משמרות כהונה על סדר נזיקין· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת שבועות · פרק שני
דף טו.
גמ' אי מה להלן חמץ וכו' וא"ל נימא דאה"נ דבעי' חמץ דא"כ קידוש דשלמה דהיו בתודות במאי קידשה דהא ל"מ מנחה חמץ אלא בב' הלחם וא"כ מקידוש שלמה שמעי' דלא מקיש לירושלם דאי מקיש ליבעי חמץ ולפ"ז אין מקוה למ"ש מהרש"א לקמן בסמוך בגמרא ע"ש:
בתוס' בד"ה וכן וכו' בהעמדת סנהדרין וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל ותמהני דלפ"ד מאי ק"ל להתוס' בדבור שלפני זה מאין דנין את השבט:
בד"ה לדורות וכו' דאותם משמע למעוטי וכו' עכ"ל לכאורה מפירש"י בד"ה ה"ג וכו' שכ' אי למימרא לדורות לא מקדשי במשיחה לחודה וכו' מוכח דלא משמע ליה דאותם למעוטי משיחה לדורות ולדידיה ק' קו' התוס' וי"ל דדוקא הכא אזלי' בתר משמעות אותם דמשמע למעוטי משיחה לדורות כמ"ש התוספות דלא עקרי בהכי משמעות דקרא דוכן תעשו דהא לדורו' מהני נמי משיחה לחודה ואי בעי משיחה וכו' אבל בסמוך אי אזלי' בתר משמעות דאותם עקרי לוכן תעשו דהא ל"ל אי בעי משיחה וכו' דהא אשר ישרתו כתיב:
בד"ה אין וכו' תימה למ"ד וכו' עכ"ל כ' מהרש"א דא"ל למ"ד אין מנחה בבמה ס"ל באחת מכל אלו דא"כ ס"ל לא קדשה ואמאי דחיק הגמרא לאשכוחי מ"ד לא קדשה הא איכא מ"ד אין מנחה בבמה ע"ש וליתא דלמ"ד אין מנחה בבמה מקידוש דשלמה ידעי' בא' מכל אלו ויליף מקידוש דשלמה ולעולם ס"ל קדשה לעת"ל והגמ' לקמן דקאמר למ"ד בא' מכל אלו יליף מעזרא היינו למ"ד יש מנחה בבמה ע"כ ליכא למילף אלא מעזרא וס"ל לא קדשה דאי ס"ל קדשה הול"ל בכל אלו כדכתי' וכן תעשו:
דף טז.
גמ' ועזרא קדושי קדיש אע"ג דלא הוו אורים ותומים וכו' אין להק' דילמא היכא דלא אפשר שאני כמ"ש התוס' לעיל בד"ה אין עזרא וכו' די"ל דלא כ"כ התו' אלא גבי שירי מנחה דמדאמרי' בגמ' לעיל דלא בעי' חמץ משום דלא אפשר משמע דאינו היקש גמור לירושלם ולכך היכא דלא אפשר מהני אבל בקידוש דירושלם דמקדשי בלחמי תודה דכתיבי בהדיא בקרא ודאי מעכבי ולא אמרי' היכא דלא אפשר מהני:
שם תנאי היא וכו' ורמינהי וכו' נר' משום דלכאורה מכח רומיא דברייתו' צ"ל חדא מינייהו משבשת' וא"כ מסתבר' לשבושי ההיא דלא קדשה ואזדא לה שינוייא דתנאי לכך הוצרך לתרץ הברייתות וממילא בהני תנאי סגי ליה וא"צ להנהו דלעיל ועיין מהרש"א בדברי רש"י ז"ל:
בתוס' בד"ה דכ"ע וכו' לפי שיכולין לפדותו בשו"פ וכו' עכ"ל ע"ש בגמרא דערכין דבעי ד' דינרין לפרסומי מילתא ועיין להכנה"ג בח"מ סימן :
דף טז:
גמ' ר"א הכי ק"ל וכו' ואין להק' מנ"ל טומא' שבפנים נימא דכוליה קרא למקדש ומשכן די"ל דאם כן ליכתוב בחד קרא משכן ומקדש ולמ"ל תרי קראי:
בתוס' בד"ה קדושתו וכו' תקשה דבפ"ק דחולין וכו' עכ"ל ואע"ג דהתוס' לעיל בד"ה כ"ע כ' דיש לחלק בין קדושת הארץ לקדוש' מחיצה לא כ"כ אלא בלשון אפשר ליישב דעת המדחה דדחי לא דכ"ע וכו' אבל לא ניחא להו למימר כן למסקנ' דמילת' ומ"ש לפירש"י דא"כ תפשוט וכו' הו"מ להק' מההיא דחגיגה וביצה שהביאו לעיל אלא דניחא להו להקשות מסוגיא דשמעתין דלעיל ולכן הק' בלשון תפשוט וכו' בד"ה או וכו' שיש אהל מועד מיותר וכו' עכ"ל והא דקאמר הגמ' שם טעמא דמקדש אקרי משכן היינו דע"י הסברא דמקדש אקרי משכן מוקמינן אהל מועד להכי ע"ש בגמ':
בא"ד ואמר הר"ש מדרויש וכו' עכ"ל עיין למהרש"ל ומהרש"א ז"ל ולפי מ"ש מהרש"א לא אתי שפיר מ"ש בגמ' ש"מ תרתי:
דף יז.
גמ' כי גמירי שהייה שהייה דבת השתחויה וכו' הרא"ש בתוס' הק' לגירסא זו הא ההלכה באה להקל דאי לאו ההלכה הוה מחייב אפי' בלא שהייה כדנ"ל לעיל נטמא בעזרה מקראי וא"כ אי לא גמירי שהייה בשלא בת השתחואה מחייב אפי' שהייה ואיך אפשר שיהיה האויר חמור מן הקרקע ע"ש ונ"ל במ"ש המש"ל בפ"ג מה' ביאת מקדש בטמא שנכנס למקדש דרך גגות דקי"ל דפטור ונ"ל מדכתי' ביאה דרך ביאה דוקא דה"ד בלא שהה אבל בשהה שיעור השתחואה מחייב כמו נטמא בעזרה והוכיח כן מגמ' בסמוך דפריך טמא ששמש במקדש דבמיתה המ"ל ע"ש ולפ"ז בדרך הגגות ההלכה באה להחמיר דאי לאו ההלכה הו"א מיפטר מדכתיב לשון ביאה והשתא י"ל דבעיא זו דתלה עצמו באויר עזרה בטמא שנכנס דרך גגות דאי לא גמירי שהייה דלאו בת השתחויה מיפטר ועפי"ז יש ליישב מה שהק' התוספות לעיל בד"ה מנה"מ ל"ל קראי לנטמא בפנים ת"ל מההלכ' דגמירי שהייה ועפי"ה י"ל דאי לאו קראי הו"א נטמא בעזרה פטור ומאי דנאמרה ההלכה שהייה היינו בנכנס דרך גגות ועי"ל דר"א דנ"ל לעיל טומאה בעזרה מקראי פשיט"ל דלא גמירי אלא בבת השתחויה ואי לאו קרא ולא נ"ל נטמא בעזרה אלא מהלכה הוה מיפטר בשהייה דלאו בת השתחויה ולהכי צריכי קראי לחייב בכה"ג דהשתא אפי' אי לא גמירי בדלאו בת השתחואה מחייב כמ"ש הרא"ש:
והנה המש"ל הוכיח עוד דדרך גגין חייב בשהה מדברי התוס' בר"פ כל הפסולים אהא דתנן טמאים ששחטו איך אפשר סכין ארוכה כ"כ ותי' דמ"ל בבא דרך גגין והושיט ידו ושחט ולמ"ד ביאה במקצת שמהביא מ"ל בסכין ארוכה וכו' דאמאי לא כ' בבא דרך גגין ונכנס כולו לעזרה ושחט כדרכו אלא ע"כ בשהה חייב ואין לומר דמ"מ אסור מדרבנן דא"כ בהושיט ידו נמי אסור מדרבנן אפי' למ"ד לא שמה ביאה כמ"ש הר"מ שם עש"ב ונר' דל"ק דד"ז תלי בפלוגתא דתנאי גבי הכניס ידו לבית המנוגע אי גזרי' ידו אטו גופו כדאית' בחולין דל"ג והביאוהו התוס' לקמן בד"ה אפילו ע"ש וה"ה גבי מקדש ושפיר כ' התוס' דלמ"ד לא שמה ביאה מיתוקמא מתני' בהושיט ידו ושחט ואתיא כמ"ד לא גזרי' ידו אטו גופו דפלוגתא דתנאי היא ועי"ל דלמ"ד לא שמה ביאה כיון דבגופו ליכא איסור אלא מדרבנן בידו אפי' איסור דרבנן ליכא אבל למ"ד שמה ביאה ידו וגופו חד דינא אית להו ולא כתב הר"מ דבהכניס ידו אסור מדרבנן אלא בדרך ביאה כיון דבגופו אסור מדאורייתא אבל בדרך גגין שרי בידו:
בתוס' בד"ה צריך וכו' בטימא עצמו בשוגג וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ולפ"ד ק' אמאי הוצרכו להוכיח דלא מיירי בהיתרא שלא יטמא עצמו מגמ' דנזיר הו"ל להוכיח משמעתין גופה דע"כ לא מיירי במזיד מבעיא דר"א וי"ל דכוונתם ליישב מאי דק' מאי מבע"ל לרבא הא כיון דבקרא בטומאת עזרה כתי' קרבן ומלקות ואתיא הילכתא דבעי' שהייה ודאי סתמו דבכל גוונא מיירי וע"כ כ' דע"כ לאו בכל גוונא מיירי דבהתרו בו בשעת טומאה לא בעי שהייה ולהכי מבע"ל לרבא כיון דלאו בכל גוונא מיירי שמא דוקא לקרבן נאמרה וכל זה לפ"ד מהרש"א אבל בעיקר דברי התוס' י"ל דמ"ש בטימא בשוגג הוא לפום פי' ב' שכ' לקמן דבעיא דר"א למלקות אבל לפי' הא' דר"א לקרבן אה"נ דאתיא בעיא דרבא אפילו במזיד וכל מאי דכ' בדיבור זה הוא לכל הפי' דבעיא דרבא בשוגג א"ש לכל הפי' וגם לא מיירי שהתרו בו בשעת טומאה הוא לכל הפי' ועיין להמש"ל בפ"ג מה' ביאת מקדש דין כ"א ע"ש:
בא"ד דקאמר התם וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל בס"ד ולפ"ד לא היה צריך לאוקמה התם בבא חבירו ופרע המעזיבה אלא אפי' הוא עצמו פרע את המעזיבה ועיין בתוס' שם:
דף יז:
בד"ה ואין אוכלין וכו' כדאמר בפרק איזהו מקומן עכ"ל ע"ש בגמרא ותראה שדבריהם צ"ע וכבר עמד ע"ז ה' דרך המלך ע"ש ועיין לה' ח"ן שם מ"ש ליישב דבריהם ומ"מ הי"ל להתוספות למינקט דבריהם במאי דתניא אין שוחטין דאתי' ככ"ע:
בד"ה אין שוחטין וכו' גגין ועליות לא נתקדשו וכו' עכ"ל מכאן מוכח דגגין ועליות לא נתקדשו אפי' בקדושת ירושלם דהא קדשי' קלים נאכלין בכל העיר דלא כמהרש"א בפ"ב דמכות די"ב ע"א שכתב דדוקא בקדושת העזרה הוא דלא נתקדשו אבל בקדושת ירושלם נתקדשו ע"ש ועיין להמש"ל:
דף יח.
בד"ה דאי ס"ד וכו' מדכתיב ואל אשה בנדת טומאת' וכו' עכ"ל ק"ק אמאי לא מייתו קרא דלעיל מניה ותהי נדתה עליו דמניה נ"ל לקמן עשה וי"ל משום דמההוא קרא לחודיה י"ל דרבא לית ליה דחזקיה וליכא לאוכוחי אלא הצירוף מתני' דקתני זוהי מצות עשה דע"כ מקרא דנדתה עליו הוא דנ"ל אבל קרא דלא תקרב מדמחייב קרבן ע"כ דדרשינן לא תקרב כמ"ש התוס' לקמן:
בד"ה לעולם וכו' וה"ה דהומ"ל בסמוך לוסתה ואפרישה עכ"ל לפמ"ש מהרש"א בשם המלחמות דהוי מזיד אכניסה ע"ש א"ש דל"מ לאוקמה בסמוך לוסתה אפרישה דכיון דהוי מזיד אכניסה אפרישה לא מחייב דלא הוי שב מידיעתו דכ"ש הוא ולא דמי לאי מזיד אפרישה דהוי שב מידיעתו אכניסה דהתם יצר אלבשיה וכמ"ש התוס' בד"ה אי כת"ח ע"ש:
דף יח:
גמ' אשר חטא והביא אמר רחמנא וכו' עיין בהוריות ד"ה ע"א ע"ש:
תוס' בד"ה אלמא וכו' וי"ל הא דאוקים וכו' משום דסבר משמש מת וכו' עכ"ל כ' מהרש"א ז"ל אע"ג דאביי הוא דס"ל חייב ב' מ"מ רבא משני הכי אליבא דאביי לפי סברתו דרבא דס"ל פטור ע"ש וא"צ לזה דרבא גופיה אמר לעיל משמיה דרב הונא חייב ב' ואליבא דנפשיה משנו:
בד"ה לא וכו' מידי דהוה אפסח ומילה עכ"ל עיין להתוס' בר"פ השוחט ומעלה:
דף יט.
גמ' אלא לא שנא פירש"י ופטור והיינו משום דכיון דסברא דר"א לא מכרעא הדרי' לסברא דהרי העלם מקדש בידו דהיא סברא טפי כדמשמע לשון אדרבא אך בגמ' דשבת ד"ע א"א לפרש כן וע"ש במהרש"א:
בתוס' בד"ה פרט וכו' מיהו תימה אמאי אצט' בה וכו' עכ"ל ואיפכ' אמאי אצט' שמואל מלאכת מחשבת ת"ל מבה ל"ק די"ל משום ר"י דדריש בה לדרשא אחריתי נקט טעמא דמלאכת מחשבת ועיין להתוס' בסנהדרין דס"ד ע"ב שכ' דאצט' מלאכת מחשבת לפטור אפי' נהנה ולפ"ד אלו ל"ק קו' ב' שהק' כאן אי טעמא דנהנה עיקר למ"ל למיפטריה ממלאכת מחשבת:
בא"ד ומ"ש בקו' כאן מתעסק היינו נתכוון לחתוך התלוש וחתך המחובר ואיזהו חייב נתכוון לחתוך וכסבור שהוא תלוש ונמצא מחובר וכו' עכ"ל כצ"ל ותיבת את זה וחתך זה נמחק וכ"ה בפירש"י וכ"נ מדברי מהרש"א. ומ"ש מהרש"א דקאי אתחי' דברי רש"י דלפ"ד אפילו נתכוון למחובר ע"ש א"צ דכיון דרש"י אדרשה דבה קאי ולפ"ד נתכוון לזה וחתך זה לאו מבה נפיק אלא מטעם מלאכת מחשבת:
בד"ה הרי העלם מקדש וכו' אבל חטאת קבועה חייב עכ"ל עיין במהרש"א ז"ל וק"ל על ס' ר"ת מדאמרי' לעיל ד"ד מני מתניתין אי רי"ש וכו' אי רע"ק וכו' ומשני לעולה רע"ק ומהן לפטור ומהן לחיוב ועוד משני למלקות ודחי דמתני' בקרבן משתעי ע"ש בסוגיא ולדעת ר"ת א"ש ככ"ע ומהן עולה ויורד ומהן חטאת וב' שהן ד' היינו ב' דכתיב בקרא דעולה ויורד ושהן ד' היינו חיוב חטאות גם קשה על ס' ר"ת לישנא דמהן לפטור שם והו"ל להתוס' לקבוע דבריהם שם ועיין להתוספות לעיל דף ז' ע"ב בד"ה בשוגג במ"ש דבטומאת מו"ק נמי ע"כ בשוגג ולא מתיידע ליה דבאתיידע ליה בר קרבן ולפמ"ש כאן י"ל בהעלם מקדש וכרע"ק ועיין עוד להתוס' לעיל דף ח' ע"ב בד"ה מה פנימי ודוק:
דף יט:
בד"ה עשו וכו' אבל הכא וכו' עכ"ל מה שהק' מהרש"א ז"ל דא"כ מאי פריך דר"י אדר"י ע"ש ל"ק דא"כ ע"כ דאיירי בחתיכה א' ס' חלב ס' שומן דאי חתיכה מב' חתיכות א"כ דמי לב' שבילין וא"כ ע"כ דהני תנאי ס"ל דלא בעינן גבי אשם תלוי חתיכה א' מב' חתיכות ומנ"ל לרבויי לומר כן נוקמה לב' שבילין כרי"ש דלא בעי ידיעה בתחילה כי היכי דלא לאוכוחי דהני תנאי ס"ל דלא בעינן חתיכה מב' חתיכות דלא כהילכתא: