משמרת אלעזר· רבי שאול בראך
עשרת הימים · אות פט
או יאמר ויתבאר גם המשנה סוף מס' יומא את זו דרש ראב"ע עבירות שבין אדם למקום יוה"כ מכפר עבירות שבין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר עד שירצה את חבירו שנאמר לפני ה' תטהרו א"ר עקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרי' ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים שנאמר יחזקאל ל"ו וזרקתי עליכם מי' טהורים וטהרתם מכל טמאתיכם ומכל גילוליכם אטהר אתכם ואומר מקוה ישראל ה' ירמי' י"ז מה מקוה מטהר את הטמאים כן הקב"ה מטהר את ישראל ואיתא במדרש רבה פ' ואתחנן על הפסוק כי מי גוי גדול אשר לו אלקי' קרובים אליו כה' אלקינו בכל קראינו וז"ל אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע כשתהא רואה בניך בצער ואין מי שיבקש רחמי' עליהם מיד ענה אותם אמר לו הקב"ה חייך בכל שעה שיקראו אותי אני אענה אותם דכתיב כה' אלקינו בכל קראינו אליו. וקשה אם לא יהי' מי שיבקש רחמים האיך שייך הלשון ענה אותם שמשמעו תשובה על שאלה גם הלשון מיד ענה אותם צ"ב מה רצה למעט באמרו מיד עוד הקשו המפורשי' דתיבת אני כמיותר דדי אם יאמר אענה אותם. י"ל דכתיב תהלים י"ז מלפניך משפטי יצא ומפורש במדרש טעמו כי אם ימסור דינו לפמליא של מעלה שהם דנים הכל בדין גמור כי אין בכחם לוותר חוט השערה קשה לזכות בדין אבל אם הקב"ה בעצמו פוסק הדין אז הוא מעורב ברחמי' כמידת האב שמרחם על בנו ולכך ביקש מלפניך משפטי יצא ולא תמסור דיני לפמליא של מעלה. אלא דלכאור' יש טענה נגד זה כי יאמרו הפמליא של מעלה כלום אב כשר להיות דיין על בנו ויתבעו כי הם ישפטו על מעשיו ואז יש חשש שנצא חייב לדין של מעלה אמנם יש עצה לזה שגם אם יטענו טענה זו אעפי"כ יצא לאור דינינו כי מאחר שיטענו שהקב"ה אינו יכול לדון אותנו כי אנו בנים למקום וא"כ הא קייל"ן דאב שמחל על כבודו כבודו מחול קידושין ל"ב וא"כ יכול הקב"ה ברוב רחמיו למחול לנו ואם כן אין כאן תביעה כלל עלינו ואין להם על מה לדון ולפי"ז ממנ"פ נצא זכאים בדין כי אם יאמרו ישראל הם בנים למקום א"כ אין כאן תביעה כלל כי האב שמחל על כבודו כבודו מחול ואם יטענו שאין אנו נחשבים בנים למקום ומלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול הלא אז אפשר להקב"ה לפסוק דינינו וירחמינו בדין:
ובזה יובן כוונת הפייטן היום הרת עולם היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים אם כבני' ואם כעבדי' אם כבני' רחמינו כרחם אב על בנים ואם כעבדי' עינינו לך תלויות עד שתחננו ותוציא כאור משפטינו. שאמר כי ממ"נ נצא זכאים אם כבני' אנחנו ואין אתה יכול לדון את דינינו הלא אב שמחל על כבודו כבודו מחול וע"כ רחמינו כרחם אב על בני' ואם כעבדי' ומלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול א"כ עינינו לך תלויות שתוציא כאור משפטינו שאתה תדון דינינו ולא תמסור אותנו ביד ב"ד של מעלה והנה כל זה הוא אם יש בעולם איש שבכחו לעורר רחמיו ית' עד שימחול על כבודו אבל אם אין בעולם מי שיעורר רחמי' עליהם וא"כ יש לחוש ח"ו שיחייבו אותם ב"ד של מעלה ולכן ביקש משה רבש"ע אם לא יהי' מי שיעורר רחמיך עד שיהי' אפשר לחמול להם אבקש "מיד ענה אותם" היינו שטרם שיתחילו בב"ד של מעלה לישא וליתן בדינם מיד תפסוק אתה עליהם את הדין ודבר המלך ומשפטו אין להשיב וע"ז השיבו הקב"ה חייך מיד שיקראו "אני" אענה אותם פירוש אני אפסוק דינם ולא הב"ד של מעלה וע"ז מביא המדרש הפסוק כה' אלקינו בכל קראינו אליו פירוש מיד בשעת הקריאה יפסוק דינם. ובזה פרשתי הפסוק ישעי' ס"ה והי' טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברי' ואני אשמע שהוא כסתירה וזו טרם יקראו ואני אענה כבר אני בעצמי פוסק את דינם ונתן טעם לזה כי עוד הם מדברים ואני אשמע פירוש אני אשמע שמסטיני' ומקטריגי' עליהם לחייבם בדין ולכך אני ממהר לפסוק דינם בעצמי והנה בודאי יטענו וירבו קושיות על הקב"ה האיך הוא יכול לפסוק דינינו הלא קרוב פסול להיות דיין אמנם אז אם לא יהי' מי שיעורר רחמי' עליהם יסבול הקב"ה כל הקושיות כדי לזכותם בדין והוא מידה כנגד מידה כי גם ישראל שומרי' חקי התורה והשטן ואוה"ע מוני' את ישראל מה מצוה היא זו ומה טעם יש בה וישראל סובלי' כל הקושיות לכבוד השי"ת ומקיימים החקים לכך גם הקב"ה לא יפנה אל טענתם שהוא קרוב לנו ויוציא לאור דינינו וזו כוונת הפסוקי' כי מי גוי גדול אשר לו אלקים "קרובים" אליו פירוש קרוב ממש כמו אב על בנו כי אלקי' הוא הדיין הוא קרוב לנו ובודאי יוציא לזכות דינינו כה' אלקינו בכל קראינו אליו שפוסק הדין מיד בשעת הקריאה אליו טרם שישאו ויתנו בדינינו ב"ד של מעלה ואם יקשה לזה האיך יהי' הקב"ה הדיין שלנו מאחר שהוא קרוב לזה הסמיך ומי גוי גדול אשר לו חקי' ומשפטי' צדיקי' שישראל סובלי' קושיות הרבה על החקים אעפי"כ מקיימי' החקי' כמו המשפטי' וא"כ מידה כנגד מידה נוהג הקב"ה אתנו:
ובדברינו יובן מה שתרגם המתרגם על הפסוק אשר לו אלקי' קרובים אליו לקבל צלותא בעידן עקתא כי אם יש מי שיעורר רחמי' עליה' אז ממ"נ אנו יוצאי' זכאי' כמו שביארנו אבל החידוש הוא בעידן עקתא שאין מי שיבקש רחמי' עליהם ומידת הדין גובר ואז אעפ"י שהקב"ה קרוב לנו מוציא לאור דינינו זהו חסד גדול. ובדברינו יובן מה שאמרו חכז"ל ברכות ו' דמי גוי גדול אשר לו אלקים קרובי' אליו ומי גוי גדול אשר לו חקי' ומשפטים צדיקים כתוב בחד בית בתפלין דמרי עלמא משום דדמין להדדי ולכאורה קשה איזה שייכות יש זה לזה ולפי דברינו מובן כי האחד נותן טעם על חבירו לפי שאנו שומרי' את החקי' לכך הקב"ה דן אותנו אף שהוא קרוב לנו וז"כ הפסוק בישעי' דרשו ה' בהמצאו קראהו בהיותו קרוב יעזב רשע דרכו ואיש אין מחשבתיו וישוב אל ה' וירחמהו וגו' שהכוונה קראהו בהיותו קרוב מאחר שהקב"ה קרוב לנו ואב שמחל על כבודו כבודו מחול א"כ בודאי אם ישוב אל ה' ירחמהו ומעתה נבא להפסוק שלפנינו, ונקדים שמואל א' ב' בפסוק אם יחטא איש לאיש ופללו אלקי' ואם לה' יחטא איש מי יתפלל לו ותרגם התרגום מאן בעי רחמי י"ל דלמאי שכתבתי שהקב"ה הבטיח למשה שהוא בעצמו יוציא לאור דינינו כל זה הוא רק אם חטאנו בעבירות שבין אדם למקום אז יוציא הקב"ה לאור דינינו ולא יחוש לצעקת המקטריגי' עלינו אמנם אם יש לנו עבירות שבין אדם לחבירו אז בודאי לא ישפוט הקב"ה בעצמו רק ימסור הדין לפמליא של מעלה לדון עפ"י הדין הגמור כי על חלקו הקב"ה מוותר אבל על חלק בו"ד חבירו אינו מוותר דמאי חזית דדמא דידך סומק טפי פסחי' כ"ה וחבירו צועק מרה ותובע דין עליו ואז מאחר שכבר נמסר להשפט לפמליא של מעלה ידונו אותו גם על עבירות שבין אדם למקום וז"כ הפסוק אם יחטא איש לאיש ופללו אלקים היינו הדיין שנמסר דינו לפמליא של מעלה ואם לה' יחטא איש פירוש ואז גם העבירות שבינו למקום מי יתפלל לו פירוש מי ידון אותו דכיון שנמסר דינו להשפט בפמליא של מעלה ישפוטו הם עליו על כל מה שחטא ויפה תרגם התרגום מאן בעי רחמי כי אז ישפטו דינו עפ"י הדין הגמור ואי אפשר לבקש מהם רחמי':
והנה מה שכתבתי שהכוונה ופללו אלקים היינו פמליא של מעלה הנה מלבד שכן נקרא הדיין בתוה"ק אלקי' עוד זאת כתב האור החיים בפ' עקב אלקי אלקי' פירוש שהשי"ת הוא אלקי גם למלאכי מעלה הנקראי' אלקי' ומעתה נבא לכוונת המשנה כי נראה שר' עקיבא בא להוסיף על ראב"ע שלא די שיוה"כ אין מכפר על עבירות שבין אדם לחבירו עד שירצה את חבירו עוד יותר מזה שגם על עבירות שבין אדם למקום כפל דברו אשריכם לפני מי אתם מטהרים שאתם מטהרים עצמיכם מהעבירות שבין אדם לחבירו אז בטוחים אתם שתצאו זכאי בדין מעבירות שבין אדם למקום כי הלא מי מטהר אתכם מי הוא השופט שלכם אביכם שבשמים והוא בלי ספק יזכה אתכם בדין אבל אם לא תרצו את חבירכם אז כיון שהוא אביכם צריך למסור המשפט שלכם לפמליא של מעלה והביא ראי' לזה מהפסוק וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טמאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם שהוא כפול אמנם מבואר בש"ס כל היכא דאמר "פסול" הכוונה שהוא עצמו טמא אבל כל היכא שהוא אומר "טמא" הכוונה שהוא מטמא גם אחרים ולפי"ז זו כוונת הפסוק וטהרתם מכל טמאותיכם דהיינו מן החטאים שבינכם לאחרים כמו הטומאה שהוא לאחרים אז ומכל גלוליכם מה שאתם מעצמכם מגועלים מעבירות שבין אדם למקום אטהר אתכם:
וא"ת האיך ידון האב את בנו לזה אמר מקוה ישראל ה' מושיעו בעת צרה כי יש לנו לקוות בבטחון גמור שיושיע ה' אותנו ואמר הטעם לזה מה מקוה מטהר את הטמאים כמו שישראל מחזיקין במצות טבילה שהוא חק בלי טעם כמש"כ הרמב"ם והאומות שוחקין עלינו מ' סאה מטהר ומ' סאה חסר קורטוב אינו מטהר כך הקב"ה מטהר את ישראל ואינו חושש אם יקשו עליו האיך האב דן את בנו. ובדברינו יש לפרש התפלה אבינו מלכינו "חטאנו לפניך" כיון שכבר נטהרנו מעבירות שבין אדם לחבירו וכל חטאתינו הם רק לפניך מה שחטאנו נגדך א"כ הלא הקב"ה אינו כשאר מלכים רק אבינו מלכינו ואב שמחל על כבודו כבודו מחול: