משמרת אלעזר· רבי שאול בראך
שערי ציון · אות קיד
בישעי' נ"ב בפסוק סורו סורו צאו משם טמא אל תגעו צאו מתוכה הברו נושאי כלי ה' כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כי הולך לפניכם ה' ומאספכם אלקי ישראל וכתב רש"י כי הולך לפניכם ה' נתינת טעם על כי לא בחפזון תצאו ומאספכם אלקי ישראל הוא נתינת טעם על במנוסה לא תלכון. אמנם עדיין יקשה למה אמר כי לא בחפזון תצאו ועל מה הוא נותן טעם. וגם צריך ביאור הכפל והשינוי "צאו משם" צאו מתוכה, וגם אומרו הברו מאחר שאמר טמא אל תגעו א"כ אין צריכין לטהרה. י"ל שבא להורות לנו הטעם למה יארך הגלות הזה יותר משאר גליות ועברו מה שעברו מן השנים ועדיין בן דוד לא בא. אמנם ידוע שהקב"ה ברוב רחמיו חפץ לצדק בריותיו לבל ידח ממנו נדח ורוצה שכל ישראל יוגאלו ולכן מאחר תמיד ימי הגאולה אולי יתנו לב וישובו בתשובה. ורצון הקב"ה שגם החלשי' שבישראל יושעו בתשועת עולמים. ומי שלא יהי' לו כח מעצמו לשוב בתשובה הקב"ה יטהר אותם ויעורר לבבם לשוב בתשובה וז"כ הפסוקי' סורו סורו צאו משם הכוונה על הצדיקי' שלא נטמאו בימי גלותם ויש להם כח מעצמם לצאת משם ורק טמא אל תגעו, והוסיף "צאו מתוכה" היינו אותם שהי' כבר שקועים בתוך הטומאה צאו מתוכה "הברו" ותטהרו עצמכם וגם אם אתם חלושים מעצמכם נושאי כלי ה' יש לכם כלי זיין מה' ואשריכם ישראל מי מטהר אתכם אביכם שבשמים ונתן טעם לזה כי אם אדם הולך בדרך וחבירו הולך עמו והוא חלוש ואין לו כח הוא רואה בכל כחו לסעדו ולתמכו עד שגם הוא ילך עמו. אבל אם יש לו דרך נחוץ לילך לאיזה מקו' אז עכ"ח צריך לעזוב החלוש וילך לדרכו וכן אם הוא נס מן המלחמה כדי להציל נפשו מיד רודפיו אז לא יוכל לדאוג על רעהו החלש וכן הי' במצרי' שהי' משוקעי' במ"ט שערי טומאה ולא הי' אפשר להם להשאר עוד והוצרכו לילך בחפזון לכך החלשי' שבהם פירוש החלשי' באמונה הוצרכו להשאר שם אבל עתה כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כדי שגם החלשים שבכם יחלצו חושים לילך עמכ' ואמר שלהצדיקי' די אם הולך לפניהם ה' ויש להם כח לצאת מעצמם ולרוץ אחרי ה' אבל לחלשים שבהם ומאספכם אלקי ישראל שהוא מאסף גם החלשים שבכם כמו שהי' דן מאסף לכל המחנות לפי שהי' ממתין את הנחלשים ואת הנכשלי' כן גם הקב"ה ברוב רחמיו ממתין על הנחלשי' ועל הנכשלי' שיושעו כולם בתשועת ה' לעולמים: