משמרת אלעזר· רבי שאול בראך
סוכת שלום · אות צג
לשמיני עצרת. בפסוק כי לא יחדל אביון מקרב הארץ על כן אנכי מצוך לאמור פתח תפתח את ידך לאחיך לעניך ולאביונך בארצך ויל"ד לענין מאי כתבה התוה"ק כי לא יחדל אביון מקרב הארץ. ב' איזה נתינת טעם הוא זה וכי אם לא הי' רק לפעמי' אביון לא הי' הקב"ה מצוה על הצדקה. ג' מה זה שאמר לאמור שפירושו לאמור לאחרים וכאן אינו מובן:
ד' כפילות לשון פתח תפתח. ה' לשון ספרי הובא ברש"י עצה לטובתך אני משיאך והוא תמוהא איזה עצה יש בפסוק זה י"ל דאמרו חכז"ל בספרא צו ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש חסרון כיס והיצה"ר מסית את האדם תמיד שכבר יצא ידי חובת צדקה בטענות מזויפות שדופות קדים ואין אדם רואה נגעי עצמו אמנם העצה היעוצה לזה שבבא עני אליך לבקש ממך צדקה ויסית אותך יצה"ר שאין לך יכולת או שכבר יצאת ידי חובתך וכדומה אז ילך אצל אחרים לבקש עבור העני הזה והנה בלי ספק ישאלו אותו מדוע הוא אינו נותן ואז יאמר להם כל אמתלאותיו שלמדו יצרו ואז אחרי' ישחקו עליו ויראו לו איך הוא נלכד בעצת יצרו והאיך לא עשה עוד אפי' מקצת מחובתו ובזה הוא סגולה שלא ימנע עצמו מלעשות צדקה שיבקש מאחרים צדקה עבור עניי' וגם בלי אמירת אחרים יתבייש מעצמו שהוא לא יתן ואחרי' יעורר שיתנו ואולי מטעם זה אחכז"ל ב"ב ט' גדול המעשה יותר מן העושה כי בלי ספק אם מעשה אצל אחרים בודאי יתן הוא בכל יכולתו כי יתבייש לבקש מאחרים אם הוא לא יצא ידו חובתו והנה אם לא הי' שכיחי עניי' ורק לפרקי' צריך ליתן צדקה אז לא הי' ביד היצה"ר כח לפתותו ולא היתה באה המצוה בתורה רק שיתן צדקה אבל לא הי' החיוב שיעשה אצל אחרי' אבל משום שלא יחדל אביון מקרב הארץ ובכל יום ויום. יצטרך ליתן צדקה ע"כ יש לחוש לבל יסיתיהו יצה"ר להמנע מליתן צדקה ע"ה אנכי מצוך לאמור לאחרים "פתח" שתזרז אחרי' ליתן צדקה ועי"ז תפתח גם אתה את ידך ליתן צדקה ויפה אמר בספרי עצה טובה אני משיאך כי זו עצה טובה להנצל מפח היצה"ר המסית את האדם לקמץ בצדקה: