אור ברסלב

משנה למלך על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה· רבי יהודה רוזאניס

פרק ה · הלכה יא

הלכה ו

אסור להקדים הרבית או לאחר אותו וכו'. משנה בפרק הרבית. וז"ל הטור סי' ק"ס ולא רבית שבשעת הלואה לבד אסור אלא אפילו רבית מוקדמת ורבית מאוחרת נמי אסור ויראה שאינו אסור אלא במפרש שבשביל זה משלח לו אבל בסתם מותר והרמב"ם אסר אפילו בסתם עכ"ל. ודברי הטור הם תמוהים שהרי לעיל כתב בשם רבינו שאם נותן לו יותר בשעת הפרעון בסתם שרי ונראה דכ"ש הוא היכא ששלח בסתם לאחר פרעון וכבר הוקשה זה למהריב"ל ח"ג סי' ס"ה וכתב בשם רבני פרובינצא דלאחר פרעון גרע טפי מבשעת פרעון דבשעת הפרעון לא מינכרא מילתא דמשום ביטול מעותיו מוסיף לו אלא ברצונו אבל אם כשהחזיר לו מעותיו לא הוסיף לו ואח"כ משגר לו מינכרא מילתא ודאי דמשום ביטול מעותיו כגון דחזא למלוה דלא מיפייס מיניה ולהכי שדר ליה ואסור וכ"כ הרב בעל גידולי תרומה ח"ג סי' י"א דלאחר הפרעון גרע טפי משום דאפשר דאערומי קא מערים ומש"ה המתין עד לאחר הפרעון כדי שלא יחשדוהו שנותן רבית עוד חילק מהריב"ל שם דשאני ההיא דהיתרון שהוסיף לו היינו מהסחורה עצמה ומהחיטין שגר לו והנה חילוק זה יבא היטב בדברי רבינו משום דאיכא למימר כשמוסיף לו מהחיטים אוזולי הוא דקא מוזיל גביה אבל כששולח לו דורון דליכא למימר מוזיל גביה אף שהוא לאחר הפרעון אסור. אבל להטור שהבין בדעת רבינו שאפילו שהלוה לו מעות ופרע לו מעות והוסיף לו בשעת הפרעון דשרי לא ידעתי מה חילוק יש בין זה להיכא דשלח דורון לאחר הפרעון וע"ק לי דלפי מה שהבין הטור בדעת רבינו דמ"ש בשביל מעותיו שיהיו בטלות אצלו לא שאמר כן בפירוש אלא קאי על הכוונה למאי איצטריך לומר שכוונתו היתה בשביל זה. אשר ע"כ נ"ל דהכא מיירי גבי איסורא דלוה דקאמר דאם נתכוון לרבית אפילו שהוא לאחר פרעון אסור אבל לעולם דהמלוה מותר ללוקחו משום דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן וכמ"ש ה"ה לעיל בפ"ד דין י' אבל הלוה כל שהוא מתכוין לרבית אסור אפילו לאחר פרעון וכמ"ש בעה"ת חלק ג' סי' י"ז ומ"ש הטור לעיל בשם רבינו דבסתם שרי אפילו בשעת פרעון היינו למלוה ומשום דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן והשתא אשמעינן רבינו דלמלוה כל שהוא בסתם ואפילו בשעת הפרעון שרי וללוה כל שהוא מתכוין לרבית אפילו לאחר הפרעון אסור ולהריב"ה כל שהוא לאחר הפרעון ובסתם אפילו שמתכוין לרבית שרי וטעמא דכיון דכל שלא קצץ אינו אסור אלא מדבריהם לא גזרו לאחר הפרעון כל שאינו מפרש ומ"ש בשם הסמ"ג דמתנה מרובה אסור אע"ג דלדידיה אפילו במתכוין שרי אפשר דטעמא דכל שהוא מתנה מרובה הו"ל כמפרש ותירוץ זה שכתבנו ראיתי שכתבו מהר"א ששון סי' קס"ב אלא שכתב וההיא דפ"ח מיירי כשאינו מכוין כלל לרבית במציאות. ולפי מ"ש אין צורך לזה דההיא דפ"ח מיירי גבי מלוה אם מותר ליקח מה שנותן לו יותר וכתב דשרי ומטעם זה שכתבנו בשם המגיד וההיא דפ"ג מיירי גבי לוה ובמתכוין דיקא נמי דקתני אסור להקדים הרבית או לאחר אותו. ומדברי בעה"ת נראה דס"ל דרבית מאוחרת אסור אפילו בסתם וכמו שהכריח מרן ממה שחילק בין רגיל לשאינו רגיל ואי לא אסור אלא במפרש אפילו ברגיל אסור כל שהוא מפרש ומהתימה על מהר"ד ן' נחמיא"ש הובאו דבריו בתשובות מהרא"ש סי' קס"א שכתב דמדברי בעה"ת אין הכרח לומר שסובר כהרמב"ם דאפשר דמיירי דשלח בעוד שחייב לו ומש"ה אפילו בסתם אסור ותמה על מרן בזה והנה דברי בעה"ת ברור מללו דקאי על רבית מאוחרת שכתב דהיינו לאחר הפרעון ומה שהביא ראיה מההיא דאסור להקדים שלום למלוה אם אינו רגיל דמיירי בעוד שמעותיו בידו מכ"ש בעי למילף דלאחר הפרעון לא אסור ברגיל בסתם באופן דמדברי בעה"ת מוכח כדברי הרמב"ם וכ"כ בג"ת ומהרא"ש אלא שהוקשה למהרא"ש מ"ש בעה"ת ואמר דמשמע דטעמא דאיסורא הוא משום דמפרש ואפשר לומר דלעולם אפילו בסתם אסור ומ"ש ואמר היינו לומר דאפילו בכה"ג לא הוי אלא אבק רבית וכמ"ש ואם עבר ועשה זהו אבק רבית שאינה יוצאה בדיינים והביא ראיה מדברי הרי"ף איברא דמדבריו נראה דהאי איסורא דרבית מאוחרת הוא למלוה ג"כ ממ"ש והוא שלא יתכוין לכך משמע דבאינו רגיל אף בלא מתכוין אסור וא"כ אף למלוה אסור באופן שחולק עם הרמב"ם דלפי דרכנו להרמב"ם אינו אסור אלא ללוה ובמתכוין ולבעה"ת אפילו בלא מתכוין אסור וא"ת לבעה"ת תיקשי ההיא דרבינא הוה יהיב זוזי לבני אקרא דשנוותא כו' וי"ל דס"ל כמ"ש תלמידי הרשב"א והנמוקי דשאני התם דהוה מכר ומש"ה כל שלא הזכיר בשכר מעותיו שרי אבל בהלואה אפילו לאחר הפרעון ובסתם אסור. והנה מרן השוה לבעה"ת עם הרמב"ם משמע דס"ל דלהרמב"ם ג"כ אסור אפילו בלא מתכוין וא"כ הדרא קושיא לדוכתה וצ"ל כמ"ש רבני פרובינצא ובג"ת. ודע שגם בזה חלוק ה"ה עם הריב"ה בסברת הרמב"ם שכתב בפ"ה דמה שאסר הרמב"ם רבית מאוחרת הוא דוקא במפרש:
כתב מרן ויש לדקדק לדברי האוסרים אפילו בסתם היכא שפירש ואמר בשביל מעותיך שהיו בטלות אצלי אי הוי אבק רבית או רבית קצוצה ומצאתי בהגהות אשירי על רבית מאוחרת ודוקא כשלא פירש לשם רבית נראה מדבריו דהיכא דפירש רבית קצוצה הוי ע"כ. והקשה מהרא"ש בסימן קס"ב שהרי נוסחת הרא"ש במתני' היא לנוכח בשביל מעותיך וא"כ היאך יתישבו דברי ההגה"א הזאת האומרת דוקא כשלא פירש לשם רבית ע"כ. אשר ע"כ נ"ל לומר דההג"א הלזו לא קאי על מתניתין דרבית מאוחרת אלא על מלתיה דרשב"י דקאמר מנין לנושה בחבירו מנה ואין רגיל להקדים לו שלום שלא יקדים לו שלום שנאמר נשך כל דבר דמשמע דברגיל שרי על זה כתבו ההגהות ודוקא כשלא פירש אבל אם פירש אפילו ברגיל אסור ולאפוקי מהגהות מרדכי שכתבו דלא מיתסר להקדים לו שלום אלא דוקא באומר לו בשכר מעותיך ובספיקו של מרן כבר הסכימו מהרא"ש ובג"ת שאינו אלא אבק רבית אף לסברת החולקים עם הרמב"ם בההיא דהרויח לו זמן וכ"כ מוהריב"ל ח"ג סי' ס"ה דאפילו דבשעת פרעון אמר לו בשביל מעותיך שהיו בטלות אצלי אני נותן לך הדורונות לא הוי אלא אבק רבית אלא שהרב נסתפק היכא שאומר לו בעוד שהוא חייב לו אי הוי רבית קצוצה וכתב שמדברי הרמב"ם בפ"ה משמע דלא הוי רבית קצוצה וחזר ודחה ראיה זו כמו שיע"ש. ואני תמיה דאיך נסתפק בדעת רבינו שהרי כתב בפ"ו הורו רבותי שהמלוה את חבירו ולאחר זמן תבע חובו ואמר לו הלוה דור בחצרי עד שאחזיר לך חובך ה"ז אבק רבית לפי שלא קצץ בשעת ההלואה ע"כ הרי לך מפורש דס"ל דכל שלא קצץ בתחלת ההלואה לא הוי רבית קצוצה וצ"ע:

תוכן העניינים

משנה למלך על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה