אור ברסלב
משמרת אלעזר שערי ציון › אות ק

משמרת אלעזר· רבי שאול בראך

שערי ציון · אות ק

אות צט

בפ' ראה בפסוק כי ירחיב ה' אלקיך את גבולך ואמרת אכלה בשר כי תאוה נפשך לאכל בשר בכל אות נפשך תאכל בשר וכתב בס' תורת משה כי הצדיקים כרבינו הקדוש וכדומה שאין נהנין מעוה"ז אם יארע לפעמים בהמה שתאוים לאכול בשר הוא ודאי כי נפשם משתוקק להעלות חלק קדושה שבתוך הבשר כמו שבא מלאך הממונה על התאוה ליהודה ותמר ואמר על זה בכל אות נפשך תאכל בשר כי ההולך אחר תאותו אעפ"י שממלא תאותו איננו בשלימות לפעמים מצטער על הוצאת ממון או הזמן אבל זה הצדיק שהוא בטוח שמשמים נגזר עליו התאוה ההוא להשלים רצון הבורא ית"ש א"כ לא יוסיף עצב עמה ובכל אות נפשו יאכל עכ"ד הקדושים והנה בעיקר הדבר שמשתוקק מצד נפשו חלק הקדושה לאכול בשר זכיתי לדבריו הקדושים ועיין מה שכתבתי בענין זה לעיל אות מ"ד ויומתק עוד יותר עפ"י מה שהביא היע"ד ח"ב דרוש ט' בשם האר"י הקדוש לפרש מאמר חז"ל שבת ק"מ ב' באתרא דליעול ירקא ליעול בשרא ותמהו וכי חכז"ל לומדים לאדם לילך אחר מותרות ותאות ופירש כי נצוצות הקדושה שבתוך חלק החי הם יותר משובחים מאותן שבחלק הצומח ולפי"ז יובן פסוק שלפנינו שנפשו מתאוית לאכול בשר כדי להעלות הקדושה ממנו ולפרש גם סוף הפסוק הוספתי בה דברים לפרש הכתוב קצת באופן אחר כי באמרו "כי ירחיב ה' אלקיך את גבולך" דזה יהי' ודאי רק בזמן שאתה עושה רצונו של מקום ואעפי"כ ואמרת אכלה בשר דע "כי תאוה נפשך לאכול בשר" זו רק כי נפשך תשתוקק אל נצוצי הקדושה הטמונים בתוך המאכל אמנם בא הכתוב להזהיר כי לפעמים הגם שהנפש תשתוקק לאכול הדבר והוא בא מחלק נפשו אבל בשעת האכילה מרוב עריבות ונעימות המאכל גובר הנאת הגוף ושכח ענין הקדושה שבעבורה השתוקק לאכול המאכל ולזה בא הכתוב להזהיר שאם כי אמרתי לך שהתשוקה לאכילה באה מנפשך אבל השמר שבכל "אות נפשך" שכמו שהתאוה הי' רק מחמת הנפש כן "תאכל בשר" כן תהי' גם האכילה רק למצוה ולא להתענג מהנאות עוה"ז:

ובדברינו פרשנו מה דאיתא במדרש ע"ז הפסוק הה"ד עושה משפט לעשוקים נותן לחם לרעבים ה' מתיר אסורים, עושה משפט לעשוקים זה ישראל ששבעים אומות הי' במצרים ובכולם לא נשתעבדו רק בישראל, נותן לחם לרעבים אלו ישראל דכתיב ויענך וירעיבך ויאכילך את המן וגו' למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם כי על כל מוצא פי ה' יחי' האדם, ה' מתיר אסורים כל מאי דאסר לן שרי לן אסר לן דם שרי לן כבדא וגו' עד גם הכא במדבר אסר לן בשר תאוה ועתה הותר עכ"ד ולפי דברינו יובן דבספר אור החיים עה"ת פ' ויחי עה"פ אחרי כתב שע"י שעבוד שמשעבדין אוה"ע את ישראל יוצאין חלקי הקדושה שמעורבין בין אוה"ע והם מתדבקין בישראל ולכך קודם הגאולה במצרים שהי' בירור גדול שנאמר וינצלו את מצרים הי' קושי השעבוד וז"כ המדרש כי בפסוק זה נאמר כי בכל דבר שבעולם יש בו חלק קדושה וע"ז אמר המדרש הה"ד עושה משפט לעשוקים וכוון בזה על העשוקים שהזכיר שלמה המלך קהלת ה' ראיתי דמעת העשוקים ואין להם מנחם דהיינו מה שנעשק מחלק הקדושה לתוך הקליפה ומפרש המדרש האיך הקב"ה עושה משפט לעשוקים הללו וע"כ אמר ראה שמכל שבעים אומות שהי' במצרים לא נשתעבדו רק בישראל והוא רק מזה הטעם כדי שיתדבק חלק קדושה אשר עשוק אצלם בישראל וכדברי האור החיים הנ"ל והוסיף המדרש נותן לחם לרעבים עפ"י שכתב בלקוטי תורה להאר"י הק' פ' עקב עה"פ כי לא על לחם לבדו יחי' האדם דהיינו מגשמיות המאכל כי על כל מוצא פי ה' יחי' האדם דהיינו חלק קדושה ורוחניות שבתוך המאכל יחי' האדם וזו שאמר הפסוק ויענך וירעיבך וגו' למען הודיעך וגו' כי ע"י שראו שהמן לא הי' בו גשמיות רק קדושה ורוחניות וחיו ממנו ארבעים שנה בזה תדעו כי על כל מוצא פי ה' יחי' האדם וכוונת המדרש להשמיענו פירוש כי תאוה נפשך לאכול דהיינו כפירוש הח"ס שמתאוה לחלק הקדושה שבתוך המאכל והוסיף המדרש ה' מתיר אסורים הכוונה שאמו"ר הגאון רשכבה"ג מהר"ם שי"ק זי"ע בספרו על התורה פ' אחרי כתב דגם בדברים טמאים יש נצוץ קדוש ויש לו תיקון ע"י שמכל מה דאסר לן שרי לן ואם אוכל ממנו היתר מתקן גם חלק שבתוך האיסור ולפי"ז אין כוונת המדרש להוציא מתיר אסורים מפשוטו ולפרשו על היתר איסור רק כפשוטו שאלו האסורים שחלק הקדושה שהם בתוך המאסר הקב"ה מתיר אותם ומוציאם לחפשי ע"י מה ע"י שמכל מה דאסר לן שרי לן ומסיים המדרש אף כאן מקודם אסר להם בשר תאוה כי רצה להרגילם לאכול בקדושה וטהרה ולהפרישם מתאות עולם הזה כדכתיב למען הודיעך וגו' ולאחר שכבר הורגלו בזה התיר להם לאכול בשר בכל אות נפשם דייקא כדי להוציא יקר מזולל ומכוון מה שאמר המדרש לכוונת הפסוק:

תוכן העניינים

משמרת אלעזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה