משמרת אלעזר· רבי שאול בראך
אור עולם · אות נט
ב' בפסוק ויען הנער הנצב על הקוצרי' ויאמר נערה מואבי' היא השבה עם נעמי משדי מואב. והקשה האלשיך הקדוש למה בכל מגלת רות הזכיר אותה בשם מואבי' ולמה אחר גירותה יזכיר אותה בשם גנאי. ב' הקשה לאיזה תכלית הזכיר הנער ששבה עם נעמי משדי מואב וכי בועז לא ידע זה ששבה משדי מואב מה שהי' מפורסם לכל אנשי בית לחם כמבואר בקרא ולא הי' לו לומר רק שהוא כלת נעמי. ג' בפסוק רות ד' ויאמר לגאל חלקת השדה אשר לאחינו אלימלך מכרה נעמי השבה משדי מואב. ויאמר בעז ביום קנותך השדה מיד נעמי ומיד רות המואבי' אשת המת קנית להקים שם המת על נחלתו. ובפסוק עדים אתם היום כי קניתי את כל אשר לאלימלך ואת כל אשר לכליון ומחלון מיד נעמי וגם את רות המואבי' אשת מחלון קניתי לי לאשה ויל"ד לאיזה תכלית אמר להגואל שנעמי השבה משדי מואב מכרה השדה וכי לא ידע מי היא נעמי. וגם למה הוצרך לומר לעדים כי קנה מיד נעמי הול"ל רק סתם עדים אתם כי קניתי היום כל אשר לאלימלך. עוד יש להפליא כי אלימלך ואשתו ובניו חטאו במה שמאסו ארץ חמדה והלכו לחבק חיק נכרי' ולמה א"כ מת אלימלך ושני בניו ונעמי נשארה בחיים. וי"ל בשנקדים לפרש בשמואל א' פרשה כ"ה בפסוק והאיש גדול מאוד ולו צאן שלשת אלפים מקשים "דלו" צאן משמע מיעוט דרק לו צאן ב' בפסוק ותפול על רגליו ותאמר בי אדוני אני העון צריך ביאור איזה עון הי' לה הלא היא עצמה אמרה ואני לא ראיתי את נערי אדוני אשר שלחת. ג' בפסוק ועתה הברכה הזאת אשר הביא שפחתך לאדוני ונתנה לנערים המתהלכים ברגלי אדוני צריך ביאור שנאמר אשר הביא לשון זכר ועוד יותר יפלא כי אח"כ כתב ויקח דוד מידה את אשר הביאה כתיב בלשון נקיבה. ד' יל"ד מי שם אותה ליועץ לדוד וכי לא ידע דוד מה יעשה בהמתנה עד שהוצרכנה לאמור לו שיתן המתנה לנעריו. ה' בפסוק כי לולא מהרת "ותבאתי" הוא לשון קשה, והרד"ק כתב שהוא לשון עבר ועתיד "באת תבא" וצריך טעם למה אמר בלשון עבר ועתיד ו' בפסוק ולא הגידה לו דבר קטן וגדול צריך להבין למה כתיב דבר קטן וגדול ולעיל בעת שהלכה לדוד כתיב סתם ולאשה נבל לא הגידה. בפסוק ותגד לו אשתו את הדברים האלה וימת לבו ויהי' לאבן. ויפלא איך אשתו אשר הכירה טבעו הרע שהי' מפורסם לנבל וידעה שחייו תלוים לו בממונו לא העלימה ממנו הדבר עד שימות לבו לקול השמועה וי"ל כי לכאורה יפלא מאוד על אביגיל שהיתה טובת שכל ומלומדת כמו שדרשו חז"ל כמה דינים שטענה בטענתה נגד דהע"ה ואיך א"כ עשתה שלא כדין דהא כתיב מפורש בקרא שלקחה צאן והרבה דברים למתנה לדוד וכתיב ולאישה נבל לא הגידה הלא קייל"ן דאין רשות לאשה ליתן מתנה שלא ברשות בעלה ועוד יותר כי בסתם בני אדם מותר ליקח עכ"פ מנשים דבר מועט אבל בנבל שהי' מפורסם לצר עין א"כ בודאי יקפיד אפי' על דבר מועט ולכאורה הי' אפשר לומר ע"ד שאמרו חז"ל גבי רבקה שנתנה גדיי עיזים' לבנה ליעקב שהי' זה ממה שכתב לה יצחק בכתובתה. אלא דנראה דגם זה לא הי' כאן ובזה נפתח לנו שערי אורה לישב דקדוק א' שכתבנו שזו כוונת הפסוק ולו צאן להורות שהי' שייך לו ולאביגיל לא הי' חלק בו כי לא כתב לה בכתובתה. ועיין בנוב"י מה"ת חיו"ד תשובה קנ"ח התעורר בזה ותירץ שעשתה כן משום פקוח נפש להציל בעלה או שהי' זה דבר מועט לערך עשירות נבל או שהי' זה מנכסי' ולא מנכסי בעלה. ולאחר כמה שנים מצאתי להגאון חיד"א בספרו דבש לפי מערכת נו"ן אות כ"א שהקשה איך קבל דוד מאביגיל והלא אין מקבלין מן הנשים אלא דבר מועט ואף דבר מועט אם הבעל מוחה אין מקבלין ותירץ בשם ס' חסידים סי' שע"ו דאביגיל נתנה מאשר כתב לה ולא מנכסי בעלה עכ"ד ולענ"ד שהפסוק רצה למעט זה באומרו ולו צאן ובזה יתבאר לנו הפרשה יפה:
ויראה כי היא פחדה לנפשה מפני חמת דוד וכמו שהי' באמת שאמר לה דוד שלולא מיהרה לבא לא הי' מניח עד הבקר לנבל משתין בקיר ולכך כשבאת אל דוד תקנה מיד מה שעשתה שלא כדין ופיה פתחה בחכמה ותאמר בי אדוני אני העון וכוונתה שעשתה שלא כשורה במה שלקחה שלא ברשות בעלה ושמע לדברי אמתך וקח את הברכה אשר "הביא" שפחתך וקח את המתנה מידי כאלו הביא בעלי המתנה לכך אמרה בלשון זכר שתחשוב מה שהבאתי כאלו הביא בעלי ומיד עוד קודם שתחקור אם בעלי הסכי' להמתנה אבקשך שתתנם להנערים לאכול. ושא נא לפשע אמתך בדבר הזה שעשתה בזה שלא כשורה שלקחה שלא בידיעת בעלה וע"ז השיב לה דהע"ה דע כי זה אי אפשר לי למלאות בקשתך כי אני לא אתן להנערים עד אשר אדע שבעלך נבל מרוצה לנתינת המתנה לכך צריך אתה לחזור לביתך ולהגיד לבעלך מהמתנה ואם יסכים אז תשוב עוד הפעם אלי ואז אעשה כבקשתיך. ואעפי"כ יפה עשית שמהרת לבא כי לולא באת כבר לא היה לנבל עד הבוקר משתין בקיר וזו שרמז לה דוד "מהרה ותבאתי" שהוא כפי' הרד"ק לשון עבר ועתיד פירוש שמהרת לבא ותצטרך לבא עוד הפעם אחר שיסכים בעלך לכך אמר "באת תבא" אעפ"י שתצטרך לבא עוד הפעם אעפי"כ יפה עשית במה שמהרת לבא כי לולא זה לא הי' נשאר לנבל עד הבקר משתין בקיר ולרמז שאמר לה דוד שלא יוכל לקבל המתנה אמר בתשובתו לשון נקיבה ויקח דוד מידה אשר "הביאה" ולא כאשר אמרה היא אשר הביא כי בקשתה הי' שיקבל המתנה כאלו נבל אישה הביא המתנה אבל הוא לא קיבל המתנה רק כאלו היא מדעתה הביאה ולא יהנה מהמתנה עד אשר ידע שהסכים בעלה לזה ולא עוד אלא שמאשה אחרת הייתי מקבל עכ"פ דבר מועט נמו שהיא הדין שמקבלין מנשים דבר מועט אבל ממך לא אוכל לקבל אפי' דבר מועט כי מפורסם נבל לכילי וצר עין ולכך כתיב כאן ולא הגידה לו "דבר קטן וגדול" להורות שדהע"ה אמר לה שאפי' דבר קטן איני יכול לקבל ממנה. ומעתה מיושב היטב למה ספרה את כל הנעשה לאישה ולא העלימה ממנו מאחר שהכירה אותו לצר עין כי היתה מוכרחת לזה עפ"י ציווי דהע"ה: ועוד אמרתי שחכמה נפלאה עשתה אביגיל בזה שלקחה המתנה שלא מדעת בעלה והביאה אותה לדהע"ה כי בזה הי' המלצה גדולה להציל בעלה ממות כי הנה בודאי לא נתחייב נבל מיתה על שמנע ליתן מלחמו לדל רק לפי שהי' מורד במלכות בזה כי דוד שלח אליו נעריו. והוא קרא לדהע"ה עבד באמרו רבו היום עבדים המתפרצים על אדוניהם. והנה ידוע מה שדרשו חכז"ל על הפסוק בן מי זה העלם כי שאול המלך שאל עליו אם הגון הוא למלכות והשיב דואג עד שאתה שואל אם הגון הוא למלכו' הי' לך לשאול אם כשר לבא בקהל כי הוא בא מרות המואבי' ופסול הוא לבא בקהל, והאמת שהי' הגון וכשר כי חז"ל יבמות ע"ח דרשו עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית והנה חכז"ל אמרו דהא כל הטעם שנפסל מואב מלבא בקהל הוא ע"ד אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים ואין דרכן של נשים לקדם. ונהי דדואג הקשה ע"ז הא הי' אפשר לנשים לקדם לקראת נשים וראיתי להקדוש אור החיים שתירץ דהא עפ"י דין תורה אין רשות לאשה ליתן מתנה בלא הסכמת בעלה יו"ד כי' רמ"ח ס"ד וכיון שבעליהן לא הקדימו לא הי' רשות לנשים לקדם אפי' לקראת נשים ולפי"ז יובן דהא אם מואבי ולא מואבית תלוי בזה שאם אסור לאשה ליתן בלא רשות בעלה אז מואבית מותרת אבל אם הי' רשות לאשה ליתן בלא רשות בעלה אז הי' גם מואבית אסורה ומעתה יובן שחכמה נפלאה עשתה אביגיל שלקחה המתנה בלא רשות בעלה דהא דוד הי' רוצה לדונו מטעם מורד במלכות ורצתה היא להוכיח לו שעוד לא יצא טבעו שהוא מלך כי אין ההלכה ברורה אצל העולם אם הגון הוא למלכות דהא כיון שהיא אעפ"י שהיא צדיקת לקחה מתנה בלא רשות בעלה הרי שאין ידוע להעולם שאין לאשה רשות בלא בעלה ליתן מתנה וכיון שכן ממילא אין יודעין הדין דמואבי ולא מואבית ועי"ז אין יודעין שאתה ראוי למלכות ובזה יצא דינו של בעלה לזכות כי לא נתחייב מטעם מורד במלכות ובאמת פטרו דוד:
והנה ממה שהקדמנו נתישב מה שהקשינו למה נענש אלימלך ושני בניו ונעמי לא נענשה כי לכאורה צריכין להבין וכי אם אדם הולך מא"י לחוץ לארץ נתחייב מיתה הגם שעושה שלא כדין אבל אין בזה עון מיתה. אמנם אלימלך הלך מא"י לחו"ל לפי שהי' רעב בארץ ישראל והוא הי' כילי וצר עין וחשש שיצטרך לפזר ממעותיו לעניי' בשנת רעב לכך הלך לדור בחו"ל. והנה לפי"ז בקל יכול להיות שעשיר כאלימלך הי' בכחו להחיות נפשות רבות אשר מתו ברעב אם הי' עושה כחק החיוב עליו ולכך מדה כנגד מדה נגזר גם עליו מית'. וכל זה באלימלך ושני בניו אבל נעמי שהיא אסורה ליתן בלא רשות בעלה לכך לא הי' לה עון בזה ולכך נצולה ושבה לא"י. והנה אמרו חכז"ל ילקוט רות ב' סי' תר"א שאז ביום ששבה רות לבית לחם נתחדשה ההלכה מואבי ולא מואבית ועד זמן ההיא הי' נוהגין איסור גם במואבית ולפי דברינו יומתק כי מזה עצמו ששבה נעמי משדי מואב לבית לחם ולא נענשה כמו בעלה ושני בני' מוכח דאין לאשה רשות ליתן מתנה בלא בעלה ממילא מוכח מזה דרות מותרת לבא בקהל דמואבי ולא מואבית כי הנשי' לא הי' אפשר להן לקיים לקראת נשים מאחר שאסורין ליתן מתנה בלא רשות בעליהן, ומעתה נבין שבהשכל ובדעת הי' דברי הנער הנצב על הקוצרי' כי כבר כתב האלשיך הקדוש שהי' כוונת הנער לדבר על לב בעז שישא את רות לאשה. ולפי דברינו השכיל לדבר "נערה מואבי' היא השבה עם נעמי משדי מואב" שרצונו אם כי נערה מואבי' היא ומצות תוה"ק לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' אעפי"כ מותרת היא לך כי שבה עם נעמי משדי מואב ומזה עצמו שנעמי שבה משדי מואב מוכח דמואבי ולא מואבית וכמו שפרשנו. והנה רש"י כתב בפירושו שטעם הגואל שלא רצה לייבם את רות הי' מפני שהיא מואבית וחשב שאסורה לבא בקהל לפי"ז יומתק כי טרם שאמר בעז להגואל שייבם את רות הקדים לו "חלקת השדה אשר לאחינו אלימלך מכרה נעמי" השבה משדי מואב ומאחר שנעמי שבה משדי מואב מוכח דרות מותרת לבא בקהל ע"כ ביום קנותך השדה הקם שם המת על נחלתו. וע"כ לאחר שלא רצה הגואל לקבל מבעז ההלכה שמואבי ולא מואבית ולקחה בעז אמר להזקני' אשר בשער שהם הסנהדרין עדי' אתם היום כי קניתי את כל אשר לאלימלך "מיד נעמי" מאחר שקניתי מיד נעמי כי שבה משדי מואב ולא נענשה כבעלה ובני' וע"כ גם את רות אם כי "מואבי'" היא קנית לי לאשה כי מותרת היא לבא בקהל: