משנה למלך אחרון (הרמבם)· רבי מרדכי לוריא
אישות · פרק ב
יח) הלכות אישות פ"ב הכ"א ד"ה שוב ראיתי כו' באופן שהמקומות אשר רמזנו לעיל אשר מתוכם יראה דהני דפרק יוצא דופן בעינן מעת לעת דשעות הם תמוהים בעיני מכח סוגיא דיבמות דל"ד בשיפעות מתוך י"ג לאחר י"ג וצ"ע. ולע"ד צ"ע על רבינו שלא העיר בהא דאמרי' במגילה ד"ה אמר ר' אבא אמר שמואל מנין שאין מונין ימים לשנים כו' ורבנן דקסרי אמרי מנין שאין מונין שעות לחדשים כו'. ופירש"י בהא דשעות לחדשים כגון האומר הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן עד חדש זה והוא חדש חסר ובא משחשכה ליום כ"ט אין אומרים עדיין הוא בתוך החדש שהרי חדשה של לבנה הוא כ"ט יום ומחצה ע"כ. וראיתי לעמוד בפירש"י למה ברישא בהא דאין מונין ימים לשנים פירש דנפקא מינה לענין נדרים ולא פירש רישא וסיפא באופן אחד:
ואשר נראה לי ליישב זה יען דבלשון נדרים הולכין אחר לשון בני אדם וכמ"ש בזה בש"ע סי' ר"כ סע"ד. ועי' מ"ש רבינו בזה בפ"ד מהל' שבועות ה"א ד"ה ודע וא"כ הוה אמינא דמשו"ה נקט רש"י נפקותא דנא משא"כ לענין שאר דברים לא ס"ל דאין מחשבין שעות להכי נקט לענין גט להורות דבכל מילי אפי' באיסור אשת איש אין מחשבין שעות לחדשים. והא דלא פירש כן ברישא משום דרוצה לאשמועינן אגב אורחא דגם בלב"א שנה אינה ימות החמה שס"ה ימים אלא י"ב חדשים ואיך שיהי' בזה עכ"פ מבואר מדבריו דס"ל לרבנן דקסרי דבכל מילי (דלא מפורש בהו דבעינן מעת לעת דשעות ולאפוקי קדשים ובתי ערי חומה) אין מונין שעות ואפי' גבי גט להוציאה בזה מאיסור אשת איש. וא"כ הי"ל לרבינו להביא דגם סוגיא היא נגד הסוברים דבעינן מעל"ע דשעות. ואין לומר דמשו"ה לא הביא זה יען דהרמב"ם בפ"ח מהל' קידה"ח ה"א מפרש בה פירוש אחר דליכא נפקא מינה לדין זה אלא לענין שאין עושין ר"ח מקצת היום מחדש שעבר ומקצתו מהבא. ומדחזינן דהפוסקים השמיטוהו ש"מ דס"ל כהרמב"ם דליכא נ"מ מינה לדין דאכתי קשה דהא רבינו גופי' כתב שם דמשמע לי' גם בדעת רש"י שסובר כן דבעינן מעל"ע דשעות וא"כ הו"ל סתירה מדברי רש"י דהכא שסותר א"ע ממסכתא למסכתא דבערכין די"ח ד"ה מעת לעת ס"ל דבעינן מעל"ע דשעות בכל השנויין שם והכא במגילה ס"ל דבכל מילי אין מחשבין שעות לחדשים. (ועי' בס' משה ידבר דכ"ו ע"ב דס"ל דדברי רש"י הללו דמגילה מוסכמים להלכה). ופשוט דלא עדיף שנה מחודש וכמו דבחדש לא בעינן מעל"ע דשעות מהלימוד דכתיב עד חדש ימים כן בשנה ג"כ לא בעינן מעל"ע דשעות ואיברא לענ"ד אין שום משמעות בדברי רש"י בערכין דס"ל כן. דזה שכתב שם אותו יום ואותו שעה לשנה הבאה הוא אליבא דדינא דשעות פוסלות בקדשים מלימוד שה תמים יהיו דדרשינן בזבחים דכ"ה כל הוייתו לא יהא אלא תם ובן שנה. אבל מבן שנתו לא ילפינן אלא דבעינן מעל"ע (ולא שעות) ולכן כתב רש"י שם ולא אזלינן בתר מנין עולם להורות דדוקא על ימים קפדינן ולא על שעות. וזה שכתב ומאותו שעה הוא דוקא אהני דמפורש בהו דבעינן מעל"ע דשעות מלימוד קראי כגון קדשים וכדומה. אבל לא דס"ל דכל השנויין שם בעינן בהו מעל"ע דשעות דהא בשם ליכא שום ילפותא לענין שעות אלא רק לענין שלא למנות בתר מנין עולם:
ולענין הקושיא שהקשה רבינו מה יענו הסוברים בשנה האמורה בבן ובבת דבעינן מעל"ע דשעות דמסוגיא דיבמות מבואר דלא בעינן שעות כל זה אינו קשה אלא לפי קושיתו דלעיל דמאחר דפליגי בזה ר' יהודה ור"ש והלכה כר"י איך ס"ל כר"ש. אמנם כבר מצינו תמוה כזה ביו"ד סי' קי"ט וקפ"ט שתמה הט"ז על הב"י שכתב דר"י ור"ש הלכה כר"ש. אבל מצינו עוד גדולי הראשונים דס"ל כן עי' בס' יראים סי' ג"ל שכתב וקי"ל כר"ש לגבי ר"י. וא"כ אפשר דהסוברי' דבעינן מעל"ע דשעית ס"ל כדעת הסוברים דהלכה כר"ש והנה בעיקרא דדינא הביא רבינו סיוע מהב"ח. והמג"א דס"ל כדעתו דלא בעינן בשנים של בן ובת מעל"ע דשעות. אבל בשו"ת מהר"י ברונא סי' קצ"ז פסק דצריך מעל"ע דשעות וראייתו מסוגיא דיבמות הנז' וחידוש הוא דמסוגיא חדא יורה זה בהיפוך מזה. ועכ"פ שוב אין ראי' מכאן לרבינו אמנם הראי' שכתבנו מרבנן דקסרי הוא ראי' נכונה יציבא וקיימא: יט) שם פ"ג ה"א פה נשאר רבינו בצ"ע על מהרשד"ם ועל הרב עצמות יוסף. ועי' בס' חוקי חיים דקל"ה שהאריך בענין זה בטוב טעם ודעת וכתב ליישב זה על נכון יע"ש: