אור ברסלב
משמרת אלעזר אור עולם › אות עה

משמרת אלעזר· רבי שאול בראך

אור עולם · אות עה

אות עד

באיוב פרשה י"ב פסוק י"א הלא אזן מלין תבחן ואיך אכל יטעם לו בישישים חכמה וארך ימים תבונה ויש להפליא וכי רצה הכתוב להשמיענו באיזה אבר שומעים ובאיזה אבר טועמין המאכל י"ל עפ"י שפירש כבוד זקני הגאון הצדיק מו"ה יעקב מאיר צבי שהי' אב"ד בק"ק שוראני זצוק"ל זי"ע הגמרא בשבת דף קנ"ב תניא ר' ישמעאל בן ר' יוסי אומר זקני תלמידי חכמים כל זמן שמזקינין דעתן מתוספת שנאמר בישישים חכמה אבל עמי הארץ כל זמן שמזקינין טפשות נתוספת בהן שנאמר איוב י"ב כ' מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח ופירש כי בדורות הקודמי' הי' התורה חביבה והכל רצו לד"ת כל קהל מישראל בעת שרצו לקבל רב לעדתם חפשו בכל העולם שימצאו ת"ח גדול ואם הי' דורש ברבים הי' אומר חידושים בתוה"ק לא כן עתה בעוה"ר כי העולם שמם ולוקחין נערים מנוערים מתורה ומצות לרב ואין יוצא מפיהם איזה ד"ת כי נתנה עלי בקולה על כן שנאתי' כי שמו כל מגמתם שיהי' הדורש מדבר בלשון יפה ולא יטעה בדיבורו שלא יהי' נגד חוקי הלשון ומאחר שהיראים המקדישים עתותם לתורה אינן רוצים לבלות זמנם היקר בהבלים ואין מוצאין תלמיד חכם שיהי' יכול לדבר כלשונם וכתאוותם כי יהי' בושה גדולה להם אם הרב שלהם לא ידבר בשפה ברורה כמו השוחקים בבתי המשחקים וטיאטראות ע"כ הם מוכרחי' ליקח עם הארץ לרב והנה החילוק בין הרבנים שהי' מימות עולם ובין אלו המתחדשים הוא כי בהרבנים שהי' כל מגמת השומעים לשמוע חדשות בתוה"ק א"כ כל שנעשה זקן יותר נעשה גם ת"ח גדול ממה שהי' ואמר חידושים טובים ממה שאמר בנערותו אבל לא המתחדשים שכל כחם רק בפה א"כ בעת זקנותם שנופלין שיניהם וסר כוחם ממילא אבד כל הטעם מדרשותם וזו שאמר ר' ישמעאל בן ר' יוסי זקני ת"ח כל זמן שמזקינין חכמה נתוספת בהן שנאמר בישישים חכמה אבל אלו המתחדשים שהם זקני ע"ה כל זמן שמזקינין טפשות נתוספת בהן שנאמר "מסיר שפה לנאמנים" שמפסידין כלי הדיבור ששיניהם נופלים וטעם זקנים יקח נאבד כל טעם שלהן עכ"ד ובזה אני אומר כי בכל דורש ברבים יוכלו להבחין דבריו בשתי אופנים האחד שיבחנו את הדברים אם בעצמותן הן טובים והשנית אם נאמרים ביפוי לשון נחמד למראה והנה העיקר הוא להבחין את הדברים אם יש בהן ממש כי מה יתן ומה יוסיף אם ירבה לדבר הבלים בשפה ברורה וכמו שאמרו חז"ל אבות פ"ב אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו וזה רצה הפסוק ללמדינו כי הנה זה הענין בעצמו יש גם במאכל כגון איזה פרי שיש לבחון אם הוא בעצמותו טוב ועוד אם הוא יפה למראה ותאוה לעינים ורק החילוק בין שניהם כי בדברים לשתי האופנים האוזן הבוחן משא"כ במאכל העין בוחן את יופי המאכל והחיך טועם עצמותו של מאכל אם הוא טוב וז"ש "הלא אזן מלין תבחן" הלא תדע באיזה אופן תבחן האוזן את המלין "וחיך אכל יטעם לו" כמו שהחיך טועם את המאכל אם הוא טוב ואם רע ולא כמו שהעין בוחן את המאכל תבחן האוזן את הדברים דהיינו אם הם יפים כי בתוה"ק העיקר הדברי' בעצמותן וסמך לזה בישישים חכמה ויומתק עם מה שהבאתי בשם קדוש זקני זצ"ל כי אם יבחן האוזן את הדברים כמו שהעין בוחן את המאכל אז מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח אבל אם תעשה כמו שאמרתי שתבחן האוזן את הדברים כמו החיך שטועם את המאכל אז בישישים חכמה וארך ימים תבונה כי בכל יום הוא מוסיף והולך בחכמת התוה"ק:

תוכן העניינים

משמרת אלעזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה