משמרת אלעזר· רבי שאול בראך
אור עולם · אות ד
בדברינו יתבאר דברי תדב"א בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע מיד אמר הקב"ה ויקחו לי תרומה. ב' לפרש בשיר השירים ד' ט' לבבתני אחתי כלה לבבתני באחת מעיניך וגו' מה יפו דדיך אחתי כלה מה טבו דדיך מיין וגומר. ג' מאמר חכז"ל במס' שבת דף פ"ח בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע מיד ירדו ששים רבוא מלאכי השרת ועטרו לכל אחד מישראל בשתי כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע דקשה דא"כ למה לא ירדו מלאכי השרת מיד שאמרו ישראל נעשה לעטר אותם בכתר אחד וכשיוסיפו עוד נשמע יעטרו אותם בכתר שני. ד' לבאר מה שאמרו חכז"ל גטין ס' ב' לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא על תורה שבע"פ שנאמר כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל שצריך להבין למה דוקא על תורה שבע פ הי' הכריתות ברית. ולפי פירושי יובן כי אם לא הי' מוסיפין ישראל לומר נשמע לא הי' שום קיום גם לנעשה כי לולא נתנה לישראל תורה שבע"פ כבר הי' גם תורה שבכתב נשכח מאתנו ולכך לא כרת הקב"ה עמהם ברית עד שקבלו תורה שבע"פ כי אז הי' בטוח על שמירת התוה"ק ולכך בעת שאמרו ישראל נעשה שהיא לפי פירושינו על תורה שבכתב לא ירדו מלאכי השרת לעטרם בכתר עד שאמרו גם נשמע שהוא תורה שבע"פ ולימוד התורה להבין אותה אז עטרו אותם גם על נעשה אבל בלא נשמע לא הי' נעשה שוה כלום. והנה מ"ת נקרא ארוסין. והקמת המשכן הי' כעין כניסה לחופה ועיין בהקדמת הפלא"ה לכתובות שבארוסין יש תנאי אבל בנשואין אין תנאי ומעתה יש להפליא האיך הכניס הקב"ה את כנסת ישראל לחופה ע"י המשכן אולי בזמן מן הזמני' לא יעמדו ישראל באמונתם ויעזבו ח"ו התורה. אמנם כיון שקבלו תורה שבע"פ כבר הי' לו בטחון שיאמינו בו לעולם וכמו שפרשנו. והנה אמרו חכז"ל במס' ע"ז כ"ט ב' מאי כי טובי' דודיך מיין טובי' דברי סופרים יותר מיינה של תורה. ומעתה יומתק שידוע שכל השיר הוא מדבר הקב"ה עם כנסת ישראל לכך אמר הקב"ה כשאמרו ישראל נעשה ולא אמרו נשמע אמר הקב"ה לה לבבתני אחתי כלה "באחת" מעיניך דהיינו שאמרת רק נעשה באחד ענק מצורניך שהוא עטרה אחת מהשתי עטרות שקבלו בעד נעשה ונשמע אמנם מה טובו דודיך מיין דהיינו שחביבי' לי דברי סופרי' יותר מיינה של תורה לכך צריכין אתם לומר גם נשמע. ובזה מבואר המדרש האיך אמר הקב"ה ויקחו לי תרומה לנדבת המשכן הלא זה כעין כניסה לחופה ואין תנאי בנשואין ואולי לא יעמדו באמונתם חלילה לזה אמר בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע שקבלו תורה שבע"פ הי' בטוח שכל ימות עולם ישארו נאמנים לה' ולתורתו לכך אמר ויקחו לי תרומה ה) איתא בבעה"ט ע"ז הפסוק ויקחו לי תרומה תורה שנתנה במ' יום וצריך ביאור קישור הכתוב וגם לפרש פרש"י לי לשמי. וי"ל עפ"י המשנה באבות איזהו חכם הלומד מכל אדם שנאמר מכל מלמדי השכלתי כי עדותיך שיחה לי ופירש האלשיך הקדוש שאם ישמע אדם ד"ת אפי' מפי קטן יטה אוזן קושבת לדבריו כי אין זה בושה אפי' לגדול בישראל כי אינו שומע להקטן רק לדברי תורה היוצאי' מתוך פיו ואז יזכה לחכמה אם לא יבוש לקבל תורה מכל אדם וז"ש מכל מלמדי השכלתי לא ראיתי אם המלמד קטן ממני או לא כי עדותיך שיחה לי שנראה בעיני כאלו התורה בעצמה מדברת עמי עכ"ד הרי ראינו מהמשנה שרק זה יזכה לחכמת התורה מי שלומד מכל אדם. והנה לשמוע מפי קטן שבקטני' צריך למידת עניוות ומבואר בספה"ק שיש ללמוד מדת ענוות מהבורא ב"ה שמילואי אותיות שמו הקדוש והנורא הם מעט במספר מכל שאר אותיות א"ב. וכן כשתכפול השם שהוא בגמטרי' כ"ו שהוא במספר קטן שמונה לשתים ויהי' מספרו נ"ב יהי' מספר קטן שלו שבע וכן כל שתכפיל יותר עוד יותר תוקטן מספר קטן שלו ופירשו בזה במקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו. וכן אמרו חכז"ל תענית ז' למה נמשלה ד"ת למים מה מים מניחין מקום גבוה והולכין למקו' נמוך אף התורה כן מנחת בעלי גאוה ומצוי' אצל בעלי ענוה ועפ"י המשנה שהקדמנו יובן כי מי שאינו ענו לא ילמוד מכל אדם ומי שאינו לומד מכל אדם אינו זוכה לחכמה ולפי"ז מובן הפסוק ויקחו תורה שנתנה במ' יום אם ירצו לזכות לכתרה של תורה ויקחו לי פרש"י לשמי שילמוד ממני ומשמי הקדוש מדת ענוה וביאר הכתוב לאיזה תכלית צורך ללימוד התורה למדת ענוה כי עי"ז מאת "כל איש אשר ידבנו לבו" תקחו את תרומתי מכל אדם יקבל תורה בין קטן ובין גדול מי שינדב לבו לומר ד"ת יקבל ממנו ועי"ז יזכה לחכמה כעדות חכז"ל איזהו חכם הלומד מכל אדם ו) איתא ברבה ע"ז הפסוק ויקחו לי תרומה הה"ד תורה צוה לנו משה כדר' שמלאי תרי"ג מצות נאמרו למשה מסיני תרי"א ע"י משה וזו תורה צוה לנו משה ושנים מפי הגבורה שמענו אנכי ולא יהי' לך י"ל דכתב בעל עקרים כי על כל התורה אפשר לעבור לפי שעה ע"י נביא משא"כ אם יאמר נביא לעבוד ע"ז אפי' להוראת שעה אסור לשמוע אליו והטעם כי לפי ששמענו אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה אין כח ביד שום נברא לבטל אפי' לשעה מה ששמענו מפי הקב"ה משא"כ שאר המצות ששמענו מפי מרע"ה יש כח ביד נביא להתיר להוראת שעה. ולכן על ע"ז מחוייבין למסור נפש ויהרג ואל יעבור כי דבר אלקינו יקום לעולם ואי אפשר לעבור אפי' אם יש סכנת מיתה. וכן מצאתי במגלה עמוקות פ' נשא שכתב דמה"ט יהרג ואל יעבור בע"ז משום שאנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענו והוסיף שזו גם טעם שכן הדין בגילוי עריות ובשפיכת דמים לפי שלא תרצח כנגד אנכי ולא תנאף כנגד לא יהי' לך כי אחת דבר אלקים שתים זו שמעתי. ולכאורה צריכין להבין למה באמת הקפיד הקב"ה לבל יעבדו ע"ז אפי' באונס מיתה הא לפניו נגלו תעלומות לב שאנוסין הם ולמה ימותו בשביל אונס. וי"ל דמבואר בתנ"ך שע"ז הוא כענין זנות כדכתיב וזנה אחרי אלקי נכר וכדומה וידוע כתובות נ"א דאשת ישראל שנאנסה מותרת לבעלה אבל אשת כהן שנאנסה אסורה לבעלה. ומבואר בסנהדרין ל"ט שהקב"ה מתנהג ככהן כדאמר האי מינא אלקיכם כהן הוא דכתיב ויקחו "לי" תרומה וא"כ א"ש דהוצרך להזהיר לבל לעבוד ע"ז גם באונס כי אשת כהן שנאנסה אסורה לבעלה ויובן כוונת המדרש דמדכתיב ויקחו לי תרומה מוכח שהקב"ה מתנהג ככהן וע"ז אמר המדרש דמזה הטעם אע"ג דתור"ה שמענו מפי משה אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענו כדי שנהי' מחוייבין למסור נפש גם על ע"ז באונס כי אשת כהן שנאנסה אסורה לבעלה. ועי"כ נשארו תמיד בישראל קדושים שלא עבדו אפי' באונס וברחו וכדומה עד שנשארו בקדושתם ועיין בענין זה עוד בחלק שערי ציון אות יו"ד ואות כ"א: