משמרת אלעזר· רבי שאול בראך
עשרת הימים · אות סח
בתהלים ל"ו בפסוק דברי פיו און ומרמה חדל להשכיל להיטיב ויל"ד דברי פיו כמיותר, וגם להבין אומרו להשכיל להטיב שמשמעו פועל יוצא לאחרים י"ל דהנה אם אדם מוכיח וכוונתו זכה קבלה לנו דברים היוצאים מן הלב נכנסין אל הלב ויעשו רושם בלב השומעים. אבל אם אין יוצאים מן הלב ורק מפיו כי לבו בל עמו אז גם אם ירבה כחול דברי מוסר לא יפעל כלום אצל השומעים. וז"כ הפסוק אם רק "דברי פיו" און ומרמה אם רק פיו יזכיר להשומעים און ולבו בל עמו אז חדל להשכיל להטיב לא יעלה בידו להשיב רבים מעון. ובקישור לפסוק שלאחריו און יחשב על משכבו יתיצב על דרך לא טוב רע לא ימאס י"ל עפ"י שפירש הגאון בעל יע"ד הפסוקים נאם פשע לרשע בקרב לבי אין פחד אלקים לנגד עיניו כי החליק אליו בעיניו למצא עונו לשנא שהיצה"ר בתחבולות עושה מלחמה את האדם כי בבאו אל האדם להסיתו מבלבל דעתו ושכלו ומכניס בו רוח שטות לחטא אך מורא יעלה על ראשו אולי יבא המוכיח ויגלה קלונו שהיצה"ר שם רשת לרגליו ללכדו לזה עושה כל התפעלות להכניס שנאה בלבו על המוכיח ואז בטוח הוא שלא ישמע לדברי המוכיח ויהי' אפשר לו להסיתו לכל דבר שירצה וז"ש כי החליק אליו בעיניו "למצא עונו לשנא'" דהיינו שישנא מי שרגיל למצא עונו שהוא המוכיח ולדרכו פרשתי גם פסוק הראשון נאום פשע לרשע בקרב לבי אין פחד אלקים לנגד עיניו, ולפי"ז אפשר לומר שפירושו נאום פשע לרשע, פירוש אם שהיושר והחיוב לומר לרשע פשעו אעפי"כ "בקרב לבי" נשאר בקרב לבי ולא הוצאתיו לפועל כי אני יודע כי אין פחד אלקים לנגד עיניו וכשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע. יבמות כ"ה ואמר הטעם שהוא יודע שלא יהי' דברי תוכחתו נשמעים אליו כי החליק אליו בעיניו למצא עונו לשנא וכפי' היע"ד דהיינו שישנא המוכיח וא"כ בטוח הוא שלא ישמע לקול המוכיח. וחזר ופירש האיך עלה בידו להסית אותו לשנא המוכיח אותו כי מטעה אותו אל תחשוב שזה המוכיח אותך רוצה להדריכך בדרך הישר כי רק בפיו אומר כן שהוא מכוון לש"ש. ובקרבו ישים ארבו כדי להקניט אותך ולצערך וזו שאמר דברי פיו און ומרמה רק בפיו הוא אומר און ומרמה אבל לא בלבו כי חדל להשכיל להטיב שאין כוונתו להשכילך ולהטיב אותך רק להקניטך ולצערך. והוסיף להגיד לנו מה יהי' סופו של זה האיש שעלה ביד יצרו להסיתו לשנא המוכיח אותו. דכתיב משלי י"ב שפת אמת תכון לעד ועד ארגיעה לשון שקר. כי היצה"ר צריך תמיד למהר מעשהו כי אם יתבונן מעט ימצא שהוא מסיתו לדבר עבירה ואך שקר בימינו ולכך בא פתאום אל האדם להסיתו ועד שלא יתבונן ממהר עליו לעשותו לגמור פעולתו טרם יתגלה השקר וזה לא יעלה בידו רק לפעמים כי בנתים ישמע לקול דברי המוכיח ויופר עצת היצה"ר לא כן זה שהסיתו היצה"ר לשנא המוכיח לזה יוכל היצה"ר להסית היום שיעשה לאחר שמונה ימים עבירה כי אין לו מורא שיתחרט ולא יעשה כעצתו כי אחר שאינו שומע לקול המוכיח אינו יודע כלל שהוא עבירה ואומר על רע טוב וז"ש און יחשוב על משכבו שבעודו על המשכב יחשוב במחשבתו שבעת שיקום יתיצב על דרך לא טוב ולא יחוש היצה"ר שתופר עצתו בנתי' כי רע לא ימאס שהוא אינו יודע למאס את הרע כי לדעתו רע טוב וטוב רע: