משמרת אלעזר· רבי שאול בראך
אור עולם · אות לד
ברכה פ"ל איתא עה"פ וכי ימכור איש את בתו לאמה וז"ל אמר הקב"ה לישראל בת אחת היתה לי ונתתי' לכם ואין אתם מוציאין אותה אלא חבושה בארון ולפי מובן הפשוט כשיוצאים ישראל למלחמה ולוקחין עמהם הלוחות שלא יקחו הלוחות ערומים רק בארון קשה דהול"ל בלשון ציווי אל תוציאוה אלא בארון אבל ואין אתם מוציאין אותה אלא חבושה בארון משמעות הלשון שהוא רק סיפור דברים וצריך להבין איזה כוונה יש בזה. וי"ל דהנה בכל יום אנו רואים ישראל קדושים הן נוהגין כבוד בס"ת מחבקין ומנשקין אותה וקמין מפני' ואין מספרין זע"ז בעת קריאת ס"ת וקונים כלי קודש מכסף וזהב ופרוכת נאה אבל בעוה"ר כל זה הכבוד הוא רק לס"ת שמונח בארון אבל שיקחו הס"ת לחוץ ויפתחו אותו ללמד את בניהם תורה ולהשיא בתם לת"ח ולהחזיק ביד לומדי תורה זה אין עושים וזו עיקר כבוד התורה כי מה להקב"ה בכלי כסף וזהב ומה לו בנשיקות שלהם בזה לא תתקיים התורה ומי שאוהב באמת התוה"ק ימסור נפשו עליה שיהי' בניו ת"ח ושישיא בנותיו לת"ח ויחזיק ביד ת"ח כי רק בזה יש עמידה וקיום לתוה"ק וזו שאמר בת אחת היתה לי שהיא התוה"ק ואין אתם מוציאין אותה ללמוד ממנה ולפרסמה אלא חבושה בארון כל זמן שהיא חבושה בארון אתם מכבדים אותה ומה לי בכבוד הזה תוציאוהו מהארון ולמדו ממנה אתם ובניכם זהו כבוד התורה: