אור ברסלב

משנה למלך על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה· רבי יהודה רוזאניס

פרק א · הלכה ו

הלכה ג

אין חייבין כרת אלא על אכילת עצמו של חמץ אבל עירוב החמץ כגון כותח הבבלי ושכר המדי וכל הדומה להם מדבריהם שהחמץ מעורב בהם אם אכלן בפסח לוקה ואין בו כרת שנאמר כל מחמצת לא תאכלו. בפרק אלו עוברין (דף מ"ג.) אמרינן מאן תנא דחמץ דגן גמור ע"י תערובת ונוקשה בעיניה בלאו א"ר יהודה אמר רב ר"מ היא וכו' שמעינן ליה לר"מ נוקשה בעיניה בלאו וכ"ש חמץ דגן גמור ע"י תערובת רב נחמן אמר ר"א היא דתניא על חמץ דגן גמור ענוש כרת ועל עירובו בלאו דברי ר"א וכו' ושמעינן ליה לר"א דאמר חמץ דגן גמור ע"י תערובת בלאו וכ"ש נוקשה בעיניה ור"נ מ"ט לא אמר כרב יהודה אמר לך דלמא ע"כ לא קאמר ר"מ התם אלא נוקשה בעיניה אבל חמץ דגן גמור ע"י תערובת לא ורב יהודה מ"ט לא אמר כר"נ אמר לך ע"כ לא קאמר ר"א התם אלא חמץ דגן גמור ע"י תערובת אבל נוקשה בעיניה לא אמר תניא כותיה דרב יהודה וכו'. והנה הטור ז"ל סי' תמ"ב כתב וז"ל כל דבר שאינו חמץ גמור אלא תערובת חמץ כגון כותח הבבלי ושכר המדי וחומץ האדומי וזיתום המצרי או חמץ בלא תערובת אלא שאינו חמץ גמור והוא שחכמים קורין אותו חמץ נוקשה כגון זוהמא של צבעים ועמילן של טבחים וקולן של סופרים כל אלו לר"א הם בלאו ואין בהני כרת ע"כ והקשה עליו מרן הב"י דבגמרא מוכח דהלכתא כר"י דקאמר דע"כ לא קאמר ר"א אלא חמץ גמור ע"י תערובת אבל נוקשה בעיניה לא קאמר מדאמרינן תניא כותיה דר"י וכו' ומדברי מרן שם בתירוץ קושיא זו נראה שהיה גורס דר"נ יליף נוקשה מתערובת בהוא הדין ואחרי בקשת המחילה הראויה נ"ל דאי אפשר להלום גירסא זו על פי סוגית הגמרא דאמרינן ור"נ מ"ט לא אמר כר"י אמר לך דלמא ע"כ לא קאמר ר"מ התם אלא נוקשה בעיניה אבל חמץ דגן גמור ע"י תערובת לא ואם איתא דר"נ ס"ל דשוים הם אימא דר"מ דקאמר דנוקשה עובר בלאו ה"ה לתערובת ומאי אולמיה דר"א דלא קאמר דעובר בלאו אלא תערובת ומוקמת מתני' כותיה מר"מ כיון דנוקשה ותערובת שקולים הם. ובעיקר תירוצו של מרן שכתב דמאי דאמרינן תניא כותיה דרב יהודה הוי אליבא דרב יהודה דס"ל דחמץ ע"י תערובת חמור מחמץ נוקשה לא יכולתי להלום דבריו וצ"ע. (א"ה וכבר השיגו הב"ח יע"ש ועיין בספר פר"ח (דף י"ז) שכתב על קושית מרן דלק"מ דלמסקנא דאתי הך ברייתא כרבנן לעולם מצי סבר ר"א דנוקשה בעיניה בלאו). ואיני מבין דבריו דכיון דשמעינן מהך ברייתא דתערובת חמיר מנוקשה ולא שמעינן ליה לר"א דאסר אלא בעירוב מנ"ל לאפושי פלוגתא בינייהו ולומר דלר"א לקי נמי אנוקשה. והא דאמרינן בגמרא מאן שמעת ליה דדריש כל ר"א ואילו נוקשה לא קאמר לאו למימרא דאם היינו יודעים דיש שום תנא דדריש כל לא הוה ק"ל דהא ליתא דאטו תנאי שקלת מעלמא וכיון דסוף סוף שמעינן מינה דתערובת חמיר תקשי לרב נחמן: אמנם בעיקר הקושיא שהקשה מרן על הטור נ"ל לתרץ דהטור הוקשה לו בדברי הגמ' שלש קושיות. חדא מאי דקשיא להו להתוס' דמאי סייעתא מייתי לרב יהודה מדלא הזכיר ר"א חמץ נוקשה אימא משום דכ"ש הוא ותו אמאי לא אייתי סייעתא לרב יהודה מהברייתא עצמה שהביא ר"נ ומאי אולמיה דהאי ברייתא מהאי, ותו דכפי סברת ר"נ דס"ל דנוקשה בעיניה חמור מתערובת היכי יליף לר"א דעל תערובת חמץ עובר בלאו מריבויא דמחמצת אימא דלא אתא לרבות אלא נוקשה שהוא החמור אבל תערובת אימא בולא כלום. ומכח קושיות הללו הבין הטור דרך אחרת בסוגית הגמרא והוא דמאי דמייתי סייעתא לרב יהודה הוא משום דרב יהודה ס"ל דתערובת חמץ חמור מחמץ נוקשה וא"כ א"ש הא דיליף ר"א דתערובת חמץ מריבויא דכל מחמצת אלא לדברי ר"נ דנוקשה חמור מתערובת מנ"ל לר"א דתערובת עובר בלאו אימא דריבויא דכל מחמצת לא אתא אלא לרבויי נוקשה דחמיר והאי דלא הקשה מהברייתא דהביא ר"נ משום דהתם לא קאמר ר"א מהיכא קא יליף דתערובת חמץ עובר בלאו ואפשר אית ליה לר"א תרי ריבויי חד לנוקשה וחד לתערובת וכן נמי לר"מ כפי סברת רב יהודה דס"ל דר"מ על חמץ נוקשה ועל תערובת חמץ ס"ל דעובר בלאו לא תקשי לרב יהודה דמהיכא קא יליף ר"מ דחמץ נוקשה עובר בלאו אימא דריבויא דכל מחמצת אתא לתערובת חמץ דחמיר משום דר"מ לא הזכיר הילפותא מהיכא היא ואפשר דאית ליה תרי ריבויי אבל ר"א שביאר שהילפותא היא מריבויא דכל מחמצת תיקשי ליה דמהיכא קא יליף ר"א דעל תערובת חמץ עובר בלאו אימא דרבויא אתא לחמץ נוקשה דחמיר. וכל זה הוא לפום מאי דס"ד דהילפותא דר"א הוי מריבויא דמחמצת אבל לפי המסקנא דהילפותא לא הוי אלא מריבויא דכל אין זו סייעתא לר"י משום דלעולם דנוקשה חמיר מתערובת והא דקא מרבה אפילו תערובת הוא משום דכתיב כל מחמצת ומרבינן כל דבר שהוא מחמצת בין שיהיה נוקשה בין שיהיה תערובת. משום דהפרש גדול יש בין היכא דמרבינן ממחמצת להיכא דמרבינן מכל. והטעם דמחמצת אין במשמעותו לא תערובת ולא נוקשה אלא דמשום ריבויא דלא קאמר כל חמץ אמרינן דאתא לרבויי וא"כ לא מרבינן מהאי רבויא אלא חדא מלתא אבל כשאנו מרבים מכל הוי ממשמעות כל א"כ אנו מרבים כל דבר שיכנס תחת סוג אחד אפילו שיהיה האחד קל והשני חמור וא"כ דל מהכא סיעתא דר"י כי היכי דנימא דהלכתא כותיה וס"ל להטור דהלכה כר"נ משום דמסתבר טעמיה וכמ"ש מרן שם ע"ש:

תוכן העניינים

משנה למלך על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה