משנה למלך על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה· רבי יהודה רוזאניס
פרק יד · הלכה ה
אבל פרעתיו או אמנה הוא כו'. כתב הטור ס"ז מ"ז ואם לאחר שאמר אמנה פרע לב"ח ובא לגבות מן הלוה רואין אם כשבא ב"ח לגבות השטר אמר ששטר אמנה הוא אז ודאי לא היתה כוונתו אלא לדחות ב"ח כו'. ועיין בהרשב"א ח"ב סי' ש"ז הביאה מרן הב"י א"ה סי' צ' ועיין פ"מ ח"ב סי' ק"א ודו"ק היטב בדבריו שהם מגומגמים בעיני ודוק. כתב הטור סי' פ"ב אם הודה המלוה שנעשה על תנאי אלא שאומר שעדיין לא קיימו הלוה על המלוה להביא ראיה ואינו נאמן במגו שאין אומרי' מגו להוציא ממון כו' וכתב עליו מהרש"ך ח"ב ס"ס רכ"ח וז"ל ואומר דיראה דאיכא למידק עליה כי הנה כתבו התוספות דאפילו למאן דס"ל דלא אמרינן מגו להוציא היינו היכא דליכא שטר אבל היכא דאיכא שטר אמרינן מיגו להוציא כו'. ונראה שנעלם מהמחבר שדברי הטור הן הם דברי בעה"ת שער נ"א ושם ביאר דדמי האי שטרא לההוא דאמר שטרא זייפא הוא מיהו שטרא מעליא הו"ל ואירכס דאע"ג דאית ליה מיגו למלוה לא מהניא דאמרינן האי שטרא חספא בעלמא הוא ולא דמי לאומר סטראי נינהו דמהימן המלוה היכא דאית ליה מיגו גם בשער י"ז ח"ב הרחיב הרב בזה ומה נעשה להמחבר ז"ל שאינו מדקדק בתלמודו וכותב לפום ריהטא וצ"ע: