משנה למלך על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי יהודה רוזאניס
פרק ו · הלכה ד
ואין שליח הולכה והובאה צריך עדים. זה מתבאר מהסוגיות דפ"ק דגיטין שאין השליח צריך להביא עדים שהוא שליח וכמ"ש הרב המגיד. (א"ה ועיין בכ"מ פ"ג מהלכות אישות דין מ"ו). והרא"ש בתשובה כלל מ"ה סי' י' הניח דעת חכם אחד שרצה להתיר ליתן גט שהביא שליח מא"י ואין בידו כתב שליחות והוא אומר בעל פה שהבעל עשאו שליח. וכתב שם וז"ל ומה שכתבת שמצאת כתוב על ההיא דירושלמי דצריך להחזיקו בפני שנים דנראה דדוקא בא"י כו'. וממרוצת התשובה משמע דמודה הרב לבעל דינו דבא"י שלא הצריכוהו רז"ל לומר בפ"נ ובפ"נ אף השליח אינו נאמן לומר שהבעל עשאו שליח אם לא הביא ראיה. שהרי מתחלה לא רצה הרב להאמין לשליח אף בח"ל וכי דייק דברי ריב"א שהאמינו לשליח היינו במה שהיה דעת בעל דינו להקל ומצא את אונו מדברי ריב"א ג"כ אבל בא"י לא חלק עליו וכן הוא דעת מהריב"ל בכונת הרא"ש כמ"ש בתשובה ח"א כלל ד' יע"ש. ותמה אני על זה שהטור הביא סברת הרמ"ה דאף בא"י נאמן השליח לומר שהבעל עשאו שליח ולא הזכיר סברא זו של אביו שהיא נגד סברת הרמ"ה. ועיין בתשובת הרא"ש כלל הנז' סי' ט' שכתב הלכך אם מעידים עדים ששמעון בנה היה שליח הבעל וכו'. ונראה דהאי דהצריך הרב עדים ששמעון בנה היה שליח הבעל היינו משום שלא נתבאר בדברי השואל שאמר השליח בפ"נ ובפ"נ וכל שיש עדות על השליחות סגי אפי' לא אמר כלום. (א"ה ומאי דשקיל וטרי עוד הרב המחבר בדברי הרא"ש בתשובה הנזכרת יתבאר בפ"י מהלכות אלו דין י"ח יע"ש):