משמרת אלעזר· רבי שאול בראך
אור עולם · אות מז
בפ' חקת בפסוק זאת חקת התורה ויל"ד למה אמר חקת התורה ולא חקת הפרה. וגם התעוררו שפעמים כתיב זאת על התורה שהיא לשון נקיבה ופעמים כתיב "זה" על התורה שהוא לשון זכר. וגם לפרש מה שתרגם אונקלס דא גזירת אורייתא ועיין מג"א סי' תק"פ וי"ל כי לפי ראות עין גשמי וכן חושבין המון עם נראה שהתורה מקבלת שפעה מאחרים כי לומדי התורה עניים וצריכין להחזקת אחרי' ובאמת לא לבד שאינה מקבלת רק אדרבה משפעת שפע לכל העולם וכמו שאמרו חכז"ל ברכות י"ז כל העולם ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין כי בזכות תורתם הקב"ה משפיע שפע לכל הברואי' ואם כן התורה נדמת כנקיבה שהיא מקבלת מאחרי' אבל באמת היא כזכר שהיא משפעת שפע לכל העולם ולזה כתיב עה"ת פעם לשון זכר ופעם לשון נקיבה כי היא מקבלת מאחרים. אבל מה שמקבלת היא חלקה המיוחד לה בזכותה ועוד נוסף לה מה שאחרי' נהנין הוא בזכותה לכך נקראת בלשון זכר. והנה אמרו חכז"ל במס' ביצה ט"ז האי "חק" לישנא דמזוני הוא ולפי"ז אפשר לומר אעפ"י "שזאת" התורה שתראה התורה בבחינת נקיבה מקבלת שפעה מאחרים אבל דע כי "חקת התורה" האי חק ג"כ לישנא דמזוני אדרבה נותנת מזון לכל הברואים. והנה אמרו חכז"ל פסחים קי"ח קשין מזונותיו של אדם כקריעת י"ס וצריך להבין הדמיון. ונראה עפ"י מה שמבואר בספה"ק כי מיד שאיש מתפלל אל ה' הקב"ה ממלא משאלתו ומשפיע לו כדי צורכו. אמנם בצפון יש ממונים אשר דנין על אותו אדם אם הוא ראוי' לקבל זה השפע ואם נמצא שאין ראוי' לקבל השפע או מונעים השפע לעבור ונשארת השפע שם בצפון וזו מה רב טובך אשר צפנת ליראך וא"כ השפע מוכנת ועומדת לבא רק חטאיו עושים מחיצה המבדלת בינו לבין השפע ובזה מובן הדמיון מזונות של אדם לקריעת י"ס כי כמו שבקי"ס הוצרך לבקע הים ביד חזקה כן בענין פרנסה צריכים לבקע מחיצת ברזל המפסקת לפני השפע שהשפיע לו הקב"ה לבא אליו. והנה לפי פירושינו זאת חקת התורה אתיא להורות שהתורה משפעת שפע לכל העולם גם למי שלא הי' ראוי' בזכות עצמו לבא לו השפע בזכות התורה שלומד הת"ח משיג השפע ולפי"ז יפה תרגם התרגום דא "גזירת" אורייתא כמו שנאמר בקריעת י"ס "לגוזר" י"ס לגזרים כן התוה"ק בוקעת וגוזרת לגזרים מחיצת ברזל הנעשה מחטאים המפסיקין בין השפע ובין ישראל: