משמרת אלעזר· רבי שאול בראך
שערי ציון · אות נו
שיר השירים ד' בפסוק עורי צפון ובואי תימן הפיחי גני יזלו בשמיו יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו וצ"ב קישור והבנת הפסוק, י"ל דכתיב ירמי' מ"ח שאנן מואב מנעוריו ושקט הוא אל שמריו על כן עמד טעמו בו וריחו לא נמר, וצריך להבין הכוונה בטעם וריח שזכר, וי"ל דהנה כל עם יש להם ענינים פנימים בטבעם שבהם משונים מכל שאר העמים. וגם יש להם דברי' חיצוני' שבהם יכירו כל אחד שהם מאומה זו כגון בהילוך ובלבושים משונים כל אומה מחברתה. והנה אם יארע שאיזה אומה תגלה בתוך אומה אחרת להיות שרצון האומה שהיא בגולה שם שלא להחשב כגר בארץ ההיא מתדמה במנהגיהם ובנימוסיהם והנה דברים החיצוני' שיש ביניהם בזמן מועט יאבד מהם. אבל דברים הפנימים אין נשכחין מהם ורק לאחר איזה דורות אותן שכבר נולדו במדינה זו וגדלו עד שיהי' ממש כאנשי המדינה והנה שני דברים אלו יש לדמות לטעם וריח המאכל, כי הטעם עצור בתוך המאכל והוא ענין פנימי מהמאכל, והריח נרגש מבחוץ ומתפשט לרחוק והוא ענין חיצוני של המאכל. וע"כ סיפר הכתוב שמואב להיותו שאנן ושקט אל שמריו ולא הלך בגולה ולא הורק מכלי אל כלי לא מיבעי' שעמד "טעמו בו" פירוש שהדברים פנימים שבתוכם לא נאבד מהם כי זה אינו נאבד מאומה רק לאחר עבור כמה דורות בגולה. אלא שגם "ריחו לא נמר" דהיינו שגם דברים החיצונים הנדמין לריח ג"כ לא נשתנה ועמד במתכנתו. והנה זה בטוח שגם אם יארך הגלות בעוה"ר אלפים שנה שלא יאבדו ישראל טעמם בגולה וישמרו התוה"ק וענין פנימית שלהם לא יאבד, זרק חשש אולי מחמת כובד הגלות יראו לדמות עצמיה' מחוץ במלבושיהם ובשמם ובלשונם לאוה"ע ויאבדו ריחם לזה בא הכתוב לומר כי באלו הדברים שהם סימנים חיצונים לאיש הישראלי אם יחזיקו ישראל בהם יבא הגואל צדק ב"ב, כמו במצרים שמבואר במדרש לקח טוב שבשביל זה זכו לגאולה, כי אם אנו מראים שאין אלו בושים להקרא בשם עם ה' אז יגלה הקב"ה לעיני האומות כי אנו בניו והוא אבינו וז"ש עורי צפו' ובואי תימן. פירוש אם יתפזרו ישראל בארבע כנפות הארץ, "הפיחי גני יזלו בשמיו" אם אעפי"כ לא יאבדו ישראל את "ריחן" שהם הסימנים החיצונים שבאומה ישראלית מאז היתה לגוי, אז יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו ויחזור ויגאלינו גאולת עולם כי"ר ב"ב: