משמרת אלעזר· רבי שאול בראך
שערי ציון · אות עט
בתהלים י"ב בפסוק הושיעה ה' כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם שוא ידברו איש את רעהו שפת חלקות בלב ולב ידברו יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדלות אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו, י"ל עפ"י שפירש ביע"ד בפסוקי ישעי' כ"ט יען כי נגש העם הזה וגו' ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממנו וגו' ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבניו תסתתר דידוע מחכז"ל שהמלאכים מתאווים שהצדיק יסתלק מעוה"ז ויקבע דירתו ביניהם וכמו שמצינו בהסתלקות רבינו הקדוש כתובות ק"ג אראלים ומצוקים תפסו את ארון הקודש עליונים מבקשים את רבי והנה כשמתפללים בכוונת הלב לפני ד' הוא שומע שועת עמו ותפלת צבור אינה נמאסת וא"כ יש להתבונן הא כמאן מצלינן האידנא על ת"ח וגדולי הדור שיתקיימו ואיך א"כ יסתלקו הצדיקים. אמנם התירוץ לזה שמתפללי' בלא כוונת הלב א"כ ה' הבוחן לבבות ורואה מחשבות זרות שבלבותיהם בעת התפלה לא יכול לקבל תפלותיהם ובחסדו הגדול על בניו הוא מוסר התפלות למלאכים והם אין יודעין מחשבה שבלב כדי שבאופן זה יתקבל תפלתם וכל זה בתפלתינו על שאר ענינים אבל כשאנו מתפללים שיתקיימו הצדיקים שבינינו הלא בזה לא ישתדלו המלאכים שתקובל תפלתינו כי הם אדרבה כל חשקם וישעם שיבא הצדיק לדור אצלם יעשו כל השתדלות שלא לעלות תפלה זו ולכן מובן שע"י שאין מתפללים בכוונה זה גורם הסתלקות הצדיקים כי אלמלי הי' מתפללים בכוונה רצוי' לא הי' הקב"ה מוסר תפלותינו למלאכים והי' מתקבל תפלותינו על קיום הצדיקים. וז"ש הנביא יען כי בשפתיו כבדוני ולבו רחק ממנו לכן ואבדה חכמת חכמיו עכ"ד. ולפי"ז יובן הפסוק שלפנינו כי איתא בחגיגה ז' עה"פ הוקר רגליך מבית רעיך רעיך זה הקב"ה. וז"ש הושיעה ד' כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם שהצדיקים מסתלקים מבינינו ונתן טעם לזה שוא ידברו איש את רעהו פירוש בשעה שמדברים אל ה' הם דוברים שוא שפת חלקות בלב ולב ידברו ששפתותיהם נעות בתפלה ולבם חושב על דברים אחרים אשר אמרו ללשונינו נגביר די במה שמתפללים בפה שפתינו אתנו מי אדון לנו על המחשבה וזה גרם בעוה"ר כי גמר חסיד ופסו אמונים: