משמרת אלעזר· רבי שאול בראך
אורה ושמחה · אות י
איתא בבמדבר רבה פט"ז למה נסמכה מעשה המנורה לחנוכת הנשיאים את המזבח במשכן לפי כשראה אהר' חנוכת הנשיאים חלשה דעתו לפי שלא הקריבו לא הוא ולא שבטו אמר לו הקב"ה למשה לך אמור לאהרן ואל תירא לגדולה מזה אתה מתוקן הקרבנות שהקריבו הם ינהגו רק כל זמן שביהמ"ק קיים אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו, וצ"ב דהא לאחר החורבן גם המנורה בטילה ועיין ברמב"ן מה שנדחק בזה שהכונה על נרות דחנוכה ועוד הקשו המפרשי' דהול"ל אבל הנרות לעולם נוהגין ומה זה שאמר לעולם אל מול פני המנורה יאירו. בספר ייטב פנים אות מ"ב הביא בשם ספר שפתי צדיקי' פ' חיי כי בר"ת הפסוק וירא ה' כי סר לראות מרומז כסליו מלא ביו"ד כלשון המבטא וכדאיתא בתרגום וצריך טעם לאיזה תכלית נרמז שם כסליו בשבת כ"א איתא מאי חנוכה כשגברה מלכות בית חשמונאי וגו' ולשנה אחרת קבעום יו"ט בהלל והודאה הקשו המפורשי' למה המתינו לעשותו יו"ט בהלל והודאה עד שנה אחרת ולא עשו כן מיד בשנה הראשונה לאחר נצחון מלחמתם. איתא במפרשים שחקרו לתת טעם למה קורין ליום האחרון זאת חנוכה. י"ל בשנקדים לתרץ מה שהקשו על הב"י שתירץ הקושיא למה מדליקין נרות שמונה ימים הלא הנס לא הי' רק שבעה ימים כי על יום אחד הי' שמן בפך הנמצא ותירץ דהנס הי' שלא נחסר כלום מהשמן עד יום השמיני לכך מדליקין גם ביום ראשון כי דלק אז בנס שלא נחסר כלום מהשמן ע"י ההדלקה והקשו עליו דא"כ לא הי' ראוי' להדליק נרות ביום השמיני דהרי אז לא דלק בנס ותרצתי עפ"י דאיתא בפ' קרח שהתפלל מרע"ה אל תפן אל מנחתם ופרש"י שהתפלל שלא יקובל חלקם בתמידי ציבור ולא יאכלנו האש הרי ראינו שלפעמים הוא לגנאי ולבזיון אם לא יאכל האש דבר הנקרב לה' והוא להראות שאין עושים רצונו של מקום וא"כ בימי חשמונאים כשראו שהמנורה דולקת ואין האש מכלה השמן לא ידעו מאיזה טעם ואולי חטאו באיזה דבר עד שאין הקב"ה רוצה בחלקם אבל כשהגיע יום השמיני וראו שהתחיל השמן להתמעט אז ידעו למפרע כי רק מאהבתו אותם דלקה המנורה מכוון שמונה ימים או משום שהוצרכו להזות שלישי ושביעי מטומאת מת ולעשות בשמיני השמן או כמש"כ הר"ן שהי' רחוק מהם מקום גידול הזתים מרחק ארבעה ימים לכך הוצרכה המנורה לדלוק בנס שמנה ימים עד שילכו ויבאו עם שמן טהור והגם שטומאה דחוי' בציבור רצה הקב"ה להראות להם חביבותם וסימן אהבה שיהי' להם שמן טהור, ומיושב למה מדליקין בשמיני כי רק אז נתגלה הנס ע"י שהתחיל השמן להתחסר ע"י ההדלקה ובזה מיושב דבשנה ראשונה לא אמרו הלל ולא עשו יו"ט כי חששו אולי סימן רע הוא להם ח"ו שהקב"ה אינו רוצה בהם ולכך מניח חלקם שלא תאכלנו האש אבל לאחר שבא יום השמיני וידעו למפרע שדלק בנס לטוב להם להראות להם סימן אהבה אז תקנו הלל והודאה לשנה הבא', ולכך נקרא יום השמיני זאת חנוכה' כי ביום זה הי' עיקר שמחת החינוך כי בו ביום נתברר להם כי רוצה ה' בעמו ועשה להם נס לטובתם:
לפי"ז מובן ענין הנס חנוכה דאמרו חכז"ל חגיגה כ"ז שמזבח הזהב הי' הציפוי כעובי דינר זהב ולא נכלה וקיים לעולם הגם שאש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה והטעם לפי שרבץ שם על המזבח אש של מעלה והוא אש אוכלה אש שאינו מכלה. ומעתה אפשר לומר כמו שהושפע על המזבח מאש של מעלה, כן הושפע על המנורה מאש של מעלה ולכך דלקה המנורה שבעה ימים ולא נחסר כלום מהשמן כי כן דרך אש של מעלה שאינו מכלה וזו הרמז בפסוק וירא ה' כי סר לראות ר"ת כסליו כי שם מרומז אופן הנס של חנוכה כי מבואר שם כי לכך סר לראות לפי שראה שהסנה איננו אוכל הגם שהוא בוער באש והשיב לו הקב"ה שאל יתמה כי כן דרך אש שלמעלה שהוא אש אוכלה אש ואינו מכלה ולזה בא הרמז על כסליו להורות שזה הענין בעצמו הי' בנס חנוכה שהי' בכסליו שהשפיע הקב"ה על המנורה מאש שלמעלה ולכך דלקה המנורה שבעה ימים מבלי שיחסר כלום מהשמן. והנה האלשיך פירש הכתוב בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות והפסוק ויעש כן אהרן להגיד שבחו של אהרן שלא שינה ופירש דביהמ"ק שלמטה מכוון כנגד ביהמ"ק שלמעלה וממש כן כלי המקדש שיש למטה הוא גם למעלה ובמנורה כתיב מפורש בקרא כאשר הראה ה' את משה בהר כן עשה את המנורה ולזה אמר ה' למשה שיתקדש אהרן כ"כ עד שבהדליקו את הנרות למטה יתעלו בקדושה יתירה שיהי' מכוונים לעומת פני מנורה העליונה עד שיהי' חל על הנרות שלמטה שפע ממנורה העליונה וז"ש בהעלותך את הנרות תתן להם עילוי וקדושה כ"כ עד שאל מול פני המנורה העליונה יאירו שבעת הנרות שלמטה, וסיפר הכתוב שכן עשה אהרן וזו באמת שבח גדול שלא שינה עכת"ד הקדושים הרי ראינו מפורש כדברינו שעל המנורה שבביהמ"ק של מטה הושפע מאש של מעלה ממנורה העליונה ועי"ז הי' אפשר להיות הנס בבית שני בימי החשמונאים ומעתה יובן כוונת המדרש כי איתא ביומא כ"א שחמשה דברים חסרו בבית שני ואחד מהם אש מן השמים שלא הי' רבוץ עוד על המזבח לעכל את הקרבנות מעתה ראינו שבענין קרבנות הי' אש של מעלה רק בבית ראשון אבל לאחר שנחרב פעם אחת הביהמ"ק הגם שנבנה עוד הפעם שוב לא הי' אש של מעלה לעכל הקרבנות אבל במנורה ראינו שזה שפעל אהרן שיושפע על המנורה מאש של מעלה הי' גם בימי בית שני בימי החשמונאים וזו שאמר הקב"ה הקרבנות נוהגין רק כל זמן שביהמ"ק קיים. הכוונה מה שהאש שלמעלה אוכל הקרבנות זה יהי' נוהג כך כל זמן שלא יחרב ביהמ"ק אבל כיון שנחרב פעם אחת שוב לא הי' אש שלמעלה מכלה הקרבנות אבל הנרות לעולם כל זמן שיהי' מנורה גם בביהמ"ק שני לאחר שחרב הראשון לעולם אל מול פני המנורה יאירו דהיינו שיושפע עליהם מאש שלמעלה וכפירוש האלשיך ומיושב למה לא אמר לעולם נוהגין רק לעולם אל מול פני המנורה יאירו כי בא לומר שלעולם כל זמן שידליקו המנורה יאירו הנרות אל מול פני המנורה העליונה וזו הי' מעשי ידי אהרן ולכך אמר לו הקב"ה לגדולה מזאת אתה מתוקן. ואפשר להוסיף עוד ולקיים דברי הרמב"ן שהכוונה הי' גם על מנורה דחנוכה ויהי' לשון המדרש כפשטה לעולם כי למה שהבאתי בשם הקדוש הרוקח שעל המנורה שורה מאור הגנוז לצדיקים א"כ אפשר לומר שאש שלמעלה הוא ג"כ מאור הזה ולכך כשהמשיך אהרן מאור מנורה העליונה על המנורה התחתונה עשה בזה רשימה לדורות שיושפע תמיד בכל שנה בנרות דחנוכה שהן באים לזכר הנס מנורה של מקדש מאור של מעלה:
יא) בפסוקי הלל עיין בחלק אור עולם אות צ"ב ואות צ"ג ואות צ"ד ואות צ"ה ואות צ"ו ובחלק שערי ציון אות קי"ב ואות קי"ג:
יב) איתא במסורה ד"פ ויבאה, ויבאה אל האדם בפ' בראשית, ויבאה האהלה שרה אמו בפ' חיי, ויתחתן שלמה את בת פרעה מלך מצרים ויקח את בת פרעה ויביאה אל עיר דוד עד כלותו לבנות את ביתו במלכים א' ג', וישקד ה' על הרעה ויבאה עלינו בדניאל ט'. י"ל המסורה מלמדינו שמאד ישגיח איש על אשתו שתתנהג בצניעות ובדרך הישר כי אם לא כן סופו שיכשל גם בעלה עמה, וראינו בשלמה שנשא את בת פרעה ובנה לה בנין מפואר וספרו חכז"ל במס' סנהדרין כ"ב שעשה לה משתאות ושרים ושרות ראה לבסוף מה עלתה בו ויהי לעת זקנותו נשיו הטו את לבבו וכמה העון גורם עד שחכז"ל אמרו שם בסנהדרין ובשבת נ"ו כשנשא שלמה את בת פרעה ירד גבריאל ונעץ קנה בים ועלה עליו שרטון ועליו נבנה כרך גדול של רומי שמשם יצאה החורבה לביהמ"ק שבנה שלמה בתחלתו ולדעתי רמוז במסורה שלפנינו ולהיפך ראינו ביצחק אבינו הגם שהי' עשיר גדול כי נתן לו אברהם כל אשר לו וכתיב באברהם שהי' כבד מאוד בכסף ובזהב ואעפי"כ כשבאתה רבקה אליו לא בנה לה ארמון מפואר רק הביאה לאהל שרה ששם הי' מקום מקודש משרה אמו וכמו שספרו חכז"ל שהי' ענן קשור על אהלה והי' הברכה מצוי' בעיסתה ושם תראה רבקה כל עניני שרה וכלי תשמישי' וכן הי' באמת שחזרו כל דברים הללו בביאת רבקה לאוהל וז"כ המסורה ויבאה אל האדם ראה יצחק שהקב"ה בעצמו ובכבודו הביא האשה לאדם ואעפ"כ בשביל שלא השגיח עלי' חזי מה עלתה בו שנכשלה ונכשל גם הוא עמה לכך ויבאה יצחק האהלה שרה אמו כדי שתתנהג בדרכה ולא בגאוה ובגדולה ולהיפך מזה בשלמה שהביא את בת פרעה אל עיר דוד רק עד כלותו לבנות ביתו כי בנה לה ארמון מפואר ראה מה עלתה בו כי עי"ז וישקוד ה' על הרעה ויבאה עלינו כמאמר חכז"ל שמיד שנשא בת פרעה נגזר על הביהמ"ק שיחרב וזו וישקוד ה' על הרעה שמהר על הרעה מיד בבנין המקדש נגזר חורבנו וגרם עי"ז כל הרעות שבאו על ישראל:
יג) בפסוק ויברך אותם אלקים ויאמר להם אלקים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה וגו' דרשו חכז"ל יבמות ס"ה האיש שדרכו לכבוש מצווה על פו"ר ולא האשה, ויש לתת טעם לדבר למה הנשים פטורות ממצוה יקרה הלזו כי הנה אמרו חכז"ל גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה וכתבו תוס' בע"ז ג' לפי שעל מה שהוא מצווה היצה"ר מסיתו בכל כחו שימנע מלעשותו אבל בדבר שאינו מצווה עליו אין היצה"ר מסיתו כ"כ וידוע שיסורי אשה בהריון ולידה הם גדולים מאוד עד שהנביאי' המשילו הצרות היותר גדולות לחבלי לידה ומעתה אם תהי' האשה מצווה על פו"ר אז יסיתה היצה"ר שלא תנשא לאיש ובקל היתה מתפתית לשמוע בקולו מאחר שיש לה יסורי' גדולים מזה לכן לא חייבה הקב"ה במצוה זו כדי שלא יהי' היצה"ר מסית אותה ויבוטל לגמרי מצות פו"ר. ועי"ל שממש באותו תיבה שמבואר בו הדין שנשים פטורות ממצות פו"ר יהי' בו גם הטעם למה הן פטורות, דהנה בכל מצות התוה"ק אדם מחוייב לחזור אחרי' כמו דאיתא במס' מנחות מ"א שאדם מחויב לחזור ע"ז שיהי' לו בגד בת ארבע כנפות שיהי' יכול לקיים מצות ציצית וכן הוא במצות פו"ר מחוייב כל אדם להשתדל בכל כחו שימצא בת זוג כמו שעשו אבותינו הקדושים ולפי"ז אם היתה האשה ג"כ מצווה על פו"ר היתה גם היא מחוייבת להשתדל ולחזור אחר איש כמו בכל המצות זה אינו מגדר הצניעות וכבר אמרו חכז"ל ריש קדושין דרכו שלאיש לחזור על אשה ואין דרכה של אשה לחזור על איש והובא בילקוט שמעוני א"ר יצחק וכבשה כתיב האיש כובש את אשתו שלא תצא לשוק שאם הרבתה רגל באה לידי זנות וכן אתה מוצא גבי דינה בת יעקב ותצא דינה בת לאה וירא אותה שכם בן חמור הרי שבתיבת וכבשה נאמר שאין ראוי' לאשה להיות יצאנית ממילא שפיר יוצא גם טעם הדין מזה דאיש מצווה על פו"ר ולא האשה ובזה מיושב כי שם ביבמות א"ר נחמן בר יצחק שלפי שנכתב וכבשה חסר מזה נלמד שהאיש מצווה על פו"ר ולא האשה ובמדרש למד ר' יצחק מזה שיכבוש אותה הבעל שלא תהא יצאנית, ולפי דברינו הכל יוצא לטעם אחד וזה תלוי בזה: יד) במסורה בקחתו את רבקה, בקחתו אתו והוא אסור באזיקים, י"ל כוונת המסורה ליישב למה המתין יצחק לישא אשה עד היותו בן ארבעים וחז"ל אבות פ"ה למדונו בן שמונה עשרה לחופה וכל הממהר וזריז משובח אמנם ידוע שרעות הי' בנות כנען ובמשפחתו לא היתה אז נערה הראוי' להנשא לו ולכן הי' אנוס בדבר והי' מוכרח להמתין עד שנולדה רבקה והא ראי' שרק מחמת אונס איחר מלקיים המצוה שמיד בעת שהיתה רבקה בת ג' שנים וראוי' לביאה נשא אותה ולא איחר כרגע, ולכן התפלל רק על בנים בעת היותו בן ששים לפי שארבעים הי' בעת הנשואין ועשרה שנים הוכרח להמתין עד שתהא רבקה ראוי' לילד ועשרה שני' שמחויב כל האיש להמתין עד שיהי' רשאי לגרש את אשתו שאינה בת בנים וז"כ המסורה אל תתמה על יצחק שהי' בן ארבעים בקחתו את רבקה כי בקחתו והוא אסור בזיקים שהי' אנוס בדבר: טו) בפ' ויצא בפסוק ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה, יל"ד שהוא לשון כפול שאם כתיב שהלך לחרן א"כ בלי ספק שיצא מבאר שבע, י"ל עפ"י המבואר בספ"ק דמגילה דאז כשיצא יעקב מבאר שבע לא הלך לחרן רק ישב י"ד שנים בבית שם ועבר ורק לאחר י"ד שנים הלך לחרן ולזה בא הרמז ויצא יעקב מבאר שבע והלך למקום אחר דהיינו לבית מדרשו של שם ועבר ללמוד תורה ואח"כ לאחר זמן רב הלך חרנה, ומצאתיו באלשיך פירש כן והנה מאוד יפלא למה זה העלימה התוה"ק מלכתוב בפירוש שלא הלך אז לחרן רק ללמוד תורה, י"ל דמבואר בקדושין כ"ט דכל שאפשר לו לאדם ראוי' שישא אשה ואח"כ ילמוד תורה בטהרה וביעקב מצינן להיפך שהלך י"ד שנים לבית המדרש ללמוד תורה ואח"כ הלך לישא אשה אמנם ל"ק דהא הטעם שישא אשה קודם כדי שלא יהי' לו הרהורים ולכך יעקב הצדיק הגדול בטוח הי' בנפשו כי לא יבאו לו הרהורים וכמו שהי' באמת שנשא בן פ"ד שנים ואמר לראובן כחי וראשית אוני שלא ראה מימיו קרי ולזה הטעם העלימה התוה"ק זה הענין ונראה מפשטה כאלו הלך מיד לחרן ולא הוזכר כלל שהלך ללמוד תורה כי לכלל העולם אין ראוי' ללמוד מיעקב ורק יעקב הי' יכול להיות בוטח על נפשו:
טז) בפסוק אשה כי תזריע וילדה זכר יל"ד דכי תזריע כמיותר. ועוד יל"ד דהול"ל ותלד זכר כמו שאמר תזריע ובמדרש איתא ע"ז הפסוק הה"ד אשא דעי למרחוק ולפועלי אתן צדק איוב ל"ו. והה"ד איפה היית ביסדי ארץ איוב ל"ח. והה"ד אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפיך, תהלים קל"ט י"ל דאיתא בשבת ל' דיתיב ר"ע ודריש עתידה אשה שתלד בכל יום שנאמר הרה ויולדת יחדיו ליגלג עליו אותו תלמיד אמר אין כל חדש תחת השמש א"ל בא ואראך דוגמתו בעוה"ז נפק אחוי לי' תרנגולת. י"ל שחטא במה שלגלג דהרי נתבונן ימים מקדם בראשית הבריאה הלא ממש באותו יום שנבראו אדם וחוה הולידו את קין והבל כדאיתא בסנהדרין ל"ח, ורק לאחר שחטאו נענשו בזה הרבה ארבה עצבונך והרונך ובעצב תלדי בנים וא"כ פשיטא דלעת"ל לאחר שיתוקן חטא אדה"ר שיחזור הדבר להיות כמו שהי' בתחלה וא"כ אין זה חדש וכבר הי' לעולמים ועכ"ח בתחלה ברא הקב"ה את האשה בשתי אופנים אם תזכה תלד בכל יום בלי צער ואם לא תזכה תלד בצער לתשעה חדשים וז"כ הפסוק אשה כי תזריע מיד בשעת הזריעה וילדה זכר תלד מיד זכר ולכך לא אמר תלד שאז יהי' משמעו לאחר זמן ואמר וילדה זכר שלא ירגישו כלל בלידה קודם לידתה כדכתיב בטרם יבא חבל לה והמליטה זכר. וע"ז אמר המדרש לבל יתפלא אדם ע"ז כמו אותו תלמיד כי אשא דעי למרחוק ולפועלי אתן צדק כי בודאי יהי' כן לעתיד כי איפה היית ביסדי ארץ הלא גם אז הי' כן שהולידו ביום בריאתם את קין והבל והוסיף עוד הה"ד אחור וקדם צרתני שהקב"ה יצר אותם על שתי אופנים שיולידו לאחור דהיינו לזמן רחוק תשעה חדשים. וקדם אופן שני שיולידו קודם לזה ותשת עליך כפיך ודרשו חכז"ל חגיגה י"ב לאחר שחטא אדה"ר מיעטו הקב"ה מגדולתו. ועל אופן זה נאמר אחור וקדם צרתני. ובזה מבואר מה דאיתא במדרש תנחומא ע"ז הפסוק הה"ד מי יתנני כירחי קדם שלפי דברינו יובן היטב שבזה הפסוק מרומז אופן הלידה שהיתה בימי קדם בתחלת הבריאה:
יז) בישעי' ס"א בפסוק שוש אשיש בד' תגיל נפשי באלקי כי הלבשני בגדי ישע ומעיל צדקה יעטני כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כלי'. וצ"ב כפל לשון שוש אשיש תגיל נפשי. וגם לענין מה מדמה עצמו לחתן וכלה וגם לפרש הכוונה אמרו יכהן פאר. י"ל בהקדם לבאר המסורה ג"פ ואתם, ואתם פרו ורבו. ואתם תהי' לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום. דאיתא בב"ב ס' ב' שלאחר החורבן ביהמ"ק הי' כתות שאמרו שראוי' שנגזור על עצמינו שלא נישא נשים ויהי' ח"ו זרע אברהם כלה. אמנם אין ראוי' לעשות כן כי תכלית אומה הישראלית מבואר בתוה"ק ואתם תהי' לי ממלכת כהנים שיהי' הם המלמדים לכל אוה"ע לפרסם אלקותו יתברך בעולם וזה יכול להיות בשתי אופנים או שיזכו ישראל וישבו בארצם ויושפע להם שפע רב שלא כדרך הטבע עד שיכירו וידעו כל העמים כי יש אלקים בישראל או אם ח"ו אין זוכין ילכו בראש גולים להיות מוכנעים בשעבוד תחת ידי אוה"ע גם אז יתפרסם על ידם ממלכת ה' כי אם שישראל מפוזרים בארבע כנפות הארץ והמה מסובבים תמיד בין שונאים הרודפים אותם וגוזרין עליהם גזירות רעות והם מתי מספר נגד אומות הגדולות ואם בכל זאת לא יעלה ביד האומות לבטל ישראל או לבטל מישראל אף מצוה אחת ממצות תוה"ק עכ"ח יודו כל האומות שיש בעולם שומר ישראל המשגיח עליהם וכמו שאמרו חכז"ל יומא ס"ט הן הן גבורותיו הן הן נוראותיו וא"כ מאחר שכן שישראל מקיימין גם בעת גלותם תכלית בריאתם לפרסם אלקותו ית' בעולם א"כ למה זה נמנע מלישא נשים ושיכלה ח"ו זרע של אברהם כי הלא כמו שהי' מפרסמין אלקותו יתברך בהיותם בארץ הקדושה בשלום כן מפרסמין אלקותו יתברך. ע"י עמידתם בגלות שעם שהאומות שפכו דמם כמים ועליך הורגנו כל היום בכל זאת לא עלה בידם לבטל מישראל אף מצוה אחת וישראלים המאמינים מחזיקים בכל מצות תוה"ק כנתינתה מסיני. וא"כ וכי בשביל שרע לגופינו נגרום שח"ו יכלה זרע של אברהם מאחר שתכלית בריאתינו נקיים גם היום וכן יכולים לראות בחוש מה שעשו ישראל בעולם כי היום כמעט לא ימצא אומה בכל העולם שלא תעבוד את ה' עכ"פ בשיתוף וז"כ המסירה "ואתם פרו ורבו" ולעולם לא תבטלו מצוה זו גם אם יחרב הביהמ"ק כי מאחר שתכלית בריאתכם הוא ואתם תהי' לי ממלכת כהנים לפרסם אלקותי בעולם א"כ הא זה מקיימים אתם גם בגולה בראות האומות "ואתם הדבקים בה' אלקיכם" שאתם דבוקים בלי פירוד כל שהוא בהי אלקיכם ואעפי"כ "חיים כולכם היום" ולא עלה ביד אוה"ע עם אלפים תחבולות שהמציאו לבטל ישראל או לבטל איזה מצוה מישראל עי"ז יכירו וידעו כל העולם כי ה' מלך והוא שומר ישראל והנה יש שהוציאו מדברי הרמב"ם שעוה"ב יהי' רק עונג לנשמות ולא לגופות והרמב"ן האריך לבטל דעתם כי האיך אפשר שהגוף ייגע כל ימי חייו וימנע עצמו מכל תענוג עוה"ז לכבוד ה' שלא יקח חלק בשכר עוה"ב. וראי' לדבריו כי הנה איש הישראלי צריך להשתמש בכל רגע מימי חייו להשלים בו רצון הבורא ב"ה והם שני דברים לעסוק בתורה ובמצות השם גם לעסוק בישובו של עולם כדי שירויח לעצמו דברים המוכרחים לצרכי גופו והנה ברא הקב"ה את האשה להיות לעזר לבעלה בעניני צורכי עוה"ז כדי שיהי' אפשר להאיש לעסוק בעבודת ה' וכי יש ספק אם יהי' להנשים שכר ע"ז הלא כתבי קודש ומאמרי חכז"ל יבמות ס"ג ב' מלאים משבח הנשים העוסקות במשא ומתן ועי"ז נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ והמלך החכם מכל אדם אמר תנו לה מפרי ידי' ועכ"ח צריך לומר כיון שעל ידה בא הבעל למדריגה גדולה לכן מגיע גם לה שכר א"כ ודאי יקח גם הגוף שכר לעוה"ב בשביל שעל ידו באת הנשמה למדריגה גדולה וז"כ הנביא שוש אשיש בה' היינו הגוף ישיש בה' בעת שנפשי תגיל באלקי דהיינו לעוה"ב כי הלבשני בגדי ישע דהיינו אם הלבישו הנשמה שלו בבגדי ישע בחילוקא דרבנן ומעיל צדקה יטעני נעשה זה הבגד מהצדקות שעשה הגוף בעוה"ז ודאי גם הגוף יקבל חלקו כי הלא כחתן יכהן פאר אם החתן מפואר ומורה הוראה דהיינו ענין הכהונה יורו משפטיך ליעקב אז ככלה תעדה כלי' שהיא יכולה להתעטר כי ע"י כלי' הוא לעשה כהן כן גם ענין הגוף עם הנשמה יקבל חלקו מנועם עוה"ב:
יח) בשופטים י"ג ותמהר האשה ותרץ ותגד לאישה ותאמר אליו הנה נראה אלי האיש אשר בא ביום אלי. ויל"ד בכפילות לשון ותמהר ותרץ וכן ותגד ותאמר. ובמדרש איתא הובא באהבת יונתן אשר בא ביום אלי היינו בפעם ראשון אבל עתה בא בלילה, וצ"ב מה רצה המדרש בזה י"ל דאשה אסורה להתיחד עם איש זר, ולזה לפי שבא המלאך אצלה עתה בלילה לפיכך לא די שרצתה בדרך רק גם מיהר' להפרד מאתו כי היא החזיקה את המלאך לבו"ד לכך חששה לאיסור יחוד לזה כפל ותמהר היינו שמיהרה להפרד משם ותרץ גם בדרך רצתה ותגד לאשה שבא אלי' האיש אשר נראה ביום אלי ותאמר אליו שמיהר' להפרד מאתו שלא לעבור על איסור יחוד על כי עתה בא אלי' בלילה:
יט) תהלים קכ"ח בפסוק אשתך כגפן פורי' בירכתי ביתך בניך כשתילי זתים סביב לשלחניך הנה כי כן יבורך גבר ירא ה'. י"ל דחכז"ל דרשו סוטה ל"ח ב' עה"פ משלי כ"ב טוב עין הוא יבורך א"ת יבורך אלא יברך, ואמרו חכז"ל ברכות כ' ב' תבא מארה למי שאשתו ובניו מברכין לו. וזו הגם שאשתך בירכתי ביתך ובניך כשתילי זתים סביב לשלחנך אעפי"כ הנה בי כן יברך גבר ירא ה' שהירא ה' יברך בעצמו ולא יצא במה שאשתו ובניו מברכין לו. או יאמר דבזוה"ק נשא פירש הפסוק אשתך כגפן פורי' בירכתי ביתך שהכוונה שהאשה תהא נזהרת מאוד שלא יהי' שערותי' מגולין וזו מצניעות האשה שמשבח הפסוק. ואם האשה מגולה בשערותי' אסור לברך נגדה כמו נגד הערוה ולזה סמך הפסוק אשתך כגפן פורי' בירכתי ביתך אם היא נזהרת מלגלות שערותי' אז יברך גבר יכול הבעל לברך אבל אם האשה אצל השלחן עם שערות מגולות אסור להבעל לברך: