אור ברסלב

משנה למלך על משנה תורה, הלכות עבדים· רבי יהודה רוזאניס

פרק ב · הלכה ב

הלכה א

מכרוהו ב"ד עובד שש שנים וכו'. כתב הרב בעל כ"מ ז"ל ומ"ש מיום מכירתו במכילתא כו' ומשמע דס"ל דמלת מיום מכירתו הוא למעוטי שאינו יוצא בשמיטה ועל זה כתב שהוא במכילתא וירושלמי אבל לא ידעתי איך מיום מכירתו ימעט שלא יצא בשמיטה דכיון דאף שכתב עובד שש שנים הוה סלקא דעתין דיוצא בשמיטה ומה אני מקיים עובד שש שנים שנמכר תיכף ומיד לאחר השמיטה א"כ איך מיום מכירתו ממעט דאינו יוצא בשמיטה הא לא קאי אלא אשש שנים דקאמר. ולי נראה דמיום מכירתו לא ממעט שלא נאמר אלא דהאי שש שנים הם מיום ליום ולא שנת עולם דיום אחד לפני ראש השנה חשוב שנה ומיעט זה באומר מיום מכירתו כלומר שהשש נחשבים מיום מכירתו ולא משנת מכירתו שאם השש היו שנת עולם לא היה עובד שש מיום מכירתו אלא משנת מכירתו ודין זה הוזכר בערכין פרק השג יד (דף י"ח) שש שנים שבעבד עברי דכתיב שש שנים יעבוד ובשביעית פעמים דבשביעית נמי יעבוד והכוונה דאי אמרת בשלמא דשש שנים הם מיום ליום משכחת לה שיעבוד בשביעית של עולם שיום אחד בשנה חשוב שנה וכגון שלא נמכר בראשית השנה דאז כשבא להשלים השש מיום ליום נמצא שעובד בשנת השבע אלא אי אמרת דשש שנים הם שנת עולם א"כ לא משכחת שיעבוד בשנת השבע וכ"ת דאף הכ"מ ס"ל דמיום מכירתו מיעט שלא נאמר שיום אחד בשנה חשוב שנה אלא דס"ל דהמכילתא והירושלמי נמי בהאי מילתא קא מספקא להו והכי קאמרי שביעית של מכירה או אינו אלא שביעית לשנים ואע"פ שאינו שביעית למכירה הא ליתא חדא דאי המכילתא נסתפק בזה היכי פשיט לה מדקאמר שש שנים יעבוד הרי עדיין הספק במקומו עומד דאימא דהשש שנים הם שנת עולם דאי אמרת בשלמא דמה שנסתפק המכילתא הוא אם יוצא בשמיטה אם לאו שפיר קא פשיט לה מדקאמר שש שנים דאם איתא דהיה יוצא בשביעית לא הול"ל שש שנים שהרי אינו זמן קצוב ולא הול"ל אלא בשביעית יצא כי היכי דגבי יובל לא כתב רחמנא אלא עד שנת היובל יעבוד וכו' ולא כתב שום זמן לפי שאינו קצוב. ותו דדברי הירושלמי מוכיחים בהדיא דהספק לא הוה אלא אם יוצא בשמיטה אי לא דגרסינן התם א"ר הונא אם אומר את שביעית של עולם א"כ מה היובל בא ומוציא כו' דמשמע מינה דהספק לא הוה אלא אי יוצא בשביעית אי לא ותו דהוה ליה להביא מאי דאיתמר במסכת ערכין דמוכח בהדיא דהשש שנים הם מיום ליום אלא ודאי דקושטא דמילתא הוא כדכתיבנא לעיל דס"ל דמיום מכירתו הוא למעט שאינו יוצא בשמיטה: ומ"ש ובתחלת השנה כו' ירושלמי פ"ק דקידושין כתיב שש שנים יעבוד כיצד הוא עובד יכול יוצא בסוף שש ת"ל ובשביעית יצא יכול יצא בסוף שבע ת"ל שש שנים יעבוד הא כיצד עובד כל שש ויוצא בתחלת שבע. ומ"ש השביעית שלו כלומר דלא הוי שביעית של עולם שהיא השמיטה אלא שביעית שלו כלומר למכירתו: ומ"ש ואם פגעה בו שנת השמיטה בכלל השש הרי זה עובד בה. זה נלמד מן המכילתא והירושלמי שכתבנו בסמוך. וראיתי לרבינו בפירוש המשנה שכתב ז"ל ואפילו היה בכלל השש שנים שמיטה והוא מה שאמר שש שנים יעבוד ובשביעית ר"ל פעמים שהוא עובד בשביעית וקשה דהיכי קאמר פעמים שהוא עובד וכו' הא לעולם עובד בשביעית שהרי אינו נמכר לפחות משש ופשיטא דבר"ה לא נמכר וא"כ כיון דמיום ליום לעולם הוא עובד בשביעית. תו קשה דבמסכת ערכין (דף י"ח) למדו מבשביעית שאין השש שנים שנת עולם אלא מיום ליום ומשמע דס"ל דשביעית אינה שמיטה אלא שביעית למכירה ואילו רבינו משמע דס"ל דשביעית הוי שמיטה ומינה יליף שאינו יוצא בשמיטה ונראה דרבינו רצה להביא גם למה שכתב שם שש שנים מיום שנמכר עד תשלום שש שנים שהכוונה לומר שהם מיום ליום ולא שנת עולם ועל זה הביא ראיה ממאמר הכתוב ובשביעית ר"ל פעמים שעובד בשביעית כלומר בשנת השבע למנין העולם וכמו שפירשנו לעיל דמזה ג"כ נלמד דאינו יוצא בשביעית דאם היה יוצא ליכא נפקותא לשנה אחת בין אי הוי שנת עולם או מיום ליום דהא כשנכנס שביעית לעולם יוצא. אלא שקשה לזה דאימא דשמיטה אינה משמטת להוציא את העבדים אלא בסופה כדינה לכספים כדתניא בפרק המקדיש את שדהו וא"כ איכא נפקותא בין שנת עולם למיום ליום. (עיין בברייתא שאכתוב לקמן שקשה לזה התירוץ דמהתם מוכח דמק"ו דיובל אית לן לרבויי יציאה לעבדים בשמיטה). א"נ איכא למימר דהס"ד דהיה יוצא בשמיטה היה ממאמר הכתוב ובשביעית דהוה ס"ל דהיא שביעית של עולם שהיא השמיטה וכיון שהוכחנו דבשביעית היא השנה השביעית למכירתו ואתא למימר שפעמים עובד בשביעית א"כ לא אייתר לן קרא לרבויי יציאה לעבדים בשמיטה: ומ"ש אבל אם פגעה בו שנת יובל אפילו נמכר שנה אחת לפני היובל הרי זה יוצא לחירות שנאמר עד שנת היובל יעבוד כו'. ברייתא בפ"ק דקידושין (דף ט"ו) וקשה דבגמרא דרשו לקרא דעד שנת היובל במוכר עצמו וקרא דושב אל משפחתו במכרוהו ב"ד וא"כ הו"ל לאתויי קרא דושב אל משפחתו. עוד תימה דלמה ליה לאתויי קרא דבשנת היובל הזאת אחר שלא הוזכר בגמרא ולמה לן תרי קראי למכרוהו ב"ד ותו דקרא דבשנת היובל בהשמטת קרקעות מיירי ולא בהוצאת עבדים. וראיתי בת"כ ברייתא וז"ל בשנת היובל הזאת זו מוציאה עבדים ואין השביעית מוציאה עבדים והלא דין הוא ומה אם היובל שאינו משמט כספים מוציא עבדים שביעית שמשמטת כספים אינו דין שתוציא עבדים ת"ל בשנת היובל הזאת זו מוציאה עבדים ואין השביעית מוציאה עבדים ע"כ. ובזה נוכל ליישב קצת הקושיא השנית והוא דרבינו כתב קודם לזה שאם פגעה בו שנת השמיטה שעובד בה ואח"כ כתב שאם פגעה בו שנת יובל שיצא לחירות. וא"כ רצה להוכיח מקראי השני דינים הללו ופתח להוכיח במאי דסליק מיניה וסיים במאי דפתח ביה שהוא שהשמיטה אינה מוציאה את העבדים ולמד דין זה מקרא דבשנת היובל הזאת כלישנא דת"כ שכתבנו. אך קשה דרבינו בפירוש המשנה הוכיח שאין השביעית מוציאה עבדים מקרא דובשביעית יצא וכמו שכתבנו למעלה וראיתי להרב בל"מ בזה עירוב פרשיות ופסוקים יע"ש ודברי רבינו צריכים תלמוד וצ"ע:

תוכן העניינים

משנה למלך על משנה תורה, הלכות עבדים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה