אור ברסלב
משמרת אלעזר אורה ושמחה

משמרת אלעזר· רבי שאול בראך

אורה ושמחה

סוכת שלום

אות א

המפרשים הקשו למה תקנו אנשי כה"ג לומר הלל כל שמונת ימי חנוכה הלא ענין הלל לא מצינו שתיקנו לאמרו רק על הצלת גופות ונפשות לא על מצוה וכי בשביל שדלקה המנורה בנס יאמרו הלל י"ל עפ"י מה שכתב בס' יערות דבש ח"א דרוש י"א לתת טעם למה שאמרו חז"ל ביצה ד' שני ימים של ר"ה כיומא אריכתא דמיא משום דאדה"ר נברא בע"ש באחד בתשרי ומבואר במדרש רבה פרשת בראשית דלא שקעה אורה כל יום השבת עד מוצאי שבת ואז חשב אדם כי עולם חשך בעדו ולכך שני ימים של ראש השנה כיומא אריכתא הם כי אז בתחלת הבריאה לא שקעה השמש שזרחה באחד בתשרי עד ליל ג' תשרי עכ"ד לפי"ז י"ל כיון שהפך שמצאו לא הי' בו שמן רק על יום אחד ונעשה נס ולא נשקע עד אחר שמונה ימים מזה ראו אנשי כנה"ג שרצון הש"ת שיהי' אלו השמונה ימים כיומא אריכתא כמו בר"ה בראשית הבריאה ששני ימי' כיומא אריכא לפי שלא שקע השמש והנה ביום הראשון ודאי הי' מחוייבים לתקן לומר הלל על הנצחון במלחמה מאויביהם כי על הצלת גופות ונפשות אומרי' הלל ומאחר שראו שרצון הש"ית שיהי' אלו השמונה ימים כיום אחד לכך תקנו לומר הלל כל השמונה ימים ויומתק עפ"י מה שהביא בס' בני יששכר בשם הרוקח הקדוש ובשם הצדיק המפורסם מו"ה פנחס מקארעץ זי"ע שעל נר חנוכה שורה אור מאור הגנוז לעת"ל ולכך יש בחנוכה ל"ו נרות כנגד ל"ו שעות ששימש אור הגנוז בראשית הבריאה א"כ כמו ששני ימי ראש השנה ששימש בהן אור הגנוז בראשית הבריאה נחשבי' כיומא אריכתא כן שמונת ימי חנוכה ששורה בהן מאור הגנוז נחשבים ליומא אריכתא ושפיר תקנו הלל בכל השמונה ימים כמו ביום הראשון ובזה פרשתי מה שתקנו אנשי כנה"ג בתפלה ואחר כך באו בניך לדביר ביתך ופינו את היכלך וטהרו את מקדשך והדליקו נרות בחצרות קדשיך וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל לשמך הגדול וכל מקום שנאמר שבעת שמונת הוא דבוק ומחובר כאלו כל השמונה ימים הם יום אחד וכמו שפירשו המפרשי' הפסוק וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים שמיד שנולד יצחק הי' משתוקק שיהי' כבר בן שמונה שיכול למולו ובכל רגע ורגע חשב מתי יגיע כבר יום השמיני ולזה חשוב כאלו מל אותו בכל השמונה ימים ולפי"ז יובן שלפי שהדליקו נרות בחצרות קדשך וראו שלא נכבה הנר ע"כ קבעו שמונת. ימי חנוכה דהיינו שיהי' כל ימי חנוכה לאחדים כיום אחד להודות ולהלל שיאמרו הלל בכל שמנה:

אות ב

וכל "מצות" שמונת ימי חנוכה הנרות הללו קודש הן ואין לנו רשות להשתמש בהן אלא לראותן בלבד במס' סופרים הגיה הגאון ר"א מווילנא זי"ע ומחק תיבת ומצות ואפשר לקיים נוסחא הישינה דזה תלוי' במחלוקת הבה"ג עם שאר ראשוני' דבה"ג ס"ל דמה שנשאר לאחר חנוכה מהשמן והפתילות צריך לעשות מדורה בפ"ע ולשורפם ושאר הראשוני' חלקו עליו דדוקא בחנוכה בשעת מצותה אסור להשתמש לאורה אבל לאחר חנוכה מותר להשתמש בהם ולשיטת הבה"ג א"ש דלהכי נקט וכל מצות להורות דגם אחר חנוכה אסור להשתמש במה שהוקצה למצות חנוכה ואפשר לתת טעם לזה עפ"י מה שהבאתי באות הקדום שנר חנוכה הוא מאור הגנוז לעת"ל ומאחר שהקב"ה גנזו לעת"ל אסור להנות ממנו בעוה"ז רק לצורך מצות נר חנוכה ולפי"ז מרומז בברייתא גם הטעם למה אסור להשתמש בהן דהא כתבתי לעיל דשמונת ימי חנוכה משמעו שהם מחוברי' כיום אחד והוא מטעם לפי שהוא מעין אור הגנוז שהי' בראשית הבריאה שתי ימי' כחדא יומא אריכתא ומזה הטעם אסור להשתמש לאורה לפי שהקב"ה גנזו לצדיקים לעת"ל וזו שאמר וכל מצות שמונת ימי חנוכה שהי' כולם כיום אחד ומזה הטעם הנרות הללו קודש לפי ששרה עליו מאור הגנוז ואין לנו רשות להשתמש בהן:

אות ג

הגאון חיד"א כתב שנעשה הנס במנורה שדלקה שמונה ימים לפי שאמרו חכז"ל שרצו היונים לבטל מהם שלשה מצות חודש שבת ומילה ולזה דלקה המנורה בר"ח טבת ואין שמונה בלא שבת וגם רמז ליום השמיני משום מילה לכן בשמונה ימים שדלקה הי' רמוז הישועה מכל שלשה מצות שרצו לבטל מהם ולזה עדיין אינו מדוקדק למה דוקא במנורה נעשה הסימן ויש להוסיף דבשלש מצות הללו מסרו נפשם בנרות לכך עשה הקב"ה הנס בנר להורות חשיבותם בעיניו במה שמסרו נפשם על המצות כי לכאור' אינו מובן האיך אפשר להם לגזור על החודש כי הלא קידוש החודש תלוי' בדיבור אחר שהב"ד אמרו מקודש והאיך אפשר להם לידע זאת אמנם אמרו חכז"ל כי כשקדשו ב"ד את החודש הי' רגילין להצית אש בהרים לסימן שנתקדש החודש עיין מס' ר"ה כ"ב משיאין משואות ועי"ז הי' אפשר להם לידע אם קדשו את החודש והנה הגם שהמצוה אינה תלוי' במשואות אלו אעפי"כ מסרו נפשם גם על ענף מהמצוה וזה הי' חשוב בעיני הקב"ה וכן שבת היכן ידעו שהם שומרים את השבת וכי אם לא יעשו מלאכה זה אינו ראי' ששומרים את השבת כי כמה בטלני איכא בשוקי ועיין במס' פסחים נ"א שאמרו שאין שייך בדבר שהוא בשב ואל תעשה שאל ישנה ממנהג המקום מטעם זה כי כמה בטלני איכא בשוקי אמנם מצוה להדליק נרות הרבה בלילי שבתות והגם שאין זה עיקר המצוה מסרו נפשם ע"ז וכן גבי מילה מבואר בש"ס שרגילין להרבות בנרות וכמו שאמרו חז"ל סנהדרין ל"ב ב' אור הנר ישוע הבן שם בודאי הי' אפשר להם להסתיר ולומר שנולד מהול אבל מסרו נפשם גם ע"ז להרבות בנרות ביום המילה ולפי שמסרו נפשם בשלשה מצות הללו בנרות עשה הקב"ה הנס בנרות שדלקו שמונה ימי' להראות להם כי חביב בעיניו ית"ש מה שמסרו נפשם על המצות:

אות ד

בישוב קושית הקדמוני' למה התקינו שמונה ימי חנוכה הלא הנס לא הי' רק שבעה ימים כי על יום אחד הי' שמן בפך הנמצא י"ל ויתישב גם דברי השאלתות התמוהים בפרשת וישלח כי בתחלה כתב שהי' בו שמן על יום אחד ולבסוף כתב שלא הי' בו שמן אפי' ליום אחד ועיין בשאילת שלום שם דלכאור' יש לדקדק על לשון הגמ' בשבת ומצאו פך שמן אחד ולא הי' "בו" להדליק אלא יום אחד ונעשה נס והדליקו "ממנו" שמונה ימי' מה זה שדייק בו וממנו י"ל דאיתא בב"ר ויחי עה"פ פחז כמים אל תותר שאם מערין מים מכלי אל כלי אחר לא נשאר שום מים בהכלי הראשון אבל אם מערין שמן מכלי לכלי אחר אי אפשר שלא ישאר דבוק ממנו גם בכלי ראשון ומעתה י"ל שלא הי' בפך אלא שיעור וכל זה אם הי' אפשר להדליק בפך עצמו אבל מאחר שהוצרך לערות מהפך לתוך המנורה וכיון שאי אפשר בעולם לערות שמן לכלי אחר שלא ישאר דבוק ממנו בהכלי הראשון ממילא במנורה לא הי' די אפי' ליום אחד וז"ש ולא הי' "בו" פירוש בהפך עצמו אלא להדליק יום אחד שגם אם הי' מדליקין בהפך עצמו הי' רק על לילה אחת ונעשה נס והדליקו "ממנו" פירוש שעירו השמן ממנו לתוך המנורה והדליקה שמונה ימי' ונמצא מיושב השאלתות דבאמת בפך עצמו הי' להדליק יום אחד אבל להדליק במנורה לא הי' אפי' יום אחד ומיושב קושית הקדמוני' דבאמת דלק בנס כל השמונה ימים. הישוב על השאלתות מצאתי בס' נחלת עזריאל והוא פירוש על מס' סופרים בפ"כ והובא בס' ברכי יוסף סי' תע"ד ובזה שהבאתי כן ממדרש וגם הדיוק בש"ס בו וממנו לא קדמני:

אות ה

בגמרא שבת כ"ג שאלו על שמברכין על נר חנוכה וצונו היכן צונו ח"א מלא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל וח"א משאל אביך ויגדך זקנך ויאמרו לך י"ל שבאו לעוררינו שחלילה להרהר ולפקפק על איסורי דרבנן ואפי' על מנהגי ישראל כי הרבה פעמים יארע לאדם שיחשוב על איזה מנהג ישראל שהוא דבר זר ורחוק מן השכל ולאחר זמן ימצא שיש לו מקור גדול בתוה"ק ושהוא מוטעם ומוסבר יפה ולזה אמר שלא תסור ממה שיאמרו לך אפי' נראה לך שיאמרו על ימין שהוא שמאל ובא השני ופירש טעמו של דבר הרבה פעמי' אם תתמה על איזה מנהג ישראל ויהי' נראה בעיניך כאלו אין טעם בדבר אם תרבה לחקור אצל אנשי' שיש להם מסורה ממקבלי המנהגים יאורו עיניך ותראה שדבר אשר הי' תמוהא בעיניך יהי' זך ובהיר והנה יגד הוא דבר קשה כגידין ואמירה הוא אמירה רכה ולזה אמר שאל אביך ויגדך אם תשאל לאביך טעם התקנה והמנהג וישיב לך תשובה שיהי' נראה בעיניך שהוא קשה כגידין אם תוסיף לחקור אצל זקניך שהי' קרובי' יותר למתקני התקנה ויאמרו לך אמירה רכה שיכנסו הדברי' ללבך כי יאמרו לך טעמו של דבר:

אות ו

בשבת כ"א נחלקו ב"ש וב"ה ב"ש ס"ל פוחת והולך וב"ה ס"ל מוסיף והולך יש ליתן טעם לדבריהם והוא כי יש לומר שהנס הי' באופן זה שהפך של שמן שמצאו הי' בו כדי להדליק לילה אחת שהוא שלשה וחצי לוג שכן שיעור המנורה ללילה אחת ונחסר בכל יום חלק שמינית מהשמן עד שבלילה האחרונה לא נשאר אלא חלק שמינית משלשה וחצי לוג ומעתה מדוקדק דהנה קושית הקדמונים למה מדליקין שמנה ימים הלא הנס לא הי' רק ז' ימים וראיתי במאירי במס' שבת שכתב משם הראשונים שבליל הראשון אנו מדליקין על מציאת הפך שגם זה הי' בנס ולפי דבריהם ולפי מה שכתבתי אופן הנס הוצרכו גם ביום השני להדליק נר אחד לזכר על מציאת השמן שנתותר מיום הראשון בנס כי לפי דרך הטבע כבר הי' נדלק בלילה הראשונה א"כ לא נשאר בהשמן רק כדי להדליק ששה נרות מהמנורה דוק ותמצא וא"כ הוצרך לעשות נס חדש שידלק נר השביעי בנס לכן אנו מוסיפין נר אחד בליל השני' להורות שמלבד מציאת השמן שנתותר בנס שע"ז אנו מדליקין נר אחד עוד נעשה נס בנר אחד כי מהשמן הנותר לא הי' בו להדליק רק ששה נרות ובלילה שלישית נעשה נס בשתי נרות כי לא נשאר מאתמול רק על חמש נרות לכך אנו מוסיפין שתי נרות חוץ מהנר שמדליקין תמיד על מציאת השמן בנס שנתותר וכן בכל ימים האחרונים עד שבלילה האחרונה לא הי' בהשמן הנותר די אפי' לנר אחד כי נחסר חלק שמינית ממה שצריך לנר אחד שהוא חצי לוג ולב"ש שס"ל פוחת והולך י"ל שס"ל בזה ג"כ כב"ה שנר אחד מדליקין תמיד על מציאת השמן ורק ס"ל שעושי' זכר גם לזה להראות כמה שמן נמצא בנס לכך בלילה הראשונה מדליקין שמונה כי אז נמצא בהיפך שמן מה שהי' די על שבעה נרות ופוחת והולך כי בכל יום נשאר מעט מן השמן לנר אחד מיום שלפניו עד שליום האחרון לא נשאר אפי' לנר אחד לכך מדליקין רק נר אחד על מציאת השמן:

אות ז

במס' שבת שם איתא כל הרגיל בנר חנוכה הויין לי' בנין ת"ח מקשים דלמה בשאר דברים אמרו הזהיר כגון בנר שבת וכאן בנר חנוכה אמרו הרגיל, י"ל דמובא בספרים שאין לך מצוה שישתדל היצה"ר כ"כ למנוע את האדם מלעשות' כמו מצות ת"ת כי זה סם המות לו וכמשחז"ל קידושין ל' בראתי יצה"ר בראתי תבלין כנגדו ולזה אם אחד רוצה לגדל בניו לתורה ימצא כמה מניעות ועיכובים ויקשה הדבר עליו מאוד אבל אם יזכור האדם ויהי' לפני עיניו תמיד מה שמסרו אבותינו הקדושים נפשם כדי לקיים התורה כמו בחשמונאים שמסרו נפשם בשביל שרצו היונים לבטל מישראל לימוד התורה ורצו להעמיד שפחה תחת גברתה בפלוסופיא שהי' אצלם אז יתן לו זה הזכרון כח ועז לעמוד נגד כל המניעות וסוף הכבוד לבא ויזכה שיהי' בניו ת"ח ולזה אמרו הרגיל בנר חנוכה דהיינו מי שמרגיל עצמו לזכור תמיד נס חנוכה האיך מסרו אבותינו הקדושים נפשם על התורה אז ודאי יהי' לו בנים ת"ח כי זה יחזיק לבו לשבר ולהסיר כל המונעים הרוצים לבטלו מלגדל בניו לת"ת:

אות ח

בהפטרה לשבת חנוכה זכרי' ד' וישב המלאך הדבר בי ויעירני כאיש אשר יעור משנתו ויאמר אלי מה אתה ראה ויאמר ראיתי והנה מנורת זהב כלה וגלה על ראשה ושבעה נרתי' עלי' שבעה ושבעה מוצקות לנרות אשר על ראשה. ושנים זיתים עלי' אחד מימין הגלה ואחד על שמאלה. ויען ויאמר אלי לאמר לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות. מי אתה הר הגדול לפני זרובבל למישור והוציא את האבן הראשה תשאות חן חן לה. ואען שנית ואומר אליו מה שתי שבלי הזתים אשר ביד שתי צנתרות הזהב המריקים זהב מעליהם ויאמר אלה שני בני היצהר העמדים על אדון כל הארץ. ויל"ד כיון שאמר ויעירני מה הוצרך להוסיף עוד כאיש אשר יעור משנתו. ב' למה הי' הנרות כפולין שבעה ושבעה. ג' מה ענין השתי זתים שראה. ד' למה זית אחד בימין ואחד בשמאל. ה' מה כוונתו בהתשובה לא בחיל ולא בכח. ו' למה נתכוון באמרו מי אתה הר הגדול. ז' אלה שני בני היצהר פרש"י יצר טוב ויצה"ר מתהפך לטוב ע"י התורה ותמוהא איזה שייכות יש לזה למה שלפניו. י"ל דאמרו חכז"ל קדושין ל' ב' דלימוד התורה הוא תבלין נגד היצה"ר אבל רק אם לומד לשמה אבל אם לומד שלא לשמה אז אינו פועל כלום לנצח היצה"ר וכמו שאמרו חכז"ל שם זכה נעשה לו סם חיים לא זכה נעשה לו סם המות. והנה דרשו חז"ל שבת ס"ג עה"פ אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד כי לימוד לשמה מכונה בשם ימין ולימוד שלא לשמה מכונה בשם שמאל. ועוד מבואר שם כי גם בלימוד לשמה זוכה לעשירות כמו שאמרו אטו אורך ימים איכא עושר וכבוד ליכא. והנה ביארתי בחלק אור עולם אות ס"ה פסוק ותופשי התורה לא ידעוני שסגולת חכמת התורה משונה מכל לימוד שאר חכמות שבעולם כי בשאר חכמות אם יש לאדם שכל ישר ומתמיד בלימודו אי אפשר שלא יגיע למטרת חפצו להשיג החכמה ברבות הימים לא כן חכמת התוה"ק גם אם יתמיד אדם בה אלף שנים לא ישיגנה אם לא יתנהג כמצותי' כי לאוקמי גרסא צריך סייעתא דשמיא מגילה ו' ולעולם לא יזכה לירד לעומקה ולבא עד מקורה רק אם ילמוד לשמה וכמו שהעיד התנא ר"מ אבות פ"ו שהלומד תורה לשמה מגלין לו רזי תורה ונעשה כמעין המתגבר. ונקדים מה שדרשו חכז"ל ויקץ יעקב משנתו א"ת משנתו אלא ממשנתו ונראה כי גם כאן פירוש משנתו על לימוד התורה וכאן מדוייק יותר כי שם הוצרך לומר אל תקרא ולהוסיף מ' אבל כאן אמר הנביא שהמלאך רצה לעורר אותו על לימוד התורה האיך הוא דרך לימודה וסגולתה ולזה אמר כאיש אשר יעור משנתו ר"ל כאיש שרוצה לעורר לימודו והראה לו מנורה הרומזת לתוה"ק ובה שבעה ושבעה מוצקות כי יש שתי מיני לימוד אחד לשמה שהוא מכונה בשם ימין והשנית שלא לשמה שמכונה בשם שמאל ולזה אמר ושתי זתים עלי' אחד מימין הגולה ואחד משמאלה וכל אחד יוצק לשבעה נרותי' ולזה אמר אח"כ כי שניהם מריקים זהב כדרש חכז"ל שעל ידי שניהם זוכה לעושר וכבוד. וכדי שידע איזה דרך יכשר אמר המלאך להנביא דע שהלימוד לשמה שהוא לימין הוא העיקר כי לא בכח ולא בחיל יכולין לזכות לכתרה של תורה כי אם ברוחי כי יערה ה' את רוחו עליהם אז יזכו להשיג סודות התורה אבל בחזקה אי אפשר לכבשה כמו שאר חכמה ולזה הלומד שלא לשמה לעולם לא יזכה להשיג האמת ולאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא:

והנה יצה"ר נמשל להר וכמו שאמרו חכז"ל סוכה נ"ב שלעת"ל יבכו הצדיקי' האיך יכולנו לכבוש את הר הגדול הזה. ולכן הוסיף לבאר לו סגולת התורה לנצח היצה"ר שזרובבל ראש הסנהדרין לכן אמר אם שהיצה"ר הוא כהר גדול אמר שלפני זרובבל אינו רק כמישור כי ע"י לימוד תורה לשמה מנצחין היצה"ר וזו שאמר מי אתה הר הגדול לפני זרובבל למישור ושם בסוכה אי' ששבעה שמות נקרא היצה"ר ואחד מהם אבן ולכן אמר והוציא את אבן הראשה שמסיר ומבטל היצה"ר ואז גם היצה"ר מחזיק לו טובה כי תיקן אותו כמו שדרשו חכז"ל עה"פ ומצאת את לבבו נאמן לפניך שאברהם אבינו הפך את היצה"ר לטוב ירושלמי ברכות פ"ט ה"ה ולזה אמר תשואת חן חן לה שהיצה"ר מחזיק לו טובה עבור זה ועיין מה שכתבתי בחלק עשרת הימים אות ס"ז ולזה אמר אלה שני בני היצהר העומדים על אדון כל הארץ כי לבסוף גם היצה"ר טוב ע"י זכות התורה שלומד לשמה מהפכו עד שהוא ג"כ עומד על אדון כל הארץ כמו היצר טוב. ובזה י"ל טעם למה שאנו מדליקין נר חנוכה משמאל לימין דלפי מה דקייל"ן דכל פינות שאתה פונה לא יהא אלא לימין הי' ראוי' להתחיל להדליק בימין וכמו שהקשו הלבוש והטו"ז. אמנם חכז"ל אמרו בפסחים נ' ב' לעולם ילמוד אדם תורה שלא לשמה כי מתוך שלא לשמה יבא לשמה. וכתב הרמב"ם כי אי אפשר לבקש מילד או נער שילמוד לשמה כי אין לו השגה אז מענין זה ועל זה נאמר חנוך לנער עפ"י דרכו שילד צריכים ליתן לו מיני מתיקה שילמוד ולכשיגדל הנער יקנו לו בגדים או שיזכה לעושר וכבוד כדי שיקרא רב וכדומה ואח"כ כשיגדל וירגיש נעימות תוה"ק שכל חפצי עוה"ז לא ישוו בה אז ישליך מנגד כל הנאות עוה"ז וילמוד לשמה ולזו הכוונה במנורה שבא לזכר הנס בחנוכה שנעשה ע"י שרצו היונים להשכיח התוה"ק מישראל ומסרו אבותינו נפשם עלי' בא להורות לנו סדר הלימוד שההתחלה צריכה להיות בשמאל דהיינו בשביל עושר וכבוד אבל לבסוף יבא לימין וילמוד תורה לשמה כהבטחת חכז"ל שמתוך שלא לשמה יבא לשמה. עיין על פסוקי ההפטרה בש"צ אות ק"ט וק"י:

אות ט

בספר מנחת יהודא מביא מסורה ד' פעמים נחנו כולנו בני איש אחד נחנו. ונחנו מה נחנו פשענו ומרינו איכה ג' נחנו נעבר חלוצים י"ל וגם להבין לאיזה תכלית נעשה הנס בחנוכה שמצאו פך שמן חתום בחותמו של כהן גדול. וגם להבין בנוסח ההודאה כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם "תורתך" דהול"ל רק להשכיחם התורה מאי תורתך איזה תורה רצה למעט בזה. וגם להבין הפסוק בקהלת ו' אל תאמר שימים הראשונים הי' טובים מאלה כי לא מחכמה שאלת על זה. טובה חכמה עם נחלה וגו' וצ"ב למה לא יוכל לומר שהימים הראשונים הי' טובים מאלה וכי אפשר להיות כן באמת הלא זה העולם נדמה לגלגל פעם עולה ופעם יורד וכן מצינו לחכז"ל סוטה מ"ט שמעת החורבן אין לך יום שאין קללתו מרובה משל חבירו. וגם אומרו טובה חכמה עם נחלה צ"ב דפשיטא דזה טוב הוא ומאי אשמועינן בזה י"ל בשנתבונן למה זה נפלה קרן התורה בדורינו עד מאוד נחשכו כל מאורי' סוגרו כל שערי' בעוה"ר כמעט נתקיים שנשתכחה תורה מישראל ולמי שיקרא מלפנים צורבא מרבנן יקרא היום גאון ואלוף. ואין לומר שאי אפשר בדורות אחרונים לבא להשגת התורה כמו שהיתה בימי קדם הלא לעינינו ראינו בדורות האחרונים שהי' אנשים אשר גדולת תורתם מפליאה כל רואה ואמרו עליהם שהי' ראוים להיות תנאים אם היו בדור התנאים כמו האר"י הקדוש והגאון ר"א מווילנא זי"ע והרבה כזה הרי ראינו שגם לנו בדור האחרון נפתח שער התורה כמו בדורות הראשונים אמנם האמת שלימוד התורה אינו כלימוד שאר חכמות שאם אדם יתמיד ללמוד שישיג אותה עכ"ח כמש"כ המהרש"א מגילה ו' שלכך נאמר יגעתי ומצאתי שגם לאחר העמל והיגיעה הוא רק כמציאה ולא ירד אדם לסוף כוונת התוה"ק רק אם ישמור מצותי' בקדושה ובטהרה וכל עוד שיוסיף להתקדש ולטהר כן תוסיף ותתרבה השגתו בתורה והתוה"ק חתומה באלף חותמות והמפתח שבו אפשר לבא אל הקודש פנימה הוא קדושה וטהרה:

ומעתה אל יפלא בעינינו שהי' בדורות הראשונים גדולים בתורה כי הרואה בש"ס קדושת התנאים הקדושים תסמר שערת ראשו האיך נזהרו שלא לדבר כל ימיהם דברי בטלה ומידותיהם הטובות עד אין שיעור הי' דבוקים עם כל מחשבתם בכל רגע בבוראם מסרו נפשם על קיום המצות מאסו בכל חמודי תבל באהבת התורה הי' אכזרים כעורבים על בניהם שלא לבטל כרגע מד"ת וא"כ אין חידוש אם זכו להשגת התורת ברורה ושלימה ולכן גם יחידי סגולה בדור האחרון שהתנהגו בקדושה ובטהרה כמו שנהגו התנאים הקדושים באמת גם הם זכו להשגת התורה כמו התנאים הקדושים וידוע שהגאון מווילנא ידע כל התורה כולה כמו שקבלה משה מסיני וכן הרבה גאונים ואם תחקור אחרי התנהגותם תמצא שרק אלו שהיו מופלאים בקדושה זכו להשגה יתירה על כל בני דורם ועל כן אל יתלה אדם הסיבה בדורות שנחלשו ונתמעטו הלבבות ואי אפשר היום לבא להשגת התורה כי עלה נעלה רק נתחזק להתנהג בדרך שנהגו אבותינו הקדושים וזו כוונת הפסוק אל תאמר שהימים הראשונים הי' טובים מאלה כי בדורינו אי אפשר להשיג מה שהשיגו בדורות הקודמים לזה אמר כי לא מחכמה שאלת על זה כי התוה"ק לא תשתנה "טובה חכמה" גם היום טובה חכמה ואפשר להשיגה כל אדם ומונחת כהפקר לכל מי שירצה כמו בדורות הראשונים רק תנאי אחד יש בדבר "עם נחלה" דהיינו שתנחל בירושה גם את מנהגי אבותינו הקדושים כי זה תלוי בזה ורק בזריזות קיום המצוה בקדושה ובטהרה ובמסירת נפש כמו שעשו הדורות הקודמים אפשר להשיג התוה"ק:

ובזה יובן כוונת המסורה כי באה המסורה לעורר אותנו שאם נראה כי אין הלכה ברורה לנו ושהתורה מתמעטת בל נתעצל ונשמע לקול היצה"ר המסית ורוצה לעוור עינינו בדורות אלו אי אפשר להשיג יותר רק ידע שברצונינו ובמעשינו תלוי' הדבר וז"ש "כולנו בני איש אחד נחנו:

כלומר גם הדורות האחרונים הם זרע אברהם יצחק ויעקב כמו דורות הראשונים ואם תשאל א"כ "ונחנו מה" פירוש למה זה אנו ירדנו לגדר השפלות ואין לנו השגת התורה כמו שהי' לדורות הראשונים ע"ז משיב דע שכל זה "נחנו פשענו ומרינו" שלפי שלא נזהרנו בדקדוקי מצות התוה"ק ע"כ ינחנו נעבור חלוצים נחלץ חושים במצות ובמע"ט כי עוד יש תקוה גם לנו לבא להשגה ברורה. והנה היונים לא הי' להם דבר נגד לימוד התורה אם הי' לומדים אותה כמו שאר חכמה אבל הם התנגדו שיהי' מחזיקים זה לתורת ה' שיהי' רק אפשר להשיגה למי שמקיים רצון הבורא ב"ה. וכן אם הי' מתנהגים בה כשאר חכמה שכל דבר שהשכל גוזר נקבל ממנה אבל חוק בלי טעם נדחה אותה לא כן התוה"ק מאחר שהיא תורת ה' צריכין לקבל דברי' באימה וביראה ויובן כי לא נגד התורה התנגדו רק נגד תורת ה' ועיין מה שכתבתי בענין זה בחלק אור עולם אות ע"ז לפרש פסוקים ראש תהלים. ובאמת יש לראות נפלאות כי כבר הי' חכמים גדולים מאוה"ע שהקדישו כל ימי חייהם ללמוד תוה"ק ומעולם לא השיג השגה שלימה ממנה רק מי ששומר מצותי'. ונראה שמזה הטעם התוה"ק חתומה נתנה וקשה מאוד להשיגה ורק בקדושה ובטהרה אפשר לפתוח המסגרת ולבא אלי' לפי שרצה הבורא ב"ה שלא יבא. בה ערל או טמא ועי"ז ננעלו שערי' בפני מי שאינו מתנהג במצותי' ותפתח בקל למי שיתנהג בקדושה ויאירו עיניו למצא בה נפלאות וכן מבואר במדרש רבה מה שאמרו חז"ל פסחי' ו' ב' אין מוקדם ומאוחר בתורה שהוא באמת פליאה כי גם בו"ד יזהר לדבר ולכתוב ראשון ראשון ואחרון אחרון ובתוה"ק הניתנה מפי הגבורה יוקדם המאוחר ויאוחר המוקדם. ונתנו טעם לזה כי אם הי' התוה"ק כתובה כסדרה הי' אפשר לכל הקורא בה להחיות מתים וכדומה ולכן נתעקמו דרכי' להקדים ולאחר והקדושים אשר בארץ המה ימצאו הדרך כי יושפע עליהם אור ממרום למצא הדרך סלולה בה כמו דאי' שהי' בכח התנאים הקדושים להחיות מתים. וז"ש כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל הי' כל כוונתם להשכיחם "תורתך" רק זה רצו להשכיחם שלא יקרא תורת ה' ולהעבירם מעל חוקי רצונך שלא יקבלו מהתוה"ק מה שאינו מושג בשכלם ושלא יצטרכו להשגת התורה להיות נזהר במצות התורה ולזה מאחר שאבותינו הקדושים אז בימיהם מסרו נפשם ע"ז להורות שהתוה"ק היא תורת ה' ואין לערל וטמא מבוא בה לבא אל שערי' לזה נעשה הנס בפך שמן שהוא רמז על התוה"ק כדכתיב משלי ו' כי נר מצוה ותורה אור והי' חתום בחותמו של כהן גדול הוא רמז נפלא על התוה"ק שהיא חתומה באלף חותמות מטעם שלא יבא בה ערל וטמ' כמו זה הפך שהי' חתום בחותמו של כהן גדול לבל יגע בו טמא כן הענין ממש בתוה"ק שהיא חתומה בחותם ממ"ה הקב"ה לשמרה בל יגע בה טמא והי' הנס מרמז כל ענין מלחמתם וישועתם והשי"ת יאיר עינינו במאור תורתו כהבטחתו. לא תשכח מפי זרעו:

אות י

איתא בבמדבר רבה פט"ז למה נסמכה מעשה המנורה לחנוכת הנשיאים את המזבח במשכן לפי כשראה אהר' חנוכת הנשיאים חלשה דעתו לפי שלא הקריבו לא הוא ולא שבטו אמר לו הקב"ה למשה לך אמור לאהרן ואל תירא לגדולה מזה אתה מתוקן הקרבנות שהקריבו הם ינהגו רק כל זמן שביהמ"ק קיים אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו, וצ"ב דהא לאחר החורבן גם המנורה בטילה ועיין ברמב"ן מה שנדחק בזה שהכונה על נרות דחנוכה ועוד הקשו המפרשי' דהול"ל אבל הנרות לעולם נוהגין ומה זה שאמר לעולם אל מול פני המנורה יאירו. בספר ייטב פנים אות מ"ב הביא בשם ספר שפתי צדיקי' פ' חיי כי בר"ת הפסוק וירא ה' כי סר לראות מרומז כסליו מלא ביו"ד כלשון המבטא וכדאיתא בתרגום וצריך טעם לאיזה תכלית נרמז שם כסליו בשבת כ"א איתא מאי חנוכה כשגברה מלכות בית חשמונאי וגו' ולשנה אחרת קבעום יו"ט בהלל והודאה הקשו המפורשי' למה המתינו לעשותו יו"ט בהלל והודאה עד שנה אחרת ולא עשו כן מיד בשנה הראשונה לאחר נצחון מלחמתם. איתא במפרשים שחקרו לתת טעם למה קורין ליום האחרון זאת חנוכה. י"ל בשנקדים לתרץ מה שהקשו על הב"י שתירץ הקושיא למה מדליקין נרות שמונה ימים הלא הנס לא הי' רק שבעה ימים כי על יום אחד הי' שמן בפך הנמצא ותירץ דהנס הי' שלא נחסר כלום מהשמן עד יום השמיני לכך מדליקין גם ביום ראשון כי דלק אז בנס שלא נחסר כלום מהשמן ע"י ההדלקה והקשו עליו דא"כ לא הי' ראוי' להדליק נרות ביום השמיני דהרי אז לא דלק בנס ותרצתי עפ"י דאיתא בפ' קרח שהתפלל מרע"ה אל תפן אל מנחתם ופרש"י שהתפלל שלא יקובל חלקם בתמידי ציבור ולא יאכלנו האש הרי ראינו שלפעמים הוא לגנאי ולבזיון אם לא יאכל האש דבר הנקרב לה' והוא להראות שאין עושים רצונו של מקום וא"כ בימי חשמונאים כשראו שהמנורה דולקת ואין האש מכלה השמן לא ידעו מאיזה טעם ואולי חטאו באיזה דבר עד שאין הקב"ה רוצה בחלקם אבל כשהגיע יום השמיני וראו שהתחיל השמן להתמעט אז ידעו למפרע כי רק מאהבתו אותם דלקה המנורה מכוון שמונה ימים או משום שהוצרכו להזות שלישי ושביעי מטומאת מת ולעשות בשמיני השמן או כמש"כ הר"ן שהי' רחוק מהם מקום גידול הזתים מרחק ארבעה ימים לכך הוצרכה המנורה לדלוק בנס שמנה ימים עד שילכו ויבאו עם שמן טהור והגם שטומאה דחוי' בציבור רצה הקב"ה להראות להם חביבותם וסימן אהבה שיהי' להם שמן טהור, ומיושב למה מדליקין בשמיני כי רק אז נתגלה הנס ע"י שהתחיל השמן להתחסר ע"י ההדלקה ובזה מיושב דבשנה ראשונה לא אמרו הלל ולא עשו יו"ט כי חששו אולי סימן רע הוא להם ח"ו שהקב"ה אינו רוצה בהם ולכך מניח חלקם שלא תאכלנו האש אבל לאחר שבא יום השמיני וידעו למפרע שדלק בנס לטוב להם להראות להם סימן אהבה אז תקנו הלל והודאה לשנה הבא', ולכך נקרא יום השמיני זאת חנוכה' כי ביום זה הי' עיקר שמחת החינוך כי בו ביום נתברר להם כי רוצה ה' בעמו ועשה להם נס לטובתם:

לפי"ז מובן ענין הנס חנוכה דאמרו חכז"ל חגיגה כ"ז שמזבח הזהב הי' הציפוי כעובי דינר זהב ולא נכלה וקיים לעולם הגם שאש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה והטעם לפי שרבץ שם על המזבח אש של מעלה והוא אש אוכלה אש שאינו מכלה. ומעתה אפשר לומר כמו שהושפע על המזבח מאש של מעלה, כן הושפע על המנורה מאש של מעלה ולכך דלקה המנורה שבעה ימים ולא נחסר כלום מהשמן כי כן דרך אש של מעלה שאינו מכלה וזו הרמז בפסוק וירא ה' כי סר לראות ר"ת כסליו כי שם מרומז אופן הנס של חנוכה כי מבואר שם כי לכך סר לראות לפי שראה שהסנה איננו אוכל הגם שהוא בוער באש והשיב לו הקב"ה שאל יתמה כי כן דרך אש שלמעלה שהוא אש אוכלה אש ואינו מכלה ולזה בא הרמז על כסליו להורות שזה הענין בעצמו הי' בנס חנוכה שהי' בכסליו שהשפיע הקב"ה על המנורה מאש שלמעלה ולכך דלקה המנורה שבעה ימים מבלי שיחסר כלום מהשמן. והנה האלשיך פירש הכתוב בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות והפסוק ויעש כן אהרן להגיד שבחו של אהרן שלא שינה ופירש דביהמ"ק שלמטה מכוון כנגד ביהמ"ק שלמעלה וממש כן כלי המקדש שיש למטה הוא גם למעלה ובמנורה כתיב מפורש בקרא כאשר הראה ה' את משה בהר כן עשה את המנורה ולזה אמר ה' למשה שיתקדש אהרן כ"כ עד שבהדליקו את הנרות למטה יתעלו בקדושה יתירה שיהי' מכוונים לעומת פני מנורה העליונה עד שיהי' חל על הנרות שלמטה שפע ממנורה העליונה וז"ש בהעלותך את הנרות תתן להם עילוי וקדושה כ"כ עד שאל מול פני המנורה העליונה יאירו שבעת הנרות שלמטה, וסיפר הכתוב שכן עשה אהרן וזו באמת שבח גדול שלא שינה עכת"ד הקדושים הרי ראינו מפורש כדברינו שעל המנורה שבביהמ"ק של מטה הושפע מאש של מעלה ממנורה העליונה ועי"ז הי' אפשר להיות הנס בבית שני בימי החשמונאים ומעתה יובן כוונת המדרש כי איתא ביומא כ"א שחמשה דברים חסרו בבית שני ואחד מהם אש מן השמים שלא הי' רבוץ עוד על המזבח לעכל את הקרבנות מעתה ראינו שבענין קרבנות הי' אש של מעלה רק בבית ראשון אבל לאחר שנחרב פעם אחת הביהמ"ק הגם שנבנה עוד הפעם שוב לא הי' אש של מעלה לעכל הקרבנות אבל במנורה ראינו שזה שפעל אהרן שיושפע על המנורה מאש של מעלה הי' גם בימי בית שני בימי החשמונאים וזו שאמר הקב"ה הקרבנות נוהגין רק כל זמן שביהמ"ק קיים. הכוונה מה שהאש שלמעלה אוכל הקרבנות זה יהי' נוהג כך כל זמן שלא יחרב ביהמ"ק אבל כיון שנחרב פעם אחת שוב לא הי' אש שלמעלה מכלה הקרבנות אבל הנרות לעולם כל זמן שיהי' מנורה גם בביהמ"ק שני לאחר שחרב הראשון לעולם אל מול פני המנורה יאירו דהיינו שיושפע עליהם מאש שלמעלה וכפירוש האלשיך ומיושב למה לא אמר לעולם נוהגין רק לעולם אל מול פני המנורה יאירו כי בא לומר שלעולם כל זמן שידליקו המנורה יאירו הנרות אל מול פני המנורה העליונה וזו הי' מעשי ידי אהרן ולכך אמר לו הקב"ה לגדולה מזאת אתה מתוקן. ואפשר להוסיף עוד ולקיים דברי הרמב"ן שהכוונה הי' גם על מנורה דחנוכה ויהי' לשון המדרש כפשטה לעולם כי למה שהבאתי בשם הקדוש הרוקח שעל המנורה שורה מאור הגנוז לצדיקים א"כ אפשר לומר שאש שלמעלה הוא ג"כ מאור הזה ולכך כשהמשיך אהרן מאור מנורה העליונה על המנורה התחתונה עשה בזה רשימה לדורות שיושפע תמיד בכל שנה בנרות דחנוכה שהן באים לזכר הנס מנורה של מקדש מאור של מעלה:

יא) בפסוקי הלל עיין בחלק אור עולם אות צ"ב ואות צ"ג ואות צ"ד ואות צ"ה ואות צ"ו ובחלק שערי ציון אות קי"ב ואות קי"ג:

יב) איתא במסורה ד"פ ויבאה, ויבאה אל האדם בפ' בראשית, ויבאה האהלה שרה אמו בפ' חיי, ויתחתן שלמה את בת פרעה מלך מצרים ויקח את בת פרעה ויביאה אל עיר דוד עד כלותו לבנות את ביתו במלכים א' ג', וישקד ה' על הרעה ויבאה עלינו בדניאל ט'. י"ל המסורה מלמדינו שמאד ישגיח איש על אשתו שתתנהג בצניעות ובדרך הישר כי אם לא כן סופו שיכשל גם בעלה עמה, וראינו בשלמה שנשא את בת פרעה ובנה לה בנין מפואר וספרו חכז"ל במס' סנהדרין כ"ב שעשה לה משתאות ושרים ושרות ראה לבסוף מה עלתה בו ויהי לעת זקנותו נשיו הטו את לבבו וכמה העון גורם עד שחכז"ל אמרו שם בסנהדרין ובשבת נ"ו כשנשא שלמה את בת פרעה ירד גבריאל ונעץ קנה בים ועלה עליו שרטון ועליו נבנה כרך גדול של רומי שמשם יצאה החורבה לביהמ"ק שבנה שלמה בתחלתו ולדעתי רמוז במסורה שלפנינו ולהיפך ראינו ביצחק אבינו הגם שהי' עשיר גדול כי נתן לו אברהם כל אשר לו וכתיב באברהם שהי' כבד מאוד בכסף ובזהב ואעפי"כ כשבאתה רבקה אליו לא בנה לה ארמון מפואר רק הביאה לאהל שרה ששם הי' מקום מקודש משרה אמו וכמו שספרו חכז"ל שהי' ענן קשור על אהלה והי' הברכה מצוי' בעיסתה ושם תראה רבקה כל עניני שרה וכלי תשמישי' וכן הי' באמת שחזרו כל דברים הללו בביאת רבקה לאוהל וז"כ המסורה ויבאה אל האדם ראה יצחק שהקב"ה בעצמו ובכבודו הביא האשה לאדם ואעפ"כ בשביל שלא השגיח עלי' חזי מה עלתה בו שנכשלה ונכשל גם הוא עמה לכך ויבאה יצחק האהלה שרה אמו כדי שתתנהג בדרכה ולא בגאוה ובגדולה ולהיפך מזה בשלמה שהביא את בת פרעה אל עיר דוד רק עד כלותו לבנות ביתו כי בנה לה ארמון מפואר ראה מה עלתה בו כי עי"ז וישקוד ה' על הרעה ויבאה עלינו כמאמר חכז"ל שמיד שנשא בת פרעה נגזר על הביהמ"ק שיחרב וזו וישקוד ה' על הרעה שמהר על הרעה מיד בבנין המקדש נגזר חורבנו וגרם עי"ז כל הרעות שבאו על ישראל:

יג) בפסוק ויברך אותם אלקים ויאמר להם אלקים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה וגו' דרשו חכז"ל יבמות ס"ה האיש שדרכו לכבוש מצווה על פו"ר ולא האשה, ויש לתת טעם לדבר למה הנשים פטורות ממצוה יקרה הלזו כי הנה אמרו חכז"ל גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה וכתבו תוס' בע"ז ג' לפי שעל מה שהוא מצווה היצה"ר מסיתו בכל כחו שימנע מלעשותו אבל בדבר שאינו מצווה עליו אין היצה"ר מסיתו כ"כ וידוע שיסורי אשה בהריון ולידה הם גדולים מאוד עד שהנביאי' המשילו הצרות היותר גדולות לחבלי לידה ומעתה אם תהי' האשה מצווה על פו"ר אז יסיתה היצה"ר שלא תנשא לאיש ובקל היתה מתפתית לשמוע בקולו מאחר שיש לה יסורי' גדולים מזה לכן לא חייבה הקב"ה במצוה זו כדי שלא יהי' היצה"ר מסית אותה ויבוטל לגמרי מצות פו"ר. ועי"ל שממש באותו תיבה שמבואר בו הדין שנשים פטורות ממצות פו"ר יהי' בו גם הטעם למה הן פטורות, דהנה בכל מצות התוה"ק אדם מחוייב לחזור אחרי' כמו דאיתא במס' מנחות מ"א שאדם מחויב לחזור ע"ז שיהי' לו בגד בת ארבע כנפות שיהי' יכול לקיים מצות ציצית וכן הוא במצות פו"ר מחוייב כל אדם להשתדל בכל כחו שימצא בת זוג כמו שעשו אבותינו הקדושים ולפי"ז אם היתה האשה ג"כ מצווה על פו"ר היתה גם היא מחוייבת להשתדל ולחזור אחר איש כמו בכל המצות זה אינו מגדר הצניעות וכבר אמרו חכז"ל ריש קדושין דרכו שלאיש לחזור על אשה ואין דרכה של אשה לחזור על איש והובא בילקוט שמעוני א"ר יצחק וכבשה כתיב האיש כובש את אשתו שלא תצא לשוק שאם הרבתה רגל באה לידי זנות וכן אתה מוצא גבי דינה בת יעקב ותצא דינה בת לאה וירא אותה שכם בן חמור הרי שבתיבת וכבשה נאמר שאין ראוי' לאשה להיות יצאנית ממילא שפיר יוצא גם טעם הדין מזה דאיש מצווה על פו"ר ולא האשה ובזה מיושב כי שם ביבמות א"ר נחמן בר יצחק שלפי שנכתב וכבשה חסר מזה נלמד שהאיש מצווה על פו"ר ולא האשה ובמדרש למד ר' יצחק מזה שיכבוש אותה הבעל שלא תהא יצאנית, ולפי דברינו הכל יוצא לטעם אחד וזה תלוי בזה: יד) במסורה בקחתו את רבקה, בקחתו אתו והוא אסור באזיקים, י"ל כוונת המסורה ליישב למה המתין יצחק לישא אשה עד היותו בן ארבעים וחז"ל אבות פ"ה למדונו בן שמונה עשרה לחופה וכל הממהר וזריז משובח אמנם ידוע שרעות הי' בנות כנען ובמשפחתו לא היתה אז נערה הראוי' להנשא לו ולכן הי' אנוס בדבר והי' מוכרח להמתין עד שנולדה רבקה והא ראי' שרק מחמת אונס איחר מלקיים המצוה שמיד בעת שהיתה רבקה בת ג' שנים וראוי' לביאה נשא אותה ולא איחר כרגע, ולכן התפלל רק על בנים בעת היותו בן ששים לפי שארבעים הי' בעת הנשואין ועשרה שנים הוכרח להמתין עד שתהא רבקה ראוי' לילד ועשרה שני' שמחויב כל האיש להמתין עד שיהי' רשאי לגרש את אשתו שאינה בת בנים וז"כ המסורה אל תתמה על יצחק שהי' בן ארבעים בקחתו את רבקה כי בקחתו והוא אסור בזיקים שהי' אנוס בדבר: טו) בפ' ויצא בפסוק ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה, יל"ד שהוא לשון כפול שאם כתיב שהלך לחרן א"כ בלי ספק שיצא מבאר שבע, י"ל עפ"י המבואר בספ"ק דמגילה דאז כשיצא יעקב מבאר שבע לא הלך לחרן רק ישב י"ד שנים בבית שם ועבר ורק לאחר י"ד שנים הלך לחרן ולזה בא הרמז ויצא יעקב מבאר שבע והלך למקום אחר דהיינו לבית מדרשו של שם ועבר ללמוד תורה ואח"כ לאחר זמן רב הלך חרנה, ומצאתיו באלשיך פירש כן והנה מאוד יפלא למה זה העלימה התוה"ק מלכתוב בפירוש שלא הלך אז לחרן רק ללמוד תורה, י"ל דמבואר בקדושין כ"ט דכל שאפשר לו לאדם ראוי' שישא אשה ואח"כ ילמוד תורה בטהרה וביעקב מצינן להיפך שהלך י"ד שנים לבית המדרש ללמוד תורה ואח"כ הלך לישא אשה אמנם ל"ק דהא הטעם שישא אשה קודם כדי שלא יהי' לו הרהורים ולכך יעקב הצדיק הגדול בטוח הי' בנפשו כי לא יבאו לו הרהורים וכמו שהי' באמת שנשא בן פ"ד שנים ואמר לראובן כחי וראשית אוני שלא ראה מימיו קרי ולזה הטעם העלימה התוה"ק זה הענין ונראה מפשטה כאלו הלך מיד לחרן ולא הוזכר כלל שהלך ללמוד תורה כי לכלל העולם אין ראוי' ללמוד מיעקב ורק יעקב הי' יכול להיות בוטח על נפשו:

טז) בפסוק אשה כי תזריע וילדה זכר יל"ד דכי תזריע כמיותר. ועוד יל"ד דהול"ל ותלד זכר כמו שאמר תזריע ובמדרש איתא ע"ז הפסוק הה"ד אשא דעי למרחוק ולפועלי אתן צדק איוב ל"ו. והה"ד איפה היית ביסדי ארץ איוב ל"ח. והה"ד אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפיך, תהלים קל"ט י"ל דאיתא בשבת ל' דיתיב ר"ע ודריש עתידה אשה שתלד בכל יום שנאמר הרה ויולדת יחדיו ליגלג עליו אותו תלמיד אמר אין כל חדש תחת השמש א"ל בא ואראך דוגמתו בעוה"ז נפק אחוי לי' תרנגולת. י"ל שחטא במה שלגלג דהרי נתבונן ימים מקדם בראשית הבריאה הלא ממש באותו יום שנבראו אדם וחוה הולידו את קין והבל כדאיתא בסנהדרין ל"ח, ורק לאחר שחטאו נענשו בזה הרבה ארבה עצבונך והרונך ובעצב תלדי בנים וא"כ פשיטא דלעת"ל לאחר שיתוקן חטא אדה"ר שיחזור הדבר להיות כמו שהי' בתחלה וא"כ אין זה חדש וכבר הי' לעולמים ועכ"ח בתחלה ברא הקב"ה את האשה בשתי אופנים אם תזכה תלד בכל יום בלי צער ואם לא תזכה תלד בצער לתשעה חדשים וז"כ הפסוק אשה כי תזריע מיד בשעת הזריעה וילדה זכר תלד מיד זכר ולכך לא אמר תלד שאז יהי' משמעו לאחר זמן ואמר וילדה זכר שלא ירגישו כלל בלידה קודם לידתה כדכתיב בטרם יבא חבל לה והמליטה זכר. וע"ז אמר המדרש לבל יתפלא אדם ע"ז כמו אותו תלמיד כי אשא דעי למרחוק ולפועלי אתן צדק כי בודאי יהי' כן לעתיד כי איפה היית ביסדי ארץ הלא גם אז הי' כן שהולידו ביום בריאתם את קין והבל והוסיף עוד הה"ד אחור וקדם צרתני שהקב"ה יצר אותם על שתי אופנים שיולידו לאחור דהיינו לזמן רחוק תשעה חדשים. וקדם אופן שני שיולידו קודם לזה ותשת עליך כפיך ודרשו חכז"ל חגיגה י"ב לאחר שחטא אדה"ר מיעטו הקב"ה מגדולתו. ועל אופן זה נאמר אחור וקדם צרתני. ובזה מבואר מה דאיתא במדרש תנחומא ע"ז הפסוק הה"ד מי יתנני כירחי קדם שלפי דברינו יובן היטב שבזה הפסוק מרומז אופן הלידה שהיתה בימי קדם בתחלת הבריאה:

יז) בישעי' ס"א בפסוק שוש אשיש בד' תגיל נפשי באלקי כי הלבשני בגדי ישע ומעיל צדקה יעטני כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כלי'. וצ"ב כפל לשון שוש אשיש תגיל נפשי. וגם לענין מה מדמה עצמו לחתן וכלה וגם לפרש הכוונה אמרו יכהן פאר. י"ל בהקדם לבאר המסורה ג"פ ואתם, ואתם פרו ורבו. ואתם תהי' לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום. דאיתא בב"ב ס' ב' שלאחר החורבן ביהמ"ק הי' כתות שאמרו שראוי' שנגזור על עצמינו שלא נישא נשים ויהי' ח"ו זרע אברהם כלה. אמנם אין ראוי' לעשות כן כי תכלית אומה הישראלית מבואר בתוה"ק ואתם תהי' לי ממלכת כהנים שיהי' הם המלמדים לכל אוה"ע לפרסם אלקותו יתברך בעולם וזה יכול להיות בשתי אופנים או שיזכו ישראל וישבו בארצם ויושפע להם שפע רב שלא כדרך הטבע עד שיכירו וידעו כל העמים כי יש אלקים בישראל או אם ח"ו אין זוכין ילכו בראש גולים להיות מוכנעים בשעבוד תחת ידי אוה"ע גם אז יתפרסם על ידם ממלכת ה' כי אם שישראל מפוזרים בארבע כנפות הארץ והמה מסובבים תמיד בין שונאים הרודפים אותם וגוזרין עליהם גזירות רעות והם מתי מספר נגד אומות הגדולות ואם בכל זאת לא יעלה ביד האומות לבטל ישראל או לבטל מישראל אף מצוה אחת ממצות תוה"ק עכ"ח יודו כל האומות שיש בעולם שומר ישראל המשגיח עליהם וכמו שאמרו חכז"ל יומא ס"ט הן הן גבורותיו הן הן נוראותיו וא"כ מאחר שכן שישראל מקיימין גם בעת גלותם תכלית בריאתם לפרסם אלקותו ית' בעולם א"כ למה זה נמנע מלישא נשים ושיכלה ח"ו זרע של אברהם כי הלא כמו שהי' מפרסמין אלקותו יתברך בהיותם בארץ הקדושה בשלום כן מפרסמין אלקותו יתברך. ע"י עמידתם בגלות שעם שהאומות שפכו דמם כמים ועליך הורגנו כל היום בכל זאת לא עלה בידם לבטל מישראל אף מצוה אחת וישראלים המאמינים מחזיקים בכל מצות תוה"ק כנתינתה מסיני. וא"כ וכי בשביל שרע לגופינו נגרום שח"ו יכלה זרע של אברהם מאחר שתכלית בריאתינו נקיים גם היום וכן יכולים לראות בחוש מה שעשו ישראל בעולם כי היום כמעט לא ימצא אומה בכל העולם שלא תעבוד את ה' עכ"פ בשיתוף וז"כ המסירה "ואתם פרו ורבו" ולעולם לא תבטלו מצוה זו גם אם יחרב הביהמ"ק כי מאחר שתכלית בריאתכם הוא ואתם תהי' לי ממלכת כהנים לפרסם אלקותי בעולם א"כ הא זה מקיימים אתם גם בגולה בראות האומות "ואתם הדבקים בה' אלקיכם" שאתם דבוקים בלי פירוד כל שהוא בהי אלקיכם ואעפי"כ "חיים כולכם היום" ולא עלה ביד אוה"ע עם אלפים תחבולות שהמציאו לבטל ישראל או לבטל איזה מצוה מישראל עי"ז יכירו וידעו כל העולם כי ה' מלך והוא שומר ישראל והנה יש שהוציאו מדברי הרמב"ם שעוה"ב יהי' רק עונג לנשמות ולא לגופות והרמב"ן האריך לבטל דעתם כי האיך אפשר שהגוף ייגע כל ימי חייו וימנע עצמו מכל תענוג עוה"ז לכבוד ה' שלא יקח חלק בשכר עוה"ב. וראי' לדבריו כי הנה איש הישראלי צריך להשתמש בכל רגע מימי חייו להשלים בו רצון הבורא ב"ה והם שני דברים לעסוק בתורה ובמצות השם גם לעסוק בישובו של עולם כדי שירויח לעצמו דברים המוכרחים לצרכי גופו והנה ברא הקב"ה את האשה להיות לעזר לבעלה בעניני צורכי עוה"ז כדי שיהי' אפשר להאיש לעסוק בעבודת ה' וכי יש ספק אם יהי' להנשים שכר ע"ז הלא כתבי קודש ומאמרי חכז"ל יבמות ס"ג ב' מלאים משבח הנשים העוסקות במשא ומתן ועי"ז נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ והמלך החכם מכל אדם אמר תנו לה מפרי ידי' ועכ"ח צריך לומר כיון שעל ידה בא הבעל למדריגה גדולה לכן מגיע גם לה שכר א"כ ודאי יקח גם הגוף שכר לעוה"ב בשביל שעל ידו באת הנשמה למדריגה גדולה וז"כ הנביא שוש אשיש בה' היינו הגוף ישיש בה' בעת שנפשי תגיל באלקי דהיינו לעוה"ב כי הלבשני בגדי ישע דהיינו אם הלבישו הנשמה שלו בבגדי ישע בחילוקא דרבנן ומעיל צדקה יטעני נעשה זה הבגד מהצדקות שעשה הגוף בעוה"ז ודאי גם הגוף יקבל חלקו כי הלא כחתן יכהן פאר אם החתן מפואר ומורה הוראה דהיינו ענין הכהונה יורו משפטיך ליעקב אז ככלה תעדה כלי' שהיא יכולה להתעטר כי ע"י כלי' הוא לעשה כהן כן גם ענין הגוף עם הנשמה יקבל חלקו מנועם עוה"ב:

יח) בשופטים י"ג ותמהר האשה ותרץ ותגד לאישה ותאמר אליו הנה נראה אלי האיש אשר בא ביום אלי. ויל"ד בכפילות לשון ותמהר ותרץ וכן ותגד ותאמר. ובמדרש איתא הובא באהבת יונתן אשר בא ביום אלי היינו בפעם ראשון אבל עתה בא בלילה, וצ"ב מה רצה המדרש בזה י"ל דאשה אסורה להתיחד עם איש זר, ולזה לפי שבא המלאך אצלה עתה בלילה לפיכך לא די שרצתה בדרך רק גם מיהר' להפרד מאתו כי היא החזיקה את המלאך לבו"ד לכך חששה לאיסור יחוד לזה כפל ותמהר היינו שמיהרה להפרד משם ותרץ גם בדרך רצתה ותגד לאשה שבא אלי' האיש אשר נראה ביום אלי ותאמר אליו שמיהר' להפרד מאתו שלא לעבור על איסור יחוד על כי עתה בא אלי' בלילה:

יט) תהלים קכ"ח בפסוק אשתך כגפן פורי' בירכתי ביתך בניך כשתילי זתים סביב לשלחניך הנה כי כן יבורך גבר ירא ה'. י"ל דחכז"ל דרשו סוטה ל"ח ב' עה"פ משלי כ"ב טוב עין הוא יבורך א"ת יבורך אלא יברך, ואמרו חכז"ל ברכות כ' ב' תבא מארה למי שאשתו ובניו מברכין לו. וזו הגם שאשתך בירכתי ביתך ובניך כשתילי זתים סביב לשלחנך אעפי"כ הנה בי כן יברך גבר ירא ה' שהירא ה' יברך בעצמו ולא יצא במה שאשתו ובניו מברכין לו. או יאמר דבזוה"ק נשא פירש הפסוק אשתך כגפן פורי' בירכתי ביתך שהכוונה שהאשה תהא נזהרת מאוד שלא יהי' שערותי' מגולין וזו מצניעות האשה שמשבח הפסוק. ואם האשה מגולה בשערותי' אסור לברך נגדה כמו נגד הערוה ולזה סמך הפסוק אשתך כגפן פורי' בירכתי ביתך אם היא נזהרת מלגלות שערותי' אז יברך גבר יכול הבעל לברך אבל אם האשה אצל השלחן עם שערות מגולות אסור להבעל לברך:

אות כ

שיר השירים ג' פסוק י"א צאנה וראנה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו. ויל"ד דהול"ל בחד בי"ת במלך שלמה העטרה שעטרה לו אמו. או המלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו. ועוד יל"ד דיום שמחת לבו כמיותר דפשיטא דביום חתונתו הוא יום שמחת לבו וחז"ל שלהי תענית דרשו באמת ע"ז שהם שתי ענינים נפרדים י"ל דאיתא בכתובות י"ז אמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן מותר להסתכל בפני כלה כל שבעה כדי לחבבה על בעלה ולית הלכתא כותי'. וכתב הרא"ש דדוקא בפני כלה אסור להסתכל אבל בהינומא שעל ראשה מותר להסתכל והביאו הטור באבן העזר סי' ס"ה וכתב שם הפרישה דאע"ג דפסק הטור לעיל ר"ס כ"א דאסור להסתכל גם בתכשיטי אשה מ"מ כאן כדי לחבבה על בעלה בשבעת ימי המשתה מותר. ומבואר בספר חסידים סי' תרי"ד שמכל דבר שהאיש מוזהר מלהסתכל באשה האשה מוזהרת מלהסתכל באיש. ואיתא בילקוט שמעוני שמואל א' ט"ז רמז ק"ח מביטות בנויו של שאול הי' דברי ר' יהודא אמר לו ר' יוסי א"כ עשית בנות ישראל כזונות הלא כשם שאי אפשר לאיש לזון את עיניו מאשה שאינה ראוי' לו כך אי אפשר לאשה לזון את עיני' מאיש שאינו שלה, ולפי"ז אסורה האשה מלהסתכל בחתן רק בעטר' שעל ראשו מותרת להסתכל כמו שפסק הרא"ש והטור שמותר לאיש להסתכל בהינומא שעל ראש הכלה אבל גם זה מותר בשבעת ימי המשתה כדי לשמח חתן וכלה. ולפי"ז זו שאמר צאנה וראנה בנות ציון במלך שלמה אתם רשאים להסתכל רק בעטרה שעטרה לו אמו אבל גם זה רק ביום חתונתו מטעם שהוא שמחת לבו ומשום שמצוה לשמח חתן וכלה מותרים להסתכל בעטרה אבל בשאר הזמנים גם זה אסור. ומצאתי בזוה"ק משפטים בשם סבא שדייק בעטרה כתיב ולא כתיב ובעטרה, ולדברינו מיושב דבמלך עצמו אין רשות להסתכל רק בעטרה: כא) במשלי י"ח בפסוק מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה'. בקהלת ז' ומוצא אני מר ממות את האשה וגו'. י"ל הכתובים בעצמם מרמזים מה הוא טבע אשה טובה וגם ההיפוך באשה רעה. כי המבואר בדברי חכז"ל עיקר הטוב מאשה אם היא צנועה בירכתי ביתה ויוצאי מזה שני תכליתים האחד אם היא צנועה בביתה ואינו יצאנית היא עוסקת בעניני צרכי ביתה ועי"ז יוכל הבעל לעסוק בתורה ובמצות. והשנית אם היא צנועה אז גם בני' כשרים וכמסופר ביומא מ"ז מאשה שלא ראו קורות ביתה שערות ראשה וזכתה לראות בני' כה"ג. וז"כ הפסוק יגיע כפיך כי תאכל אשריך בעולם הזה וטוב לך לעוה"ב וביאר הפסוק האיך אפשר לזכות לזה והלא צרכי עוה"ז הם מרובים והאיך יהי' אפשר לו לעסוק בתורה ומצות לזה אמר אשתך כגפן פורי' בירכתי ביתך שע"י שהיא צנועה בביתה עוסקת במו"מ ובצרכי הבית באופן שיהי' אפשר לבעלה לעבוד את ה'. ועוד תכלית שני כי עי"ז בניך כשתילי זתים סביב לשולחניך כי ע"י צניעות תזכה האשה לבנים כשרים. והנה לשון מצאתי שייך לומר רק על דבר שאינו מצוי וצריך חיפוש ובדיקה עד שימצאנה וזו כוונת הפסוק אשת חיל "מי ימצא" פירוש שיהי' צריכין למצא אותה כי אינה מצוי' בשוקים וברחובות כי אז רחוק מפנינים מכרה והולך ומבאר כי ע"י שהיא צנועה עוסקת במשא ומתן דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפי' היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה ועי"ז נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ דהיינו זקן שקנה חכמה כי אפשר לו עי"ז לעסוק בתורה ועוד כי קמו בני' ויאשרוה כי ע"י צניעותה הם זוכי' להיות יראי ה' וז"כ הפסוק מצא אשה דהיינו אם היא צנועה בירכתי ביתה עד שצריכין למצא אותה אז מצא טוב. וגם יש רמז בזה למה שדרשו חכז"ל אין טוב אלא תורה ברכות ה' ב' שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם כי על ידי' יזכה גם לכתרה של תורה. ומסיים ויפק רצון מה' הכוונה עפ"י שפרשתי ב"ר פ"ס מה' יצא דבר מהיכן יצא מהר המורי' הכוונה עפ"י מאמרם ז"ל סוטה ב' ארבעים יום קודם יצירת הולד מכריזין בת פלוני לפלוני, ובמקום אחר אמרו שאין מזווגין לאדם אשה אלא לפי מעשיו ותרצו כאן בזיווג ראשון וכאן בזיווג שני ופי' האלשיך הקדוש כי יש ע"י רוע מעשיהם מקלקלין זיווגם שנגזר עליהם בעת יצירתם ופירש כי בכל אדם יש שתי זיווגים בשעת היצירה מכריזין בת פלוני לפלוני ואח"כ בשעה שהן עומדין להנשא זה לזה דנין עוד הפעם אם היא ראויה לו ואם הוא ראוי לה ולכך אמרו כי אין מזוגין אז רק לפי מעשיו. והנה מהיכן נדע על איזה שידוך אם זה הזיווג שהכריזו בעת יצירתם או לא אם נראה שהאשה עזר לבעלה לעבוד את ה' א"כ ראוין הן זה לזה אז ודאי זה הזיווג יצא מה' בעת יצירתם ואמרו חכז"ל שבת פ"ט למה נקרא שמו הר המורי' שמשם יצאה הוראה לישראל וז"כ המדרש מהיכן יצא הפירוש מהיכן נדע שהאמת כן שהזיווג מה' יצא ע"ז אמר מהר המורי' יצא כשרואים שהבעל זוכה לעסוק בתורה ע"י אשתו אז בלי ספק שזה הוא הזיווג אשר יצא מה' ולא קלקל זווגו ע"י מעשיו. ובקהלת אמר מוצא אני מר ממות את "האשה" אמר בה' הידיעה שאם היא מפורסמת וידוע בפי כל שאינה צנועה בירכתי ביתה אז היא מר ממות כי אם אדם מת אחכז"ל ב"ב קט"ז שאם מניח בן שממלא מקומו לא נקרא מת ולכן נאמר בדוד שכיבה אבל אם האשה יצאנית שעי"ז יולדו לו בנים סוררים אז הוא רע ומר יותר משאר בני אדם המתים: כב) במשלי י"ט בפסוק בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת, צ"ב וכי בית והון אינו מהק. י"ל ונקדים לפרש מה דאיתא במדרש על הפסוק תהלים נ' ויגידו שמים צדקו כי אלקים שפט הוא סלה מלמד שהקב"ה מזווג זיווגים זה לזה, י"ל דהנה בברכות ז' אמרו רשע וטוב לו הוא רשע בן צדיק. והנה הגס שיוכל האדם להיות מוצלח אפי' הוא רשע אם. הי' אבותיו צדיקי' מ"מ נראה שאם הוא רשע לא יזכה לאשה כשירה וצנועה וכי בשביל שאבותיו הי' צדיקי' יהי' לאשה כשירה בעל רשע הוא יכול להיות מוצלח רק בתענוגי עוה"ז אבל לא באופן שיגיע מזה רעה לאשה כשירה וכן איתא במס' סוטה ב' א"ר שמואל בר רב יצחק כי הוי פתח ר"ל בסוטה אמר הכי אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו שנאמר כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקי'. ובזה יובן כוונת חכז"ל שאמרו ארבעים יום קודם יצירת הולד מכריזין בת פלוני לפלוני ומדקדקין למה אמר אצלה בת פלוני ולא אמר ג"כ לבן פלוני או להיפך שיאמר פלונית לפלוני ולדברינו יובן כי הבנות מחזיק אצלו עד שעת נישואין והאבות משגיחין על מעשי' ומדריכין אותה בדרך הישר לכן נוכל להיות בטח אם האבות כשרים גם בתם תהי' כשירה וכמו שאמרו חכז"ל תענית כ"ד כלה שעיני' יפות אין כל גופה צריך בדיקה הכוונה אם אלו שהם מורים דרך לה וכמו עיני העדה הן יפים אז בלי ספק גם היא כשירה ואין צריכין לבדוק אותה אבל בבן שהוא הולך מבית אביו ללמוד תורה במקום שלבו חפץ ולכך כשנעשה בר מצוה אומר האב ברוך שפטרני מעונשו של זה אז אין די לבדוק באבותיו כ"א צריכין לבדוק גם אותו כי גם אם אבותיו צדיקים לא יזכה לאשה כשירה אם הוא רשע. ולכן אמרו בת פלוני לפלוני כי אצלה די בחקירת אבותי' אבל אצלו העיקר לבדוק מה הוא עצמו, והנה ע"י שיש רשע וטוב לו בזכות אבותיו לכן אין ניכר ונודע לבריות להראות כי ה' הוא שפט צדק מאחר שרואים רשע וטוב לו אבל בנישואי אשה אז אפשר להכיר כי ה' שפט צדק הוא כי אז לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקי' וז"כ המדרש ויגידו שמים צדקו כי אלקי' שפט הוא סלה והי' קשה לו איך אפשר להראות זאת לכל אדם שה' שפט צדק הוא ע"ז אמר מלמד שהקב"ה מזווג זיווגים זה לזה שמזה נודע משפט צדק כי לעולם לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים וז"כ הפסוק בית והון נחלת אבות פירוש שיכול אדם לזכות לבית והון גם אם הוא רשע ע"י זכות אבותיו כמו שאמרו רשע וטוב לו זו רשע בן צדיק אבל מה' צריך לזכות במעשיו אצל ה' שיהי' זוכה לאשה משכלת כי בזה הענין אינו פועל כלום נחלת אבות גם אם הי' אבותיו צדיקים לא יזכה הוא לאשה כשירה אם הוא רשע:

כג) ברכות י"ז א"ל רב לר' חייא נשים במאי זכיין באקרויי בנייהו לבי כנישתא ובאתנויי גברייהו בי רבנן ונטרין לגברייהו עד דאתי מבי רבנן, ופירש בס' יערות דבש שכוונת הגמרא במאי ינצחו הם היצה"ר כי אי' קידושין ל' בראתי יצה"ר בראתי תבלין כנגדו שהוא עסק התורה ומאחר שהנשים אינן בעסק התורה במה ינצחו הם היצה"ר ע"ז משיב במה שהן מסייעות לבניהן ולבעליהן לעסוק בתורה, י"ל בהקדם לבאר מדרש ראובני פליאה וז"ל אם תמצא עורב שכולו לבן אזי תמצא כשירה בנשים. וגם לבאר המסורה ג"פ ולאדם, ולאדם לא מצא עזר, ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך, ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו קהלת, י"ל עפ"י שפירש בס' יד יוסף הפסוק ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו. והפסוק אעשה לו עזר כנגדו וכבר עמדו חכז"ל על הסתירה עזר כנגדו. דחז"ל אמרו ע"ז ג' שהקב"ה מזווג זיווגים והכוונה. כי בדרך הטבע אי אפשר לזווג זיווג נאה, כי בדרך הטבע אי אפשר שיהי' שלום בין שני בני אדם רק אם מזגיהם שוים כי אז יתאחדו בדיעותיהם, ובאיש ואשה צריך להיות דייקא שיהי' להם מזגים וטבעים משוני' זה מזה כי אם לא כן לעולם לא יולידו בנים כי אין דבר מתפעל מחבירו אם דומה לו ממש ונתן משל ע"ז סיד שאינו מרתיח עד שיתנו עליו מים והוא ממש ההפך מטבע הסיד שיש בו כח האש. ומים אדרבה בטבעם לכבות אש, וע"כ מאחר שהאיש והאשה צריכים להיות בטבע משונים במזגיהם כדי שיהי' אפשר להם להוליד וא"כ רחוק בדרך הטבע שיהי' שלום ביניהם רק אם הקב"ה מזוג זיווגים הוא יכול לעשות גם תרתי דסתרי אהדדי שיהי' מזגיהם משונים ואעפי"כ יהי' שלום ביניהם ולזה אמר אעשה לו עזר כנגדו כי כן צריך להיות שתהי' בטבעה מנגדתה ואעפי"כ תהי' לו לעזר וז"כ ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו דהיינו שהתפלל שיהי' טבעה מתנגד לטבעו עכ"ד. ובזה יובן כוונת המסורה כי לכאורה יפלא אומרו ולאדם לא מצא עזר למה ישתנה מכל הברואים וע"ז באה המסורה ליישב כי הדבר הקשה בזווגו של אדם הוא שצריך להיות תרתי דסתרי אהדדי כי "ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך" דהיינו שמן הצורך שיהי' שלום ביניהם ויתאחדו דיעותיהם ואז אם יהי' כן שיהי' להם טבעים שוים אז "ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו" כי לא יזכה להוליד בנים רק אם מזגיהם משונים זה מזה ולכן הי' דבר גדול להמציא זיווג הגון לאדם. ובזה יובן כוונת הילקוט ראובני כי כבר אמרו חז"ל יבמות ס"ב איזה אשה כשירה כל שעושית רצון בעלה כי היא באמת דבר גדול כי הוא ממש היפך הטבע שהקב"ה מזווג תמיד זה לזה טבעים משונים כדי שיולידו וא"כ אם אעפי"כ תעשית רצון בעלה ודאי אשה כשירה היא. והנה עורב בטבעו שחור הוא ואם ימצא עורב לבן הוא היפך הטבע וכן הוא אם אשה עושית רצון בעלה היא ג"כ נגד טבעה וזו אם תראה עורב שכולו לבן שזו היפך הטבע תמצא כשירה בנשים שאמרו חכז"ל שהיא כל שעושית רצון בעלה שזו ג"כ היפוך טבעה וז"כ הגמרא אם היא ממתנת לבעלה כשבא מבית המדרש אין זה דבר גדול כ"כ כי אולי יש לה טבע ומזג שוה עם בעלה עד שאוהבין זה לזה ולכך עושית רצון בעלה אבל אם מוליכות בני' לבית הספר שיש לה בנים ואעפי"כ היא ממתנת לבעלה זהו סימן אשה כשירה בנשים:

תוכן העניינים

משמרת אלעזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה