משנה למלך על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי יהודה רוזאניס
פרק ו · הלכה ז
אבל הפסולים בעבירה מדברי תורה פסולים להבאת הגט כו'. כתוב בהשגות ואם נתקיים בחותמיו כו', גם הרשב"א תמה עליו וכמ"ש ה"ה ומרן בכ"מ. ומה שנראה לי להליץ בעד רבינו במה שפסל הפסולים מן התורה להבאת הגט אפי' נתקיים בחותמיו שהטעם הוא ממה שנסתפק הרא"ש בפסקיו בפ"ק דגיטין דאם שליח המביא את הגט האמינוהו חכמים לומר שהבעל עשאו שליח או שמא צריך שיביא כתב מקויים על מינוי השליחות. ומסיק דכי היכי דהימנוהו לומר בגוף הגט בפני נכתב ובפני נחתם הכי נמי הימנוהו רבנן לענין מינוי השליחות משום עיגונא וחד טעמא הוא אבל בא"י סובר הרא"ש דכיון דאין צריך לומר בפ"נ ובפ"נ וצריך לברר מינוי השליחות יע"ש. א"כ גבי פסולי עדות מן התורה אע"פ שנתקיימה חתימת הגט ממקום אחר פסול מדרבנן מצד מינוי השליחות שאין קיום הגט מוציאנו מידי חשש זה וכי תימא למה פסול מדרבנן לחוד ליהוי פסולים מן התורה והגט לא יהיה גט כמו שסיים רבינו שאם לא נתקיים אינו גט, זה אינו כלום דכיון דהגט יוצא מתחת ידו ודאי שהבעל עשאו שליח וכ"כ קצת מגדולי המורים. ועל הרא"ש ז"ל אני מתפלא שכתב בריש גיטין טעם שהקילו בזה כמו שהקילו בגוף קיום הגט. וכאן תמה על סברת רבינו. אמנם שאר גדולי המורים ז"ל לא סבירא להו דחשיב צד עדות מה שאומר שהבעל מסרו בידו לגירושין דאינהו ז"ל לא חששו לזה כלל כיון שהגט בידו ודאי דמיד הבעל בא לידו, ולפי שיטתם הוא דתמהו על רבינו. זהו מה שנ"ל נכון ליישב דברי רבינו ז"ל ודוק. ועיין בתשובת מהריב"ל ח"א כלל ד' ובהם תמצא מ"ש אמת וישר ותו לא מידי ודוק. (א"ה עיין מ"ש הרמ"ז בס' גט פשוט סי' קכ"ג ס"ק ז'):
והנה מרן ז"ל כתב על דברי ה"ה ז"ל וז"ל ואני אומר שכוונת הראב"ד לומר שלא היה לו לרבינו לגזור ולומר אינו גט דמשמע שאם נתקדשה לאחר אין קדושין תופסין בה דהא איכא למיחש שמא היום או למחר יתקיים בחותמיו כו' אלא כך צריך לומר שגם רבינו כשכתב אינו גט לא נתכוין אלא לומר שאינה יכולה לינשא אבל אה"נ שאם קדשה אחר חוששין לקדושיו כו'. ואף אני אומר שאין דברי מהריק"א מעלים ארוכה לתקן לשון רבינו דכבר הקדים רבינו לקמן בפ"י שכ"מ שיאמר בחיבור זה אינו גט הרי היא א"א גמורה. ולזה תמהו עליו דלמה אוקמה בחזקת אשת איש והלא אפשר שאם לא נתקיים היום יתקיים למחר ודנין אותה בספק. (א"ה עיין בכ"מ לעיל פ"ג מהלכות אלו דין ט"ו ד"ה הכל כשרין). אבל נראה ברור בעיני שדברי רבינו ז"ל הם כשבא הבעל וערער ואמר שהוא מזוייף ודעת רבינו לקמן בפ"ז גבי המביא גט בא"י שאין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם שאם בא הבעל וערער ולא נתקיים בחותמיו תצא והולד ממזר שאינה מגורשת כלל. וכבר נתן ה"ה ז"ל טעם לדבריו אע"פ שחלקו מן המפרשים עליו. ולשיטתו כתב כאן אינו גט ובערער הבעל מיירי וסמך במובן. ואפשר שכונת ה"ה כאן הוא לומר דרבינו אזיל לטעמיה וכמ"ש אלא שקיצר כמנהגו הטוב ודוק: