משמרת אלעזר· רבי שאול בראך
תשועה בישראל · אות עב
בפסוק ויושע ד' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים וירא ישראל את היד הגדלה אשר עשה ה' במצרים ויראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו. ויל"ד דהאיך אמר דרק ממה שראו ביום ההוא האמינו בה' הלא כבר בתחלת שליחות משה כתיב ויאמן העם. ב' לענין מאי סיפר הכתוב שראו אותם ישראל מת על שפת הים מאי נ"מ בזה הול"ל רק וירא ישראל את מצרים מת ג' הקשו המפרשים מה זה שאמר וירא ישראל את היד הגדלה אשר עשה ה' במצרים וכי עתה ראו מה שעשה ה' במצרים עתה ראו מה שעשה ד' על הים ד' עמדו המפרשים למה צוה ה' שיאמרו לפרעה דרך שלשה ימים נלך הלא הכונה באמת הי' שיצאו לגמרי ונראה ח"ו כעין ערמה. וכי אם הי' ה' אומר בפירוש שצריך פרעה לשלחם לגמרי לא הי' יכול הקב"ה לכוף את פרעה לזה כמו שהכניעו ע"י מכות ויסורין. ה' קשה למה צוה השי"ת שישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב מאחר שהכונה הי' שלא להחזירם. למה אמר וישאלו והגם שבדין בא להם חלף שכר עבודתם כמבואר סנהדרין צ"א שבזה נצח גביהה בן פסיסא את אנשי מצרים בעת טענו לפני אלכסנדרוס מוקדין שיחזירו להם ישראל מה ששאלו מהם אעפי"כ נראה ח"ו כדרך ערמה לשאול מהם בתורת שאלה שאם בא להם בדין הי' אפשר לכוף את פרעה ע"י עונשין חמורים שישלם להם שכר עבודתם. וביותר יקשה מאחר שהעידו חכז"ל ברבה עה"פ וינצלו שגדול חי' ביזת הים מביזת מצרים א"כ הי' כל ענין השאלה למותר הלא בלא"ה ירשו אצל הים כל ממונם ו' קשה מה שאמר הקב"ה למשה דבר אל בני ישראל וישבו ויחנו לפני פי החירות ואמר פרעה לבני ישראל נבכים הם בארץ סגר עליהם המדבר וכי זה דרך ממ"ה הקב"ה ללחום את אויביו בכלי קרב כאלו להטעותם בא זה הוא מתכסיסי מלחמה בבני אדם ולא אצלו ית' אשר הוא איש מלחמה:
וי"ל דמפרשים עמדו על מה שנאמר בתוה"ק וחזקתי את לב פרעה. כי אני הכבדתי את לבו. למה עשה ה' ככה לבטל בחירת פרעה אם ברצונו לשוב מדרכו הרעה למה ימנע ה' ממנו דרך התשובה הלא ידו פתוחה לקבל שבים וכן קיבל תשובת אנשי ננוה וכתב הרמב"ן בפ' וארא ובס' ישמח משה הוסיף ביאור בפ' נצבים שאם הי' פרעה מתחרט באמת על שמרד נגד ה' אפי' הי' עושה כל רעות שבעולם הי' הקב"ה מקבלו בתשובה כי אין שערי תשובה ננעלים אבל פרעה הי' רשע גמור ולאחר כל המכות שבאו עליו לא התחרט כרגע על הרעות שעשה וכל עוד שנותרה בו רוח נשימה אחת לא הטה אוזן לדבר ה' רק כשראה כי כלתה אליו הרעה ואין בו עוד כח לעמוד נגד ה' הסכים שיצאו ישראל אבל גם באותו רגע אם הי' רואה שיש רק מציאות ואופן לעשות נגד רצון השי"ת הי' מורד בו וראי' לזה כי מיד שהי' לו הרוחה כרגע מהמכה שב לרשעתו ומעתה יובן כי הקב"ה היודע תעלומות לב וידע ברשעת פרעה שהוא עומד ברשעו רק שההכרח והאונס יאלצו להסכים לשלח את ישראל אבל אם הי' לו כח הי' עומד ומסרב נגד הבורא ב"ה לכך הגם שבדרך הטבע הי' מוכרת לכוף כאגמון ראשו ולהסכים לשלח את ישראל במכה אחת החזיק הקב"ה את לבו ונתן בו כח יותר מדרך הטבע כדי שיוכל למרוד כפי רצונו ויקבל העונש. ונמצא כי לא מנע הקב"ה דרכי תשובה מפרעה רק לולא שחיזק את לבו לא הי' בו כח לסבול יותר ונתן בו הקב"ה כח יותר מכפי דרך הטבע ובזה גלה פרעה רשעתו כי כל עוד רוח באפו לא שב מרעתו:
ומעתה יובן שלכל הדברים שעשה הקב"ה הי' צורך גדול בדבר ונמתיק הענין עפ"י משל למלך שכבש מדינה רחוקה ולא יוכל לשלוח לשם מאנשי מדינתו שיחזיקו במדינה ההיא מחמת שינוי האויר וקשה לאנשים אשר לא נולדו שם לחיות שמה ואם שולחין לשם מאה אנשים ימותו כולם ורק המיעוט יתישבו שם וישארו לדור שם מה עשה המלך לקח מבית אסורים שלו אנשים אשר הי' משפטם חרוץ למות עפ"י מעשים הרעים שעשו כגון רוצחים וכדומה ושילח אותם לשם כי אלו אין מפסידין כלום בדירתם שמה כי גם בלא זה הי' דינם למות ואדרבה מרויחין כי יש מהם שמצליחין ונשארו בחיים ועל ידיהם מתישב המדינה מעט מעט עד שיורגלו באויר המדינה ההיא. והנמשל ידוע שעם בני ישראל קשה עורף הוא והי' דבר קשה להשריש בלבם האמונה באופן שלא יזוז מהם לעולם עד שלא ישאר ספק אחריו. ובפרט שגלוי וידוע לפני הקב"ה מה שעתיד לבא על ישראל בגזירת שמד ר"ל וע"כ הי' מן הצורך להשריש בלבם האמונה עד שעוד לאחר אלפים שנים ימסרו ישראל את נפשם על קדושת השם מרוב האמונה בה' ית' כמו שראינו שעד היום נשארו ישראל מאמינים בני מאמינים וכדי לקבוע בלב ישראל אמונה גדולה הזו הי' צורך גדול שיעשה השי"ת לעיניהם את הנס הגדול מקריעת י"ס. אבל עדיין לא עלתה ארוכה בזה כי אולי יאמרו שמקרה הי' זה כמו שלפעמים נחרב הים איזה ימים ע"כ הי' מן הצורך שבאותו שעה שהם עוברים את הים ביבשה יטבעו אנשים אחרים באותו המקום בים ואז לא יהי' אפשר עוד להסתפק אם הוא מעשי ה' הנורא. וכן אמרו חכז"ל פסחים קי"ח על הפסוק וימרו על ים בים סוף שאמרו כשם שאנו עולים מצד זה כן מצרים עולים מצד אחר עד שראו את מצרים מת על שפת הים:
ולפי"ז יובן כי מאחר שהי' צורך גדול להשריש בלב בני ישראל האמונה שבאותו שעה שיעברו גאולים יטבעו אחרים בים ע"כ מה עשה הקב"ה בחר בפרעה הרשע ובאנשיו הרשעים שגם בלא זה הי' דינם למות מיתה משונה על רוע מעשיהם לכך הביאם השי"ת אצל הים שיטבעו שמה בעת שיעברו גאולים את הים לצורך תכלית האמונה. אמנם איך יהי' אפשר זה הלא כבר בארנו למעלה שכל זמן שיהי' בו עוד רוח נשימה אחת לא יסכים פרעה לשלח את ישראל כי הוא עמד במרדו מתחלתו ועד סופו. רק בעת שהי' המכות גדולות כ"כ עד שאמרו הטרם תדע כי אבדה מצרים כלנו מתים אז הסכים לשלחם. וא"כ מאחר שלא נותרה בו עוד רוח איך ישתגע אח"כ לרדוף אחריהם ובאמת הי' צורך גדול לזה שדוקא בים יטבעו בשעה שיעברו ישראל לכך צוה הקב"ה שיאמרו לפרעה שיסכים לשלחם רק על שלשה ימים. ואח"כ צוה שישובו ויחנו לפני פי החירות ואח"כ יברחו ומזה יקבל פרעה כח חדש לעמוד ברשעתו כי יחשוב בדעתו שמעתה לא יהי' עוד מגן לישראל כי הקב"ה עמד בצד ימינם רק על שלשת ימים ומאחר שהם הוסיפו יהי' ביכולתו להרע לישראל כפי רצונו ועי"ז החזיק לבו לרדוף אחריהם וכל זה בפרעה עצמו אבל שאר המצרים שלהם לא הי' כלום מעבדות ישראל כי בנו רק לפרעה כדאי' ברבה ומכילתא עה"פ מבית עבדי' והוכו במכות אכזריות האיך ישמעו הם לקול פרעה לרדוף אחרי ישראל אחרי שבקישי גדול עלתה בידם להכניע לב פרעה לשלחם והאיך יעשו שטות גדול כזה לרדוף אחריהם. אמנם מבואר בילקוט שבשביל ממונם ששאלו ישראל מהם רדפו אחריהם ומעתה יאר לנו שכל אלו הדברים שהי' נראים במושכל ראשון לדברים קטני' ולערמה לבסוף נתגלה כי דבר גדול עשה ה' בזה כי לולא זה לא הי' אפשר במציאות להניע לב פרעה ואנשיו לרדוף אחריהן ובאמת הי' צורך גדול שבאותו שעה שיצאו גאולים יטבעו אלו הרשעי' בים כדי שלא ישאר ספק בלבם על מעשה ה' הגדול והנורא בקריעת י"ס ועל שפת זה עמדו ישראל בים ועל שפת השני טובעו המצרים ומעתה יובן כי בודאי בתחלת שליחות משה האמינו בה'. אבל אח"כ כששמעו שרק על שלשה ימים ביקש משה רשות מפרעה ושמעו שצוה משה שישאלו בתורת שאלה ממצרים כלי כסף וכלי זהב. ושמעו שצוה משה שישובו ויחנו לפני פי החירות כדי שיאמר פרעה נבכים הם בארץ אז נחלשה אמונתם כי אמרו כל אלו הדברים הם נראים רק כתחבולות בו"ד ולא האמינו כי ממ"ה הקב"ה אשר לו הכח והעוז ילחם בדברים קטנים כאלו שהם מתכסיסי מלחמה בבו"ד ע"כ אז נחלשה קצת אמונתם כי הי' זה הכל כעין ערמה והקב"ה בעצמו אמר את אשר התעללתי במצרים. אבל אח"כ כשעמדו על ים סוף וראו שהם עומדים על שפת ים זה חיים וקיימים ופרעה ואנשיו טבעו באותו רגע בשפת השני אז ראו והבינו למפרע כי דבר גדול עשה ד' במצרים שבזה הטעה את פרעה ואנשיו לרדוף אחריהם כדי להשריש בלבם אמונה שלימה ואז הבינו כי לא דברים קטנים השאלה על שלשה ימים ושאלת כסף וזהב מהם כי לולא זה לא הי' מציאות בעולם שישתגעו פרעה ואנשיו לרדוף אחריהם וחזרו והאמינו בה' ובמשה עבדו וז"כ הפסוק וירא ישראל את מצרים מת בעוד שהם עצמם על שפת הים וברגע אחד הי' ישראל ומצרי' בתוך הים אלו נצלו בנס ואלו נטבעו אז וירא ישראל את "היד הגדלה" אשר עשה ה' במצרי' הבינו למפרע כי דבר גדול עשה ה' במצרי' ולא כמו שעלה על מחשבתם שהם תתבולות בו"ד ועי"ז ויאמינו בה' ובמשה עבדו אמונה שלימה שאין אחרי' ספק לעולם: