משמרת אלעזר· רבי שאול בראך
שערי ציון · אות כג
בפ' חקת עה"פ ונפשינו קצה בלחם הקלקל איתא בפסיקתא הובא בילקוט וז"ל רבי אומר אמר הקב"ה בני תורעמנין בני תורעמנין אדם הראשון עסוק אני עמו לעשות לו עזר והוא עומד לפני ומתרעם האשה אשר נתתי עמדי אף יעקב כך עשה לי עסוק אני עם בנו להמליכו במצרים ויוסף הוא השליט והוא מתרעם לפני ואומר נסתרה דרכי מה' כך עשו לי במדבר אני עסוק עמהם לבור להם לחם קל כדרך שהמלאכים אוכלין שלא יהא אחד מהן בוטי וכלבי אוחז בהן והן מתרעמין לפני ונפשינו קצה בלחם הקלקל אף ציון כך עושה לי אני עסוק עמה להעביר את המלכיות מן העולם ולא כבר העברתי בבל מדי ויון ועתיד אני להעביר מלכות רביעית והיא מתרעמת לפני ואומרת עזבתני ושכחתני שנאמר ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני. ויל"ד למה לא אמר סתמא אף ציון כך עושה שאני עסוק עמה להעביר המלכיות והיא מתרעמת לפני עזבתני כמו באידך שזכר ולמה הוסיף בציון שכבר העביר את בבל מדי ויון. וי"ל שכוונת הפסיקתא לישב קושית הש"ס ברכות ל"ב היינו עזובה היינו שכוחה ונראה שציון עושית עולה היותר גדולה מכל האחרים שהזכיר כי מאחר שראתה שכבר ג' פעמים בא השוד והשבר עלי' ותמיד הי' הסוף לטובתה ואלו המצירים והמעיקים אותה נאבדו ונכרתו מן העולם וא"כ בודאי הי' ראוי' לה לומר השי"ת שעשה הרבה פעמים עמי דברים שחשבתי שהם לרעה לי ולבסוף נתגלה שרק כאשר ייסר איש את בנו ייסרני כן גם עתה עוד יבא הזמן שאראה בעיני שהי' הכל לטובתי ואמנם ציון אומרת הן אמת שבשלשה פעמים שעברו הי' כוונתך לטובה ובאו היסורים בהשגחה אבל כעת הסתרת פניך ממני ושכחת אותי וזו תרעומת ועול יותר משאר התרעומת שהזכיר המדרש ויש לומר שזה החילוק בין עזיבה לשכחה. שכחה הוא הסתרת פנים שאינו רוצה להטיב כלל ועזיבה הוא שמסיר קצת השגחתו ממנו לטובותינו כדי שנחזור בתשובה וכדומה ויהי' גם מלשון עזב תעזוב שבאמת עזב אותנו והגם שהביא יסורים עלינו אבל כל זה לתכלית כדי לעזוב אותנו לגאולה העתידה וז"כ הפסוק ותאמר ציון עזבני ה' פירוש אם כי מוכרח אני להודות שבגליות שעברו הי' תכלית העזיבה לטובתינו ונעקרו אנו האומות מן העולם וישראל עושה חיל אבל כעת בגלות הרביעית וה' שכחני הסיר השגחתו ממנו לגמרי ועזב אותנו למקרי ופגעי הזמן. וזה שבא המדרש לבאר שהרבה יותר מכל אלו חוטאת ציון בתרעומתה כי היא ראתה כבר בעיני' שאני עוסק להעביר המלכיות מלפני':