משמרת אלעזר· רבי שאול בראך
תשועה בישראל · אות ה
מסקנת הש"ס בסוכה דבאזיל ולא אתי ביומא אינו רשאי לקבל פני רבו ברגל וכן פסק הריטב"א והגהת מיימוני. ומזה תמהתי בראותי גאוני וצדיקי הדור תלמידיהם באים לקבל פני קדשם גם ברגלים למה אין מוחין בהם כמו שמיחה ר"א בר' אילעאי שאמר אינך משובתי הרגל שהרי אמרה תורה ושמחת. ויגעתי ומצאתי ב"ה שכפי כללי ההלכה המצוי' בידינו יהי' מוכח שהחיוב לקבל פני רבו ברגל הוא גם באזיל ולא אתי ליומא:
הנה הרמב"ם העתיק בפ"ה מהל' ת"ת הא דא"ר יצחק חייב אדם לקבל פני רבו ברגל. והשמיט ולא העתיק חילוק הש"ס בין אזיל ואתי ביומא לאזיל ולא אתי ביומא. וכתב הכ"מ דס"ל להרמב"ם דזה החילוק אמרו בש"ס רק אליבי' דר"א אבל רבנן חולקין עליו ואין מחלקין בין אזיל ואתי ביומא לבין אזיל ולא אתי ביומא והקשה עליו הגאון ר' וואלף באסקאוויטץ זצ"ל בסדר משנה דא"כ מאי פריך הש"ס על ר"י מהך דר"א דהא אמר לך ר"י אנא דאמרי כרבנן דלא מחלקי בין אזיל ואתי ביומא לאזיל ולא אתי ביומא ע"כ חידש הוא שני דרכים בישוב דעת הרמב"ם שלא העתיק זה החילוק:
אופן הראשון עפ"י שהוסיף להקשות ולתמוה האיך טעה ר"א שיהי' חיוב קבלת פני רבו גם באזיל ולא אתי ליומא דהאיך יעלה על הדעת לבטל מ"ע דאורייתא המפורשת בקרא בשביל מצוה דדברי קבלה או מפי השמועה לקבל פני רבו ברגל. ועוד בכ"מ מבטלינן קום ועשה נגד שב ואל תעשה והלא אפי' בר בי רב דחד יומא לא יטעה בה ומכש"כ שלא יטעה בזה ר' אילעאי דהוי רב גוברי' והוא מגדולי תלמידי ר"א. וגם על המקשן קשה דהאיך אסיק אדעתי' דר' יצחק ס"ל דחייב לקבל פני רבו ברגל גם באזיל ולא אתי ליומא הכי יעבור על מצוה המפורשת בקרא בקום ועשה כדי שלא יבטל בשוא"ת מצוה דדברי קבלה. ותירץ דמשום דבקרא דיו"ט לא נאמר רק ושמחת בחגך א"כ בזה אינו נכלל שיהי' מחוייב לשמח את אשתו רק דכבר כתבו התוס' בפסחים ק"ט דילפינן ושמחת הנאמר ביו"ט מושמחת הנאמר במ"ש ושם נאמר אתה וביתך וא"כ הא ידעינן דגז"ש אין אדם דן מעצמו אלא אם קבלה מרבותיו. וא"כ י"ל דהמקשן וגם ר' אילעאי לא ידעו זה הגז"ש. ור"א הוא שחידש לו זה הגז"ש. ולכך מסיק הש"ס דגם ר' יצחק לא אמר רק באזיל ואתי ליומא. ולפ"ז הרמב"ם שהעתיק בפ"ו מהל' יו"ט הי"ז דחייב אדם לשמח את אשתו ובניו מה"ת שנאמר ושמחת בחגך א"כ לא הוצרך להעתיק הך חילוק בין אזיל ואתי ביומא לאזיל ולא אתי ביומא דמילתא דפשיטא הוא דהאיך יעבור בקום ועשה על מצוה מפורשת בתורה כדי שלא לבטל בשוא"ת מצוה דדברי קבלה:
ואופן השני תירץ עפ"י שהקשה קושיא עצומה דהאיך אמר ר' אליעזר לר' אילעאי אינך משובתי הרגל שהרי אמרה תורה ושמחת הלא ר"א לשיטתו ס"ל בביצה ט"ו דשמחת יו"ט רשות ואו יושב ושונה או אוכל ושותה וא"כ הלא יכול ר"א ללמוד שם כל הרגל אצל ר' אליעזר וגם זה עצמו שהוא יושב לפני רבו ומקבל פניו הוא נחשב לה'. ותירץ דזה המעשה הי' בחג הסוכות ובזה ר"א לשיטתו דס"ל י"ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכות ולפי פירוש התוס' גם במסקנא הכי ס"ל וממילא מידה דבעינן לכם ושייך בי' מ"ע דושמחת. ולפי"ז י"ל דדוקא לר"א דס"ל שמחת יו"ט רשות הי" הו"א דחייב לקבל פני רבו גם באזיל ולא אתי ליומא משא"כ הרמב"ם דפסק שמחת יו"ט חובה לא הוצרך להעתיק זה החילוק דפשיטא עכ"ד ונפלאתי על הגאון העצום איך נעלם ממנו באותו שעה סוגיא שהרחיב עלי' כל הדיבור שהרי שם בסוגיא בסוף הדף פריך הש"ס על המעשה דר"א ששבת בגליל העליון בסוכתו של יוחנן ברבי אילעאי בקסרי והא"ר אליעזר אין יוצאין מסוכה לסוכה ומשני רגל אחר הוי ושוב פריך הש"ס והלא אמר ר"א משבח אני את העצלנין שאין יוצאין מפתח ביתן ברגל הרי מפורש אמרו דגם בשאר רגלים חוץ מסוכות אמר ר"א משבח אני את העצלנין והאיך כתב הסדר משנה דאמר זה רק בחג הסוכות ולא בשאר רגלים וצע"ג:
ונלע"ד לישב תירוצו הגם שאין לשונו משמע הכי עפ"י שאמר ר"א בפסחים ס"ח ב' הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם מ"ט יום שניתנה בו תורה היא וא"כ י"ל דכוונת הש"ס רגל אחר הוי היינו עצרת דבזה גם ר"א מודה דשמחת יו"ט חובה. והי' מדויק בזה לשון רש"י שכתב על רגל אחר הוי כגון עצרת דמאי בעי רש"י בהכי איזה חג הוי די שנדע שאינו תג הסוכות אבל לפי"ז א"ש דדוקא נקט עצרת דבפסח ס"ל לר"א שמחת יו"ט רשות ולא הי' הש"ס מקשה כלום. אלא דכל זה ליתא דאדרבה מנ"ל לש"ס לפרש רגל אחר על עצרת כדי שיקשה נימא שכוונתו על פסח ולא יקשה כלום א"ו דכוונת רש"י פשוטה דמאחר דשבת ר"א בסוכתו עכ"ח הי' או בסוכות ושבת בסורה לקיים מצות סוכה או בעצרת ושבת בסוכתו להגן מפני החום אבל אם הי' בחג הפסח מסתמא הי' שובת בבית לכך נקט רש"י כגון עצרת. ולפי"ז אפשר לומר כתירוץ הסדר משנה אלא שצריכין להוסיף גם עצרת דבחג הסוכות ועצרת אמר ר"א משבח אני את העצלנין ובפסח אמר שמחת יו"ט רשות ולכך כאן דמיירי מחג העצרת שפיר פריך: