משמרת אלעזר· רבי שאול בראך
עשרת הימים · אות קיז
או יאמר דהנה כל דבר משתוקק תמיד לשורשו ולכך אם משליכין אבן למעלה הוא נופל מיד לארץ וכן טבע האש לעלות תמיד למעלה. וכן כתבו שמזה הטעם האדם הולך בקומה זקופה מה שאין כן בשאר הברואים כי נשמתו מלמעלה ונפש הבהמה יורדת למטה ומעתה צריך טעם הגשם שבא מלמעלה האיך נשאר למטה אמנם ידוע שמקור הגשם הוא מן הארץ כדכתיב ואד יעלה מן הארץ. וזה הוא דמיון נמרץ שאם מהשומעים עולה אל המוכיח עכ"פ הרצון לילך בדרכי התורה ולשמוע ד"ת אז בכחו לדבר דברי' נכוחים ולהאיר עיניהם ולעוררם לדרכי התורה וז"ש כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים "ושמה לא ישוב" שהגשם אינו שב למעלה ועכ"ח משום שאד יעלה מן הארץ כן יהי' דברי אם השומעי' עומדי' ומצפים והבאים לשמוע דבר ה' מוסיפין כח בהמנהיג שיעשו דבריו רושם. ועוד יש להסביר הדמיון לגשם ע"ד דכתיב ונתתי גשמיכם בעתם שרק אם בא בעתו אז עושה פעולה כן צריך המוכיח להשגיח שיבחר הזמן והמקום הראוי לזה בעת שהשומעי' מוכנים לכך ויש תקוה לעוררם בתשובה וכמו שאמרו חז"ל יבמות כ"ה שהמוכיח צריך לשקול בפלס אם יהי' דבר הנשמע: