משמרת אלעזר· רבי שאול בראך
תשועה בישראל · אות סז
בפסוק ויעשו כל בני ישראל כאשר צוה ד' את משה ואת אהרן כן עשו ויהי בעצם היום הזה הוציא ד' את בני ישראל מארץ מצרים על צבאתם ויל"ד על כפילות הלשון ויעשו כן עשו. ועוד יל"ד דתיבת "כל" כמיותר ועוד יל"ד דהאיך שייך הלשון כן עשו שהוא בקום ועשה הלא בפרשה זו לא נצטוו רק שערל ובן נכר לא יאכל בו ושלא יוציא מן הפסח לחוץ ושלא ישברו בו עצם והם כולם בשוא"ת ועוד צריך ביאור מה כונתו באמרו בעצם היום הזה וי"ל בשנקדים לתת טעם על מה שיש להפליא דלעיל בפרשה מבואר שבר"ח ניסן צוה הקב"ה על מצות הפסח ופרשה זו מבואר ברש"י ורמב"ן שנאמרה בי"ד בניסן למה המתין הקב"ה בפרשה זו עד י"ד בניסן ולא אמרה מיד בר"ח כשצוה מצות הפסח וי"ל שהי' צורך גדול לזה דאיתא במס' מנחות דף נ"ג שבשעת החרבן טען אברהם אבינו אם גם בני חטאו הי' לך לזכור הברית שכרת עמי והשיב לו הקב"ה שכן עברו גם על ברית קודש וישראל הי' במצרים ערום וערי' מן המצות ובטלו מצות מילה במצרים וא"כ לא הי' להם זכות במה ליצא לחירות ואמרו חכז"ל נדרים ל"א ב' אמול ואצא סכנה לולד הרי שאם יוצא לדרך סכנה למול ולכך בשעה אחרונה טרם צאתם צוה הקב"ה שמי שהוא ערל לא יאכל מן הקרבן פסח ולא צוה הקב"ה להדיא שימולו ויאכלו הפסח רק מי שירצה לאכול מן הפסח צריך למול את עצמו וישראל ידעו שצריכין עוד בזה היום לילך לדרך רחוק וראה חידוש גדול שלא נשאר מששים רבוא איש אחד שלא הי' מל את עצמו ומסרו נפשם על מצות המילה והי' זה זכות גדול להם שיצאו בו לחירות ולפי"ז מובן שבכונה המתין הקב"ה בדינים אלו עד סוף זמן צאתם כדי שיזכו במסירת נפש שיצאו כולם ממצרים וכן מפורש ביחזקאל ט"ז ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי ואומר לך בדמייך חיי ואמרו חכז"ל בפרקי דר"א דם מילה עם דם הפסח שבזכות זה יצאו ממצרים וכן מבואר שם בתרגום יונתן ולפי"ז יומתק אמרו ויעשו מעשה בפועל למול את עצמם וסיפר הכתוב חידוש גדול כי "בעצם היום הזה" הוציא ד' וגומר וסכנה הוא למול במי שיוצא לדרך וכדי שלא תטעה שעשו כן לאחר זמן לכך אמר הכתוב כאשר צוה את משה ואת אהרן פירוש באותו יום כן עשו אז עשו מסירת נפש זו למול את עצמם הגם שבעצם היום הזה יצאו: