אור ברסלב
משמרת אלעזר סוכת שלום

משמרת אלעזר· רבי שאול בראך

סוכת שלום

עשרת הימים

אות א

איתא במדרש לא נתקררה דעתו של איוב עד שראה ג"פ בסכת בסכת בסכות. י"ל בהקדים נחמי' ח' וימצאו כתוב בתורה אשר צוה ה' ביד משה אשר ישבו בני ישראל בסכות בחג בחדש השביעי וגו' לעשת סכת ככתוב וגו' ויעשו כל הקהל השבים מן השבי סכות וישבו בסכות כי לא עשו מימי יושע בן נון כן בני ישראל עד היום ההוא ותהי השמחה גדולה מאד, והנה מאד יפלא וכי לא ידעו שצריכין לעשות סוכות בחג עד שמצאו כתוב בתורה כן. ועוד יותר יפלא שאמר שלא עשו כן מימות יושע בן נון וכבר הקשו חכז"ל ערכין ל"ב אפשר בא דוד ושלמה ולא עשו סוכות אלא מקיש ביאתם בימי עזרא לביאתם בימי יהושע מה אז קדשו חומות אף עתה כן. ודבריהם אמת אלא דעדיין צריך הסבר פשוטו של מקרא שמשמעו שלא עשו סוכות כן מימות יושע. ומ"ד דס"ל קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעת"ל מתרץ משום דבעי עזרא רחמי על יצרא דע"ז ובטלי' לכך אמר דאגין זכותי' עלייהו כסוכה ואמר דלכך כתיב יושע בלא ה' לפי שהוא לא ביטל יצה"ר דע"ז כי כבר הי' לו זכות א"י והי' בידו לבטלו, וצ"ב מדוע אמר דאגין עלייהו כסוכה למה נשא משלו על סוכה. וגם צריך טעם למה הגיע ליהושע העונש דוקא באות ה' משמו ולא באות אחר. י"ל דהנה בספר ברית שלום כתב דבר נחמד לפרש מה דכתיב ויעשו סוכות ככתוב עפ"י הגמרא בסנהדרין ד' וסוכה ו' דלמ"ד יש אם למקרא צריך לעשות הסוכה בת ד' דפנות ולמ"ד יש אם למסורת סוכה בת ג' דפנות כשרה דשתי פעמים כתיב סוכת חסר וז"ש ויעשו סוכות ככתוב ולא כמו שנקרא דהיינו שעשו סוכה של שלש דפנות עכת"ד ואכתי טעמא בעי למה עשו אז דייקא סוכה של שלש דפנות וגם גוף הדבר צריך טעם למה הכשירה תורה סוכה של שלש דפנות דאחר שהקפידה התוה"ק תשבו כעין תדורו והלא אין אדם דר בדירה של שלש דפנות: י"ל דאיתא במס' ב"ב כ"ה העולם דומה לאכסדרה כי רוח צפונית הוא פתוח. ואיתא במדרש על הפסוק אל תפנו אל האלילם לפי שאם יטעו בני אדם אחר ע"ז ויאמרו שיש ממש בע"ז יאמרו להם אם יש ממש בע"ז תבא ותעשה מחיצה רביעית וזו ר"ת "אלילם" "אין "להם "יכולת "לעשות "מחיצה ונראה שמזה הטעם סוכה של שלש דפנות כשירה כי היא באה להזכירנו על השורש הגדול על האמונה בה' והסוכה היא כעולם קטן ולכך כשדופן אחד פתוח יזכירנו על תכונת בריאת העולם שרוח אחת פתוחה ומזה יש לבטל כל הע"ז שבעולם ונראה שאין בהם ממש כי אין להם יכולת לעשות מחיצה וזו כוונת פסוקי נחמי' כי הנה כתוב שם שבראש השנה הרבו לבכות ואין מפורש שם סיבת הבכי רק שעזרא צוה אותם שאל יתאבלו מפני קדושת יו"ט אמנם אח"כ במוצאי חג הסוכות נאמר מפורש במקרא שהתאספו וצמו והרבו בזעקה ותחנה וקראו בקול גדול אל אלקים ומבואר במס' סנהדרין ס"ד שצעקו אל ה' שיבטל מהם יצרא דע"ז ונענה לבקשתם ובטלוהו עי"ש בארוכה כל הענין מבואר מזה שהי' אז כל התאמצותם לבטל יצרא דע"ז ולכך כאשר קראו בתורה ומצאו "כתוב" בסכת חסר שיכולין לעשות סוכה של שלש דפנות שמחו מאוד לזה ועשו סוכות ככתוב של שלש דפנות כדי לעורר ולהודיע לכל העם שידעו שאין ממש בע"ז ולכך כתיב כי לא עשו סכת כן מימי יושע בן נון כי תמיד עשו סוכה של ד' דפנות ועכשיו מפני התעוררות ביטול יצרא דע"ז עשו סוכה של שלש דפנות ושמחו מאוד בזה שיסייע להם לעקור שרשי הע"ז. וז"ש ואגין עלייהו כסוכה הכוונה כמו שעשו אז סוכה של ג' דפנות שמבטל ג"כ ענין הע"ז. ומעתה יובן למה נענש יהושע דייקא באות ה' על שהתעצל מלבטל יצרא דע"ז כי איתא במס' מנחות כ"ט עה"פ כי בי"ק ה' צור עולמים עוה"ז נברא בה' ועוה"ב נברא ביו"ד ולכך נברא עוה"ז בה' לפי שהעוה"ז דומה לאכסדרה שהוא תמונת אות ה' שלש דפנות ודופן רביעי פתוח ולכן נברא העולם בה'. והנה איוב מבואר בקרא שהי' צדיק תמים ויש לומר שסיבת תרעומתו על יסורי' הי' כי חשש שהעולם יטעו אחר ע"ז מאחר שיראו שהוא עבד את ה' ונענש באופן נפלא ביסורי' מרים כלענה פן יאמרו שוא עבוד אלקים וכמו שאמרו הנשים לירמי' ומעת חדלנו לקטר וגו' חסרנו כי ירמי' מ"ד. לכך לא נתקררה דעתו ביסוריו עד שראה ג"פ בסוכות אז שקטה דעתו כי מזה העני שסוכה של שלש דפנות כשירה ילמדו תועים בינה כי אין ממש בע"ז כי אין להם יכולת לעשות מחיצה:

אות ב

י"ל טעם על מצות התוה"ק ליטול במקדש לולב כל שבעה ובמדינה רק יום אחד. דהנה חכז"ל קדושין ע' אמרו עה"פ הושע ד' ועמך כמריבי כהן שהכהנים קפדנין הן. וכן איתא במדרש על האומה הישראלית בכלל ע"י התורה שנתתי להם הם מריבים זה עם זה וכבר תמהו המפרשי' ע"ז אבל הענין פשוט דאמרו חז"ל סוכה נ"ב כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו ולכך בכל מקום שיש יותר קדושה מתאחז יותר הס"א שהוא מעלמא דפרודא. ולכך כיון שישראל נתקדשו בקדושה יתירה על כל העמי' בקבלת התוה"ק גרם זה ג"כ שיהי' מריבות מצויות ביניהן רק שהתוה"ק מסגולתה לסייע לשלום ואין מזיק להם שהיצה"ר גורם פירוד ומריבה. וכן בעם ישראל עצמו כיון שהכהנים נתקדשו בקדושה יתירה עלולים יותר למריבות כי לפי ערך הקדושה תוגדל גם כח הס"א וכן הוא גם במקום לפי שביהמ"ק הוא מקום המקודש מכל העולם מבואר בש"ס סנהדרין שהבאתי לפני זה שראו אש יוצא מקדשי קדשים ואמרו היינו יצרא דע"ז והנה מסגולת ארבעה מינים להרבות שלום וכמו שאיתא במדרש שהוא כולל כל הכתות שבישראל ויאגדו אלו עם אלו ויכפרו אלו על אלו. ולכך במקום המקדש שהי' צריך התעוררות רב וחיזוק גדול להחזיק השלום לכך הי' המצוה לקחת ארבעה מינים כל שבעה ובמדינה די ביום אחד ג) בפסוק ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וגומר איתא במדרש הה"ד קחו מוסרי ואל כסף צ"ב איזה דבר מוסר נקח מהארבעה מינים ולתת טעם על מצות הלולב למה צריכין להיות שתי עליו באצבע מחוברים בלי פירוד כלל. ולתת טעם למה לוקחין הלולב בימין ואתרוג בשמאל. ולתת טעם להמנהג בהושענא רבה לאחר הקפה שביעית מסירין אגדו של הלולב. וגם לתת טעם למנהג הנביאים לחביטת ערבה. י"ל דאיתא בויק"ר פ"ל האתרוג נמשל לת"ח שיש בו מצות ומע"ט כמו שהאתרוג טוב למאכל וגם יש לו ריח טוב והלולב דומה לת"ח שאין בו מצות ומע"ט כי הפרי שבו טוב למאכל אבל אין בו ריח. וההדס דומה לבעל מע"ט ואין לו ידיעת התורה כי יש לו ריח טוב אבל אינו עומד לאכילה והערבה נמשלה למי שאין לו ידיעת התורה וגם אין לו מעשים טובים כי אין בו למאכל וגם ריח אין בו ולכך אוגדין אלו עם אלו כדי שבהתחברם יכפרו אלו על אלו. והנה תוה"ק נחלקת לשתי חלקים תורה שבכתב ותורה שבע"פ והם מתאימין יחדיו כי לולא תורה שבע"פ אין במציאות להבין ולשמור תורה שבכתב. ולזה בא הרמז בהלולב שנדמה לת"ח שידע שהתיומת שלו הוא משתי עלים דהיינו תורה שבכתב ותורה שבע"פ וצריכין להיות מחובר זה לזה בלי פירוד שידע כי אין שום חילוק בין תורה שבכתב לתורה שבע"פ וכולם נתנו מרועה אחד ואין לאחד קיום אם לא בדיבוק עם חבירו כדכתיב קהלת י"ב דברי חכמים כדרבנות וכמסמרות נטועים. ועוד בא לעורר כי יש לנו איסורי תורה ואיסורי דרבנן ודברי חכמים צריכים חיזוק לפי שהעולם מזלזלים בהם וכבר אמרו ע"ז כ"ט חמורים דברי סופרי' יותר מיינה של תורה ולזה בא הלולב לעורר אותנו בשתי עליו המחוברות זה לזה שידע שאין שום חילוק בין העובר על דברי חכמים להעובר על ד"ת כי אלו הם לחיזוק ולמשמרת למצות התוה"ק: עוד יש בו מוסר השכל להת"ח כי מאחר שאמרו שהלולב נדמה למי שיש בו תורה ואין בו מעשי' עכ"ח הוא שלומד תורה שלא לשמה כי לולא זה הי' בו מעשים כי הי' משתדל בכל עוז להרבות מע"ט מאחר שגדול התלמוד שמביא לידי מעשה ולהורות לו שאין זה דרך השלם אוגדין אותו ביחד עם ההדס שהוא נדמה לבעל מעשים טובים ולוקחין אותו בימין וידוע מה שדרשו חכז"ל שבת ס"ב אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד שימינה הוא כינוי למי שלומד לשמה וזה זוכה לאריכות ימים ולכך בא הרמז להת"ח שאין בו מעשים כי אז יזכה לימין אם יאגד עם ההדס שירבה במצות ובמע"ט. והנה המון עם חושבין כי התלמידי חכמי' משעובדים להם ואין להם קיום בעולם לולא הספקתם והאמת הוא להיפוך כי כל העולם ניזונין בזכות הת"ח ולהם לא הי' קיום בעולם אם לא בזכות הת"ח וכדכתיב ירמי' ל"ג אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי ולזה אוגדין הערבה שהוא דמיון להמון עם עם הלולב והדס להורות שאין לו קיום בעולם רק ע"י התלמידי חכמים וצריך להתחבר עמהן, והאתרוג נלקח לעצמו כי הוא כדאי לעמוד בעצמו כי כל העולם נזון בשביל חנינא בני ברכות י"ז ולהורות ע"ז לוקחין אותו בשמאל להראות שיזכה גם למה שהוא בשמאלה עושר וכבוד כדאמרו חכז"ל אטו אורך ימים איכא עושר וכבוד ליכא. אמנם לא הועלנו כלום במה שנאגדה הערבה עם הלולב כי יאמרו אדרבה שלת"ח אין קיום בלי הספקת המון עם ולכך האגד נצרך להלולב שיאגד עם הערבה ולא להערבה שתאגד עם הלולב לזה בא הרמז שלאחר ההקפות מסירין האגודה ואז כשנתפרדה החבילה נראה מי יתקיים לוקחין הערבה וחובטין אותה לארץ ונשרו עלים שלה להורות שבלי התחברות עם ת"ח לא יהי' קיום להמון עם: ועוד יש ללמוד מוסר השכל ממצות ארבעה מינים ונקדים מה שפירשתי הנאמר בתורה והכהן הגדול מאחיו. ועמדו חכז"ל יומא על פירוש תיבת מאחיו, י"ל כי באה בזה אזהרה לכהן הגדול כי נודע ומפורסם מהכבוד הגדול שנהגו כל ישראל בכהן הגדול וראיתי מובא בשם אחד מאוה"ע שהי' בירושלים ביוה"כ בזמן שהי' ביהמ"ק קיים והוא מספר מהכבוד הגדול והנורא שנעשה לכה"ג כי יו"ט הי' עושה ביציאתו כל העם מקצה דחקו את עצמם לנשק ידיו ורגליו או בגדיו וכמעט נתמשך כל הלילה עד שהי' אפשר לו לבא לביתו ואי אפשר לשער הכבוד הנעשה לו ולזה בא התוה"ק להזהירו שיהי' הוא בלבו נכנע ושפל נשבר ונדכה ולזה אמר הכתוב שיהי' רק גדול מאחיו אבל בעיני עצמו יהי' משופל עד לארץ וכן דרך צדיקים ואנשי מעשה על עוד שיגדל יותר נעשה שפל בעיני עצמו יותר ולזה בא הרמז בארבעה מינים שהאתרוג שהוא הצדיק תמים שיש בו תורה ומעשים טובים הוא הקטן שבארבעה מינים ואפי' מהערבה שאין בה לחלוחית תורה ומצות תקטן נפשו וזו דרך צדיק האמת. ולעומת זה הלולב שהוא רמז לת"ח שאין בו מעשים שהוא הלומד שלא לשמה הוא יותר גבוה מכל המינים הוא מתגאה בתורתו ולזה באה מצות ארבעה מינים להורות לנו הדרך נלך בה למען נרצה לפני ה' ומצאתי בס' עוללות אפרים שכתב כדברי שהלולב מרמז להלומד תורה שלא לשמה ולכן הוא גבו' מכל המינים:

אות ד

בפסוק בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות והוא כפול. ועוד צריך להבין כי הראשון נאמר בלשון נוכח תשבו והשני בלשון נסתר ישבו וגם להבין הכוונה באמרו האזרח ואם כי חכז"ל דרשו סוכה כ"ז זה להלכה אני לפשוטו של מקרא באתי כי כל אות מתוה"ק נדרש לרבבות ענינים. י"ל שיש רמז בזה הפסוק למה שהי' מקובל ביד חכמי ישראל ומובא בריש מס' ע"ז שלעת"ל ירצו האומות לקיים התורה ויתן להם הקב"ה מצות סוכה והקב"ה יוציא חמה מנרתיקה ומיד כל אחד ואחד יוצא ומבעט בסוכתו הרי רק זה שישב בסוכה בעוה"ז יזכה לישב בסוכה לעת"ל ולא כן אוה"ע וכן איתא במדרש ר' לוי אמר כל מי שישב בסוכה בעוה"ז יזכה לישב לעת"ל בסוכה של לויתן וכן אומרי' בנוסח יהי רצון כשיוצאים מהסוכה. וז"כ הפסוק בסוכות תשבו שבעת ימים בשכר זה כל האזרח בישראל ישבו בסוכות לעת"ל ולכך אמר ישבו שהוא כינוי על העתיד ולכך אמר האזרח כי רק מי שהוא אזרח כבר בתוך ישראל מימי קדם זה ישב בסוכות אבל לא מי שיבא אחרי כן כי אין מקבלים גרים לימות המשיח:

כדאי' יבמות מ"ח:

אות ה

בתהלים ק"ב בפסוק פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתם תכתב זאת לדור אחרון ועם נברא יהלל י"ק. ואיתא בויק"ר פ"ל ולא בזה את תפלתם זו תפלת אבותיו תכתב זאת לדור אחרון ועם נברא לדורות הללו שהן נטוין למיתה ועתיד לבראן ברי' חדשה ומה עלינו לעשות ליקח לולב ואתרוג ולהלל להקב"ה. י"ל שיש רמז בזה שבמצות ארבעה מינין מעוררין זכות אבות דאמרו חכז"ל רבה במדבר פי"ט עה"פ וירעו לנו ולאבותינו שהאבות מצטערים בקבר ועיי' מה שכתבתי בחלק תשועה בישראל באות נ"ו בענין זה כי אנו נקשרים בשורשינו וכל מה שנעשה לנו נמשך עד השורש והמקור ועוד יותר מצינו בישעי' ס"ג כי בכל צרתם לוא צר וכל הנוגע בהם כאלו נוגע בבבת עינו זכרי' י"ב. ורמז לזה הוא כשלוקחין הארבעה מינים ומנענים בקצה האחד גם קצת העליון מתנועע כן הענין באומה הקדושה כשמצירין אותנו מרגישין זאת אבותינו וזו כוונת הרבה ולא בזה את תפלתם זו תפלת אבות שאם האבות הקדושים יתפללו עלינו ישמע ה' לקול תפלתם ואמר המדרש תכתב זאת לדור אחרון שהם נטוים למיתה ומה עלינו לעשות כדי לעורר זכות אבות ושיתפללו עלינו ליקח לולב ואתרוג ולקלס להקב"ה כי על ידי הנענועים מעוררים זכותם:

אות ו

בפסוקי הלל עיין בחלק אור עולם אות צ"ב צ"ג צ"ד צ"ה צ"ו ובחלק שערי ציון אות קי"ב ואות קי"ג:

אות ז

בפסוק והיית אך שמח דרשו חכז"ל פסחים ס"ח לרבות יום אחרון לשמחה וקשה דא"כ למה כתיב אצל שמחה שבעת ימים וצריך אח"כ ריבוי על שמיני עצרת הי' לו לכללם בפסוק אחד שישמחו שמונה ימים וגם צריך ביאור כי בכל מקום מלת אך משמעו מיעוט וכאן בא לרבות. י"ל שבזה נרמז המבואר בזוה"ק שהושענא רבה הוא גמר הדין וגמר החתימה ואין זכר מזה כלל בכל כתבי קודש ואין לתמוה ע"ז כי כבר ביארתי בחלק עשרת הימים אות ב' הטעם שהעלימה התוה"ק כל ימי הדין אכן נמצא לכל אחד רמז שיתעורר ע"ז הלומד ועוסק בתורה וכן זה הענין של הגמר דין נרמז כאן כי אם כי באה לנו המצוה לשמוח בכל שבעת ימים כי בכל מצוה העיקר הוא השמחה שיש לו בעת עשיית המצוה ולכך בהתחלת השנה במצוה ראשונה צותה התוה"ק לעשותה בשמחה ושמחתם לפני ה' אלקיכם ש ימים אעפי"כ לא יוכל להיות השמחה שלימה כי מעורב גם עצב ודאגה ופחד ואימה מפני הדין שהוא מתחיל בר"ה ואינו נגמר עד הושענא רבה ולכך אין השמחה שלימה כי פחד ודאגה עמה אבל לאחר שנגמר הדין ביום שמיני עצרת שכבר יצאו ישראל זכאים אז סר כל הפחד והעצב ולא נשאר רק השמחה לבדה ולכך אמר והיית "אך" שמח ובא למעט שלא יוסיף עצב עמה זו בודאי הכוונה על יום אחרון כי בימים שלפני זה אי אפשר מבלי לדאוג על גמר דינו ולכך לא כללם בפסוק אחד כי אין שמחת שמיני עצרת בערך שמחת שאר הימים כי תגדל הרבה מאוד וכן נוהגין בני ישראל הקדושים ונמצא א"כ מרומז בשינוי זה שיום הושענא רבה הוא גמר הדין לעוררינו להרבות במעשים כדי לזכות בדין:

אות ח

הושענא למענך אלקינו. למענך בוראינו למענך גואלינו למענך דורשינו הושענא י"ל בהקדים פירוש מרן רבשכה"ג מהר"ם זצ"ל שיק' על הפסוק ישעי' מ"ד כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו אני ראשון ואני אחרון וגם הפסוק ד"ה א' כ"ט ט' ברוך. ברוך ה' אלקי ישראל אבינו מעולם ועד עולם. דהנה יש ראי' ברורה שאי אפשר בעולם שלא יחזרו ישראל בתשובה ועכ"ח יגאלם הקב"ה ואם לא ישובו מרצונם יעמיד עליהם מלך קשה כהמן ומחזירם בתשובה דהא אין הקב"ה מיחד שמו על החי כי אולי יהי' תוהא על הראשונות ורק ביצחק מצינו שייחד שמו עליו לפי שהי' סומא וחשוב כמת א"כ יפלא איך ייחד הקב"ה שמו על עמו ישראל אלקי ישראל מלך ישראל אולי יתפתו ח"ו כל ישראל ויכפרו בו א"ו מזה ראי' ברורה כי לכלל ישראל אין בחירה וכמו שאמר הקב"ה כשאמרו ישראל ליחזקאל נהי' ככל גוי הארץ אם לא ביד חזקה אמלוך עליכם יחזקאל כ'. וז"כ ברוך ה' אלקי ישראל מזה שנקראת אלקי ישראל הוא הבטחה לנו כי אבינו מעולם ועד עולם ולא יחליפנו ולא ימיר אותנו וז"כ כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו אני ראשון מתיבה ראשונה שהוא מלך ישראל הוא ראי' ואני אחרון על תיבה שני' וגואלו כי אלולי זה האיך ייחד שמו הקדוש על ישראל עכ"ד. וז"כ הושענא למענך אלקינו כי מאחר שקראת עצמך אלקי ישראל ויחדת שמך הקדוש עלינו א"כ מחוייב אתה לגאלנו עוד טענה יש עפ"י שפירש מרן בעל מהר"ם זצ"ל שיק הפסוק ומל ה' אלקיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ה' אלקיך למען חייך יל"ד שאמר לאהבה למען חייך הרי אז הוא אהבה תלוי' בדבר ופירש עפ"י שהקשה דהאיך נתן הקב"ה הנשמה הטהורה בגוף האדם הלא בידו הבחירה לפגום נשמתו הלא מעלין בקודש ואין מורידין, וי"ל שבאמת לכן מסייע להבא לטהר לשוב כדי שלא יעבור הוא יתב' על ואין מורידין, וז"כ הפסוק ומל ה' אלקיך את לבבך לאהבה את ה' אלקיך ולמה יעשה כן למען חייך בשביל החיות שהוא הנשמה שנתן בך מחוייב הוא לעזור את ישראל לשוב לפניו באמת. וזו הכוונה הושענא למענך בוראינו הושענא לשוב לפניך בכל לב מאחר שבראת אותנו עם נשמה קדושה וטהורה א"כ ח"ו יש בזה משום מעלין בקודש ואין מורידין. ועוד טענה יש לנו כי המתחיל במצוה אומרים לו גמור כדאי' בירושלמי וע' סוטה י"ג וא"כ מאחר שכבר גאל אותנו הקב"ה מגליות הראשונות עליו לגמור מצות פדיון שבוים ולגאלינו גאולת עולם וז"ש הושענא למענך גואלינו כי עליך מוטל החוב לגמור המצוה מאחר שהתחלת בה, ועוד יש לנו טענה נפלאה שימהר הקב"ה לגאלינו ולא יאחר את הקץ כי הלא מבואר בירושלמי ר"ה פ"א ה"א שהוא ית' שומר תורתו והוא כתב בתוה"ק כי תדור נדר לה' אלקיך לא תאחר לשלמו כי דרש ידרשנו ה' אלקיך מעמך וא"כ הלא נדר והבטיח לאבותינו שיגאל אותנו וא"כ גם אנו נבקש שבל יאחר הוא כביכול את נדרו וכמו שכתוב כי דרש ידרשנו כן גם אנו שואלין ומבקשים מהר לגאלנו ולא תאחר לשלם נדרך וז"כ הושענא למען "דורשינו" שכתבת בתוה"ק כי אתה דרש תדרוש מאתנו אם נאחר לשלם נדרינו ע"כ גם אתה קיים מצוה זו ולא תאחר לשלם נדרך שנדרת לאבותינו הקדושים:

אות ט

או יאמר עפ"י תויו"ט פ"ז דברכות מ"ז שנתן טעם למה מברכין על התורה ברכו את ה' המבורך במדת רחמים ובברכת המזון נברך לאלקינו במדת הדין, דמזוני בא לנו בדין מאחר שברא אותנו ומאן דיהיב חיי יהיב מזוני אבל זה שנתן לנו תוה"ק וגלה לנו סתריו זה הוא רק מחסדו הגדול ולכך מברכין על התורה בשם הרחמים ובברכת המזון בשם הדין אולם גם בתורה אעפ"י שזה רק מחסדו עלינו מ"מ מבקשים כמו בעת שגאלנו ממצרים הטה חסדו עלינו לתת לנו תורתו כן יוסיף גם עתה להטיב עמנו להאיר עינינו בתורתו וזו הכוונה הושענא למענך אלקינו דהיינו שגם במידת הדין צריך אתה להושיענו ונתן טעם לזה כי הושענא למענך בוראינו ומאן דיהיב חיי יהיב מזוני מאחר שבראת אותנו צריך אתה לזון אותנו. אמנם בקשה שני' יש לנו שאין לנו לבקש בדין רק הושענא למענך גואלינו כמו שהרבית להטיב עמנו בעת גאלת אותנו להאיר עינינו במאור תורתך כן גם עתה הושענא למענך דורשינו שיהי' אפשר לנו לדרוש בתוה"ק לשמה וזו למענך דורשינו:

לליל ראשון של סוכות י) בפרשת לך בפסוק וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן כי כלה משקה לפני שחת ה' את סדום ואת עמורה כגן ה' כארץ מצרים באכה צער ויבחר לו לוט את כל ככר הירדן וגו' צ"ב לאיזה תכלית נכתב פה לפני שחת ה' דהלא פשיטא שלא הי' לוט בוחר לישב בסדום אחרי שחת ה' את סדום כי אז נהפכה לגמרי ואם לספר שנהפך סדום זה מבואר בפרשה הבא ונראה שתוה"ק רצונה להסיר תלונה מעל אבינו אברהם איך נפרד משאר בשרו והניחו למקרי הזמן עד שנתחבר לרשעים ואיך לא עשה כל התפעלות שישב אתו. כי מהפסוק הזה יתראה לעינינו כי כבר הי' לוט מקולקל ומושחת אז בעת הפרדו מאברהם ובלתי ספק ראה אברהם בו דברי מינות וכדומה עד שבחר להדפו מעל פניו לבל ירשיע אנשי ביתו וכמו שגרש את ישמעאל בנו מביתו מטעם זה כי בא הכתוב לספר שלוט ראה שתי ראיות, האחת שכלה משקה כגן ה' כארץ מצרים אמנם ראה ג"כ שהאנשים הדרים בתוכה כולם מעשיהם מקולקלים כ"כ עד שאי אפשר שלא יענישם ויכלם הקב"ה והי' רואה בעיניו שרשעתם גדול כ"כ כי ודאי לא יארכו ימי שלותם ועם כל זה בחר לו לשבת אתם בין רשעים גמורים כדי להנות זמן מה משלותם הרי שכבר מעת פרידתו מאברהם כבר השחית את דרכו וז"כ הפסוק וירא לוט את ככר הירדן כי כלה משקה "ועוד ראה שהוא לפני שחת ה' את סדום ואת עמורה" כי כבר הגיעו לגדר רשעות עד שנראה בחוש כי קרוב יום אידם ואעפי"כ ויבחר לו לוט את כל ככר הירדן:

אות יא

בפסוק ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושם אשר רכשו וגו' ויל"ד דתיבות אשר רכשו כמיותרין. י"ל דתרח מוכר צלמים הי' ב"ר פל"ח וכל עסקו ומשאו ומתנו הי' בע"ז. והדין כי חליפי ע"ז ג"כ אסורים ולפי"ז י"ל בעת שנפרד אברהם והלך לדרכו לא רצה להנות פרוטה מנכסי אביו מאחר שהן אסורין מן הדין וכן ספרו חכז"ל על אונקלוס הגר שלא רצה להנות מטעם זה מירושת אביו ולזה סיפר שלקח את כל רכושם "אשר" רכשו, ומיעט בזה שמרכוש אביו לא רצה ליקח עמו מאחר שהי' חליפי ע"ז שאסורים בהנאה, וגם דמי ע"ז שביד עכו"ם אם מכרן כדי לקנות בדמיהן ע"ז אחרת אסורין ומאחר שעסקו של תרח היה בע"ז א"כ גם אם מכר הי' כדי לקנות אחרים ול"ש בזה ביטול ע"י מכירה כיון שעסקו בכך במכירת ע"ז:

אות יב

בפ' וירא בפסוק וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם מפתח האוהל וישתחו ארצה ויל"ד דתיבות נצבים עליו כמיותרין דדי אם כתיב וירא שלשה אנשים, ועוד יל"ד דהול"ל נצבים לפניו ולא עליו ועיין ברש"י ואיתא בזוה"ק על זה הפסוק שראה שלשה אנשים הם אברהם ויצחק ויעקב והיא פליאה ועיין בקדושת לוי מה שכתב בזה. ובפסוק כי על כן עברתם על עבדכם הקשו המפרשים וכי זה דרך לאמור לאורחים שרק לכן באו כדי שיאכלו אצלו ומכש"כ אברהם שמפורסם לבעל גומל חסד לכל עובר ועוד קשה שכפל תיבת וירא שתי פעמים וכבר עמד רש"י ע"ז י"ל דהנה ארבעה רגלי המרכבה הקדושה הם אברהם יצחק יעקב ודוד. ודרשו חכז"ל ב"ר פמ"א על הפסוק תהלים פ"ט מצאתי דוד עבדי היכן מצאתיו בסדום כי הוא בא מרות המואבי' שבאה מבנות לוט שנצולו בסדום ולכך אמרו שמצא אותו בסדום והנה אם לא הי' נצול לוט ובנותיו בהפיכת סדום הי' חסר רגל רביעי בהמרכבה ולזה יש לומר שראה אברהם אבינו ברוח קדשו שיתהפך סדום ולזה דאג על רגל רביעי מהמרכבה כי אם יאבד לוט ובנותיו ישאר המרכבה חסר רגל רביעי. לפי"ז זו שאמר נצבים עליו קאי על שם ה' הנזכר לפני זה וירא אליו ה' וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו פירוש על ה' מלשון ויבאו בני אלקים "להתיצב" על ה' ואמר בזוה"ק שראה אברהם יצחק ויעקב כוונתו שראה כי רק שלשה רגלי מרכבה יש שהם אברהם יצחק ויעקב ודוד רגל רביעי חסר כי הי' עומד סדום להתהפך ולכך כשראה אח"כ שבאו המלאכים להציל את לוט שמח שמחה גדולה ורץ לקראתם וזו שאמר וירא פעם שנית כי כעת ראה ראי' שני' המלאכים שבאו לקראתו להציל את לוט. ובזה מיושב גם הקושי' שאם הי' נצבים עליו איך רץ לקראתם אבל לפי פירושינו א"ש כי נצבים עליו לא קאי על עצמו רק על ה', ויומתק עפ"י זוה"ק מובא בשל"ה הק' שבזכות מצות הכנסת אורחים שקיים אברהם במלאכים נצול לוט והקב"ה שלחם לתכלית הזה כדי שיקיים אברהם בהם מצות הכנסת אורחים ואז יצילו את לוט בזכות מצוה זו ולזה אמר להם כי על כן עברתם על עבדכם פירש כי הקב"ה שלח אתכם לתכלית הזה שאקיים בכם מצות הכנסת אורחים כדי שיהי' אפשר לכם להציל את לוט בזכות מצוה זו. יש לרמז עוד שזה שאמר על כן עברתם היינו בשביל כן עברתם דתיבת כן הוא מלשון כיור ואת כנו, היינו בשביל להציל רגל רביעי עברתם:

אות יג

בפסוק יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעבורו כי על כן עברתם על עבדכם ויאמרו כן תעשה כאשר דברת. ופרש"י שרחיצת רגלים הי' מחשש שהם ערבים שמשתחוים לאבק שעל רגליהן וקשה דהא אח"כ פרש"י לבכם כתיב ולא לבבכם לפי שאין למלאכים יצה"ר א"כ נראה מזה שהכירם וידע שהן מלאכים. ב' צריך להבין למה אמר במים יוקח ע"י שליח ובפת אמר ואקחה פת לחם בעצמו ג' הקשו למה אמר אברהם אחר תעבורו כי אין זה מהלכות דרך ארץ לומר כן לאורחים ובפרט אין זה מדתו של אברהם אבינו שהי' מפורסם בכל העולם בזהירות מצות הכנסת אורחי' וגם תשובת המלאכי' שאמרו כן תעשה כאשר דברת הקשו המפרשים שאין זה ודרך המוסר לאמור האורח כן לבעה"ב י"ל דחכז"ל בה וירא פמ"ט אמרו כי אזלית לקרתא זיל נימוסה שהרי המלאכי' כשבאו אצל אברהם אכלו מנהג אנשים ומשה רבינו כשעלה למרום לא אכל מנהג מלאכים וגם ידוע שישראל קדושים מוסיפים כח בפמליא של מעלה וע"י מצות ומע"ט שעושים מקיימים כל העולמות וחל הברואי' וגם המלאכים הנים ומקבלים חיות מקדושת מצות ומע"ט שעושים הצדיקים בעוה"ז. והנה הצדיק מתקדש באכילתו כמו במצות תפילין וכדומה ונאמר עליהם זה השלחן אשר לפני ה' יחזקאל מ"א. ולפי"ז י"ל שאם אברהם אבינו הי' אוכל אז הי' המלאכים ג"כ שבעים מהקדושה שהשפיע אברהם אבינו באכילתו, לפי"ז אפשר שאברהם הכיר בהם שהם מלאכים וכמו שנדרש מפסוק לבכם וזה שביקש מהם שירחצו רגליהם ושיאכלו הוא מטעם כד אזלית לקרתא זיל בנימוסה ולפי שהי' זה קצת בזיון להם התנצל והתחנן אברהם אבינו לפניהם אני יודע שאין אתם צריכים לרחיצת רגלים וגם בפעם אחר אין לכם צורך באכילה רק במה שאני אוכל אתם נהנים מהקדושה אמנם עתה בקשתי נא תמחלו על כבודכם לעשות כן שלא לשנות כמנהג שכל הבאים אלי עושים כן ושלא לבייש אדם אין אני משנה לשום ברי' הבאה אלי. ולפי"ז יובן למה אמר אברהם אבינו יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם ע"י שליח כי בזה הראה להם אברהם אבינו שהוא מכיר אותן שהן מלאכים ושהם אין צריכין לרחיצת רגלים ואין ברחיצתם שום מצוה שיהי' שייך בו לומר מצוה בו יותר מבשלוחו ורק מפני מראית עין ושלא לשנות המנהג יעשה כן. וז"ש יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם הגם שאני יודע "ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעבורו" פירש שאחר שתעבורו מכאן אם אני אקח לעצמי פת לחם אתם סועדים לבכם מאכילתי כי מלאכים אתם ואין דרכם באכילה רק להנות ממה שמתקדשין בני האדם באכילתם אבל מ"מ בקשתי נא יהי' כבודכם מחול שבעוד שאתם אצלי לא תשנו ממנהג הנהוג אצלי. וז"ש כי על כן עברתם על עבדכם ומנהג עבדכם לעשות כן לכל אורח וע"ז השיבו יפה כן תעשה כאשר דברת להביא מים לרחוץ רגלינו הגם שזה בזיון לנו לא נחדל לעשות כן שלא לשנות מנהגך ובזה מיושב למה גבי מים אמר ורחצו רגליכם וגבי לחם לא אמר ותאכלו ולפי דברינו א"ש כי שם לא הי' כוונתו שיאכלו הם רק לומר שהם סועדים אם הוא יאכל:

אות יד

בפסוק והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו וכל הענין עיין בחלק אור עולם אות כ"ג:

אות טו

הקדוש מלובלין זי"ע שאל את הגאון ישמח משה זי"ע למה לא האכיל אברהם את המלאכים דגים ובדברי חכז"ל נזכר בשר ודגים וכן התעורר בזה בס' קדושת לוי, י"ל לכן דגים הוא מאכל חשוב לחכז"ל לפי שאין בעולם בעל חי שיהי' מותר לאכלו בלי שחיטה רק דגים, ולפי מה שביארתי בחלק אור עולם אות כ"ג שהבן בקר שהאכיל אברהם את המלאכים עשאו אברהם ע"י ספר יצירה ולא הי' טעון שחיטה וא"כ א"ש שהוא לא הוצרך להאכילם דגים כי כבר האכיל אותם בע"ח שלא הי' טעון שחיטה:

אות טז

או יאמר דאיתא בשבת ק"ח בעי מני' מר ברי' דרבינא מרנב"י מהו לכתוב תפילין ע"ג עור של דג טהור א"ל אם יבא אלי' ויאמר אי פסקא זוהמא מני' אי לא פסקא זוהמא מני' וכתב הר"ן בחידושיו וז"ל י"מ אי פסקי זוהמא מני' לאחר עיבודו כמו שפסק מעור בהמה שאין ריחו הראשון ניכר בו ולא נהיר בעיני "דהא קא חזינן" והנכון כשבא נחש על חוה הטיל זוהמא עלי' ועל כל בריות שבעולם ישראל שעמדו על הר סיני נפסקה זוהמא מהם ומן הבריות שהי' שם חוץ מדגים שלא הי' שם ולהכי איצטריכי לאלי' להודיענו אי פסקה אי לא עכ"ל. ולפי"ז מה"ט מצינו לחכז"ל חשיבות בדגים כי ידוע שכל עסקינו בעוה"ז לתקן חטא אדה"ר ולברר הזוהמא מחטא זה ומאחר שבדגים נשאר יותר רושם זוהמא מבשאר דברים לפי שלא הי' במעמד הר סיני לכך הצדיקים מחזירין לתקן הזוהמא וכל זה לאחר שעמדו ישראל אצל הר סיני אז נעשה חילוק בין דגים לשאר דברים משא"כ באברהם בימיו לא הי' עדיין חילוק בזוהמא בין דגים לשאר דברים:

אות יז

בפ' וירא בפסוק ואברהם הי' יהי' לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל גויי הארץ כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו ותמהו המפרשים היתכן שיעבוד אברהם את ה' ע"מ לקבל פרס שיצוה את בניו לשמור דרך ה' רק מטעם שיביא ה' על אברהם את אשר דיבר עליו עוד דקדקו למה לא אמר "וישמרו" דרך ה' כלשון שאמר "יצוה" ועוד דקדקו למה הוכפל תיבה "למען" עוד יל"ד על כפל הי' יהי' עוד יל"ד דהאיך יאמר אברהם על עצמו למען הביא ה' על אברהם והול"ל למען הביא ה' עליו, י"ל דהנה אברהם ראש המאמינים שממנו השתל כל האומה ישראלית ראוי' לחשוב לו כל המצות ומע"ט שעושים כל ישראל עד סוף כל הדורות כאלו הוא עשאם כי רק על ידו כל ישראל עובדים את ה' והוא צוה בניו אחריו שילכו בדרך ה'. ומצינו לחכז"ל שאמרו שהקב"ה מטיב עם האדם מקודם בזכות המצות שיעשו דורות הבאים אחריו כמו שדרשו ונח מצא חן בזכות אלה תולדות והנה ודאי הגם שאינו ראוי' לעבוד ע"מ לקבל פרס אבל זה ראוי' והגון הוא שיבקש אדם שהקב"ה יחשב מצותיו לזכות לנשמת אבותיו בגן עדן שהביאוהו לחיי עוה"ז וגדלו אותו על ברכי התורה להביאו לחיי עוה"ב ולזה בא הכתוב להורות שהי' אבינו אברהם חשוב בעיני הקב"ה כאלו הי' הוא עצמו ששים רבוא ישראל מאחר שעל ידו יעבדו כל ישראל את ה' וזו שאמר המכסה אני מאברהם ואברהם "הי'" לגוי גדול פירוש שגם עתה הוא חשוב כגוי גדול לפי "שיהי'" לעתיד לגוי גדול כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו פירוש מה שיהי' לגוי גדול ועצום עד שנברכו בו כל גוי הארץ הוא יהי' רק מכח שיצוה אותם אחריו האיך יתנהגו במשך ימי חיותם והם הבאים אחריו "ושמרו דרך ה'" הם יעשו התורה והמצות ולא יבקשו שום שכר ע"ז רק יעשו "למען הביא ה' על אברהם את אשר דיבר עליו" יבקשו שכל זכות מצותיהם יעמוד לזקינם אברהם שהביאם לחיי עוה"ז ועוה"ב וא"כ זכות כל הגוי הגדול הוא לאברהם ולכך הוא עצמו חשוב כגוי גדול ואינו ראוי' לכסות ממנו דבר ומעתה מובן שלכן כתיב "ושמרו" כדי להודיע שמכאן ואילך אינו דברי אברהם רק הקב"ה אמר עתידות מה שיעשו בניו אחריו ויובן כי למען הראשון קאי על אברהם ולמען השני יאמרו בניו ושפיר כתיב למען הביא ה' על אברהם כי זרעו אחריו יאמרו כן שישלם ה' שכר מצותיהם לאברהם:

אות יח

בפ' חיי שרה בפסוק גר ותושב אנכי עמכם עיין בחלק תשועה בישראל אות כ"א:

ליל ב' דסוכות יט) בפ' תולדות בפסוק ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה בת בתואל אחות לבן הארמי לו לאשה ופירש"י למה הוזכר עוד הפעם מקום מולדתה ומשפחתה הלא זה כבר כתיב בפרשה שעברה ותירץ כדי להזכיר שבחה שהיתה ממקום רשעים ואבי' רשע ואחיה רשע ולא למדה ממעשיהם הרעים. וצ"ב דסוף כל סוף כל הסיפור בפסוק זה כמיותר דהא מפרשה שעברה ידענו שהוא ממקום רשעים מגזע רשעים ובפרשות הבאות מבואר צדקתה וא"כ כל הסיפור בפסוק שלפנינו כמיותר. י"ל דלכאור' אין זה שבח כ"כ לרבקה כי מאחר שהיתה קטנה בעת שנשאה יצחק וכמעט נתגדלה בביתו של אברהם אין זה חידוש אם נעשית צדיקת מאחר שהיתה שרוי' בין צדיקי עולה אמנם באמת נראה מבואר מהתוה"ק שמיד בעת שלקחה יצחק כבר היתה צדיקת וזו חידוש גדול כי עד אותו שעה היתה שרוי' בין רשעים גמורים ואעפי"כ היתה צדיקת והוא בשנדייק בפסוק דתיבת "לו" מיותר דהול"ל בקחתו את רבקה לאשה א"ו דהפסוק רצה להשמיענו דמיד בקחתו את רבקה באותו שעה "לו נאשה" היתה ראוי' לו ודומה לו והוגנת להיות אשתו וזו באמת חידוש גדול וזה כוונת רש"י שבזה הפסוק שמספר שלקחה יצחק לו לאשה מזכיר שהיתה ממקום רשעים וגזע רשעים כדי להגדיל שבחה שהיתה גם אז צדיקת ולא למדה ממעשיהם הרעים. בזה יובן הפסוק בפרשת חיי שרה ולרבקה אח ושמו לבן וירץ לבן אל האיש החוצה אל העין. וצריך ביאור למה תלה לבן ברבקה ולא בבתואל אביו. ועוד הקשה בספר אור החיים דאיתא במדרש הצדיקים שמם קודם להם דכתיב ושמו בועז והרשעים הם קודמים לשמם דכתיב נבל שמו וא"כ קשה כאן גבי לבן הרשע למה כתיב ושמו לבן. י"ל דהנה יש להפליא על לבן שמפורסם ברשעתו והתוה"ק העידה ארמי אובד אבי האיך רץ להכניס אורחים. וגם דרשו חכז"ל ב"ר פ"ס שבתואל מת על שרצה לעכב שלא תלך רבקה עם אליעזר משמע שלא עיכב לבן על ידיהם מאחר שהוא לא מת. י"ל דגם בעודה בבית אבי' היתה רבקה צדיקת וזה גרם כי גם לבן כיון שראה מעשי' הטובים גם הוא הי' טוב רק אח"כ בעת הפרד רבקה מבית אבי' ונשאר לבן בין הרשעי' החמיץ ונעשה רשע וז"כ הפסוק ולרבקה אח פירש בשביל שהי' אח לרבקה זה גרם ושמו לבן כי הי' עדיין טוב עד ששמו קודם לו וראי' לזה וירץ לבן החוצה להכניס אורחים כי ממנה למד אבל לאחר פרידתה החמיץ:

אות כ

במסורה בקחתו את רבקה, בקחתו והוא אסור בזיקים עיין בחלק אורה ושמחה אות י"ד:

אות כא

בפ' תולדות בפסוק ועתה שא נא כליך תליך וקשתך וצא השדה וצדה לי ציד. וצ"ב לענין מאי הוצרך להזהירו שיקח כליו עמו והי' די אם הי' מצוה אותו שיצוד ציד וכי הי' רוצה יצחק ללמד את עשו באיזה אופן צדין ציד ובפסוק ורבקה אמרה אל יעקב הנה שמעתי את אביך מדבר אל עשו אחיך לאמר הביאה לי ציד. יל"ד דתיבת לאמור בכל מקום פירושו הוא לאמור לאחרים וכאן אי אפשר לפרש כן ועוד יותר יפלא ששינתה מאמר יצחק כי הוא אמר "צדה" לי ציד והיא אמרה "הביאה" לי ציד ועוד יל"ד שיצחק אמר לעשו שהוא יעשה המטעמים וכן עשה עשו בעצמו ויעקב לא עשה אותן בעצמו רק רבקה עשתה אותן עוד יש להפליא על שאלת יצחק מה זה מהרת למצא בני וכי לא הי' יכול לידע מעצמו התשובה כי הקרה ה' לפניו. ועוד יל"ד מאי זה שאמר יעקב עשיתי כאשר דברת אלי שהוא אך למותר ובעשו מצינו באמת שאמר רק יקום אבי ויאכל מציד בנו. י"ל דהנה חכז"ל אמרו ב"ר פס"ח וילקוט נח פס"ז שבגדי עשו החמודות הם הי' בגדי אדה"ר ובהם הי' מצויירים כל מיני חיות ועופות ומאדה"ר באו לידי נמרוד ולכן נקרא נמרוד גבור ציד לפי שכל החיות ועופות באו מעצמם אליו ע"י בגדי' אלו שהי' בהם ציור כל החיות ועופות נקל הי' בידו לצודן ועשו חמד בגדים אלו ועל כן הרג את נמרוד וגזל ממנו בגדיו ולכן נקרא גם הוא איש יודע ציד. וכתב בספר צרור המור כי באותו יום סיבב השם שלא לבש עשו בגדים אלו ונתאחר בצידה כדי שיקבל יעקב הברכות וי"ל שבכוונה לא לבשם היום ועשה כן כי ידע יצחק שאין עשו הגון כ"כ וחשש שלא תחול עליו הברכה ולכך צוה עליו שלא יעשה באותו היום כמנהגו ללבוש בגדי אדה"ר כי אז יבאו אליו כל החיות בלי טורח והוא רצה שיטרח עשו א"ע בזה היום במצות כיבוד אב כדי שעי"ז יהי' ראוי' שתחול עליו הברכה על כן צוה לו שהיום יקח עמו כלי זיין לצוד בטרחא ולא כמנהגו שלא הוצרך לכלי זיין רק ע"י בגדיו באו לו בלא טרחא וכן צוה לו שהוא בעצמו יעשה המטעמי' כי כל זה הוצרך להיות הכנה שתחול עליו הברכה. וז"כ הפסוק שאמר יצחק שא נא כליך תליך וקשתך וצדה לי ציד שיצוד אותם ע"י כלי זיין באופן שיטרח במצוה ולא שיבא מן הבא בידו בקל. ולזה הטעם לא לבש עשו אז בגדי החמודות כי כן צוה עליו אביו ורבקה בשומעה את דברי יצחק שצוה עליו שיצוד דוקא וא"כ בודאי יתאחר לבא לכך צותה את יעקב כי ודאי שיהי' שהות לקבל הברכה עוד טרם בא עשו עם צידו. וכדי שלא יטעון יעקב שאם לא יצוד הוא בעצמו רק ע"י מה שתתן לו רבקה לא תחול עליו הברכה וכן אם לא יעשה הוא בעצמו המטעמים לא תחול עליו הברכה כמאמר יצחק לעשו ומאחר שהוא אינו רגיל בצידה ובעשיית המטעמים בין כך יבא עשו מן השדה ויפגענו אצל יצחק ואז כלתה אליו הרעה. ושהי' ראוי' לחוש לזה ראינו כי עם כל המהירות זה יוצא וזה בא לכך העלימה רבקה זאת ממנו וכדי שלא תשקר בדברי' השכילה את פיה כי כל קפידת יצחק בזה הי' רק מפני שהוא צוה את עשו שאינו ראוי' והגון לברכה הוצרך לכל אלו הדברי' שבזכותם תחול הברכה עליו. אבל מתוך דבריו אנו לומדין שאם הי' מצוה לאחר שהי' ראוי' והגון לא הי' מקפיד שיצוד דוקא וגם אם יבא הציד מן המזומן בידו ג"כ הי' חל הברכה וז"ש שמעתי את אביך מדבר אל עשו דיבורי' כאלו שלאמור לאחרי' הי' די באמור "הביאה" לי ציד ולא צריך דוקא לצוד רק להביא וממילא תלוי' בזה שאין קפידא ג"כ בעשיית המטעמים בעצמו כי טעם אחד לשתיהם לטרח במצות כיבוד אב ומעתה מובן היטב כי מאחר שיעקב מיהר להביא חשש כי יקפיד יצחק על שלא שמר מצותו מבלי ללבוש היום בגדי אדה"ר בעת הצידה ולכך הקדים עשיתי כאשר דברת שלא לבשתי בגדי אדה"ר בשעת הצידה וע"ז יפה שאל יצחק מה זה מהרת למצא בני כי מזה ראי' שלא שמרת מה שפקדתי אותך ולבשת בגדי אדה"ר ולכך מהרת למצא וע"ז השיבו כי הקרה ה' אלקיך לפני:

אות כב

בפסוק ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאוד וגו' גם ברוך הי'. וצ"ב מה כל החרדה הזה שחרד יצחק ועוד יותר יש להפליא האיך עצב את עשו באמרו גם ברוך יהי' שנראה שהסכים להברכה. י"ל דהנה אבותינו הקדושים הי' רגילין להיות רוה"ק שורה עליהם תמיד ולזה כאשר ראה שיעקב רימה אותו והרגיש שנסתלק ממנו רוה"ק עד שלא ידע מי עמד לפניו חרד חרדה גדולה עד מאוד כי אולי חטא באיזה דבר עד שבסיבה זו נסתלק ממנו רוה"ק אמנם מיד התבונן שהי' זה לפי שרצון השי"ת שיתברך יעקב ולכן אמר שמזה עצמו שנסתלק ממנו רוה"ק מה שלא אירע לי כל ימי מזה אני רואה שרצון השי"ת כן הוא שיתברך יעקב וגם ברוך יהי':

ליל ג' דסוכות כג) בפסוק שני גוים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו ויל"ד דהוא כפילות לשון, י"ל בהקדים לבאר הפסוק ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר א"כ למה זה אנכי ופרש"י מתאות ומתפללת על הריון ותמיהא וכי בשביל יסורים תבעט מלזכות לבנים מה שכל נשים צדקניות מסרו נפשם ע"ז להיות להם בנים. גם יל"ד על הלשון ותלך לדרוש את ה' וכי הלכה לשאול איזה שאלה ואם הכוונה כמו שאמרו חכז"ל מי שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים ב"ב קט"ז ולזה הלכה אצל צדיק הדור שיתפלל עלי' הי' ראוי' לכתוב ותלך להתפלל ולא לדרוש שהוא לשון חקירה. ועוד יל"ד שאם הכוונה בזה שאלו היתה יודעת שיהי' לה יסורין לא היתה מתאות ומתפללת על בנים א"כ במה נתפייסה בתשובת השם כי שני גוים בבטנה הלא עדיין תרעומתה במקומה עומדת. י"ל דהנה מבואר בקרא שיצחק ורבקה הפצירו מאוד בתפלתם כתכונת לשון ויעתר שהוא לשון הפצרה. ואמרו חכז"ל ברכות ה' אם באו יסורים על אדם יפשפש במעשיו ולזה כשהרגיש' רבקה בעת שהתרוצצו הבנים בקרבה שיש לה יותר יסורי' ממה שיש לנשים אחרות בעת הריונם פשפשה במעשי' אולי עשתה עולה במה שהפצירה בתפלה ולכך הלכה לדרוש את ה' לשאול אם לא עשתה שלא כהוגן במה שהפצירה בתפלה כדי שתדע לשוב ע"ז. ונאמר לה שלא עשתה שום עולה במה שהפצירה בתפלה ומה שיש לה יסורים יותר מכפי הרגיל אינו לעורר אותה לתשובה רק כי שני בנים בבטנה. ולכך נתפייסה בזה מיד כי מזה ידעה שלא חטאה וזהו הי' כל תכלית דרישתה וכדי שלא יקשה לה למה עשה ה' ככה שתוליד שתי בנים בפעם אחת ועי"ז יהי' לה יסורים גדולים ולמה לא תוליד אותם בזה אחר זה. לזה נאמר שהי' מוכרח להיות רק באופן זה כי לולא זה לא הי' יעקב נגמר בשלימותו כמו שאמרו חכז"ל ב"ר פס"ג שעשו שאב כל הזוהמא ודם הנדות עד שיצא יעקב שלם בגופו ונפשו, ולכך נאמר לה ממעיך יפרדו דהיינו שעל ידי שהי' שניהם בפעם אחת במעיך יפרדו בעת לידתם זה לצדקו וזה לרשעו וכמו שפירש"י כי גם עשו גרם להיות יעקב מושלם בכל טוב ע"י ששאב הוא את הזוהמא ודם הנדות:

אות כד

בפ' ויצא בפסוק ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה עיין בחלק אורה ושמחה אות ט"ו:

אות כה

בפסוק ויחלום והנה סלם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו ויל"ד דהול"ל עליו דבו משמע בתוכו וגם קושית רש"י דהו"ל להקדים כי בא השמש ואח"כ וילן שם י"ל דאיתא בזוה"ק שהפירוש וילן שם אינו לשון לינה רק לשון תלונה כמו וילונו על משה ואהרן י"ל הכוונה כי הוא נתגדל בבית יצחק הצדיק ואח"כ י"ד שנים בבית שם ועבר ועתה הוכרח ללכת לפדן ארם למקום רשעים חשש לנפשו כי אולי ח"ו ירשיעו אותו ויתפתה לדבריהם ולכך התלונן על רוע מעמדו והי' לו סיבה מה שנאמר וישכב במקום ההוא שדרשו חכז"ל כי בכל י"ד שנה שלמד בבית המדרש של שם ועבר מעולם לא שכב ורק עתה פעם הראשון ששכב ולכך בעת ראותו שינוי זה וראה כמה גורם הפרידה מהצדיקים ועאכו"כ האיך יקשה לו לעבוד את ה' בהתחברו לרשעים אנשי פדן ארם ולזה סמך וילן שם לויפגע במקום ההוא כי אז יובן שאין הכוונה על לינה רק על תלונה כי נתן טעם למה התלונן כי בא השמש וישכב במקום ההוא, ודרשו חכז"ל ב"ר פס"ה במקום ההוא הצטער על שהוצרך לשכב שלא הי' דרכו כן בשנים שעברו וכדי להסיר תלונתו בא החלום כי ידוע שזה תכלית בריאת האדם ע"י שיהי' לו סיבות המונעות אותו מעבודת ה' והוא יכבוש אותם כי אם לא כן מה תכלית בבריאת האדם הלא הנשמה אצולה מתחת כסא הכבוד וטרם בואה לעוה"ז היא עומדת ומשמשת במרום כאחד מצבא המרום ומלאכי מעלה ולזה הטעם אמרו חכז"ל סנהדרין צ"ג גדולים צדיקים יותר ממה"ש כי להם אין מי שימנעם מעבודת ה' אבל הצדיקים יש להם הרבה עכובים ומונעים והם באהבת בוראם מנצחים וכובשים כל זה והנה אם הסולם הי' מגיע רק עד השמים אז הי' שייך הלשון עולים ויורדים עליו אבל אם הסולם גבוה כ"כ עד שראשו למעלה בשמי השמים באופן שגם צבא מעלה הם למטה מראשו של הסולם ולכך כשהם הולכים צריכים לילך דרך מעבר הסולם ע"ז שייך לשון בו כי באמצעה של סולם הם עולים ויורדים כי גם אם עולים הם רק באמצעה של סולם ולא בראשו והוא משל נפלא להראות שגדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת וזה בא לנחם את יעקב כי ידע שכל אלו הסיבות והמניעות הם לטובת האדם כי עי"ז יגביה עצמו עד גבהי מרומים עד שגם המלאכים למטה ממדריגתו כו) בפסוק ויקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי וצ"ב וחכז"ל דרשו אל תקרא משנתו אלא ממשנתו נראה שהוקשה להם למה הוצרך לומר משנתו דפשיטא שאם נאמר שהקיץ שהי' ישן מקודם וצ"ב ככל אל תיקרא שבש"ס י"ל דאיתא בספה"ק שמדריגה גדולה הוא לאכול לש"ש מלהתענות לש"ש הו מדריגת גדולי הצדיקים שגם בעת עוסקם בעניני עוה"ז הם עובדים את ה' במחשבתם הטהורה והנה יעקב הי' רגיל מימי נעוריו שלא לפסוק פומי' מגרסא וכמו שדרשו חכז"ל בפעם הזאת שכב בפעם הראשון כי עד עתה הורגל להיות נעור כל הלילה בעסק התורה כי עד עתה לא השיג רק שיכולים לעבוד את ה' בתורה ובתפלה ובמצות אבל שיהי' עבדות ה' שינה ואכילה וכדומה זה לא ידע ועכשו שראה ששכב ואעפי"כ ראה מראות אלקים נפלאים מאוד וע"ז תמה אכן יש ה' במקום הזה פירוש שגם בעסקי עניני עוה"ז יכולים לעבוד את ה' ואנכי לא ידעתי ולזה אמר ויקץ משנתו לא כדרכו כל הימים להיות יושב ושונה ואעפי"כ ראה מראה נפלאה וזו שדרשו חכז"ל שהקיץ ממשנתו כי עתה השיג וראה שגם בעת שפוסק מלימודו יכול לעבוד את ה' וזה דרך חדש לפניו:

אות כז

בפסוק אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים ויל"ד דתיבת "וזה השני" כמיותר דהי' לו לכלול אותם אין זה כי אם בית אלקים ושער השמים, י"ל שבא לרמוז ענין המקובל בישראל כי כבר פרש"י שער השמים מקום תפלה לעלות תפלתם השמימה ומבואר בספה"ק שיש י"ב שערים בשמים ודרך שם נכנסין התפלות כי לכל שבט יש שער מיוחד דרך בו עוברים תפלות אותו שבט ולכך כתבו כי אין ראוי' לאדם לשנות נוסח התפלה שנהגו אבותיו כי בלי ספק אחזו בנוסח השייך לשורש נשמתם ועיין בתשובת ח"ס או"ח מש"כ בענין זה וכן בשו"ת מהר"ם שיק ולזה בא הרמז וזה שער השמים כי זה בגמטרי' י"ב להורות שיש י"ב שערים בשמים שדרך שם עוברים תפלות מעם בנ"י הקדושים:

אות כח

בפרשת וישלח יעקב מלאכים לפניו פרש"י מלאכים ממש וצריך ביאור למה שלח מלאכים אל עשו ובפסוק עם לבן גרתי פרש"י תרי"ג מצות שמרתי צ"ב איזה יחוס יהי' זה בעיני עשו הרשע אם שמר תרי"ג מצות וגם לבאר ענין התאבקות יעקב עם המלאך מה הי' ענין התאבקות שלהם וגם למה קרא לו שם ישראל ובפסוק ויעקב איש תם יושב אוהלים ופירש"י מי שאינו חריף לרמות קרוי תם יושב בבית מדרשו של שם ועבר וצ"ב איזה חיבור יש לשני דברים אלו ולבאר מאמר חכז"ל במס' חולין צ"א על הפסוק שלחני כי עלה השחר מיום שנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה עד עתה ולבאר המדרש אמר הקב"ה לישראל עד שלא בראתי עולמי הי' מלה"ש מקלסין אותי בכם ומקדשין את שמי בכם והי' אומרי' ברוך ה' אלקי ישראל תהלים ק"ו, כיון שנברא אדה"ר אמרו מלה"ש זו שאנו מקלסין אותך בו גנב הוא שאכל מעץ הדעת כיון שבא נח אמרו מלה"ש זו שאנו מקלסין אותך בו שכור הוא כיון שבא אברהם אבינו אמרו מלה"ש זו שאנו מקלסין אותך בו יצא ממנו ישמעאל וכיון שבא יצחק אמרו מלה"ש זו שאנו מקלסין אותך בו אוהב את עשו כיון שבא יעקב אמרו מלה"ש זו שאנו מקלסין אותך בו וכן הוא אומר לא יקרא עוד שמך יעקב כ"א ישראל יהי' שמך, י"ל שעיקר שנאת עשו הי' עבור הברכות כי הבכורה מכר לו מרצון טיב והנה בענין הברכות הקשו המפורשים מה הועיל יעקב במה שקיבל הברכות הלא כוונת יצחק היתה על עשו ובודאי יסכים השי"ת למלאות רצון וכוונת יצחק וצדיק מה פעל בקבלת הברכות ונראה דהקשו המפורשים דניהו דעשו רימה את אביו ולא ידע יצחק מרשעתו אבל עכ"פ הי' מוכרח לידע שיעקב הוא יותר צדיק מעשו כי בודאי שמע כי יעקב יושב יומם ולילה על התורה ועשו הוא איש שדה וא"כ איך עזב מלברך את יעקב בנו הצדיק תמים ובירך את עשו בכוונתו, ומרן הגאון רשכבה"ג מהר"ם שיק זצ"ל פירש שאדרבה לפי שידע יצחק שיעקב הוא יושב אוהלים ועשו איש שדה ואינו עוסק בתורה כי גם משאלותיו האיך מעשרין את המלח ידע שאין לו יד ושם בחכמת התורה וע"כ רצה שיהי' לעשו ג"כ חלק ונחלה בתוה"ק לכן רצה לברך את עשו בברכת עוה"ז והוא ישפיע מברכותיו ליעקב ויהי' לו חלק בלימוד תורת יעקב כדמיון יששכר וזבולון וע"י שיתחבר עם יעקב ייטיב דרכיו אמנם הקב"ה ידע האמת שעשו הוא רשע גמור ואין עוד תקוה שילמוד ממעשי יעקב אדרבה יש לחוש אם יהי' יעקב כפוף תחת יד עשו יצטרך לבטל מתורה ומעבודת ה' לכך סיבב השי"ת שיקבל יעקב הברכות לפי"ז מובן שאינו מעכב כוונת יצחק כי מה שרצה לברך את עשו הי' בטעות כי לא ידע כי רשע הוא וחשב שאם יתן לו ברכת עוה"ז ייטיב מעשיו ע"י שיצטרך יעקב להתחבר אתו אמנם אלו ידע האמת שעשו רשע הוא ואדרבה יש חשש שהוא יבטל יעקב מעבודתו אז גם הוא הי' מסכים ליתן הברכות ליעקב: והנה יעקב ששלח שלוחים אל עשו רצה לפייסו כי לא יתקיימו הברכות בו כי הכל הולך אחר כוונת הלב וכדי להסיר התירוץ שכתבנו כי אלו ידע יצחק שעשו רשע הוא הי' גם הוא מסכים לברך את יעקב וממילא יחולו הברכות על יעקב רצה להוכיח לו כי אדרבה עוד יותר יגדל הצדיק אם יהי' במושב רשעים ואעפי"כ יעמוד בצדקו וממילא ודאי יסכים השי"ת לכוונת יצחק ונקדים מה שכתב הגאון יע"ד בסוף דרשה י"ד מח"ר לפרש מאמר חז"ל דאמרו ב"ב ט"ז שטן לש"ש נתכוין דאמר מנשייא לי' לרחימו דאברהם ולכך אמר הלחנם ירא איוב את האלקים להבין מה לו לשטן לחוס כ"כ לבל ישכח אהבת אברהם אבל יובן כי בזה כל חיות השטן כי תורניים ופלוספים מחולקים אם צדיקים עדיפים ממה"ש או מה"ש עדיפי' אבל תלוי בזה סיבות ותכלית עשיית מצוה אם יש בהם תכלית לקיום העולמות כמש"כ המקובלים שהכל צרכי גבוה או אם נאמר כדעת המדרש מה איכפת לי' להקב"ה שיאכל בשר שור או חזיר רק לבחון בני אדם אם יעשו רצונו וכן יסד נוסח בתפלת נעילה. ואם יצדק מה יתן לך ונ"מ בין אלו הוא דרך משל למלך שרצה לעשות מבצר בספר המדינה להגן בפני אויבי' ויצא עבד אחד ובנה בקצה אחד במקום שלא הי' לו מתנגדים מבצר חזק מאוד בלתי לכבוש אבל עבד שני יצא ובנה במקום שהי' מתנגדי' תמיד ולא הי' כ"כ חזק כי נתעכב מחמת המתנגדי' והנה המלך שמח ביותר במבצר שאין לכבוש ממבצר שיש לכבוש אף כי באמת שעבודתו היתה רבה כי נלחמו אתו תמיד מה בכך סוף כל סוף כוונת המלך למבצרים להגין על המדינה יותר נתקיים בראשון מבשני כי זהו אין כ"כ חזק ובקל יכבשו אותו האויבים אבל מלך שרוצה רק להבחין עבדיו מי ומי השלם אתו ונרצה באהבתו לעבודתו וגלל כן צוה לבנות בתים באיי הים ועבד אחד הלך לשם ובנה כרצונו כי לא הי' לו מעכב אבל השני לחמו אתו שוללי הים ונתן נפשו בכפו ויבן בית כמצות המלך ולא הי' מהודר כבנין הראשון ולהיות שאין תועלת למלך בבתים כלל רק עשה להבחין לב עבדיו ודאי כי' השני ששם נפשו בכפו ללחום יהי' אהוב למלך יותר מן הראשון אף כי בנינו מהודר יותר כי השני הראה במופת עוז אהבתו ויראתו את המלך בלחמו נגד שוללים ומהמשל תבין בקל הנמשל כי ודאי מצות המלאך המשרת למעלה שלימה בלי פגימה להיותן משוללי יצה"ר וחומר מעבודת ב"א המורכבים מחומר ורבים לוחמים לו תמיד ואין מצוה ועבודה מבלי שיהי' בו פגימות רבות:

וא"כ אם עשיית המצוה לצורך עולמות ודאי כי עבודת מלה"ש למעלה יכשר ויוחשב אף כי אין להם מתנגדי' אבל אם כוונתו להבחין ודאי צדיקים נבחרים אף כי יש פגימה בעבודתם תו ההבדל ג"כ בין אברהם לאיוב כי אמרו חז"ל ב"ב ט"ז גדול הנאמר באיוב יותר ממה שנאמר באברהם אבל לא בשביל זה הי' יותר צדיק מאברהם כי אברהם הי' תמיד נרדף וסבבוהו צרות רבות ורעות נע ונד בארץ ולא מצא מרגוע והי' חסר מקום אפי' ד' אמות לקבר לא הי' לו ואפשר שהי' לו קצת פגימה במצות אבל איוב הי' שלו ושקט בביתו לא חסר לו כל טוב וכל אוהביו השלימו אתו פשיטא שהי' יכול לעשות מצוה בלי פגימה יותר מאברהם כי לא הי' לו שום מניעה והרי זה בגדר מלה"ש ואברהם בגדר צדיקים וחזר הדבר למחלוקת הנ"ל ולהכריע בין דיעות אלו הנה הדבר מבורר אם אין רצון ה' בבחינה ולכך יותר יוכשר בעיניו מעשי מלה"ש א"כ הא גופי' קשיא למה נברא השטן הוא היצה"ר לא הי' לו להקב"ה לברא את היצה"ר ואז הי' מעשי בני אדם כמעשי מלה"ש א"ו רצון הבורא ב"ה להבחין וזו כוונת הגמרא כי השטן חשש אם יתמעט אהבת אברהם מפני איוב א"כ אז יסתלק הוא היצה"ר מן העולם ורק אם יותר חשוב בעיני הקב"ה מצות שיש בה פגימה קצת אם נעשית במקום שהי' לו מתנגדים אז יש תכלית להיצה"ר בעולם עכ"ד. והנה מאחר שראינו שגדולי הצדיקים השתמשו במלה"ש לצרכם מוכח מזה דגדולים צדיקים יותר ממלה"ש וממילא מוכח שחביב יותר בעיני הקב"ה מצוה שנעשה במקום שיש לו מניעות ועיכובים הגם שאינו שלימה כ"כ ממצוה שנעשית ממלה"ש שאין להם מניעות ועיכובים הגם שמצוה שלהן שלימה ובזה הסיר יעקב חששת עשו כי מזה יראה שאדרבה יותר יהי' חשוב בעיני הקב"ה אם יעקב יהי' תחת יד עשו ואעפי"כ ישמור מצותיו הגם שלא יהי' אז בשלימות בלי פגימה ולזה התכלית שלח לו מלאכים ממש להראות לו שגדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת וממילא יובן מכל זה כי בודאי יסכים הקב"ה לכוונת יצחק כי יותר נחשב בעיניו אם יעבוד הצדיק עבודתו במקום שיש לו מתנגדים א"כ ודאי גם רצונו שיהי' הברכות ביד עשו ויהי' יעקב תלוי בו. ולזה שלח לו תדע למה יש בכחי להשתמש במלאכי מעלה לשלחם בשליחותי לפי שעם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי לפי שהייתי דר במקום מלא רשעים ואעפי"כ שמרתי תרי"ג מצות שזו תכלית בריאת האדם ובזה נתעלה ממלה"ש וממילא תבין מזה כי בודאי יתקיימו הברכות בך:

ובזה מובן למה אמר לו שקיים כל התרי"ג מצות הלא אי אפשר לאדם אחד לקיים כל התרי"ג מצות וכמה מצות נוהגים רק בכהנים והרבה רק בא"י והרבה בסיבות כגון יבום וכדומה אמנם כבר אמרו חכז"ל שבת ס"ג חישב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה חשוב כאלו עשאה. וזה תלוי בשתי דעות שהביא היע"ד כי אם נתנו המצות רק לבחון אז בודאי חשוב אם נאנס ולא עשאה כאלו עשאה אבל אם תכלית המצות רק המעשה אז אינו פועל כלום בהמחשבה טובה וכמשל שהביא היע"ד ויעקב שרצה להוכיח את עשו כי יותר יחשב עשיית מצוה גם בלי שלימות גמור עם מניעות ועיכובים לזה שלח לו תרי"ג מצות שמרתי כי חישב לעשות מצוה ונאנס חשוב כאלו עשאה. והנה מאחר שכל ענין שליחות יעקב לעשו הי' להראות לו כי גדולים צדיקים יותר ממלה"ש לזה ויאבק המלאך עמו לראות היעמדו דבריו שגדול כחו ממלה"ש ובאמת וירא כי לא יוכל לו לזה קרא שמו ישראל כי שרית עם אלקים ואנשים ותוכל דהיינו ע"י שיש לך מלחמות ומניעות עם בני אדם המעכבים אותך לזה הגדלת על מלה"ש ולזה אמר המדרש שמה"ש מקלסין להקב"ה ברוך ה' אלקי "ישראל" כי זה הענין שכלול בשם ישראל כי שרית עם אלקים ואנשים אינו מצוי במלה"ש ולכך מקלסין להקב"ה בזה כי זה יותר נכבד בעיניו מעבודת המלאכים ולזה אמרו חכז"ל חולין צ"א מיום שנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה עד עתה כי מזה שהבאנו ששירת המלאכים הוא ברוך ה' אלקי ישראל דהיינו לעבוד את ה' עם מניעות וזה לא הי' לשום אדם כמו ליעקב אבינו שדר עשרים שנה בבית לבן ולכך אמרו שביעקב נתקיים שירתם ולכך כשראה התאבקותו עם יעקב ושלא יוכל לו אמר עתה הגיע זמני לומר שירה כי זהו תכלית בריאת האדם וכוונת השיר שהי' מקלסין את הקב"ה ברוך ה' אלקי ישראל והנה צריך ליתן טעם למה באמת לא הסכים הקב"ה לכוונת יצחק שיהי' יעקב מקבל השפעתו ע"י עשו. אמנה המהר"ם שי"ף נתן טעם למה מצינו כי שלשה בני אדם שעל ידיהם באה התוה"ק לישראל משה רבינו ורבינו הקדוש ורב אשי הי' עשירים גדולים מאחר שהם הי' עמודי התורה משה רבינו בתורה שבכתב ורבינו הקדוש ורב אשי בתורה שבע"פ הי' צורך גדול שיהי' להם עשירות שיהי' פנוים להשלים המלאכה הגדולה אשר עליהם ולפי"ז יובן כי מאחר שיעקב הי' עמוד התורה כידוע ולכן הי' מוכרח שלא יהי' פרנסתו תלוי ביד אחרים ולזה בא הסמיכות ויעקב איש תם וכפרש"י מי שאינו חריף לרמאות קרוי תם כי לא עשה ערמה עם הברכות כי לא הי' אפשר בענין אחר מאחר שהי' יושב אהלים בבית מדרשו של שם ועבר שהי' עמוד התורה הוצרך להתברך גם בברכת עוה"ז:

אות כט

בפסוק ויאמר אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו והי' המחנה הנשאר לפליטה מקשים מנין ידע יעקב שאם יכה מחנה אחת שיהי' המחנה הנשאר לפליטה. י"ל דחכז"ל ב"ר פע"ו אמרו למה נתיירא יעקב מפני עשו הלא ה' אמר לו ושמרתיך בכל אשר תלך ותרצו מכאן שאין הבטחה לצדיקים שחוששים תמיד שמא יגרום החטא. וצ"ב דהא יעקב עצמו שלח לעשו תרי"ג מצות שמרתי נראה שלא ירא שיגרום החטא. אמנם י"ל כי באמת לא חטא יעקב בשום חטא כי אם הי' נכשל באיזה דבר לא היתה התוה"ק מעלימה זאת כמו שלא העלימה שום דבר וא"כ בודאי יפה שלח לו יעקב כי אין לו שום יראה ממנו כי שמר כל התרי"ג מצות אמנם בעת ששבו השלוחים עם הבשורה כי עשו בא ועמו ארבע מאות איש התחיל לפשפש במעשיו ומצא נדנוד חטא שנשא שתי אחיות ועם כי הרבה תירוצים נאמרו בדבר מ"מ חשש יעקב אולי הי' איזה נדנוד חטא בזה יגרום שינצחו עשו לכן אמר שיחלק ילדיו לשתי מחנות כי נסתפק באיזה הי' נדנוד האיסור אם ברחל מפני שהיתה שני' או בלאה מפני שהי' קדושי' בטעות ולזה חלקן לשתי מחנות וזאת ידע בבירור שאין לו שום חטא רק אפשר שנשואי שתי אחיות יגרום לזה אמר שזה בטוח אני שגם אם יבא עשו על מחנה אחת והכהו והי' המחנה הנשאר לפליטה כי ממ"נ רק אחת היתה בנדנוד איסור ועלי' יוכל לשלוט אבל המחצה האחרת תהי' לפליטה כי יודע אני שאין בי שום חטא אחר:

אות ל

בדברי הימים א' פסוק ל"ד ויולד אברהם את יצחק, בני יצחק עשו וישראל יל"ד למה לא כתיב יעקב הוא ישראל כמו בפסוק כ"ז אברם הוא אברהם ונראה שרש"י הרגיש בזה וכתב שם מפני כבודו של דוד אמר ישראל ולא יעקב. י"ל עפ"י דאיתא בספר חסידים טעם למה לא נעקר שם יעקב כמו שנעקר שם אברם כי שם יעקב הונח על הגלות שהוא ענין וידו אוחזת בעקב עשו. ושם ישראל מורה על הגאולה כי שרית עם אלקים ואנשים ותוכל. ולפי שהגלות הי' הכרח גדול לטובת ישראל לכך לא נעקר שם יעקב והנה דוד יהי' הגואל האמיתי ולכך מאחר שכל ספר דברי הימים נכתב רק בשביל גדולת דוד להודיע יחוסו לכך אמר ישראל שהוא שם הגאולה שתהי' מזרע דוד ולא יעקב שהונח על הגלות כי כל זמן שנקראים בשם יעקב אין גדולה למלכות בית דוד:

אות לא

ולולא פרש"י י"ל דבשלמא באברהם שהדין שאסור להזכירו בשם אברם ונשתקע שם אברם לגמרי ולכך כשהוא מזכיר אברם לא ידע שום אדם מי הוא זה לכך הוצרך לומר שזה אברם הוא אברהם המוזכר בפי כל משא"כ בשם יעקב שאמרו חז"ל ברכות י"ג לא שיעקר שם יעקב לגמרי רק שיהי' טפל לישראל ונודע לכל אדם גם בשם יעקב לכן לא הוצרך לומר יעקב הוא ישראל. ומצאתי בילקוט שמעוני שהביא על תיבת ישראל כתיב לא יעקב יאמר עוד שמך לא שיעקר שם יעקב לגמרי נראה שנתכוין למה שכתבתי שמה"ט לא הוצרך לומר כאן יעקב הוא ישראל ופשוט:

אות לב

בפסוק ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלקים ואנשים ותוכל. וישאל יעקב הגידה נא שמך ויאמר למה זה תשאל לשמי ויברך אותו שם. י"ל דהנה ענין התאבקות מלאך עם יעקב הי' כי יעקב חשק לתקן הכל שיהי דור התיקון ממש בימיו והמלאך שהוא סמא"ל שרו של עשו בראותו כי לא יכול לו שבכל אופן יגדל ויתנשא יעקב וינצח את עשו עשה עכ"פ כל השתדלות להרחיק את הקץ וזו ענין ותקע כף ירך יעקב וגיד הנשה שגרם שנשה ממקומו להרחיק הזמן עד ביאת הגואל ב"ב שלעתיד יהי' גם להיצה"ר תיקון ושם אל שבשמו יחזור לקדושה ושם ס"ם שבשמו יבולע המות לנצח ומזה הטעם קרא המלאך אותו ישראל כי ע"י שנצחו יעקב תיקן שם אל שבשמו והחזירו לקדושה ולזה ויברך אותו שם על שתיקנו ולזה שאל יעקב אחר שנצחו הגידה נא מה שמך מאחר שנצחתי אותך ויבולע חצי משמך שהוא בטומאה שם ס"ם לנצח מה יהי' עתה שמך וע"ז אמר לו למה זה תשאל לשמי מאחר שקראתיך ישראל כבר ידעת שתיקנת אותי והחזרת שם אל שבי לקדושה ומדור התיקון ואילך יבוטל שם ס"ם שבי ולא ישאר רק החצי שהוא בקדושה:

אות לג

בפרשת ויחי בפסוק ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה ויהי ימי יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה. ויל"ד על אומרו ויהי בלשון יחיד כי הי' ראוי' לכתוב בלשון רבים. ועוד יל"ד דתיבת ימי יעקב כמיותרין י"ל דהנה אומרו שני חייו משמעו שהי' חי בהם ועבד את בוראו כמו שצדיקים נקראים חיים ולזה אמר ויהי שהי' לכולן הוי' וקיום וכמו דאיתא בזוה"ק על הפסוק ואברהם זקן בא בימים שבא עם כל ימיו כי לא הי' יום אחד שלא עבד בו את בוראו ולאחר הסתלקות האדם כל יום בא להעיד מה עשה ופעל זה האיש ביום זה וסיפר הכתוב שאברהם בא עם כל ימיו. והנה אם הי' אומר הפסוק שהי' שני חייו של יעקב שבע שנים וארבעים ומאת שנה הי' נשמע רק מזה שרוב ימי חייו עסק בעבודת ה' ונקראו שני חייו אבל עדיין הי' אפשר שימים מועטים הי' שלא עבד בהם את בוראו לכך הוסיף הפסוק שגם ימי יעקב הי' שני חייו ועדיין הי' אפשר שעכ"פ יום אחד אירע שלא עבד בו את ה' לכך אמר ויהי בלשון יחיד שאפי' יום אחד מכל ימיו לא הי' שלא יהי' בו הוי' וקיום וכולם הי' בכלל שני חייו שהם חיים נצחיים:

אות לד

בפסוק המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים וגו' עיין בחלק תשועה בישראל אות מ"ב:

אות לה

בפסוק וידגו לרוב בקרב הארץ עיין בחלק תשועה בישראל אות מ"ג: ליל ד' דסוכות לו) בפסוק אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים הי' בדורותיו את האלקים התהלך נח וכבר עמד רש"י דהול"ל מיד שם חם ויפת. וגם הקשו על שכפל תיבת נח. ועוד יל"ד דתיבת איש כמיותר. וגם הסתירה שהקשו חכז"ל עירובין י"ח דכאן כתיב צדיק תמים ולהלן נאמר כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה ולא נאמר תמים וגם מה בא למעט באומרו בדור הזה. וי"ל דהובא בספה"ק כי נשמת נח נתגלגל במשה רבינו ונח חטא שלא התפלל להציל דורו, ואיתא בזוה"ק שנקרא מי המבול מי נח על שמו שהוא לעונש כי גם הוא גרם לזה שמנע עצמו מלהתפלל על בני דורו ולזה בא משה לתקן את זה ומסר נפשו בעד ישראל ואמר ואם אין מחני נא מספרך ובזה תיקן חטא נח ולכך אמר לשון מחני שהוא אותיות מי נח שבזה שהתפלל מחני תיקן מה שחטא במי נח:

ויש להסביר עוד יותר עפ"י מה שכתב בספר ארץ חמדה פרשת בראשית ונח מצא חן בעיני ה' אמחה את האדם בשביל שנח מצא חן דבלא"ה הי' כולו חייב ואז יוצא זכאי בדיני נפשות ולזה אמרו סנהדרין צ"ח בן דוד בא בדור שכולו חייב ביחוד עפ"י האר"י ז"ל כי אז מתעורר מעצמו כמו קודם הבריאה עכ"ד ולפי"ז מובן שמשה תיקן זה בחכמה כי הקב"ה אמר לו ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול וא"כ כיון שלא נשאר אלא הוא אמר בחכמה אם תשא חטאתם מוטב ואם לאו מחני נא ויהי' כולו חייב ואז עכ"ח תשא להם:

והנה בס' יערות דבש ח"א דרוש א' פירש הפסוק פוקד עון אבות על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים וימהר משה ויקוד ארצה וישתחו ופירש למה מיהר שלא יאמר דור חמישי והקשו הא אמרו שפוקד עון אבות על שלשים ורבעים הוא להקל המשא כי מה שקשה לאחד נוח לשנים וא"כ אם יפקוד על חמישי יקל המשא עוד יותר, ותירץ כי כוונת הפסוק על שלשים ועל רבעים הכוונה בגלגול כי ד' פעמים תגולגל הנשמה ולא יותר ואם הגיע פעם רביעית הקב"ה שולח לה עזר מן השמים ונשמה קדושה לסייע אפס לא תצטרך להתגלגל עוד כי כך מדותיו פוקד עון אבות עד ורבעים ולא יותר ומה שאנו כל כך באריכות הגלות הוא כי לא נשלמו הגלגולים וכאשר יושלמו יבא הגואל צדק ולכך משה שראה אורך הגלות וע"ז לבו דוה עליו למאוד ולכך כאשר שמע פוקד עון עד ורבעים הרגיש כי זה יהי' סיבה לאריכות הגלות ואיחור עולם התיקון לכך מיהר והשתחוה ארצה והי' זה לטובת ישראל עכ"ד. והיוצא מזה דהנשמה בגלגול השני נקרא בן לגבי הראשון ואיתא במדרש פ' וזאת הברכה איש זה משה שנאמר והאיש משה עניו מאוד מכל אדם ולפי"ז הפסוק מדוקדק כי באמת נח חי בשני דורות בדור הראשון הי' רק צדיק לפי שהי' לו פגם על שלא מסר נפשו על דורו אבל בפעם השני בעת שנתגלגל במשה אז הי' צדיק תמים שלם בכל מיני שלימות שבעולם וז"ש אלה תולדות נח הכוונה על הגלגול שנקרא הולדה כמו פוקד עון אבות על בנים "נח איש" בעת שהי' נח איש שהוא משה אז צדיק תמים הי' בדורותיו פירוש בדורו של משה הי' צדיק תמים אבל לקמן אמר רק כי אותך ראיתי צדיק לפני לפי שאמר בדור הזה כי בדור הזה באמת לא הי' צדיק תמים רק בדורו של משה נתקן עד שהי' צדיק תמים:

אות לז

ובעודי עוסק בזה אעתיק מה שאמרתי דרך דרוש במה שהביא רש"י יש דורשין לשבח אלו הי' בדורו של אברהם הי' עוד צדיק יותר ויש דורשין לגנאי אלו הי' בדורו של אברהם לא הי' נחשב לכלום והנה במס' סנהדרין פרק חלק מבואר שר"י ס"ל דהוי לגנאי ורשב"ל ס"ל דהוי לשבח ונלע"ד דכל אחד אזיל לשיטתי' במקום אחר והוא דלכאור' יפלא על זה שאמר שרצתה התוה"ק לספר גנאי שרק בדורותיו הי' צדיק דהרי ראינו דכוונת התוה"ק לספר בשבחו מדאמר תמים שהי' צדיק תמים וי"ל דהנה איתא במס' ע"ז ה' אמר ר' אלעזר מחוסר אבר אסור לב"נ דכתיב מכל החי ופריך הש"ס האי מבעי' לי' למעוטי טריפה ומשני דטריפה מלחיות זרע נפקי ופריך הניחא למ"ד דטריפה אינה יולדת אלא למ"ד טריפה יולדת מאי איכא למימר ומשני אמר קרא אתך בדומה לך ופריך ודלמא נח גופי' טריפה הוי ומשני תמים כתיב בי' ופריך ודלמא תמים בדרכיו וצדיק במעשיו ומעתה ר"ל לשיטתו דס"ל בחולין מ"ב דטריפה אינה חי' כש"כ דטריפה אינה יולדת וא"כ נתמעט כבר טריפה מלחיות זרע וא"כ קשה תמים למאי אתיא וצ"ל צדיק בדרכיו תמים במעשיו ולכך הוא לשיטתו הוכרח לדרוש לשבח אבל ר"י לשיטתו דס"ל במס' נדה כ"ד דטריפה חי' וא"כ לדידי' י"ל דאינו ממעט טריפה מלחיות זרע ואתיא תמים להכי דלא הוי טריפה וא"כ לשיטתו שפיר דריש לגנאי ואין כאן הוכחה מדאמר תמים:

אות לח

בפסוק למה הרעת לעם הזה למה זה שלחתני עיין בחלק תשועה בישראל אות נ"ב ואות נ"ג ואות נ"ד:

אות לט

בפסוק ויאמר משה בנערינו ובזקינינו נלך עיין בחלק תשועה בישראל אות ס"א:

אות מ

ויספר משה לחותנו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים על אודות ישראל עיין בחלק תשועה בישראל אות ע"ו:

אות מא

במסורה ג"פ כצאת. לא תצא כצאתהעבדים. כצאת משה אל האוהל. כצאת השמש בגברתו שופטים ה'. י"ל כוונת המסורה להורות לנו מוסר השכל שאם הקב"ה מעלה איזה איש לגדולה לא ישתמש עם הגדולה להתגאות על אחיו רק אדרבה ישמח שהוא במעמד כזה שנתן לו השי"ת בכחו להטיב עם כל אדם וזה הוא תכלית הגדולה כמו שאמרו חכז"ל הוריות י' לא שרות אני נותן לכם כ"א עבדות. והתנאים הקדושים במקום גדולתם שם ענותנותם נגד כל אדם וכן מצינו באדון הנביאים מרע"ה שאמרו חכז"ל על הפסוק ויביטו אחרי משה לגנאי קדושין ל"ג ואעפי"כ לא הקפיד עליהם אדרבה תמיד עמד להם בעת צרתם ללמד זכות עליהם ומסר נפשו עליהם הגם שהם המרו את רוחו תמיד וכן אנו רואים פעולת השמש כצאת השמש בגבורתו הוא שמש צדקה ומרפא בכנפי' ומשמש לברואים שפלים בו"ד להאיר להם ולחמם אותם עד שכמה חוקרים ע"ז האיך אפשר שהשמש יהי' תכליתה לשמש בני אדם וזו כוונת המסורה לא תצא כצאת העבדים שלא יתנהג עם אמה ישראלית כמו עם עבד כנעני וכמו שאמרו חכז"ל קדושין כ' כל הקונה עבד עברי כאלו קונה אדון לעצמו ועם שהוא האדון יתנהג כמרע"ה כצאת משה אל האוהל שהביטו אחריו לגנאי והוא לא הקפיד עליהם רק אדרבה עשה להם טובות רבות כמו כצאת השמש בגבורתה שעם גבורתה כל פעולתה להטיב עם הברואים כי זה תכלית הגדולה בישראל להטיב עם כל העולם ולהתנהג עם כל אדם בענוה:

אות מב

בפסוק ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך ובמדרש ע"ז הפסוק עיין בחלק אור עולם אות ל"ו:

אות מג

בפרשת בהעלתך בפסוק והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה וישובו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכילנו בשר זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם וגו' ועתה נפשינו יבישה אין כל בלתי אל המן עינינו ויאמר משה אל ה' למה הרעת לעבדך וגו' מאין לי בשר לתת לכל העם הזה כי יבכו עלי לאמור תנה לנו בשר ונאכלה ואל העם תאמר התקדשו למחר ואכלתם בשר כי בכיתם באזני ה' לאמור מי יאכילנו בשר כי טוב לנו במצרי' ונתן ה' לכם בשר ואכלתם לא יום אחד תאכלון וגו' עד חידש ימים עד אשר יצא מאפכם והי' לכם לזרא יען מאסתם את ה' אשר בקרבכם ותבכו לפניו לאמור למה זה יצאנו ממצרים ויאמר משה שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו ואתה אמרת בשר אתן להם ואכלו חודש ימים הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם ואם כל דגי הים יאסף להם ומצא להם ויאמר ה' אל משה עתה תראה היקרך דברי אם לא. ויפלא איך הסתפק משה רבינו ע"ה ביכולת ה' ליתן להם בשר. ב' לענין מאי הוסיף ואם את כל דגי הים יאסף להם הלא מזה לא דיבר כלל הקב"ה. ג' התחילו ישראל בתלונת בשר וסיימו בדגים זכרנו את הדגה. ד' למה אמרו אשר נאכל בלשון עתיד. ה' להבין תיבת חנם ודרש חכז"ל בספרי חנם בלא מצות, צ"ב. ו' ישראל שאלו בלשון בשר וכן מרע"ה אמר מאין לי בשר וכן אמר הקב"ה ואכלתם בשר וחזר משה ואמר ואתה אמרת בשר אתן להם ולבסוף שינה לשונו ואמר הצאן ובקר ישחט להם למה לא אמר כמו שאמר לעיל מאין לי בשר לכל העם הזה ושינה לומר צאן ובקר. ז' למה הענישם הקב"ה שיאכלו עד חודש ימים מה מדה כנגד מדה יש בזה. ח' צריך ביאור מה כונתו באמרם "אין כל". ט' דקדק האלשיך למה אמרו נפשינו יבישה ולא אמרו גויתינו. י' קושית רש"י הרי הי' עמהם הרבה בהמות שלקחו עמהם בצאתם ממצרים. י"א קושית רש"י למה אמר משה שש מאות אלף ולא מנה גם ג' אלפים שנולדו במדבר. י"ל שאם גם רוב העולם מתאוים לאכילה ושתי' בטבע אעפי"כ צדיקים ואנשי מעשה אין אוכלים מחמת תאוה רק הנצרך להם לקיום גופם מזה נראה שאם האדם מקדש את עצמו במצות ומע"ט יזדכך גופו ולא יתאוה לתאות עוה"ז שהן הנאת הגוף וא"כ ודאי ישראל שאכלו במדבר לחם אבירים ודאי נתקדש גופם עד שלא הי' להם תאוה כלל לדברים חומרים ובמצרים הי' רגילין להיות להוטים גם אחרי מאכלים פחותים וכעת גם כי הי' להם בקר וצאן לא התאוו כלל לזה כי המן הי' מקדש אבריהם עד שבטל מהם תשוקה חומרית וגם הבשר שאכלו במדבר לא גרם להם תאוה לפי מה דס"ל לר' ישמעאל בחולין י"ז דבשר תאוה נאסר להם במדבר ורק בשר קדשים שהביאו לקרבן אל אוהל מועד מזה הי' מותר להם לאכול וא"כ בלי ספק שגם בשר קדשים שאכלו לא גרם להם תאוה מאחר שהוא קדוש בעצם ולכך הי' תלונתם שהי' רוצים שיהי' להם תאוה לאכילה כמו שהי' להם במצרים והנה האלשיך הביא בשם יש מפרשים שלכן כתיב כפול התאוו תאוה שהתאוו שיהי' להם תאוה והאלשיך הקשה על פירושם דהא הי' להם תאוה כי הם בקשו מי יאכילנו בשר ואני אומר לקיי' דברי המפרשים והוא כי הם לא התאוו לאכילת בשר רק שיהי' להם תאוה לאכילה וידעו שכל זמן שיאכלו רק דברים קדושים המן ובשר קדשים בטל מהם כל תאוה ולכך הי' תלונתם שיהי' מותר להם לאכול בשר תאוה כי עי"ז יהי' להם תאוה ותשוקה לאכילה אבל עד עתה לא הרגישו תאוה לאכילה. רק התלוננו ע"ז כי רצו שיהי' בהם תאוה לאכילה ונראה כי במקום שדיבר הכתוב מבשר קדשים שנשחט לשם קרבן הוא אומר בקר וצאן שהוא ראוי' לקרבן ובמקום שמדבר מבשר תאוה אומר סתם בשר יהי' מה שיהי' ולזה כאשר התאוו שיהי' להם תאוה אמרו מי יאכילנו בשר סתם דהיינו בשר חולין כי אז יולד בנו תשוקה ותאוה לאכילה כי זאת הבינו שדבר מצוה לא יוליד תשוקה לעניני הנאת עוה"ז ולכך הוסיפו כי במצרים עוד זמן רב קודם אכילה הי' כל מחשבותם על האכילה שיאכלו אחר זמן ולא כן עתה ומה נשתנה ועכ"ח שזה גרם כי במצרים לא אכלנו מאכל מצוה לכך הי' לנו השתוקקות לאכילה לא כן עתה שכל מאכלנו דברים קדושים ושל מצוה ולכן נאבדה התשוקה מאתנו וז"ש זכרנו את הדגה אשר נאכל פירוש הדגים אשר נאכל בזמן העתיד לבא כבר זכרנו בזמן העבר מרוב תשוקה להם וכל זה הי' במצרים לפי שהי' המאכל חנם בלא מצות ועתה נפשינו יבישה פירוש לא גופינו רק התאוה הנקראת נפש כמו אם יש את נפשכם יבישה כי אין מתאוים למאומה עד גדר "אין כל" אם אין לנו כלום נחשב בעינינו כאלו הי' לנו כל כי אין אנו מתאוים לשום דבר רק עינינו תלויות אל המן המבטל ממנו כל התאות, וכן מצאתי בס' יבין שמועה שיישב כן קושית רש"י שהלא בהמות הרבה הי' עמהם שתלונתם הי' על שנאסר להם בשר תאוה ומעתה יפה טען משה מאין לי בשר כי הלא נאסר להם עפ"י הדין לאכול בשר תאוה וע"ז השיב לו הקב"ה שיאמר להם שיתן ה' להם בשר תאוה ומדה כנגד מדה לפי שלהם לא הי' תאוה כלל והם בקשו להתאוות יתן ה' להם תאוה גדולה כ"כ עד שיראו בעיניהם שאכילת השליו ממית אותם עד אשר יהי' לזרא ואעפי"כ תהי' התאוה גדולה כ"כ שימסרו עצמן למיתה על תאות אכילת השליו ויאכלו ממנו יומם ולילה חודש ימים ומעתה יש להצדיק את מרע"ה כי טענתו היתה ממ"נ מה כוונתך במה שאמרת שתתן להם בשר הלא בשר תאוה אסרת להם ואם כוונתך שתתן להם הרבה בשר מהבהמות שישחטו לשם קרבן זה אני יודע שגם אם תתן להם כל בהמות שבעולם לא ישקוטו מתלונתם כי הם רוצים במאכל שיהי' חנם בלא מצוה ואם אולי כוונתך על בשר שא"צ שחיטה והוא כי איתא בנדרים נ"ד השולח שלוחו לקנות בשר אם אין מוצא בשר יכול לקנות דגים כי גם בשר דגים בכלל בשר יחשב אם אין כאן בשר בהמה ולזה טען מרע"ה אולי כוונתך שכיון שבשר תאוה נאסר להם הו"ל כאלו אין כאן בשר בהמה שאז גם בשר דגים בכלל בשר ורצונך ליתן להם דגים אני יודע שהם לא יסתפקו עצמם בזה כי הם מבקשים דוקא בשר בהמה ובשלמא אותן ג' אלפים שנולדו במדבר לא הורגלו עוד מעולם ולא ידעו מה זה תשוקה לאכילה הם לא התלוננו רק אותן ששים רבוא שיצאו ממצרים שכבר נסו באלה הם התאוו שיהי' להם תאוה כמו שהי' להם במצרים ומיושב קושית רש"י למה לא מנה ג' אלפים שנולדו במדבר ועוד יותר נכון עפ"י מה שכתבו התוס' ביבמות ע"א דהנולדים במדבר לא הי' נמולים ואסור להם לאכול בשר קדשים ולכך להם לא נאסר בשר תאוה וא"כ ודאי לא התלוננו מאחר שכל התלונה הי' על בשר תאוה ולהם הותר בשר תאוה וז"ש מרע"ה "הצאן ובקר" ישחט להם ומצא להם. לא אמר בשר כי אם בקר וצאן כי כוונתו היה כי ודאי מה שאמרת שתתן להם בשר עכ"ח כוונתך על בקר וצאן הנשחט לשם קרבן מאחר שאסרת להם בשר תאוה וע"ז טען ומצא להם וכי זה יספיק למלא רצונם הלא הם בקשו מאכל שיהי' חנם בלא מצות. ואם כוונתך על דבר שא"צ שחיטה כי זה לא נאסר להם ותתן להם דגי הים ושפיר לכלל בכלל אומרך בשר אתן להם שמאחר שבשר אסור להם גם דגים נכללין בכלל בשר. ע"ז אמר בטוח אני כי אם תתן להם כל דגי הים לא יספיק זה למלא רצונם כי זה שש מאות אלף רגלי אשר אנכי יושב בקרבו שהורגלו במצרים לתאות רעות לא יספיק להם אם תתן להם דגים תחת בשר וע"ז השיב לו הקב"ה עתה תראה היקרך דברי אם לא היד ה' תקצר והוא בשנקדים מה שמסיק שם בחולין במסקנא דדוקא בקר וצאן שראוין לקרבן אסור לאכול מהן בשר תאוה אבל חי' ועוף שאין קרבן בא מהם מותר לאכול בשר תאוה מהם והרמב"ם פסק בפ"ט מהל' נדרים דעוף בכל מקום בכלל בשר הוא וא"כ יוצדק תשובת השי"ת שימלא משאלותם ליתן להם בשר שלא יהי' מאכל של מצוה ואעפי"כ לא יעברו על איסור בשר תאוה כי יביא להם עופות מרחוק שהוא בכלל בשר לכ"ע ואין בו איסור משום בשר תאוה:

אות מד

בפסוק שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען אשר אני נותן לבנ"י ופרש"י לדעתך עיין בחלק שערי ציון אות א':

אות מה

בפסוק וישלח אותם משה לתור את הארץ עיין בחלק שערי ציון אות ב':

אות מו

בפסוק ויקרא משה להושע בן נון יהושע עיין בחלק שערי ציון אות ג':

אות מז

בפסוק והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ עיין בחלק שערי ציון אות ה':

אות מח

בפ' קרח במדרש מה ראה קרח לחלוק על משה פרשת פרה אדומה ראה, י"ל עפ"י שנקדים שיש להפליא על קרח האיך אמר הלא כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה' האיך ערב לבו לדבר שקר מפורסם בפני כל ישראל שמשה מתנשא עצמו על קהל ה' הלא כל העולם ידעו שהאיש משה עניו מאוד מכל אדם אשר על פני האדמה והאיך לא יהי' לשחוק לכל שומעיו אם יאמר שמשה מתנשא עצמו על קהל ה'. ונראה שהיתה לו ראיה מפרשת פרה אדומה כי שם נאמר ויקחו "אליך" ודרשו חכז"ל בילקוט לך אני מגלה טעם פרה ולאחרים חוקה עד שמטעם זה הוצרך להיות אפר פרתו של משה לעולם קיימת ובכל פעם ששרפו פרה אדומה ערבו לתוכה מאפר פרת משה כי לא הי' עוד איש בעולם שידע לעשות ענין שריפת פרה אדומה כמו משה רבינו לפי שלא הי' עוד איש בעולם שישיג טעמה של פרה אדומה רק משה רבינו והנה מזה נראה שהתנשא משה על כל ישראל ובזה מצא מקום תפיסה לחלוק עליו וז"כ המדרש מה ראה קרח לחלוק על משה באמרו למה תתנשאו על קהל ה' וכי לא ידע שמפורסם בכל העולם משה לעניו שאין כמוהו הלא יהי' לשחוק בעיני הבריות בטענתו לזה אמר פרשת פרה אדומה ראה ושם מצא מקום לתפוס עליו:

תוכן העניינים

משמרת אלעזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה