משנה למלך על משנה תורה, הלכות איסורי ביאה· רבי יהודה רוזאניס
פרק יז · הלכה יג
מצוה על כ"ג וכו'. בפרק הבא על יבמתו ומכתוב זה למדנו שהבעולה אסורה לכ"ג והיא ככל חייבי עשה. ויש להסתפק אם בעולה זו שאסר הכתוב אם היינו דוקא כשנבעלה והוציא דם דאין לה בתולים אבל אם בא עליה בהטייה ועדיין בתולותיה קיימין מהו דהא בפ"ק דכתובות (דף ו') אמרינן דרוב בקיאין בהטייה ומוכח שם דאין מוציאין דם כלל דמש"ה שרי בשבת ומה שהביאני לזה הוא משום דאיסור הבעולה מקרא דבתוליה נפקא דבעינן שיהיו לה בתולים וא"כ כל שיש לה בתולים אף שנבעלה שריא לכהן מדין בעולה. עוד אני מסתפק אם בהעראה לבדה בזה נעשית בעולה או דילמא בעינן גמר ביאה ואע"ג דבפרק הבא על יבמתו (דף נ"ח) אמרינן דחייבי עשה נמי בהעראה חייבין משום דאתיא ביאה ביאה מ"מ זהו לאחר שנאסרו אבל הא קא מיבעיא לי אי חשיבא בעולה מהעראה. ונראה דיש ללמוד כל זה מההיא שהביא מהר"ר בצלאל ז"ל בלקוטיו בפרק אלו נערות עלה ההיא דאמרי' התם (דף ל') איכא בינייהו בעולה לכ"ג שכתב בשם הרא"ש דמיירי שהערה בה אחר ואתיא כמ"ד בפרק הבע"י העראה זו הכנסת עטרה וקנס נמי משלם דאמרינן בירושלמי הערו בה עשרה בני אדם ועדיין היא בתולה כולם משלמין קנס ע"כ הרי לך הדבר מבואר דס"ל דבהעראה חשיבא בעולה ואסירא לכ"ג. וכן יש להוכיח ממ"ש שם בשם שיטה ישנה ובשם הרשב"א ז"ל שהביאו פי' ר"ח דקאמר דההיא דר"פ אלו נערות מיירי בכ"ג שאנס בתולה גמורה ואסירא ליה משום בעולת עצמו שהקשו בביאה ראשונה נמי הויא חללה דמכי הערה בה איתסרא עליה דעשאה בעולה ובגמר ביאה משוי לה חללה ואין לו בה הויה אח"כ ותירץ דחדא ביאה לא פלגינן שתאסור שני איסורין ע"כ. הרי לך דס"ל דבהעראה הויא בעולה. שוב ראיתי הדבר מפורש בפ"ק דקידושין (דף י') דאמרינן איבעיא להו תחילת ביאה קונה או סוף ביאה קונה נפקא מיניה וכו' ואי נמי לכ"ג דקא קני בתולה בביאה ופירש"י אי נמי לכ"ג אם מותר לקדש בביאה זו אי אמרת תחילת ביאה קונה מותר ואי סוף ביאה קונה נמצאת בעולה משעת העראה שלא לשם קידושין ואסירא ליה דכתיב כי אם בתולה מעמיו יקח ע"כ הרי הדבר ברור דמשהערה בה שויא בעולה אך הספק הראשון עדיין במקומו עומד דאפשר דבעינן השרת בתולים והשרת בתולים הוא משהערה בה וכדמוכח בפרק בן סורר (דף ע"ג) דאמרינן משעת העראה דפגמה איפטר ליה מקטלא ממונא לא משלם עד גמר ביאה ע"כ. ומוכח התם דלמ"ד העראה זו הכנסת עטרה מכי הערה בה הוי השרת בתולים ומיהו מדברי התוס' שם בפרק בן סורר יש ללמוד דין זה שהרי דחו סברת רש"י דאית ליה דאינו משלם קנס כי אם בהשרת בתולים דהא קי"ל דאיכא קנס בבא עליה שלא כדרכה וא"כ בנדון דידן נמי כיון דקי"ל דאפילו נבעלה שלא כדרכה פסולה לכ"ג א"כ מינה דבעולה דאסירא לכ"ג אינו תלוי בהשרת בתולים: אלא שקשה לזה מ"ש התוס' בפרק הבא על יבמתו (דף נ"ט) ד"ה אלא דרצו להכריח שלא נתרבתה העראה אצל קנס דאם יש קנס בהעראה הוה ליה לשנויי כגון שלא עשה אלא נשיקה ובנשיקה אינו משיר בתולים וכדמשמע בפרק בן סורר. ודבריהם הם תמוהים לכאורה שהם דחו פירש"י שכתב בפרק בן סורר דלמ"ד העראה זו נשיקה דאינו חייב עליה קנס משום דליכא השרת בתולים בנשיקה וכתבו דליתא דאפילו בנשיקה חייב קנס דהא בשלא כדרכה חייב קנס. וא"כ גבי בעולה לכ"ג למ"ד דהעראה זו נשיקה מכי הערה בה איתסרא ליה משום בעולה אע"ג דליכא השרת בתולים דומיא דנבעלה שלא כדרכה דחשיבא בעולה אע"ג דליכא השרת בתולים. וא"כ לא ה"מ לאוקמי כגון שלא עשה אלא נשיקה דאכתי אסורה לו משום בעולה. וכבר ראיתי להחכם בעל חידושי הלכות שנתעורר בזה אך בתירוץ הקושיא כתב דברים שאינם מובנים אצלי. והנכון דגבי כ"ג פשיטא דאינו חייב על הבעולה בנשיקה משום דאי הוה אסר קרא הבעולה לכ"ג בפירוש והוה כתיב שלא יקח בעולה הו"א דלמאן דאמר דנשיקה חשיבא ביאה ה"ה הכא דהא איתרבו כל איסורי ביאה להעראה. אבל כיון שלא בא איסורו כי אם מכלל עשה דבתולה יקח ולא בעולה לא ממעטינן אלא בעולה דוקא שאינה בתולה. ואע"ג דשלא כדרכה נמי חשיבא בעולה אף שהיא בתולה התם גזירת הכתוב היא מדכתיב בבתוליה ואי לאו קרא היינו אומרים דנבעלה שלא כדרכה מותרת משום דאכתי בתולה היא ולא היינו מרבים אותה מקרא דמשכבי אשה כיון שאין איסורו בא כי אם מכלל עשה דבתולה אבל הכא גבי קנס כי כתב רחמנא בתולה הוא למעט שאם לא היתה בתולה שאינו משלם קנס ולא ממעטינן אלא בעולה שאינה בתולה אבל נבעלה שלא כדרכה יש לה קנס וכדאמרינן בפ"ק דקידושין (דף י') מודה רבי לענין קנס דכולהו משלמי וחשיבא בתולה ודוקא גבי נערה המאורסה מיעט היכא דנבעלה שלא כדרכה שאם בא עליה אח"כ אחר שהוא בחנק משום דכתיב ומת וגו' לבדו וכדאיתא התם. אבל גבי האונס לא כתיב אלא שכיבה סתמית. וע"ז הקשו דכיון דכתיב שכיבה סתמית אימא דהיא כשאר ביאות האמורות בתורה. ולמ"ד דנשיקה חשיבא ביאה ה"נ חשיבא ביאה. והביאו ראיה לזה דלא בעינן הכא ביאה המשרת בתולים מדאמרינן דאביאה שלא כדרכה חייב עליה קנס. וכתבו עוד דגבי קנס לא נתרבתה העראה ואינו חייב אפילו בהכנסת עטרה אלא בגמר ביאה ולא מטעמא דרש"י דהא אפילו הכנסת עטרה ממעטינן מקנס אלא משום דלכל העריות איצטריך קרא לרבות אותם להעראה והכא גבי קנס ליכא ריבויא ולזה כתבו דמסתברא דלא נתרבה העראה גבי קנס מדלא מוקמינן לההיא ברייתא כמ"ד העראה זו נשיקה והערה בה בנשיקה וחייב עליה קנס ולא אסירא משום בעולה משום דבנשיקה אינו משיר בתולים ואנן לא ממעטינן אלא בעולה שאינה בתולה. וראיתי להתוספות שבסוף דבריהם דחו פירוש זה וז"ל אבל קשה אי לא מיחייבי קנס בהעראה א"כ מאי פריך בבן סורר הניחא למאן דאמר העראה זו נשיקה אלא למאן דאמר העראה זו הכנסת עטרה מאי איכא למימר הא לדידיה נמי א"ש דהא לא מיחייבי קנס בהכנסת עטרה אלא בגמר ביאה ממש ע"כ. ולא ידעתי אמאי לא הקשו קושיא זו לר"ת וריב"א דמה הקשו בגמרא דלמאן דאמר הכנסת עטרה מא"ל דהא לדידיה נמי אתי שפיר דכי היכי דלמאן דאמר דהעראה היא נשיקה אינו משלם על הנשיקה משום דניתן להצילו בנפשו ה"נ למ"ד זו הכנסת עטרה אינו משלם קנס על הכנסת עטרה משום דניתן להצילו בנפשו. וראיתי מה שיישב לזה בעל חידושי הלכות ז"ל ולא נכנסו דבריו באזני ובמקום אחר הארכתי בזה * (א"ה חבל על דאבדין):
נחזור לעניננו דנראה דאף למ"ד דהעראה זו נשיקה גבי כ"ג לא איתסרא ליה משום נשיקה דעדיין בתולה היא ומ"מ נראה דבהכנסת עטרה אסירא ליה משום בעולה ואע"ג שהיא עדיין בתולה משום דלא ממעטינן אלא בעילה שאינה משרת בתולים וכגון נשיקה אבל הכנסת עטרה שהיא משרת בתולים אף שזה היה בקי בהטיה ולא השיר אסירא לכ"ג ושפיר ממעטינן לה מבתולה. ונראה דאף רש"י ז"ל דאית ליה לגבי קנס אינו משלם קנס אלא בהשרת בתולים לאו למימרא דבעינן ממש השרת בתולים אלא דבעינן בעילה הראויה להשרת בתולים ולאפוקי נשיקה אבל לעולם דעל הכנסת עטרה חייב קנס אף שלא השיר בתולים כיון שהיא ביאה הראויה להשרת בתולים שלא ראיתי בשום מקום שיתלו חיוב הקנס בהשרת בתולים. וקצת ראיה יש לזה מההיא דאמרינן בפרק אלו נערות (דף ל"ב) אמר עולא לא קשיא כאן באחותו נערה כאן באחותו בוגרת ואימא אידי ואידי באחותו נערה ומתני' דמכות דלוקה מיירי בדליכא השרת בתולים דאינו חייב קנס וכ"ת לדידן נמי תיקשי דלוקמה למתניתין דמכות בנשיקה דליכא חיוב קנס אליבא דרש"י הא לא קשיא משום דלא ניחא ליה לאוקמי מתניתין דמכות דלא כהלכתא דהא קי"ל דאינו לוקה אלא על הכ"ע וכ"ת משום דהוי מילתא דלא שכיחא כיון דבא בהכנסת עטרה כדמוכח ר"פ תינוקת (דף ס"ד) דאמרינן שאני שמואל דרב גובריה הא ליתא שהרי הכריחו התוס' שם ובפ"ק דכתובות דשמואל מה שהיה בקי הוא אפילו בגמר ביאה שמתעברת אבל תחלת ביאה רוב בקיאים בהטיה וא"כ אם איתא דליכא קנס כי אם בהשרת בתולים לוקמה למתני' דמכות בדליכא השרת בתולים ומ"מ אף דנימא דגבי קנס מיחייב בביאה הראויה להשרת בתולים אף שלא השיר עדיין אין ללמוד מזה לבעולה לכ"ג דאפשר דכל שבתולותיה קיימים אף שנבעלה בתולה היא. וקצת ראיה לזה מההיא דאמרינן בירושלמי שכתבנו לעיל דקאמר הערו בה עשרה בני אדם ועדיין היא בתולה כולם משלמים קנס ופשטא דלישנא משמע שבאו עליה כדרכה ואפ"ה כיון דליכא השרת בתולים עדיין חשיבא בתולה ויש לה קנס וא"כ ה"נ גבי כ"ג כל שהיא בתולה אף שהערו בה אחרים שריא לכהן. ואם לא היו כי אם דברי הירושלמי הללו לא הוה קשיא לי ולא מידי דהייתי אומר דהירושלמי ס"ל כמ"ד העראה זו נשיקה וס"ל דגבי חיובא דקנסא נתרבתה העראה כגמר ביאה ומש"ה אם הערו בה עשרה בנשיקה כולם חייבים שהרי בתולה היא אבל לעולם שאם נבעלת בהכ"ע שוב אין לה קנס אעפ"י שהיא בתולה עדיין כיון שנבעלה בעולה הראויה להשרת בתולים: אך הרא"ש ז"ל דמוקי לההיא דר"פ אלו נערות בשהערה בה אחר בהכ"ע ומביא ראיה מזה הירושלמי נראה דס"ל דהירושלמי מיירי אף בהעראה דהכ"ע אלא שהיא עדיין בתולה. ומ"מ דברי הרא"ש נפלאו ממני דאיך כתב דמיירי בשהערה בה אחר כו' דכי היכי דכתיב גבי קנס בתולה הכי כתיב גבי כ"ג ואם בהעראה זו אמרת דעדיין בתולה היא וחייב עליה קנס א"כ לגבי כ"ג אמאי אסירא הא בתולה היא. ואין ספק אצלי דרש"י ז"ל דאוקמה לההיא דריש פרק אלו נערות בשנבעלה שלא כדרכה ולא אוקמה בשהערה בה אחר הוא משום דלא אשכח פתרי להך אוקימתא דאם העראה זו אינו פוטר אותו מן הקנס משום דעדיין בתולה היא א"כ גבי כ"ג נמי שריא ליה משום דעדיין בתולה היא ומש"ה אוקמה בשנבעלה שלא כדרכה דלגבי קנס חייב משום דבתולה היא ולגבי כ"ג אסירא מגזירת הכתוב דכתיב בבתוליה: ועוד אני תמיה על הרא"ש ז"ל דאם איתא דגבי קנס אף שנבעלה בהכ"ע כל שלא היה שם השרת בתולים עדיין יש לה קנס אם בא עליה אחר משום דעדיין בתולה היא. א"כ מהו זה שהקשו בגמרא בפ"ק דקידושין (דף ט') א"כ נערה המאורסה דאמר רחמנא בסקילה היכי משכחת לה אי דאקדיש והדר בעל בעולה היא ואוקמוה בבא עליה שלא כדרכה. ומאי דוחקיה אימא שבא עליה כדרכה אלא שלא היה השרת בתולים ומש"ה היא בסקילה דעדיין בתולה היא. וכ"ת דבעל עושה אותה בעולה אף שלא היה שם השרת בתולים. אף דנימא הכי אכתי קשה דהא אביי הוא שחידש חילוק זה אבל בתחילה לא היו יודעים חילוק זה דהא אוקמוה בשלא כדרכה. וע"ק בההיא דאיפליגו התם רבי וחכמים בבאו עליה עשרה בני אדם כו' ופירש"י דמיירי בבאו שלא כדרכה אמאי נקטו פלוגתייהו בכה"ג ולא איפליגו בבאו עליה עשרה בהעראה ולא היה שם השרת בתולים. ופשטא דסוגיא מוכח דפלוגתייהו הוי בבאו עליה שלא כדרכה. וכ"ת דטעמא דלא אוקמוה לנערה המאורסה דבסקילה בהערה בה וכן מה שלא נחלקו בזה רבי וחכמים הוא משום דהתם (בדף י') אמרי' איבעיא להו תחילת ביאה קונה או סוף ביאה ואמר אמימר כל הבועל דעתו על גמר ביאה והרי"ף ז"ל אית ליה דביאה דקיחה דקידושין בעינן ג"ב וכיון דבעינן ג"ב הוא דבר זר שלא יהיה שם השרת בתולים ושאני שמואל דרב גובריה וכמש"ל. הא ליתא דהא הרא"ש ז"ל בפרק הבא על יבמתו דחה דברי הרי"ף וכתב דכל שהערה ופירש קנה בהעראה יע"ש. וא"כ הדרא קושיין לדוכתה דאמאי לא אוקמוה כשקידש אותה בהעראה ולא היה שם השרת בתולים ומש"ה היא בסקילה וכן בפרק בן סורר דאוקמה רב חסדא למתני' דאלו נערות בבא עליה שלא כדרכה וחזר ובא עליה כו' אמאי לא אוקמה בבא עליה בתחילה בהעראה ולא היה שם השרת בתולים. וכ"ת לדידן נמי תיקשי דאמאי לא אוקמה כשבא עליה בתחילה בנשיקה דכבר אפגימא ואין מצילין אותה בנפשו וכדאמרינן התם משעת העראה דפגמה איפטר ליה מקטלא והתם בהעראה דנשיקה מיירי וכדאיתא התם. הא ל"ק כלל משום דע"כ לא אמרינן דנשיקה חשיבא פגימה ואין מצילין אותה בנפשו אלא למ"ד דהעראה זו נשיקה דכיון דעשה בה מעשה דבעלמא חשיב ביאה כבר נפגמה ושוב אין מצילין אותה בנפשו אבל למ"ד דהעראה זו הכ"ע פשיטא דמשום נשיקה לא נפגמה ומצילין אותה בנפשו ורודפין אותו עד חרמה. אבל להרא"ש ז"ל קשה דאמאי לא אוקמה בשהערה בה בהכנסת עטרה דכבר נפגמה ושוב בא עליה ומשלם קנס דעדיין בתולה היא. ואוקימתא זו היא ממש ההיא דר"פ אלו נערות דקאמר איכא בינייהו בעולה לכ"ג דאוקמה הרא"ש בשהערה בה אחר. סוף דבר חזרתי על כל הצדדין ולא מצאתי מקום ליישב וכעת דבריו צריכים אצלי תלמוד: ומ"מ לענין הספק שנסתפקנו גבי כ"ג אם מוזהר על הבעולה אף שלא היה שם השרת בתולים בזה הרא"ש דעת שפתיו ברור מללו דס"ל דכל שנבעלה בעולה הראויה להשרת בתולים אף שלא היה שם השרת בתולים חשיבא בעולה ואסירא לכהן וזה פשוט בדבריו. אך את זו אדרוש ההיא דאמרי' בפ"ב דחגיגה (דף י"ד) שאלו לבן זומא בתולה שעיברה מהו לכ"ג מי חיישי' לדשמואל א"ד דשמואל לא שכיח והשיב להם דשמואל לא שכיח. מוכח דאם היה שכיח דשמואל הוה שריא לכ"ג אף שנבעלה בעילה גמורה כל שלא היה שם השרת בתולים והנך רואה כמה רחקו דברי בן זומא ממ"ש דלדידיה אפילו בגמר ביאה שריא לכהן כל שלא היה שם השרת בתולים ולדידן כל שנבעלה בהכנסה עטרה אסורה לכהן אף שלא היה שם השרת בתולים מאחר שנבעלה בעילה הראויה להשרת בתולים:
הן אמת שדין זה של בן זומא לא ראיתי לשום אחד מהמחברים שהביאוהו והנראה אצלי דס"ל להפוסקים שדברי בן זומא הללו הם דלא כהלכתא. והנה אפי' בנבעלה שלא כדרכה קי"ל דחשיבא בעולה ואסורה לכהן. ואפשר דבן זומא פליג בהא וס"ל דנבעלה שלא כדרכה לא אסירא לכ"ג ומחלוקת תנאים הוא בפרק הבא על יבמתו ואין ספק דלדידן דקי"ל דאפילו שלא כדרכה חשיבא בעולה פשיטא דאין הדבר תלוי בהשרת בתולים. ואף שהוא דבר פשוט ואין צורך בזה לראיה מ"מ ראיתי להביא ראיה מההיא דאמרינן בפרק בן סורר (דף ע"ג) ממונא לא משלם עד גמר ביאה והתוס' שם ד"ה ממונא דחו דברי רש"י שפירש דבאונס אינו חייב קנס כי אם על השרת בתולים מדקי"ל דאם בא עליה שלא כדרכה חייב קנס יע"ש וגדולה מזו כתב ר"ת בפ"ק דקידושין (דף י') עלה דההיא דאיבעיא לן אי תחלת ביאה קונה דאפילו בלא הכ"ע כי אם בנשיקה חשיבא בעולה ואסירא לכהן. אלא שהרמב"ן והרשב"א חלקו עליו בזה ומ"מ מדברי כולם יש ללמוד דאין הדבר תלוי בהשרת בתולים * (א"ה עיין לעיל פט"ו מהלכות אישות דין ד' מ"ש הרב המחבר ז"ל בדברי בן זומא הללו יע"ש):
הכלל העולה ממ"ש לענין הלכה נ"ל שהוא כך דבין בנערה המאורסה בין גבי אונס ומפתה וגבי כהן גדול דכתיב בכולהו בתולה אם נבעלו בנשיקה לא נשתנה שמם מעליהם ועדיין בתולה היא לכל פרטי הדינים דשייכי בהו אפי' למ"ד בעלמא דהעראה זו נשיקה ואם נבעלו בהכ"ע שהיא ביאה הראויה להשרת בתולים אף שלא היה שם השרת בתולים תו לא חשיבא בתולה והרי היא כבעולה בלא בתולים: והיכא דאנס או פתה אם משלם קנס בהעראה בזה יש מחלוקת לדעת ר"ת וריב"א ז"ל למ"ד בעלמא דהעראה זו היא נשיקה ה"נ משלם קנס על הנשיקה ולמ"ד בעלמא הכנסת עטרה ה"נ הכנסת עטרה. ולדעת רש"י אפילו למ"ד דהעראה זו היא נשיקה אינו משלם קנס על הנשיקה כי אם על הכנסת עטרה שהיא ביאה הראויה להשרת בתולים. ולדעת י"מ שהביאו התוס' בסנהדרין וביבמות לעולם אינו משלם קנס כי אם על גמר ביאה דוקא דלא נתרבה העראה אצל קנס. ובסברא זו חלוקים הם עליה כל גדולי ישראל רש"י והתוס' והרא"ש והירושלמי נמי הויא תיובתיה:
והיכא דנבעלו שלא כדרכן אם עדיין מיקרו בתולה. הנה לענין קנס הדבר מבואר בפרק בן סורר דמשלם קנס דעדיין בתולה היא. ולגבי נערה המאורסה אף שבתולה היא ובתולה שמה מ"מ ס"ל לרבי דאינה בסקילה מגזירת הכתוב דכתיב ומת וגו' לבדו. ואני מסתפק בסברת רבי הלזו אם מאי דפליג הוא היכא דנבעלה אחר שנתארסה ובאו עליה שנים שלא כדרכה דהשני בחנק אף שהיא בתולה מגזירת הכתוב אבל אם נבעלה שלא כדרכה קודם שנתארסה ושוב נתארסה אפשר דמודה רבי דהבא עליה בסקילה שהרי בתולה היא ומיעוטא דלבדו לא שייך הכא. ואפשר דכיון דגלי קרא ואמר לבדו למעט שאם באו עליה עשרה הראשון דוקא הוא בסקילה גלה לנו הכתוב דגבי נערה המאורסה כל שנבעלה אפילו שלא כדרכה תו לא מיקריא בתולה. וא"כ אפילו נבעלה קודם שנתארסה שלא כדרכה ואח"כ נתארסה הבא עליה הוא בחנק. ולגבי כ"ג הוא מחלוקת תנאים ואיכא מ"ד דאפי' נבעלה שלא כדרכה אסורה משום בעולה מגזירת הכתוב דכתיב בבתוליה: והיכא דאנס אשה או פתה ובא עליה שלא כדרכה דעת רבינו הוא שאינו משלם קנס על ביאה שלא כדרכה וכבר חלקו עליו הראשונים ז"ל וכמ"ש הרא"ש בפרק אלו נערות. ומצאתי קצת סמך לזה לסברת רבינו מההיא דאמרינן בפרק בן סורר (דף ע"ג) א"ר חסדא כגון שבא עליה שלא כדרכה וחזר ובא עליה כדרכה. והנה לסברת האומרים דאפי' אביאה שלא כדרכה חייב קנס למה נקט וחזר ובא עליה כדרכה אפילו שלא כדרכה נמי ולא הול"ל אלא וחזר ובא עליה והיה כולל כל מין ביאה שתהיה וכבר נרגשו מזה התוס' בפרק הבא על יבמתו וכתבו דלאו דוקא יע"ש. ועוד אנופף ידי בסברת רבינו הלזו במקום אחר. (עיין פי"ח מהלכות אלו דין ב' ד"ה ועתה ועיין בהר"ן ר"פ אלו נערות ועיין בחידושי הרב מוהר"ר בצלאל בפרק אלו נערות עלה ההיא דאמרינן שם (דף מ') אלא א"ר זירא אילו באו עליה שנים אחד כדרכה ואחד שלא כדרכה יאמרו בעל שלימה חמשים בעל פגומה חמשים וכו' שהאריך בזה אם בביאה שלא כדרכה מיחייב קנס יע"ש): ואינו נושא שתי נשים לעולם שנאמר אשה אחת ולא שתים. * (א"ה עיין מ"ש הרב המחבר בפ"ג מהלכות עבדים דין י"א. ומ"ש ה"ה דהא השתא לא הוה סבר למידק וכו' עיין מ"ש הרב המחבר לקמן בפירקין דין י"ז בד"ה ודע דאף שרבינו):