אור ברסלב
משמרת אלעזר סוכת שלום › אות צה

משמרת אלעזר· רבי שאול בראך

סוכת שלום · אות צה

אות צד

בפסחים ע"א איתא והיית אך שמח לרבות ליל יו"ט אחרון לשמחה או אינו אלא יום טוב הראשון ת"ל אך חלק ותמוהא הלשון אך חלק שהוא רק מיעוט ואינו מחלק כלל וגבי תשביתו מובן יפה שדרשו פסחים ה' אך חלק כי חצי היום מותר בחמץ וחצי היום אסור. י"ל כי בזה יהי' רמז למה שמקובל ביד כל ישראל שבתפלת מוסף של שמיני עצרת הפתקין נמסרין לשלוחי ב"ד. כי הנה כתיב ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים ותיבות לפני ה' אלקיכם צ"ב וכבר למדו חז"ל סוכה מ"ו מזה שלולב ניטל במקדש שבעה י"ל עפ"י הפשט עפ"י דברי הרמב"ם במורה והובאו דבריו הקדושים ברמ"א או"ח רסי' א' כי שויתי ה' לנגדי תמיד הוא כלל גדול במדות הצדיקים כי אינו דומה שבתו וקומו ותנועותיו והוא בביתו למה שהוא בבית המלך. ומזה נלמד כי גם בימי שמחה אינו דומה אם השמחה היא לפני המלך צריכה להיות מעורבת ברעדה כדכתיב וגילו ברעדה לא כן השמח בביתו ולזה בא הרמז בתוה"ק ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים שאם גם צויתי אתכם בשבעת ימים להיות שמח תהי' השמחה כשמח בפני המלך מאחר שישראל עוד תלוים בדין. אבל ביום שמיני עצרת לא אמר עוד לפני ה' אלקיכם רק והיית אך שמח כי אז כבר נגמר לטובה ולפי שהדין נגמר בתפלת מוסף בחצי היום לפיכך אמר "אך" חלק כמו בתשביתו שרק מחצי היום ואלך תוכלו להיות שמח בשלימות כי אז כבר נגמר הדין לטובה:

צו) בפסוק ביום השמיני עצרת תהי' לכם איתא במדרש משל למלך שעשה משתה וזימן את בניו כיון שבקשו לפטור ממנו אמר להם בבקשה מכם עכבו עמי עוד יום אחד קשה עלי פרידתכם ויל"ד דהול"ל עכבו אצלי ועוד יל"ד דהול"ל הפרידה קשה עלי ולמה אמר פרידתכם י"ל עפ"י שביארתי הפסוק בפ' ראה בנים אתם לה' אלקיכם לא תתגודדו וצ"ב שלא מצינו במקום אחר בתוה"ק שיאמר בנים אתם רק כאן י"ל שהוא הקדמה למה שאמר אחר זה לא תתגודדו ודרשו חכז"ל יבמות י"ד לא תעשו אגודות אגודות. והנה מאחר שכל ישראל נקראים בנים למקום וא"כ גם אם הי' לאיש טעם לשנא את חבירו שעשה לו עולה וכדומה אעפי"כ לא ישנא אותו ולא יעשה מחלוקת עמו בזוכרו כי גם הוא בן למקום ואם יעשה עמו מחלוקת יצטער אביהם שבשמים וא"כ לכבוד אביו שבשמים ימנע מלעשות מחלוקת עמו וז"ש בנים אתם לה' אלקיכם וע"כ חוסו כל אחד על אביכם ולא תתגודדו אל תעשו אגודות אגודות כי מאחר שגם חברך בן למקום א"כ יצטער אביך שבשמים ולכבודו אתה מחויב שלא להחזיק במחלוקת. והוא דמיון למלך שיש לו כמה בני' ושמע שהם שונאים זה את זה ומריבים תמיד איש עם אחיו מה עשה הלך והכין סעודה גדולה וזימן כולם אצלו והבנים להיותן אצל שולחן האב ורוצים לשמח אותו הראו פנים שוחקות זה לזה והתנהגו באהבה ואחוה למראה עיני אביהם כי כל אחד חס על אביו שלא יצטער אם יראה שלבב כל אחד נחלק מאחיו וכשהגיע זמן לפטור אמר לכל אחד נעכב עוד אני ואתה אצל אחיך כי קשה מאוד עלי על שיש פירוד ביניכם וכל זמן שאתם אצלי אני בטוח שתתנהגו באהבה זה לזה וז"ש עכבו עמי. דהיינו עכבו זה עם זה עמי יחד עוד יום אחד כי קשה עלי "פרידתכם" פירוש לא הפרידה ממני רק מה שאתם נפרדים זה מזה ובא המדרש לעורר את ישראל כי בימים המקודשי' בהתאסף כל ישראל בבתי כנסיות אצל אביהם שבשמי' כל אחד רץ לפייס את חבירו ומראה לו פנים שוחקות וע"כ אמר הקב"ה עכבו עמי יום אחד כי קשה עליו ית"ש פרוד הלבבות שבישראל לאחר שעוברים הימים הקדושי': צז) ביום השמיני עצרת תהי' לכם והקרבתם פר אחד ואיתא ברבה הה"ד תהלים ק"ט תחת אהבתי ישטנוני ואני תפלה. והקשו המפרשים דמאי אהבה אנו מראין בהפרים הלא אדרבה אמרו חכז"ל שהפרים סימן כלי' לאוה"ע כי השבעים פרים כנגד השבעים אומות והם מתמעטים והולכים י"ל דמבואר בנביאים שלעתיד יכירו וידעו כל יושבי תבל כי ה' מלך על כל הארץ ויתאחדו כל העמים לקרא כולם בשם ה' אחד. ומעתה נראה שאין הכוונה במה שאמרו שהפרים סימן כלי' לאוה"ע לרעה שיכלו כל הברואים שבעולם חוץ ישראל רק הוא סימן שמה שעכשו הן שבעים אומות זה יכלה ולא ישאר רק אומה אחת בעולם כי האמונות השונות יכלו ויאבדו ויהי' מתמעטין והולכין עד שלבסוף כל העולם יהי אומה אחת לעבוד את ה' ולכך מקריבין לבסוף רק פר אחד להורות שלבסוף הימים לא יהי' רק אומה אחת בעולם כי כל יושבי תבל יכירו האמת ויתאחדו עם ישראל להיות לעם אחד לקרא כולם בשם ה' ומעתה יפה אמר המדרש תחת אהבתי ישטנוני שתחת אשר אני עושה סימן שלעתיד נתאחד ונעשה כאחים והי' ראוי' להם להוסיף אהבה הם ישטנוני וחושבים עלי עון שאני עושה כן לרמוז שהם יכלו מן העולם: צח) ביום השמיני עצרת תהי' לכם ואיתא במדרש למדך תורה דרך ארץ שאם יש לאדם אורח ביום הראשון עושה לו סעודה גדולה ומכאן ואילך ימעט כל יום סעודתו. וקשה ע"ז דהנה היע"ד פירש בדרוש י"ד ח"א המדרש ויק"ר פל"ד אמרו על הלל שכשנפטר מתלמידיו ואמרו לאן אתה הולך אמר לגמול חסד עם הדין אכסניא דאית לי בגו ביתא אמרו לו וכל יום אית לך אכסנאי א"ל ולאו נשמתא אכסניא היום בכאן ולמחר היא אזלית ויומא לית אנא ידעית. ולהבין וכי לא הרגישו התלמידים דנתכוון לנשמתו ואם לא הרגישו מה שאלו על צדיק כהלל דלא יהא כל יום מכניס אורח ותשובת הלל דאמר היום בכאן ולמחר אזלא ג"כ צ"ב דלמה לא אמר בפשוט דאנו כאן ג"כ כאורחים על הארץ ולמה לי' למימר למחר אזלא אבל ידוע דאורח הבא לאדם יום אחד או יומי' יכבדו בעל הבית כראוי' אבל אם יתמהמה אצלו ימים ושנים לא יכבדו יותר מארוחתו ארוחת תמיד כי מי יכלכל תמיד יום בואו במשתה רב אבל יום או יומים טרם צאת האורח אז יוסיף הבעה"ב לכבדו ולעשות משתה כי האורח ילך ומי יודע יום שיזדמן שיבא שנית לגבולו וכן הענין בנשמה שהיא אורח בגוף שהוא תכלית היצ"ט שבא לאדם בשנת י"ג מתחלה האדם מכבדו כאורח הנוטה ללון אבל כאשר שורה אצלו זמן זמנים אין מכבדו עוד הרבה וזו ששאלו תלמידיו וכי כל יומא אכסנאי הלא כבר נשתקע וכמעט הוא תושב א"כ למה זה תכבדו ביותר והשיב הלל בשביל כך כי נשמתא דא אסכנאי שהיום בכאן ולמחר תלך ולכך אני גומל חסד לא בשביל הביאה רק בשביל יציאה כי איני יודע יום צאתה ואני צריך לגמול ולהתנהג בכבור בא כדרך אורח אשר פעמיו כוננו לילך עכ"ד הרי דלפני הפרידה עושים סעודה גדולה ואיך אמר המדרש למדך תורה דרך ארץ האיך להתנהג עם אורח הלא בשמיני עצרת עושים רק סעודה קטנה פר אחד ואין זה דרך ארץ לאורח בעת הפרידה. י"ל דכל איש מישראל מתעורר בימים הקדושי' לשוב אל ה' ועוסקים במצות ומרבים בתפלות ובתחנונים רק עיקר החסרון שכאשר יעברו ימים הקדושים יאבד כל מה שקנה לעצמו בימים המקודשים וחזר להיות כמו שהי' קודם ימים הקדושים ומעתה י"ל דזה ענין שמיני עצרת שאנו מגלין דעתינו שאין ברצונינו להפרד מהקדושה שקנינו לעצמינו בימים אלו ולשם כך נקרא זה החג עצרת שנעצור בעצמינו הקדושה והתעוררות לתשובה על משך כל ימי השנה ומזה הטעם אין אנו עושים סעודה גדולה כדרך אורח שנפרד ממנו להראות בזה כי אין אנו רוצים להפרד מהקדושה ורק להיות אחוז ודבוק בה בכל השנה ולזה כוונו חכז"ל במאמר' בשם הקב"ה עשו לי סעודה קטנה כדי שאהנה מכם שהכוונה שמזה שעושים סעודה קטנה ולא גדולה מזה נהנה הקב"ה כי בזה רואה שאין רצונינו להפרד מהקדושה:

צט) בהפטרה לשמיני עצרת ויעמוד ויברך את כל קהל ישראל קול גדול לאמר ברוך ה' אשר נתן מנוחה לעמו ישראל ככל אשר דיבר לא נפל דבר אחד מכל דברו הטוב אשר דיבר ביד משה עבדו. יהי ה' אלקינו עמנו כאשר הי' עם אבותינו וגו' ויל"ד דמקודם הי' ראוי לכתוב ברוך ה' אשר נתן מנוחה וגו' ואח"כ ויברך את כל קהל ישראל. יהי ה' אלקינו עמנו וגו' אבל עתה אמר ויברך את כל קהל ישראל והסמיך מיד טרם שבירך את ישראל ברוך ה'. י"ל שרמז למש"כ בזוה"ק ח"א סוף דף רכ"ז דכשהאדם רוצה לברך לחבירו או לבנו וכיוצא צריך לברך בתחלה להקב"ה ואי לא מברך בתחלה להקב"ה אינון ברכאן לא אתקיימו עכ"ד והוסיף הגאון בס' דבש לפי מערכת כ' אות ט' משם הרב עיר וקדיש סבא קדישא כמוה"ר יעקב חזק ז"ל אב"ד דק"ק פאדובה דכשבא אליו אדם אחד לברכו משים ידו על ראשו ואומר יתברך שמו של הקב"ה ואח"כ מברך לאיש ההוא. ולזה בא הרמז כאן כשבא שלמה לברך את ישראל פיו פתח בחכמה לברך בתחלה את הקב"ה כי זה מישך שייך לברכת ישראל כי לולא זה לא תתקיים הברכה וכדברי הזוה"ק:

תוכן העניינים

משמרת אלעזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה