משמרת אלעזר· רבי שאול בראך
עשרת הימים · אות יג
בישעי' נ"ח בפסוק קרא בגרון אל תחשך כשופר הרם קולך ואיתא במדרש כשופר של מתן תורה וכשופר של ר"ה י"ל כי הנה ראינו שצוה ה' את הנביא שיוכיח את ישראל ולזה בא המדרש להורות באיזה אופן הוא חיוב התוכחה לבל יחשוב איש אם כבר הוכיח את חבירו פעם ושתים על איזה עבירה שכבר יצא ידי חובתו בזה כי כבר דרשו חכז"ל ב"מ ל"א מהפסוק הוכח תוכיח אפי' מאה פעמים. ואדרבה בתחלה ראוי' להוכיח בדברי' רכי' ובינו לבין עצמו אבל אם לא ישמע לו אז מחוייב להוכיחו ברבי' ובחזקת היד כי אולי יתבייש ולא יחטא עוד ולכל הפחות לא ילמדו אחרים ממנו לעשות כמעשיו ולזה בא המדרש לעורר כי בשופר של מתן תורה כתיב "וקול השופר הולך וחזק מאוד" ואיתא שם במכילתא לא כדרך בו"ד שכל שיאריך לתקוע יהי' הקול יותר חלש אדרבה קול השופר הולך וחזק ולזה אמר השי"ת לנביא שאם יוכיח את ישראל יהי' כמו השופר של מתן תורה שהולך וחזק שכל עוד שלא ישמע לו ירבה להוכיח אותו ואל יתרשל ועוד בא להזהיר את המוכיח כי קודם שילך להוכיח את ישראל יפשפש במעשיו וגם יכוין בעיקר תוכחתו להוכיח את עצמו כי אם הוא איני נקי האיך יוכיח את אחרי' הלא יאמרו לו טול קורה מבין עיניך וגם אין הדברים נכנסין ללב השומעים אם מוכיח אותם על דבר עבירה אם הוא נכשל בזה וכבר המליץ ע"ז הגאון ישמח משה וצ"ל מעוות לא יוכל לתקן שאם הוא עצמו מעוות האיך יתקן אחרי' ועצה לזה שיכלול המוכיח א"ע בתוכחתו לאחרי' ואז גם אם יוכיח בחזקה לא ירע זה לשום אדם מאחר שכולל גם את עצמו בתוכחתו שיאמר כזה וכזה עשינו והחוב מוטל עלינו לתקן מעשינו והוא דמיון שופר של ר"ה שהעיקר שצריך לתקוע כדי שיצא התוקע עצמו חובת המצוה ואז גם אחרי' השומעים תקיעתו אם ירצו יכולין לצאת בתקיעתו אבל העיקר והתכלית צריך לצאת ידי עצמו וכן הוא גם חובת המוכיח אם לא שהמוכיח הוא צדיק תמים והוא דמיון למי שכבר יצא ידי תקיעה שיכול לתקוע להוציא אחרי' כי אם הוא נקי אז יכנסו דבריו בלב השומעי':