"ל. ומ"ש שדברי רש"י דייקי הכי לא ראיתי בדברי רש"י זה דמאי דנקיט רש"י בלישניה אמר ושנה בתחלת פרוטה אין הכרח מזה דס"ל דצריך ב' אמירות בתחלת פרוטה וב' אמירות בסוף פרוטה והראיה דלא נקט רש"י ולא אמר ושנה בסוף שש ואם כדברי הרב לישמעינן רבותא דאפילו אם אמר בסוף שש כיון שלא שנה לא מהני ומה שהכריחו למוהריב"ל ז"ל לומר דין זה הוא מפני שהוקשה לו דלשתוק קרא דאם אמר יאמר ומקרא דהעבד ולא אצא חפשי למדנו שצריך שתי אמירות וא"ת אכתי תיקשי למ"ש לעיל בתירוץ קושיא זו לדעת רבינו דהתינח לפי המסקנא אבל לפי הקס"ד דהוה ס"ל לתלמודא דתחלת שש הוא ממש תחלת שש וסוף שש הוא יום האחרון למה לי קרא דאם אמר יאמר בקראי דהעבד ולא אצא חפשי סגי וליכא למימר מפני שהיינו אומרים דהכוונה שצריך שיתחיל כשהוא עבד ויסיים סמוך ליציאה משום דא"כ השתא נמי נימא הכי וי"ל דהוה ס"ל לתלמודא דלקושטא דמילתא ליכא למימר הכי וכמ"ש מהרימ"ט משום דמדה בתורה היא שני כתובים המכחישים זא"ז הכתוב השלישי מכריע א"נ משום דסברא הוא דבחד זמן מה לי חדא אמירה מה לי תרתי אבל למסקנא דמילתא אין אנו צריכים לדוחקים הללו אלא דמאי דהוה ס"ל בפירושא דקראי דהעבד ולא אצא חפשי אי לא כתב קרא אם אמר יאמר הוא דס"ל לבתר דכתב לן קרא דאם אמר יאמר וכמ"ש לעיל. והסמ"ג במ"ע סי' פ"ג כתב העבד עד שיאמר כשהוא עבד אבל אמר אחר שש אינו נרצע ע"כ. והנה לא שם גבול אלא לסוף זמן האמירה שצריך שלא יהיה אחר שש אבל לתחלת זמן האמירה לא שם גבול ודבר תימה הוא בעיני דהא בגמרא מוכח שצריך שיהיה סמוך ליציאה ובין אי ס"ל כפירוש רש"י או כרבינו היה לו להביא דין זה דסמוך ליציאה וצ"ע:

תוכן העניינים

משנה למלך על משנה תורה, הלכות עבדים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה