משמרת אלעזר· רבי שאול בראך
תשועה בישראל · אות כז
בפסוק וישלחהו מעמק חברון ודרשו חכז"ל סוטה י"א מעצה עמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון לקיים מה שנאמר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים. וצריך ביאור איזה עצה עמוקה יש בזה. ב' לפרש הפסוקים בפרשת ויגש ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה כי למחי' שלחני אלקים לפניכם. כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ, ועוד חמש שנים אשר אין חריש וקציר, וישלחני אלוקים לפניכם לשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדולה, ויל"ד מאחר שאמר להחיות לכם לפליטה גדולה שהוא דרך גדולה ורוממת איך אמר לשום לכם שארית בארץ שהוא לשון דוחק שיהי' להם רק שארית בארץ. ג' הנה נראה שידע יוסף שאחיו ישתעבדו במצרים לקיים כי גר יהי' זרעך ועבדום וענו אותם כי כן אמר לאחיו פקד יפקד אלקים וכן פרשו המפרשים מה שאמר וישלחני אלקים לפניכם הכוונה שגם אתם מעותדים לבא הנה, והוא פלא מאין ידע יוסף שיתקיים ועבדום וענו אותם במצרים הלא בברית בין הבתרים נאמר רק סתם בארץ לא להם, ד' לפרש מדרש פליאה מה ראה הים וינס ראה שישראל באים ורכוש מצרים בידם וארונו של יוסף עמהם, ה' לישב מה ששאלו אנשי מצרים לפני אלכסנדר מוקדן שיחזרו להם ישראל הכסף ששאלו מהם טרם צאתם, סנהדרין צ"א ו' לתרץ קושית המפרשים בפ' מקץ על מה שאמר יוסף ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתיהו על ארץ מצרים דקשה מי שמו ליועץ לפרעה הלא לא הי' לו רשות לומר רק פתרון החלום. ז' צריכין להבין מאחר שראינו שרצון הקב"ה הי' שלא תכרת ארץ מצרים בשבע שני הרעב כי ע"כ חלם לפרעה לצבור בשבע שני השבע על שני הרעב א"כ למה עשה כן ה' שיצמח בשבע שנים על י"ד שנים ובשבע שנים לא יצמח כלל ח' לפרש המדרש רבה פ' צ"א עה"פ משלי י"א מנע בר יקבהו לאום וברכה לראש משביר, מנע בר יקבהו לאום זה פרעה שלא רצה ליתן תבואה אל העם, וברכות לראש משביר זה יוסף שנאמר וישבור יוסף. וצריכין להבין מדוע באמת לא נתן להם פרעה תבואה:
ו"יל שחכז"ל אמרו שם ברבה שכל מצרים טמנו אוצרות בשבע שני השבע אבל הכל נרקב אפי' פת שעל השלחן נרקב ורק אותו תבואה שבאה מיד יוסף לא נרקבה, וממילא מובן שפרעה לא רצה שירגישו שאם הוא נותן תבואה נרקבת ואם יוסף נותן תבואה אינה נרקבת לכך כשבקשו לחם אמר להם לכו אל יוסף שלא תתגלה בושתו ברוב עם והעם שלא ידעו זה חשבו אותו לאכזרי ולכך קללוהו. ומעתה מיושב שאלת אנשי מצרים האיך לקחו ישראל ממונם שלא כדין הא כיון שכל התבואות נרקבות חוץ ממה שהי' ביד יוסף א"כ הלא קיי"ל כל המציל מזוטו של ים ומשלוליתו נהר ה"ז שלו ב"מ כ"א ה' ואין לך אבוד יותר מכל תבואות מצרים ממילא קנה יוסף עפ"י הדין כל נכסי מצרים. ומיושב למה נצמח בשבע שני השבע על י"ד שנים ובשבע שני הרעב לא נצמח כלום כי רצה הקב"ה שיוסף יקנה מצד הדין כל נכסי מצרים כי אין לך אבודה ממנו ומכל אדם יותר מזה וממילא מובן היטב כי מה שאמר יוסף ירא פרעה איש נבון וחכם הי' חלק מפתרון החלום כי אם לא כן יקשה האיך אפשר שיהי' חלום זה אמת שאם רצה הקב"ה שלא יכרת הארץ ברעב בשבע שני הרעב ולכך הגיד בחלום לפרעה א"כ למה ישתנו סדרי עולם יהי' השנים כתקנן לא שובע ולא רעב ולזה התחכם שהפתרון אמת ורק התכלית מזה שרוצה הקב"ה שיקנה איש אחד כל נכסי המדינה והוא ימלט את כל המדינה בחכמתו. ומעתה מובן היטב המדרש מה ראה הים וינס שהי' קשה להמדרש דמשמע שלא הי' רוצה להקרע רק מפני שראה איזה דבר נקרע והי' קשה להמדרש למה לא הי' רוצה הים להקרע וגם איזה דבר ראה שבזה הוסרה טענתו לזה אמר לכך לא רצה הים להקרע לפי שראה ישראל באים ורכוש מצרים בידם ונראה כאלו הי' כסף זה בעולה שהרי שאלו זאת מהמצרים וברחו להם והאיך יקרע הים לפני בורחים בממון שאינו שלהם אבל כיון שראה ארונו של יוסף עמהם מיד נקרע כי בזה נזכר שבדין תורה בא להם הכסף כי יוסף קנה נכסי מצרים: ובזה יובנו פסוקי תהלים ק"ה שלח לפניהם איש לעבד נמכר יוסף ויקרא רעב על הארץ כל מטה לחם שבר ויציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל כי לכאורה הי' נראה כעין עולה במה שלקחו ממון שלהם אבל כיון ששלח לפניהם איש לעבד נמכר יוסף ויקרא רעב על הארץ ע"כ שפיר הי' אפשר להתקיים ויוציאם בכסף וזהב ואעפי"כ אין בשבטיו כושל פירוש שלא עשו עולה כי בימי הרעב קנה יוסף את כל נכסי מצרים עפ"י הדין ומצאתי במדרש אבכיר הובא בילקוט שמעוני פ' לך סי' ע"ז וישובו ויחנו לפני פי החירות כאן נתקיים ואחרי כן יצאו ברכוש גדול שכל כסף וזהב שכנס יוסף הי' נתן בבעל צפון וכשחזרו נטלוהו שנאמר כנפי יונה נחפה בכסף וגו' עכ"ד וזה מסכים למה שאמרנו כי ע"י יוסף נתקיים ואחרי כן יצאו ברכוש גדול בהיתר כי הוא קנה כל נכסי מצרים בדין ומעתה מתקו דברי חכז"ל שאמרו סוטה י"א מעצה עמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון לקיים מה שנאמר לאברהם בברית בין הבתרים כי הוא באמת עצה נפלאה שהקב"ה רצה לקיים מה שהבטיח לאברהם אבינו שאחרי כן יצאו ברכוש גדול והאיך יהי' זה אפשר ולא יתרעמו אוה"ע על ישראל שלקחו הממון שלא כדין לזה הוא עצה עמוקה שנשלח יוסף למצרים ויקנה כל נכסי מצרים בדין. ובזה יומתק לשון לקיים שמשמעו לטובה כי אם כפשוטו שמוסב לקיים כי גר יהי' זרעך זו רעה אבל לפי דברינו דקאי עצה העמוקה על ואחרי כן יצאו ברכוש גדול א"ש לשון לקיים. ומעתה מובן ששפיר ידע יוסף שמה שנאמר ועבדום וענו אותם יתקיים במצרים מאחר שראה בחוש כל ענין חלום פרעה ושמלט הוא את המדינה בחכמתו בודאי הי' זה לתכלית שיתקיים ואחרי כן יצאו ברכוש גדול בדין תורה ולא יהי' חשש עולה בדבר ממילא ידע שיתקיים ועבדום וענו אותם במצרים. ומעתה מבואר כי בשביל שני דברים שלח לפניהם יוסף האחד כדי שבמשך ימי גרותם בארץ מצרים יהי' להם עכ"פ שארית קצת בארץ כי לא יהי' אפשר להונות את ישדאל כי גרים הם ואכלו את כספינו כדרך העולם לעשות עם גרים כי ידוע לכל שכל מה שיש להם בא להם ע"י יוסף ועוד טעם נוסף עפ"י מה דאיתא בזוה"ק כי לולא הי' יוסף מושל על ארץ מצרים והי' נכנע כל הארץ לפניו לא הי' תקומה ח"ו לשארית ישראל כי הי' משתקעים בנו"ן שערי טומאה ותכלית השני כי בעת צאתם יצאו ברכוש גדול וזו שאמר להם יוסף ועתה אל תעצבו כי למחי' שלחני אלקים לפניכם האחד לשום לכם שארית בארץ פירוש כל משך ימי גלותכם שיהי' לכם עכ"פ שארית שלא תשתקעו בטומאת מצרים וגם שלא יוכלו להונות אתכם שאתם אוכלים משלהם ועוד תכלית שני להחיות לכם לפליטה גדולה שבעת צאתכם מארץ מצרים יתקיים מה שהבטיח הקב"ה לאבינו אברהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ויהי' בדין ובהיתר: