אור ברסלב
משמרת אלעזר עשרת הימים › אות פ

משמרת אלעזר· רבי שאול בראך

עשרת הימים · אות פ

אות עט

בסליחות ענני ורפא מזבחך ההרוס חלקת לשוני תערב צ"ב חיבור שני דברים אלו ונקדים במלאכים א' י"ט בפסוק כי עזבו בריתך בני ישראל את מזבחתיך הרסו צ"ב וכי כמה מזבחות הרסו וכן לעיל אמר רק וירפא את מזבח ה' ההרוס, ושם י"ח פסוק כ"ו ויקראו בשם הבעל מהבקר ועד הצהרים לאמור הבעל ענני ואין קול ואין ענה ויפסחו טל המזבח אשר עשה ופירש"י הי' מרקדין כמשפטם על מזבחותם. ויהי בצהרים ויהתל בהם אלי' ויאמר קראו בקול גדול וגו' ויקראו בקול גדול ויתגדדו כמשפטם בחרבות וברמחים עד שפך דם עליהם ותרגם יונתן ואיתחממו כנימוסיהן, ויהי כעבר הצהרים ויתנבאו עד לעלות המנחה ואין קול ואין ענה ואין קשב, ויאמר אלי' לכל העם גשו אלי ויגשו כל העם אליו וירפא את מזבח ה' ההרוס. ומאוד נפלאים פסוקי' אלו א' קשה למה בצהרים אמר רק אין קול ואין ענה ובעת המנחה הוסיף לאמור גם אין קשב. ב' למה סיפר הכתוב שבעת הצהרים היתל בהם אלי' ואיזה תכלית יוצא מזה וגם באמת למה לא היתל בהם אלי' קודם לזה והמתין עד הצהרים. ג' יש להפליא וכי משוגעים הי' כל נביאי בעל אלו והאיך כשעשה אלי' בהם היתול שיקראו בקול גדול אולי ישן הוא וגו' מיד עשו כדבריו וקראו בקול גדול. ד' יל"ד על שאמר עד שפך דם עליהם דהול"ל עד שפך דם מהם. ה' יפלא במה שתרגם התרגום ואיתחממו כנימוסיהון כי אין שום רמז מזה בפסוק דהא הפירוש הוא ויתגודדו שחתכו עצמן כמו שריטת בשר עיין מצודות. ו' לאיזה תכלית אמר אלי' אל העם גשו אלי הלא כולם עמדו שם מעת תחלת המעשה וראו הכל והאיך עתה קראם ליגש אליו. ז' למה בשעת המנחה כבר פסקו נביאי הבעל לקרא ולא הוסיפו לעשות עוד כמעשיה' והתחיל אלי' אז בעבודתו. י"ל בהקדים לבאר איזה מזבח הי' בהר הכרמל שאלי' ריפא אותו ומצאתי ב"ה דבר יקר בזוה"ק פ' נח וז"ל תא חזי בימי אלי' ישראל כולהו שבקי' לי' להקב"ה ושבקי ברית קיימא דלהון כד אתי אלי' וחמי דקא שבקי ישראל האי ברית קיימא ואעברו מנייהו האי ברית כיון דחמי אלי' כך אתא לאתקנא מלה בדוכתא אתסי כולה הדא הוא דכתיב וירפא את מזבח ה' ההרוס דא ברית קיימא וגו' והיינו דכתיב כי עזבו בריתך בני ישראל ובגין כך את מזבחתיך הרסו עכלה"ק והוסיף עוד שם שגם בדור המבול נחתם גזר דינם על שהשחיתו בברית והוציאו זרע לבטלה וע"ז קנא פנחס קנאה גדולה בדורו וא"ר שמעון לית מלה בעלמא דקב"ה קני לה כמו חובה דברית כד"א חרב נוקמת נקם ברית: ולפי"ז יובן היטב, שהברית נקרא מזבח מאחר שמקריבין עליו דמו של אדם ולפי שבאותו הדור קלקלו כולם בהשחתת ברית קודש לכך הי' מזבח ה' הרוס ואצל כל אחד ואחד הי' המזבח שלו הרוס ולכך כשמדבר מרבים אמר את מזבחתיך הרסו שהרבה מזבחות הי' הרוסים ולזה בא אלי' לרפאות המזבח שהוא הברית קודש ולקנא קנאה גדולה כמו שעשה בימי פנחס. וידוע שישראל שבאותו הדור לא הי' טפשים כ"כ שיתפתו כולם בדברי שקר אמנם נביאי הבעל הי' גדול כחם בטומאה ובכישוף. והגידו עתידות ועשו דברים נפלאים והי' הצלחה בכל הענינים וכמו שאמרו הנשים לירמי' בסי' מ"ד ומן אז חדלנו לקטר כי חסרנו כל. ומובא על בלעם ראש הקוסמים שהי' רגיל לטמא את עצמו בהוצאת זרע לבטלה ובא על חמורו ע"ז ה' ועשה כל זה כדי שיחול עליו רוח הטומאה ואיתא בזוה"ק שמבשרו של בלעם נעשו שני נחשים ואי אפשר לתפוס אותם רק ע"י שכבת זרע רותחת ואמרו חכז"ל בגיטין נ"ו שדנין בעוה"ב לאותו האיש בשכבת זרע רותחת והוא מידה כנגד מידה לפי שהרוצים שיחול עליהם רוח טומאה טמאו עצמם בהוצאת זרע לבטלה כי אין לך טומאה גדולה מזה:

ומעתה יובן שהי' נימוס הבעל לרקד לפניו וכמו שפירש"י כי ע"י הריקוד יתחממו עד שיוציאו שכבת זרע לבטלה לפי"ז יובן התרגום "ואיתחממו כנימוסיהן" שהנימוס שלהם לרקד הי' התכלית כדי שיתחממו עד שיבאו לידי עבירה כי כן הי' נימוס הבעל לרקד עד שפך דם "עליהם" פירוש עד שעברו על הוצאת ז"ל שאמרו חכז"ל נדה י"ג שכל המוציא זרע לבטלה כאלו שופך דמים וז"ש עד שהי' עליהם עבירה של שפיכת דמים ומעתה נראה שכדברי התרגום מבואר בקרא ולכך לא כתיב "מהם" להורות שהכוונה על הוצאת ז"ל, ונראה שכן הי' נימוס הבעל לרקד לפניו עד שהתחממו לדבר עבירה. ונפלאתי כי עוד היום כשמתאספין נערים ונערות אנשים ונשי' לרקוד קורין בכל הלשונות בעל ונראה כי זהו בעוה"ר שורש פרה ראש ולענה נצמח ונשאר לדורות מטומאת ע"ז בעל שכן הי' חק ונימוס לע"ז הנקרא בעל. וכמה צוחו גאוני ישראל לעקור ע"ז זו מישראל ולא עלתה בידם וכבר נעשה כמעט מנהג סדום על כל חתונה לרקוד בתערובת אנשים ונשים אוי שכך עלתה בימינו ולא רק פושעים כי אם גם אותן אנשים המכנים עצמם יראים ושומרי הדת עושים כן וזה החטא האריך גלותינו ומביא כל הרעות עלינו כמו שהבאתי לעיל בשם הזוה"ק שעל שום דבר בעולם אין הקב"ה מעניש כ"כ כמו קנאת הברית ועכ"פ הי' ראוי שהיראים האמיתים ירחקו עצמם מחתונות כאלו כי בעוה"ר המון עם אין יודעין כלל מאיסור הוצאת זרע לבטלה, וגם זקן ושבע ימים אין לו ידיעה כלל שזה יהי' עבירה ואין עולה על דעתם כלל לשוב ע"ז וימותו ולא בחכמה כי מעולם לא שמעו מזה כי בושין להוכיח ע"ז בפרהסי' כי זה אינו שוה לרוח הזמן, וכל זה עצת מלך זקן וכסיל והגאון ישמח משה פ' תבא כתב שחקר ודרש למה לא בא בן ישי הלא ישראל מדקדקין במצות עד שנתגלה לו כי רק עון הברית גורם שבזה בעוה"ר הדור פרוץ במילואו ואין דורש ואין מבקש, ובהרבה קהלות עושין רקודין לדבר טוב ולהלביש ערומי' וכדומה אוי לטפשי' הללו שמכניסין צלם בהיכל לאבד נפשותם לעשות דבר טוב:

ובדברינו יובן מה שספרה התוה"ק בפ' מטות ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב ולכאורה תמוהא מאי נ"מ במאי הרגו אותו אבל לפי מה שכתב הזוה"ק חרב נוקמת נקם ברית שהשי"ת נוקם בחרב נקם הברית יובן היטב כי מי גדול בטומאה זו יותר מבלעם ע"כ הודיעה התוה"ק שהרגו אותו בחרב, וכן בפנחס כתיב ויקח רמח בידו להרגו על נקם הברית, והנה מאחר שדורו של אלי' קלקלו מאוד בקדושת הברית ע"י נביאי הבעל בא אלי' לקנא קנאת ה' צבאות להראות לישראל שאין ממש בבעל ואדרבה כל קדושת ישראל תלוי' בקדושת הברית וכמו שאמר קנא קנאתי כי עזבו בניך בריתך. לפי"ז יובן ונקדים מה דאיתא בזוה"ק פרשת תשא עה"פ וירא העם כי בשש משה שדרשו חכז"ל שבת פ"ט בא שש כשבא שעה ששית כחצות היום אז עשו את העגל ופירש בזוה"ק עפ"י שהקשה פליאה עצומה למה קרא הכתוב עם היוצא ממצרים עם ישראל "ערב רב" וכי לודיים וכושים וכפתורים ותוגרמים הי' דקרא לן ערב רב והלא כולם מצרים הי' ואיך קרא אותן ערב רב שמשמעו עירוב אומות שונות, ותירץ שערב רב הי' חרטומי מצרים שהי' גדולים מאוד בחכמת הכישוף כמו שהעידה התוה"ק עליהם ויעשו גם הם בלהטיהם כן ובראשם שני בני בלעם ובחכמתם הגדולה ובטומאתם הצליחו לעשות את העגל. וכל כחם של אלו המכשפים אינו רק משש שעות ומחצה על היום עד תשע שעות ומחצה ולפני זה ולאחר זה אין להם כח לפעול בכשופם וידוע משש שעות ומחצה מתחיל זמן מנחה גדולה ובתשע שעות ומחצה הוא זמן מנחה קטנה ומזה הטעם נקראו "ערב רב" שהוא זמן מנחה גדולה כי רק אז הם בתקפם וכחם. ולזה כאשר בא שש שאז הם בכחם ולא ירד משה מיד מהרו לעשות את העגל טרם יעבור זמן שליטתם. עכ"ד הקדושים. ובדבריו יומתק כל ענין פרשתינו שמהבוקר עד הצהרים עשו נביאי הבעל כל ההכנות והעבודות הנצרכות להם לטומאתם ולכישופם וירקדו כנימוסיהם ואין קול ואין ענה אבל לא הי' זה מפני שאין הבעל שומע אותם כי אז עדיין אין שליטת כישוף ולכך לא אמר "ואין קשב" שמשמעו שאין שומע להם כי אז עדיין לא הגיע זמן שליטתם ולכך בעת הצהרים כי בא שש וידע אלי' שכעת יבא זמן תוקפם ויעשו כל התפעלות להגיע לתכליתם לכך התל בהם שיקראו בקול גדול כי ידע שאז מוכרחין הם לעשות מה שבכחם כי אם לא עכשו אימתי וסיפר הכתוב שכן הי' באמת שקראו בקול גדול והשתדלו בהשתדלות עצום עד שהגיע זמן מנחה קטנה ואז כשראו שאין קול ואין ענה ידעו שאין קשב שאין הבעל שומע להם ואבד כח כישופם כי כבר עבר זמן תוקפם ולכך נחו ולא עשו עוד שום דבר ומיד בעלות המנחה התחיל אלי' בעבודתו ומה נמרצו דברי הפסוק שאמר אלי' להעם גשו אלי ויגשו עפ"י מה שדרשו חכז"ל גבי יוסף שאמר לאחיו זה הלשון ממש גשו אלי שהכוונה שהראה להם שהוא מהול וכן פה הראה להם אלי' שאין ממש בע"ז של בעל ובטומאתו ואדרבה עיקר קדושת ישראל תלוי' בשמירת הברית הקודש שלא יפגמו ח"ו בזה האבר וירפא את מזבח ה' ההרוס שהכירו ישראל האמת כמה צריכין לזהר בשמירת הברית קודש וקראו ה' הוא האלקים וידוע שברית המעור וברית הלשון תלוין זה בזה ואם ירצה אדם שלא יפגום ברית הקודש צריך לזהר מאוד שלא יצא מפיו דבר נבלה וכדומה וזו כוונת התפלה ענני ורפא מזבחך ההרוס שהכוונה שנזכה לקדש ולטהר את ברית הקודש ולתקן אשר פגמנו ואמר האיך אפשר זה חלקת לשוני תערב אם לא יוציא מפיו דבר איסור ינצל מעון זה:

תוכן העניינים

משמרת אלעזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה