משמרת אלעזר· רבי שאול בראך
עשרת הימים · אות קטו
בפסוק לי גלעד ולי מנשה איתא במדרש אם יבא אחד ויאמר שאין אני מחי' מתים יבא אלי' מתושבי גלעד ויעיד שאני מחי' מתים ואם יבא אחד ויאמר שאין אני מקבל בתשובה יבא מנשה ויעיד שאני מקבל בתשובה ועמד החות יאיר לתת קישור לשתי דברים הללו, י"ל דהנה הקשו המפרשים הלא אדם הראשון עשה תשובה בכל כחו וישב בתענית ומדוע לא נמחל לו חטאו ולכאורה י"ל דאולי באמת נמחל לו חטאו ולעולם גם קודם החטא לא נברא על אופן שיחי' לעולם וכיון שחטא נאמר לו ביום אכלך ממנו מות תמות וע"י שעשה תשובה נתבטלה הגזירה וחי תתק"ל שנים אמנם יש להוכיח שאדה"ר נברא שיחי' לעולם דהנה לכאורה יפלא האיך הי' אפשר לאלי' להחיות את המת הא אין כל חדש תחת השמש ואי אפשר לברא ברי' חדשה דכל מה שהי' צורך להבראות נברא בששת ימי בראשית והתירוץ לזה כי האדם נברא בתחלה בכח שיהי' לעולם וא"כ גם אם מת עכ"פ נשאר בכחו ענין החיות וכמו שמקובל לנו כי יש עצם אחד שאין נרקב וממנו יעמוד לתה"מ ומעתה אין זה חדש רק שהי' בכחו לעורר הישנים. והנה כי כן הדרא קושיא לדוכתא למה לא נתקבל אדה"ר בתשובה והנה לכאורה י"ל דאדה"ר חמור חטאו לפי שהוא שמע בעצמו האזהרה מפי ממ"ה הקב"ה ולכך לא מהני תשובה אמנם גם זה ליתא דהא א"כ לא הי' ראוי' שיועיל תשובה על ע"ז דהא אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענו ומנשה העמיד צלם בהיכל ואעפי"כ נתקבל בתשובה ומעתה יובן כי לכאורה הי' אפשר לומר שאי אפשר להחיות המתים דהוא בריאה חדשה וכל מה שהי' ראוי' להבראות נברא בששת ימי המעשה דאין לומר שנברא אדה"ר בכח שיחי' לעולם דא"כ יקשה דהא מבואר בתורה שתשובה מהני ומדוע לא נתקבל אדה"ר בתשובה וע"ז אמר יבא אלי' מתושבי גלעד ויעיד שאני מחי' מתי' אלא דא"כ הדרא קושיא לדוכתא ויבא אחד ויאמר שאין אני מקבל בתשובה על מצוה שנצטווה מפי הגבורה כמו אדה"ר ע"ז אמר יבא מנשה ויעיד שאני מקבל בתשובה הגם שעבד ע"ז. והא שבאמת לא נתקבל בתשובה שיחי' לעולם כבר מבואר במפרשים שמה שנאמר לו ביום אכלך ממנו מות תמות אין זה עונש רק תיקון ולכן אמר הקב"ה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם ולכאורה מה יהי' הפסד בזה וביארו כי ע"י החטא נתגשם גוף האדם ואי אפשר עוד להשיג כבוד השי"ת בעודו בגוף כדכתיב כי לא יראני האדם וחי וע"כ טובה גדולה עשה בזה שפירד הנשמה מהגוף ואז תזכה לחזות בנועם ה' ובזה פירשתי הפסוק ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וגו' אל הארץ אשר אראך והתעורר רש"י למה לא אמר לו לאיזה ארץ ילך אולם לדברינו יובן דאיתא בזוה"ק דאברם הוא רמז לנשמה. והנה "ארץ" הוא כינוי לעוה"ב כדאיתא כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב שנאמר ועמך כולם צדיקי' לעולם ירשו "ארץ" וזו הכוונה ויאמר ה' אל אברם היינו הנשמה לך לך מארצך דהיינו מעוה"ז אל "הארץ" דהיינו עוה"ב אשר "אראך" כי בעוה"ז לא "יראני" האדם אבל בעוה"ב אראה עצמי אליך. ובדרך זה אפשר לפרש עוד עפ"י המובא בספרים טעם למה לא נכתב בתוה"ק שכר עוה"ב ותירצו כי בעוה"ז בעודו בגוף אי אפשר להשיג ענין ומהות עוה"ב עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו וא"כ גם אם הי' כתוב בתוה"ק לא הי' אדם מבין ענין עוה"ב ולפי"ז יובן שאמר הקב"ה להנשמה שבצאתה מעוה"ז תזכה לבא לארץ החיים וענין זה אי אפשר להשיג בעוה"ז לכך אמר "אשר אראך" כי רק לאחר צאתך מן הגוף תוכל להשיג ולראות ענין עוה"ב: