משמרות כהונה על סדר נזיקין· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת שבועות · פרק ראשון
דף ב:
מתני' מהו שיקרבו זה בזה. פירש"י שנאבדה ונמצאת אחר שכיפרו הבעלים וד"ז הוא לר"ש דש"ל חטאת שכיפרו הבעלים אינה מתה בצבור אבל ר"י פליג וס"ל דחטאת בחטאת שכיפרו הבעלים מתה אפילו בצבור כדתנן בתמורה דט"ו ע"א ע"ש וניחא בזה מ"ש מהרש"א אמאי לא הק' ר"מ לר"י ע"ש דלר"י הא ס"ל מתה מהל"מ מיהו הגמ' שם קאמר לר"י באבודה בשעת כפרה אבל אבודה בשעת הפרשה אינה מתה אלא רועה ע"ש וא"כ הומ"ל לר"י מאבודה בשעת הפרשה ואע"ג דס"ל התם רועה היינו ביחיד אבל בציבור כיון דראויה להקריבה לאותה כפרה עצמה ברגל אחר קרבה ועיין בפרש"י לקמן די"א ע"ב בד"ה וכן ע"ש:
תוס' בד"ה מכדי וכו' ואע"ג דקי"ל בתרי מסכתי אין סדר וכו' עכ"ל אין לתרץ דהגמ' הכי פריך דמדלא תני ידיעות ברישא ותני שבועות ע"כ משום דמקושר עם מה שלמעלה וכמ"ש התוס' לעיל ושואל מה קשור יש דמ"מ מק' התו' שפיר דכיון דאין סדר ע"כ דאין קשר לשום מסכתא עם מה שלמעלה:
בד"ה חייב וכו' בהקפת הרא"ש חייב אפי' במספרי' כדמוכח וכו' עכ"ל כ' ה' נחלה ליהושוע אע"ג דבזקן אצטריך קרא לפטור במספרים וא"כ בראש דליכא קרא חייב מ"מ ס"ד דמקיש ראש לזקן כדמקשינן להו בפ"ק דקידושין ולכך הוצרכו לאוכוחי מגמ' דנזיר ע"ש. וק' דמ"מ מנ"ל להגמרא דלא מקשינן להו ומנ"ל לחייב בראש טפי מזקן וי"ל מדאצט' זקנו לאשמעינן תער מוכח דמראשו לא ידעינן תער וא"כ ע"כ דבראש חייב אפי' במספרים ולפ"ז לר"א דס"ל דתער נ"ל מראשו וזקנו אצטריך לדרשא אחריתי כדאיתא שם בנזיר ליכא שום הוכחה ואה"נ דלר"א מקשינן ראש לזקן ופטור במספרים ומיהו ק"ק לפ"ז מאי הוק"ל מתוספתא דקתני תער נוקמה כר"א ויש ליישב:
דף ג.
בד"ה על הזקן וכו' והא אפשר ע"י גוי עכ"ל ה' שער המלך בפי"ב מה' עכו"ם הק' בשם הרב מהר"י אשכנזי ז"ל שהרי תגלחת מצורע ליתא אלא בכהן כדתניא בת"כ פ' מצורע תורת מצורע בכהן דאף תגלחת לא תהיה אלא בכהן ע"ש ונ"ל דלא ממעטינן אלא זר אבל כהנת לא דלא ממעטי' אלא מכהן וכהן אפי' כהנת כדתני' בת"כ פ' אמור הכהנים אפי' כהנת ת"ל בני אהרן ע"ש וכ"מ בירושלמי במס' סוטה פ"ג ה"ז ע"ש ופלוגת' דתנאי היא בחולין דקל"א ע"ש והא דתני' בתו' בפ"ח דנגעי' דתגלחת אינה נוהגת אלא באנשים ע"ש אתיא כמ"ד כהן ולא כהנת ומתניתין דקדושין דל"ו דחשיב הקבלות וכיוצא דנוהגות באנשים לבד ולא חשיב הא ס"ל כמ"ד כהן ואפי' כהנת ועפ"ז ק' על הר"מ בפ"ט מה' בכורים שפס' כמ"ד כהן ואפי' כהנת ע"ש ואלו בה' ט"צ פס' דתגלחת נוהגת באנשים ולא בנשים ובפ"א מה' מלכים כ' דאין מעמידין אשה מלך שנא' מלך ולא מלכה ומ"ש מלך מכהן ומעתה מ"ש התו' אשה היינו כהנת ונכרי דנקטו אשגרת לישנא הוא ובכן ניחא מה שהק' השע"ה על מהרש"א מהתו' דנזיר דנקטו ג' ע"ש דהתו' כאן דלא נקטו אלא אשה ונכרי ועיקר דבריהם אאשה ונכרי דנקטו אשגרת לישנ' אבל התוס' דנזיר נקטו נמי קטן ויכול להיות דכוונתם אקטן:
ובמ"ש התו' אפשר על ידי קטן מק' דאם כן שריפת קדשים אמאי אצטריך קרא דלא דחיא יו"ט ת"ל דאפשר ע"י נכרי וקטן ומתרצי' דמאחר דהשריפה היא תקון הלאו דבל תותירו א"כ העשה דשריפה חיוב' רמיא אקרקפת' דמאן דעבר על הלאו אמנם ק"ל ממתני' דפסחים דמ"ו כיצד מפרישין חלה וכו' וממתני' דביצה דכ"ז שאלו לר"ט על החלה וכו' ע"ש והא אפש' ע"י נכרי ועיין לרש"י בביצה שם שכ' דל"ד שריפה דאסורה בי"ט אלא הא שאר ביעורים אסור לבער קדשים בי"ט ע"ש בתו' ועיין בהר"ן שם ובפסחים שם ע"ש:
ובמ"ש התו' ועוד נרא' מדל"ק ע"י אשה וקט' וכו' כ' השע"ה אע"ג דאין שליחו' לגוי לחומרא יש שליחו' ע"ש וה' שמחת יאודה סי' ע"ו הוכי' מדב' התו' הללו דיש שליחות גם לקטן לחומרא ע"ש ותמהני דהא לחומרא יש שליחות הוא מדרבנן וממקומו הוא מוכרע ובדברי התו' ז"ל בפועל מיירי דיש שליחו' בפועל גוי כמ"ש המח"א סי' :
בד"ה אי רי"ש תק"ל נמי ידיעות וכו' עכ"ל ר"ל ולא מתרצ' במאי דמשני לעולם רי"ש ומהן לחיוב ומהן לפטור או בשנויא דלמלקות דאכתי מתני' דבעי ידיעה לא מיתוקמ' כר"ש:
בא"ד משמ' קצת דבעי ידיעה גמורה דקתני וכו' עכ"ל משה"ק מהרש"א ז"ל דתק"ל במסקנא דמוקי לה כרבי וכו' ע"ש י"ל דאי מתני' ר' היא י"ל דבפ"ב נקט מילתא דאתיא ככ"ע כיון דכבר נחלקו רי"ש ורע"ק אבל אי מתני' רי"ש הא לדידיה לא בעי ידיעה ולא נחלקו רבותיו שקדמו לו בד"ז ולא יתכן דנקט מילתא דבר פלוגתיה:
דף ג:
פירש"י בד"ה בשלמא וכו' שהן ד' לא משכחת לה וכו' עכ"ל ק' דהול"ל ב' לא משכחת לה דהא הב' הם אוכל ולא אוכל ושהן ד' אכלתי ולא אכלתי וא"ל דלפי אוקמתא זו דלמלקות מיירי מפרשי' איפכא דא"כ מאי ב' שהן ד' הא לא מפרשי הני טפי מהני וכמ"ש התי' בד"ה אבל וכו' וי"ל דממאי דקתני ב' ליכא למיפרך מידי די"ל ב' לקרבן והשתים דאכלתי ולא אכלתי למלקות אבל מדקתני שהן ד' משמע דכולהו ד' בחד דינא מיירי והיינו למלקו' לפום אוקמ' הלז:
בד"ה קשיא הך וכו' וק"ט וכו' עכ"ל והרמב"ן בחדושיו מישב הגי' דכיון דטעמא דרי"ש דחייבי מיתות ישנן בכלל מלקות מ' הוא מקרא דאם לא תשמור א"כ ע"כ דס"ל לאו שאב"ע אין לוקין עליו דהא לעשות כתיב ע"ש וק' דנימא דטעמא דרי"ש משום דגמר לעיני מלעיניך כמו שמק' הגמ' שם במכות על ס' רע"ק ע"ש בסוגיא:
דף ד.
תוס' בד"ה אבל וכו' ולמעוטי אכלתי ולא אכלתי וכו' עכ"ל היינו למעוטי מקרבן דאי ממלקות מ"מ ש"מ לאו שאב"ע לוקין קין עליו ואע"ג דמסיפ' דקתני זוהי שבועת שוא וכו' ש"מ עכ"פ לאו שאב"מ לוקין עליו עיין בגמ' לקמן דכ"א ע"ב ובתו' שם מ"מ התו' מק' דהו"ל להוסיף לאתויי הך דהא מהא מתני' דרישא א"ל למעוטי מקרבן ול"ד למ"ש אח"ז בנשבע לבטל הא קתני לה רישא דההיא בהדיא קתני לה וא"צ להביאה אבל הכא דיוק' הוא והי"ל להביאה ולפ"ז עכ"פ ש"מ דלאו שאב"מ לוקין עליו ולא הוצרכו לטעמא דלהבא אלא להכריח מרישא לחודה ועמ"ש מהרש"א בדבור שאח"ז ע"ש:
בא"ד דמ"מ מייתי ראיה דפליג תנא אמתני' וכו' עכ"ל כתב מהרש"א אף על גב דא"ל ההיא דמותיר בהתראת ספק ודמשנתנו בהתראת ודאי מ"מ כיון דע"כ פליגי הנך שתי משניו' דשבועות וכו' ע"ש לפ"ד מאי דמייתי לעיל ממותיר סמיך אההיא דשבועות דמייתי בתר הכי והא דלא סגי ליה בההיא דשבועות משום דק"ל סתמא ולא ס"ד דההיא דבתרא עיקר ובהכי ניחא דלא פריך כי מייתי ממותיר מאי אולמיה כדפריך בתר הכי כצ"ל לפ"ד מהרש"א ובהכי י"ל מ"ש מהרש"א לעיל בד"ה וכדרבא ע"ש דכיון דסתם לן אפילו בשבועה אין לוקין וסתם גם בההיא דמותיר מסתברא לו' דלא שני ליה להך סתם דמותיר בין שבועה לדעלמא מיהו ק' דבכ"מ פריך הש"ס מ"ל חד סתמא מ"ל תרי סתמי:
בד"ה מראות וכו' הא אמר בפ' א"ד וכו' עכ"ל אע"ג דמסיק התם תנאי היא מ"מ דחיקא ליה לאוקומי מתני' דלא כר"ח דהלכתא כוותי' כמ"ש הריטב"א ולפמ"ש התוס' שם דדוקא במחנה ישראל הוא דניתקו אבל במחנה לויה לוקה ק' דלישני הכא בנכנס למחנה לויה:
בד"ה רע"ק וכו' וי"ל דדילמא סבר כר"ד וכו' עכ"ל השתא לתי' זה דע"ק ס"ל בעלמא נמי לאו שאב"מ לוקין עליו כדאמרינן בסוגיא דלעיל לרי"ש וא"כ אי ס"ל כרבין אף דמרבה מלשוא לשוא אכלתי ולא אכלתי ואוכל ולא אוכל ל"ל למילף מנייהו בעלמא דכיון דמרבה להו מלשוא א"כ לא ינקה עליה נמי קאי ואם כן איכא למפרך מה לשבועה דחמירא דכתיב לא ינקה משא"כ בעלמא דאית להו נקיון אבל בר"ד א"ש דלא מרבה אוכל ולא אכל אלא מדכתיב בדבור אחד וא"כ לא כתיב בה לא ינקה וילפי' שפיר ועיין במהרש"א ז"ל ויש מי שתי' למ"ש מהרש"א דא"כ היינו תי' בתרא דתי' קמא הוא לשי' רש"י לעיל דמאי דקאמר קס' ר"ש לאו שאב"מ לוקין היינו אפי' בעלמ' והכא ע"כ דוקא בשבועה דמקראי דשבועה הוא דנ"ל וא"כ דוחק דהו"ל להגמ' לפ' הכא ד"ז ואח"כ כ' דלפי מ"ש לעיל דלעיל נמי גבי שבועה א"ש דלא הוצרך הגמ' לפ' כאן דרע"ק דוקא גבי שבועה דסמיך אדלעיל
דף ד:
גמ' א"כ מה ת"ל ונעלם וכו' ק' לפירש"י כיון לר' חד קרא הוא דמייתר אמאי עביד לרבויי ומ"ש דלרע"ק עביד ליה למעוטי ונר' דלרע"ק כיון דקרא דונעלם והוא ידע דריש ליה לידיעה קמייתא ודריש והוא ידע קודם ונעלם ואם כן קרא קמא הוא דמייתר דונעלם והוא טמא וכיון דבקרא דמייתר כתיב והוא טמא מסתב' למדרש דדוקא העלם טומאה כיון דכתי' והוא טמא אבל לר' דדריש ידיעה קמייתא מונעלם א"כ דריש ליה מקרא קמא וקרא בתרא הוא דמייתר דכך אורחא דמילתא ובקרא בתרא לא כתיב והוא טמא ולכך דריש ליה לרבויי ועיין במהרש"ל מ"ש בפירש"י ע"ש:
בד"ה ונעלם וכו' א"כ בכל החטאות דכתיב או הודע ליבעי ידיעה בתחי' וכו' עכ"ל אע"ג דאצטריך או הודע לדרש' דולא שהודיעו' אחרים ברפ"ג דכריתות מ"מ הא כתי' בחטאת או הודע אחרינ' דכתיבי תרי או הודע גבי נשיא וגבי יחיד וילפי' מהדדי מדכתי' ונפש וי"ו מוסיף על ענין א' בפ"ב דהוריות ומייתורא נדרוש לידיעה בתחילה:
דף ה.
בד"ה בשבועות וכו' דלא בעי למימר וכו' עכ"ל קשה דשאני התם כיון דתני לה בלשון חכמים ודאי למסתמא דהלכה ועיין למהרש"א בחולין דל"ו ע"א מ"ש במשנה דמסוכנת ולהכנה"ג בי"ד סי' י"ז בהגהב"י ע"ש:
בד"ה ונעלם וכו' אבל מ"מ ק' אמאי חשיב ליה וכו' עכ"ל וא"ל דאינו מנוקה מעון דלא גירשה דמחוייב לגרשה דכבר כ' התוס' בריש זבחים בד"ה התם דאינו מחוייב לגרשה אע"פ שזינתה ע"ש:
בד"ה שתים וכו' לאלתר הו"ל לאוכוחי וכו' עכ"ל לפמ"ש מהרש"א תיבת לאלתר שכתבו ל"ד והעיקר נ"ל כמ"ש מהרש"ל ז"ל ותוכן הדברים כך הוא דהתוס' בדבור זה ס"ל דאי ל"ג לאלתר ל"ק כלל מדקתני בפנים די"ל דכן הוא כוונת הגמ' אבל לצי' לאלתר ק"ל דתק"ל מדקתני בפנים ולכך פי' כפ"ה דשבת דבפנים קאי על בעה"ב וליכא לאקשויי מדלא משכחת ח' די"ל כמ"ש בד"ה והא דמ"ל שפיר וריב"א ע"כ דלאו מכח קו' התוס' פי' כן דהא ריב"א גופיה בתוספות לקמן כ' דגי' לאלתר קשיא בלא"ה וע"כ דל"ג לאלתר וא"כ אמאי נייד מפ"ה דכאן ולפי' התוס' שכ' בסה"ד דבפנים הוא בעזרה ולא משכחת קרבן בארבעה אלא אם כן חשיב להכנסות א"כ גי' לאלתר עדיין קשיא ובזה צ"ל כמ"ש מהרש"א דקרבן בב' בלבד ואין מוכרח שיהא הקרבן בד' עיין שם:
בד"ה ומ"ש וכו' והר"מ פי' משום דומיא וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א דלעיל דפריך והא דומיא דמראות וכו' היינו ר"ל דלא ליתני מראות נגעים אבל הכא י"ל דתני משום דדמיא לשבועות ע"ש והוא תימה דלעיל נמי קאמר אבע"א רי"ש ואבע"א רע"ק ולפום אבע"א רי"ש י"ל דתני מראות משום דדמיא לידיעות ולפום אבע"א רע"ק י"ל דתני מראות משום דדמיא לשבועות דכולהו לחיובא ומכילתין היא עיקר לידיעות ולשבועות אלא טפי י"ל דלעולם לא תני מראות אלא מי דמיא לכולהו בחיובא והכא כל זה בכלל קו' הגמ' דליתני הכא ב' שהן ד' בפנים ובחוץ ולא ליתני מראות:
דף ה:
בד"ה שאת וכו' ושחור מסיד דאין סברא וכו' עכ"ל לא קאי מ"ש דאין סברא וכו' אלא אמ"ש שחור מסיד אבל מ"ש תפי' דמיירי בצמר שאינו נקי לא הוצרכו להוכיח זה דודאי אין סברא דאב שחור מתולדתו דקרום ביצה שחור מצמר וע' למהרש"א:
בד"ה אי הכי וכו' והא דקאמר זו למעלה מזו אתא לאוסופי וכו' עכ"ל והא דקא' אלא מחוורת' מתני' דלא כרע"ק ולא מוקי לה כרע"ק ואתא לאוסופי משום דא"כ למ"ל והיה לבהרת ושאת שמצטרפין הא אפי' סיד וקרום מצטרפי' ואי מהתם יליף הא סברת הגמ' היא דלא קאי והיה אלא האבות מדפריך טהרת סיד ההיכל וכו' כח' מהרש"א דאפי' אי מתניתין דלא כרע"ק קשיא טהרת קרום וכו' דקרום וסיד ב' תולדות הם לכ"ע אין מצטרפי' ע"ש ואין נראה כן מדכ' התוס' שכ' אא"כ דרע"ק וכו' או סיד וקרום הרי דס"ל דסיד וקרום מצטרף לרע"ק ובמ"ש אלא לדידך דפרכת וכו' לא אזדא הך סברא דסיד וקרום לרע"ק לחודיה מצטרף וכן יש להוכיח מדאמרינן לקמן ויאמרו מקרום ולמעלה טמא ומצטרף וכ' התוס' דר"ל יאמרו דמצטרף במעלה א' ואי איתא הא אי תני הכי הו"א דקרום וסיד מצטרפין מיהו לזה י"ל ראי משום טעיה זו השתא נמי דקתני ב' שהן ד' דהיינו סדר מעלתן שלג וצמר וסיד וקרום לא שמעינן דקרום וסיד אין מצטרפין וכה"ג כתבו התוס' בד"ה ויאמרו ע"ש:
דף ו.
בד"ה אע"ג וכו' אבל קרום אימ' דטהור עכ"ל היינו טהור מלצרף אבל אי אית ביה כגריס טמא דמדכתיב בהק טהור מכלל דלמעלה מבהק טמא והא דאצטריך לרבות טפלה היינו נמי לצרף ועיין בהר"ן בחי':
בד"ה כל וכו' כדאמר בריש ערכין עכ"ל עיין להרא"ה פ' תזריע שהק' במאי דאמרינן כל כהן וכו' אההיא דאמרי' ישראל אומר לו אמור טמא וכו' ע"ש וכוונתו נר' דהגמ' בערכין אמאי פריך מדיוקא ולא פריך אההיא דת"כ אההיא דסוגיין ע"ש מה שתי' ועיין להנ"י שם ולהתוספות בערכין ולהר"ש בריש פ"ג דנגעים ע"ש:
דף ו:
גמ' אלא בטומאת מו"ק וכו' נראה דאתא לאפוקי נגע בטומאה לחוד דסד"א דמייתי קרבן על נגיעת טומאה ואין להק' דס"ס נמעט נגיעה בטומ' לחוד מדכתי' בה למעוטי תרומה מכלל דלא מחייב על נגיעת טומאה לחוד די"ל דה"ק אימא בה למעוטי נגיעה ומנ"ל למעוטי תרומה לזה קאמר דנגיעה ממעטא מבנין אב ואייתר בה למעוטי תרומה ואין לפרש דברייתא נחית דלא מחייב בנגע בטומאה ואח"כ נגע בקדש דא"כ אפי' לפי הס"ד מפקינן קרא ממשמעותיה וא"כ א"צ לבנין אב דבדלא מצינו קרבן אלא בכרת סגי ועמ"ש בדבור שאח"ז אלא ע"כ לאפוקי נגע בטומאה לחוד ועיין להתוס' לקמן בד"ה אתיא:
שם לא אשכחן עון מיתה וכו' איכא למידק אם כן אמאי אצט' בנין אב נמעט נגיעה מכח דלא אשכחן עון לאו דמחייב עליה קרבן וי"ל דפשטא דקרא בנגיעה לחוד הוא וא"כ אף דלא אשכחן לא איכפת לן אבל השתא דמפקי' קרא ממשמעותיה ומוקמינן ליה בטומ' חו"ק אהני לן האי טעמא דלא נוקמיה בתרומ':
תוס' בד"ה ואימא וכו' דהא בסמוך לא פ' הכי אלא משום דכתיב בה וכו' עכ"ל ר"ל ואי מסברא אמרי' הכי דילמא קרא אלא בתרומה מאי פריך ואימא בה למעוטי מקדש לישני דא"כ למ"ל בה הא אתיא מסברא:
בא"ד ומטומאת כהנים וכו' עכ"ל ואע"ג דליכא עונש מ"מ נעביד בנין מאזהרה לחודה ובנגיעת קדש ליכא לאוקמה דליכא אפילו אזהרה לר"י במכות די"ד ע"ש והמק' דלא הק' מנגיעת קדש ס"ל כר"י ואחר המסקנא דממעטי' תרומה מדכתי' בה ממעטי' גם בנגיעת קדש וא"ש אף לר"ל שם דס"ל לוקה בנגיעת קדש ועיין להרא"ם פ' ויקרא בקרא דאו נפש שכ' דמ"ש רש"י וענוש כרת היינו לאפוקי טומאת כהנים ע"ש וק' דהא כתוב שרץ ונבלה וא"כ ל"ל למילף ענוש כרת אפי' באזהרה לחוד ממעט' טומאת כהנים כמתבאר מדברי התוס' אלו:
דף ז.
גמ' הא מיעט רחמנא בה כתב מהרש"א דמג"ש לא הוה ממעטינן אלא טמא ששמש ולכך אצטריך בה למעוטי תרומה ולא ממעטי' מדאצט' ג"ש ולא ילפי' מבנין אב ע"ש ועפי"ד ניחא מאי דק' במאי דקאמר מיעט רחמנא תרומ' ופריך ונימא למעט מקדש וכו' ואימא בה למעוטי טמא ששמש דל"ד לקדש בב' צדדים דאינו אכילה ובמית' אלא משום דטמא ששמש אימעט מדאצט' ג"ש גם ניתא מאי דק' עוד כיון דמבח ג"ש הוא דילפי' א"כ בנין אב דברייתא מאי אהני הא מג"ש ילפי' הכל ועפי"ד מהרש"א ז"ל נימא דאי לאו בנין אב הוה אצט' ג"ש למילף לקדש ובא למעט טמא ששמש ולא ממעטי תרומה מיהו כיון דילפינן בנין אב א"כ ג"ש ע"כ למעט טמא ששמש ואייתר בה למעוטי תרומה:
שם ג' טומאות בשלמים וכו' ק"ק כיון דדריש כריתות לחודיה וטומאות לחודייהו לס"ד דהשת' למ"ל ב' טומאות לכלל ופרט הא כבר נ"ל מב' כריתות וי"ל דודאי לא סגי דליכתוב כריתות בלא טומאות אפי' לפום ס"ד אלא בטומאה הג' הוא דס"ד דל"צ כיון דב' כריתות סמיכי בצו את אהרן סגי בחדא טומאה דקרא קמא וקמא בתרא עליה קאי ודבר הלמד מענינו הוא:
בפירש"י בד"ה אחת לכלל וכו' יצאו קדשי ב"ה וכו' עכ"ל איכא למידק אמאי לא ממעטי' קדשי ב"ה מקרא דיקרב דבעי' ראוי להקרבה כמ"ש רש"י בד"ה וי"ל דאי לאו כלל ופרט לא ממעטי' מיקרב אלא קדשי ב"ה אבל קדושת דמים דאתי לכלל הקרבה בכלל יקרב נינהו לכך אצט' קרא לקב"ה כי היכי דאייתר יקרב לקדושת דמים שו"ר להתוספות בזבחים ס"פ ב"ש שהק' קו' זו ותי' בע"א ע"ש:
בא"ד וא"ת מה בין זה למדת כו"פ וכלל וכו' עכ"ל ר"ל ולמה חשיב להו בתרתי בברייתא די"ג מדות דרי"ש וס"ל לרש"י דכל היכא דב' מדות שוין בלימודם לא חשיב להו אלא חדא כמ"ש הראב"ד הביאו בס' מדות אהרן בראשו דלא כה' מדות אהרן שחלק עליו ועי"ל דכוונתו להק' אמאי לא דרשי' מה' שלמים יש להם מתירים כיון דשוה למדת כו"פ וכלל וכמ"ש התו' ותי' דמדת כו"פ וכלל הכלל בא להוסיף אבל מדה זו הכלל בא לפרש הפרט:
תוס' בד"ה אתיא וכו' וא"ת לר"ל דלא גמר וכו' עכ"ל וא"ל דר"ל דוקא ג"ש דקדש לא גמיר אבל ג"ש דמקדש גמר וכמ"ש מהרש"א בסה"ד לסוגיא דשמעתין דמלישנא דקאמר התם ג"ש לא גמיר משמע דלא גמי' כלל האי ג"ש דטומאתו טומאתו:
בא"ד ונקט ב"א לאפוקי שאר עבירות וכו' עכ"ל ר"ל דאי לאו ב"א הו"א ג"ש אתי לאפוקי שאר עבירות אבל תרומה דאיכא היקישא לא ממעטי' ולהכי יליף ב"א לשאר עבירות דהשת' אייתר ג"ש לתרומ' ושאר עבירות לאו היינו ע"ז וג"ע וש"ד כמ"ש הרב ק"א דא"כ ב"א מאי אהני לן הרי גם באלו הג'. ענש והזהיר אלא עריות דחייבי עשה דאיקרו נמי טומאה והוה ס"ד דנכלל בכלל טומאה דקרא:
בא"ד וא"ת אמאי אצט' ג"ש דר' וכו' עכ"ל מ"ש מהרש"א לר"י הא אצט' בה לתרומה דלא נילף מהיקישא י"ל דר"י לא מקיש וכה"ג אמרינן בכ"מ מר מקיש ומר לא מקיש:
בא"ד ומיהו תימה למ"ל ג"ש דר' וכו' עכ"ל יל"ד הא אי לאו ג"ש דר' הוה אצט' בה למעוטי תרומה דלא נילף מהיקישא דאתקש תרומה לקדש דהשת' לא מייתר שום ג"ש דהא ג"ש דטומאתו דקדש אצטריך לאזהר' דקדש לר"י וקושייתם היא לר"י כמ"ש מהרש"א כיון דר"י ס"ל דלא אתקש קדש למקדש א"כ אפילו בתר דאתא ג"ש דר' לא ידעינן דלא נילף היקישא לתרומה ולא כ' התוס' דג"ש דר' גלי דלא ילפינן תרומה אלא לסוגיא דשמעתין דקדש נמי איתקש וכיון דגלי בג"ש דר' דלא ילפי' הקיש דקדש גם היקש דתרומה לא ילפינן דתרווייהו כי הדדי נינהו:
דף ז:
גמ' מה מצינו שחלק הכתוב וכו' ק' אמאי אצט' לב"א כיון דמטומאות ידעינן דלא מכפר אלא אחדא ע"כ בטומ' מו"ק דאי בשאר עבירות כולהו בר קרבן לבד אין בה ואין בה או יש בה ואין בה ואמאי אצט' לכל חטאתם למדרש אתי לכלל חטאת כדדריש בסיפא דברייתא ואע"פ שכ' התוס' לקמן ד"ט ע"א בד"ה על דרי"ש דריש ליה לתלייה היינו דרי"ש לא דריש לכל וס"ל דכוליה קרא לתלייה אבל תנא דברייתא דדריש ב' דרשות מלכל חטאתם תלייה ואתי לכלל חטאת ע"כ ס"ל דיש ב' יתורים בקרא וי"ל דאי לאו ב"א הוה דרשי' חטאתם אתי לבר חטאת למעוטי תרומה וטמא ששמש ובהכי י"ל מ"ש התוס' אמאי לא נקט תנא דבריית' תרומה וטמא ששמש די"ל משום דל"צ ב"א אלא להני ג' עבירות אבל תרומה וטמא ששמש נתמעטו מלכל חטאתם ואין צריך לבנין אב ועיין להתו' בד"ה במזיד:
שם רש"א ממקומו הוא מוכרע וכו' ק' לר"ש למ"ל מ"ס דמטומאות הא כתיב קדש וי"ל למעוטי טמא ששמש דלא נימא דגם הוא קדש הוא ונכלל במאי דכתיב וכפר על הקדש דמכפ' על מו"ק ועל טמא ששמש וקרא דלכל חטאתם אמו"ק קאי וכה"ג כ' התוס' בסמוך א"נ אתי מטומאות למעוטי תרומה דלא נילף מהיקישא ולפ"ז י"ל דקדש אתי מהיקישא דלא כמ"ש התוס' בד"ה וכפר:
בתוס' בד"ה ישלי וכו' אלא נקט הני לרבותא וכו' עכ"ל ועי"ל דנקט הני לאשמועי' דאפי' בהני יש לטעות דהוה ס"ד דבהני אין לטעות משום דאי במזיד בר קטלא הוא וכו' וכדפריך בסמוך ואשמועי' דאפי' בהני י"ל במזיד ולא התרו וכו' וכדמשני הגמ' אבל תרומה וטמא ששמש לאו בר קטלא ולאו בר קרבן:
בא"ד הא אמרינן לקמן כפרה א' וכו' עכ"ל נר' לתרץ בזה דלפי היש לי בע"ז להביא שלש טומאות מיתוקם בטומא' מו"ק ושאר עבירות ולא מהני לשאר עבירות אלא עם בגדי כהונה ואה"נ דמכפרי בגדי כהונה עם השעיר בין אמזיד בין אשוגג וזה בל"ז ל"מ דכיון דלאו קרבן נינהו יש סברא לומר זה בל"ז לא מהני וכמ"ש התוס' בד"ה במזיד וכיון דהכפר' הב' דשאר עבירות ל"מ שעיר לחודיה אלא בצירוף ב"כ לא הוו ב' כפרות דלא הוו ב' כפרות אלא אם מכפר לחודיה ב' הכפרות ואין להק' ע"ז מדפריך לקמן ד"ט ע"ב ונכפר ר"ח אדידיה ואדציץ ומשני עון אחד וכו' ואי איתא אכתי ק' נכפר אדידיה ואדציץ ונימא דל"מ אדציץ אלא בצירוף ציץ וזה בל"ז ל"מ אלא דאפי' בכה"ג מקרי ב' עונות ה"נ הוו ב' כפרות הא ל"ק דציץ ע"כ מכפר לחודיה דהא ר"ח ל"מ אלא על שעת הקרבה וכמ"ש התוספות שם בד"ה ונכפר ר"ח וא"כ אקודם ר"ח ציץ לחודיה מכפר ועוד גבי ציץ תמיד לרצון כתיב אשר עפי"ז ניחא מה שהוצרכו התוס' שם בד"ה אי מה להלן וכו' דנ"מ היכא דנשבר הציץ ולא ניחא להו למי' דלפי מאי דפריך אי מה להלן עולין ציץ ור"ח ל"מ זה בל"ז כמ"ש כאן בד"ה במזיד גבי בגדי כהונה ועפי"ז ניחא דציץ ע"כ לחודיה מכפר כדכתי' באופן דיש מקום לומר דהיכא דהכפרה ב' היא בצירוף בגדי כהונה ל"מ ב' כפרות וניחא קו' התוס':
יש מק' אמ"ש התוס' בתחי' הדיבור דהומ"ל טמא ששמש הא בשעיר קיימי' ושעיר אינו מכפר אלא על ישראל דכהנים בפר הוא דמכפרי וזר ששמש בטומאה ל"מ משום טומאה אלא כהן כמ"ש התוס' ביבמות דל"ב ע"ב ע"ש ולק"מ דקרא דוכפר על הקדש בפר ושעיר מיירי שהרי קרא דבתריה דוכפר את מקדש הקדש בתרווייהו מיירי כמ"ש רש"י לקמן די"ג ע"ב וברייתא אפר ושעיר קאי אכפרת ישראל וכפרת כהנים ועל שניהם תני יש לי בענין וכו' ושפיר כ' דהומ"ל טמא ששמש ומיירי בכהנים:
בא"ד אלא מה שקרבן אחר מכפר וכו' עכ"ל מק' דא"כ סיפא דברייתא דקדש יכול שמכפר על כל טומאות וכו' הא ב' כפרות איכא על יש בה ואין בה ועל יש בה ויש בה ומתרצי' דדוקא ב' כפרות דיוה"ך ולא קרבן אחד דלאו יוה"ך וליתא דבגמ' לקמן דף יו"ד ע"א אלא דיוה"ך לכפר אדרגלים ומשני כפרה אחת מכפר וכו' ע"ש אלמא אע"ג דב' לאו דיוה"ך ב' כפרות נינהו וממעטי' להו לכ"נ דדוקא במה שקרבן ציבור אחר מכפר הוא דהוי ב' כפרות אבל קרבן עולה ויורד י"ל יכפר ולא יביא קרבן עולה ויורד וכה"ג כ' התוס' לקמן בד"ה ואימא בדרש' דאחת בשנה ע"ש:
בד"ה אי בשוגג וכו' וכ"ש דבר קטלא וכו' עכ"ל ל' כ"ש קאי אבר קטלא אבל חייבי מלקות שוין הן לחייבי חטאות והיינו דאמרי' שם מ"ש מחייבי חטאות וכו':
בד"ה במזיד וכו' וי"ל דהשתא וכו' אלא פשעים וכו' עכ"ל ר"ל דחטאים דקרא במו"ק מיירי וברייתא אפשעים דקרא קאי די"ל דפשעים בשאר עבירו' נמי מיירי דטומאות כתיב כל טומאות במשמע מיהו ק' אמאי אצט' לבנין אב כיון דנ"ל מטומאות דלא מיירי אלא בחדא נימא מה חטאים במו"ק אף פשעים במו"ק כדיליף בסיפא דברייתא חטאים דומיא דפשעים ה"כ נימא פשעי' דומיא דחטאים וי"ל:
בא"ד אין לחוש כיון דתלי נמי אטומאת מו"ק וכו' עכ"ל קשה אחר דנ"ל מדכתיב מטומאות דבחדא הוא דמיירי ע"כ במו"ק מיירי דאתי לכלל חטאת ואמאי אצט' לבנין אב וי"ל דמצינו לאוקמה בע"ז וג"ע דמ"ש התוס' טומאת מו"ק ל"ד כמ"ש מהרש"א אך למה שנר' מדברי מהריב"ל דהתוס' בדוקא כ' מו"ק קשיא ועוד אפי' למ"ש מהרש"א ק' הא ע"כ בטומאת מו"ק דל"מ כפרת חיצון אלא במו"ק כמ"ש התוס' אח"ז וי"ל דלא כ' התוס' כן אלא לשינוייא דבמזיד אבל לשינוייא דשוגג משכחת כפרת חיצון ולפי שינוייא דמזיד אפשעים קאי כמ"ש בתחי' מיהו למ"ש מהריב"ל ק':
בא"ד הא ל"מ כפרת חיצון וכו' עכ"ל הק' מהרש"א כי מוקי בשוגג ולא אתיידע ליה דהיינו אין בה ואין בה הא שעירי הרגלים מכפרי ע"ש וי"ל דשוגג ולא אתיידע ליה היינו יש בה ואין בה דהיינו שהי"ל ידיעת בית רבו דע"א אסירא ואתיא כמ"ד ידיעת בית רבו שמה ידיעה ובזה ניחא גם מה שהק' בתחי' אמאי ל"ק להו כי מוקי בשוגג ולא אתיידע ליה הא ל"ד חיצון וכו' ע"ש מיהו התוס' לקמן ד"ט ע"א בד"ה ולר"ש כ' דלא מצינו שיסבור ידיעת בית רבו שמה ידיעה אלא ר' ע"ש ובעיקר קו' התוס' דחיקא להו לאוקומי ברייתא כמונבז בשבת דס"ח ע"ב דפוטר תינוק שנשבה לבין הנכרים ולדידיה משכתחילה כפרת חיצון בכה"ג דלאו בר קרבן הוא כיון דרבנן פליגי עליה והלכתא כוותייהו:
דף ח.
גמ' האי בר קרבן הוא וכו' ק' כיון דהא דפשיטא לן דל"מ אבר קרבן הוא דיליף משעיר המשתלח כמ"ש התוס' לעיל מאי פריך נימא דנהי דל"מ אבר קרבן מ"מ ליתלי דשעיר המשתלח גופיה תולה כמו שנרא' מדברי התוס' בד"ה ונכפר כפרה גמור' ואין לומר דמאי דאינו מכפר כפרה גמורה הפנימי היינו מדכתיב לכל חטאתם כדבסמוך ואי מכפר איש בה ויש בה אתי לכלל חטאת מיקרי דכה"ג כ' התוס' בד"ה מאי ושפיר פריך הא בר קרבן הוא הא ליתא דכיון דאיכא ילפותא משעיר המשתלח מוקמי' לקרא בתלייה אע"ג דאתי לכלל חטאת וי"ל דלא כ' התוס' דשעיר המשתלח תולה אלא בלא נודע לו עד אחר יו"הכ אבל בנודע לו קודם יו"הכ אינו תולה דבעינן חטא שאין מכיר בו אלא ה' כדאיתא בפ"ב דכריתות ומניה ילפינן חייבי אשמות תלויין פטורים דתלייה היא וממעטי' היכא דאתידע ליה אפילו מתלייה:
בתוס' בד"ה ואימא וכו' ולא מיקרי נמי פעמים בשנה. וכו' עכ"ל וה"ה דהומ"ל מכפרה אחת מכפר ואינו מכפר ב' כפרות ובמ"ש דאין זמנו קבוע יתורץ וכמ"ש לעיל בד"ה יש לי:
בא"ד דהבא מס' יולדת פריך וכו' עכ"ל הא דלא ניחא להו לפ' כפרש"י ולתלות משום דס"ל דקרבן יולדת אתי נמי על חטא ולא מיקרו להכשיר וכדקאמר ר"ש יולדת נמי חוטאת ולקרבן קאמר ואם כן כיון דאתי נמי על חטא הוי בר קרבן אבל רש"י ס"ל עיקרו להכשיר ואגב נמי מכפר על חטא ולא הוק"ל אפירש"י אלא אמ"ש א"צ להביא קרבן ודלא כמהרש"א:
בד"ה על וכו' דאתרוייהו וכו' עכ"ל פי' דלא מייתי קרבן אלא בצירוף תרוייהו וכי מכפר יו"הכ על אחת מהן אינו מביא קרבן על הב' ובהכי ניחא דברי התוס' בדבור זה גם לפירש"י שהביאו בד"ה ואימא והא דק"ל בד"ה ולר"א והא לא אקרי חוטא אלא לפי שציער ולא תי' דבעי' צירוף תרוייהו משום דל' דקאמר אלא לפי שציער משמע דאינו מביא קרבן אלא לפי שציער לחוד:
דף ח:
גמ' ונכפר כפרה גמורה וכו' ולא הוי ב' פעמים בשנה דדוקא בזמנו קבוע כמ"ש התוס' לקמן בד"ה אלא בתי' בתרא ולתי' קמא ק' דגם בכה"ג דמכפר כפרה גמורה הוי ב' פעמים בשנה כיון דאדם אחר בשאר ימות השנה מתכפר בקרבן כמו שנר' מדברי התוס' לעיל בד"ה ואימא יולדת וי"ל:
פירש"י בד"ה ניפך מיפך וכו' והחיצון יתלה וכו' עכ"ל ואינו מכפר כפרה גמורה דילפי משעיר המשתלח ובפנימי דאצטריך לכל חטאתם הייינו משום דמדכתי' וכפר כל חטאתם משמע דמכפר כפרה גמורה וכמ"ש התוס' בד"ה ונכפר:
בתוס' בד"ה ונכפר כפרה וכו' כדאמרי' בפ"ב דכריתות דחייבי חטאות וכו' עכ"ל והתם מיירי אפי' דלא אתיידע ליה אלא אחר יוה"כ כדאיתא בגמ' שם והביאו התוס' בדבור שאח"ז דפריך אימא כי מתיידע ליה וכו' ומפיק מקראי דאפילו לא אתיידע ליה אלא לאחר יוה"כ ע"ש:.
בד"ה מה וכו' וא"ל דאצט' היקישא: דלא מכפר אשאר עבירו' וכו' עכ"ל ר"ל דאי לאו היקיש' הו"א דמכפר אשאר עבירות ביש בה ויש בה אבל אין בה ויש בה ל"מ דבר קרבן הוא בשאר עבירות:
בא"ד וכפרת שעירי הרגלים ור"ח באין בה ואין בה בשאר עבירות וכו' עכ"ל כ' מהרש"א דהשתא דאיכא היקישא אין לאוקומי שעירי הרגלים ור"ח באין ויש בה בשאר עבירות דבר קרבן הוא אבל א"ל משום דכתיב לה' חטא שאין מכיר וכו' דא"כ מאי מק' התוס' בד"ה מ"ט ע"ש ואין להק' דמ"מ ק' מאי מק' התוס' בד"ה מ"ט נימא דהוה מוקמי' שעירי הרגלים ור"ח ביש בה ואין בה בשאר עבירות די"ל דבשאר עבירו' לא שייך יש בה ואין בה אלא למ"ד ידיעת בית רבו שמה ידיעה אבל למ"ד לא שמה ידיעה לא שייכא אלא יש בה ויש בה ול"ד לפנימי הן אמת דמהרש"א גופיה לעי' בד"ה במזיד כ' דשייך יש בה ואין בה דשבח שחטא אלא דבלא"ה דחה דבריו שם ע"ש:
בא"ד אלא הוה דרשי' מכפר אאין בה וכו' עכ"ל פי' מה רגלים מכפר אאין בה. ואין בה כדדרשי' מלה' אף יוה"כ מכפר אאין בה ואין בה:
בד"ה ונכפר חיצון וכו' ליכפרו או ליתלו עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל דליכפרו לר"ז וליתלו למסקנא ע"ש ועיין בתוס' לעיל בד"ה במזיד בסה"ד ע"ש ולכאור' י"ל בכוונת' דליכפרו אם נודע לו הס' קודם כפור דמייתי אשם תלוי כמ"ש התוס' בד"ה מאי גבי שעיר המשתלח אמנם הא ליתא דאינו מביא אשם תלוי אטומאת מו"ק דאינו מביא אשם תלוי אלא על חטאת קבועה ואפי' לרע"ק דס"ל בפ' דם שחיטה דמביא אשם תלוי על ס' מעילות דוקא בס' מעילות דכתיב ואם נפש אכל בשאר עולה ויורד אינו מביא אשם תלוי. ומה שהקש' מהרש"א א"כ קרא דאחת דכפרה אחת מכפר למאי אצט' ע"ש י"ל דלא לכפר נמי אדרגלים מהיקישא וס"ל להתוס' כאן דפנימי נמי איתקש כמו שצידדו לקמן ד"י ע"א בד"ה ואיתקש ומה שהוכיחו שם דלא איתקש מדר"י אינו אלא לשי' ר"ת לקמן ד"ט ע"ב בד"ה כדאמר אבל לתי' קמא י"ל דפנימי נמי איתקש:
בא"ד ולא בא החיצון אלא משום טומאה שאירעה וכו' עכ"ל ודוקא בשעירי יוה"כ דחד יומא הוא שכ' דאין סברא דלא בא החיצון אלא לטו' שאירעה אבל שעירי הרגלים י"ל שפיר דלא אתו אלא משום טומא' שאירעה ושפיר כ' התוס' בד"ה כפרה תדע מדקאמר. בסמוך גבי חיצון וכו':
בא"ד והוי פנימי לתלות וחיצון לכפרה וכו' עכ"ל יל"ד הא חיצון ע"כ דלא מכפר אבר קרבן מק"ו משעיר המשתלח דכי נודע לו אחר יוה"כ מייתי חטאת כדאיתא בכריתות והביאו התוספות לעיל וי"ל דשאני שעיר המשתלח דליכא אחר דתלי ליה אבל הכא כיון דפנימי תלה ליה קלישא כפרתיה וחיצון אינו אלא גומר הכפרה:
בד"ה כפרה וכו' מדלא כתי' וכו' עכ"ל א"ל אימא כוליה קרא לכפרה א' בשנה דמשמעות דקרא קאי אחת על וכפר:
דף ט.
גמ' האי שעירי הרגלים ושעירי ר"ח מכפרין וכו' קשה נימא תרווייהו אאין בה ואין בה וחיצון תולה ושעירי הרגלים ור"ח מכפרים וכפרה זו לא תהא אלא פ"א בשנה לא שייכא בזה לתלות וזה לכפר לתי' א' שכ' התוס' בד"ה אלא דכפרה זו של תלייה אינה אלא פ"א בשנה וכה"ג הק' מהריב"ל בתוס' בד"ה ונכפר ובתי' מהרש"א שם על קו' מהריב"ל לא יתיישב קושיתנו וי"ל דלרי"ש פנימי תולה נמי אאין בה ואין בה דהא אתי לכלל חטאת ולא הוו ב' כפרות אע"פ שתולה איש בה ואין בה ואאין בה ואין בה כיון דתלייה זו אין קרבן אחר עושה אותה. ואין להק' נימא דיוה"כ מכפר על טומא' מו"ק ורגלים על שאר עבירות דא"כ למאי הילכתא איתקש חיצון לפנימי דאי לאפוקי שאר עבירות הא שעירי הרגלים אתו על שאר עבירות ועוד דתנא דבי רי"ש בסמוך יליף בבנין אב דטומאת מו"ק דוקא:
שם והא מבע"ל וכו' א"כ וכו' יל"ד דלישנא דר"ל דקאמר מה נשתנה וכו' משמע דעל יתורא דלה' קאמר וזה יתורץ בדרשא דמתני' וצ"ל דר"ל כר"ש ס"ל דלא דריש חטא שאין מכיר בו אלא ה' וכוליה קרא לדרשא דהביאו כפרה עלי וגמ' דפריך והא מבע"ל וכו' אליבא דר"י פריך ובהכי ניחא מ"ש רש"י בחומש בקרא דחטאת לה' ועיין להרא"ם שם:
כ' התוס' בר"ה ד"ח בד"ה שהחדש בשם הר"מ דמוסף ר"ח אינו קרב בר"ה והק' ע"ז מתוספתא דקתני י"ב כבשים לי"ב ר"ח ע"ש והק' הפנ"י שם דמאי קושי' נימא ההיא תוס' ר"ש היא דקתני היה רש"א וכו' ור"ש ס"ל דכפרתן חלוקה ומש"ה מקריבין תרוייהו אבל לר"י דכפרתן שוה אמאי מקריבין תרוייהו ע"ש ונראה דל"ק דלר"י נמי אתי לטומ' שאירעה בין זל"ז וס"ל להתוס' שם כתי' קמא שכ' התו' לעיל ד"ח בד"ה ונכפר דמסתבר דאתי אטומאה שאירעה וכו' ע"ש וכן יש להוכיח מסיפ' דההיא תוספתא גופיה דקתני ב' כבשים בעצרת וב' כבשים ר"ה אם הא' כפר ב' למת בא לטומא' שאירעה בין זה לזה ע"ש ומאי דק' בתוס' גופה כיון דקתני היה רש"א וכו' אמאי אצט' למי' לטומ' שאירעה הא לר"ש כפרתן חלוקה כבר פריך לה בירושלמי בפרקין ומשני דקאי אכבשי עצרת ע"ש בפני משה ועיין לה' ברכ"י בא"ח סי' תקצ"א ומה שהק' הפנ"י דנקרביה לחד מנייהו בערב ונכפר על הכל בההיא דכבשי עצרת ע"ש עיין בגמ' לעיל ד"ח ע"ב במאי דפריך ונכפר חיצון אדידיה ואמאי דעבוד פנימי וכו' ובתוס' שם ומה שהק' הפנ"י. מסוגיין דהביאו כפרה עלי ע"ש במ"ש התוס' כאן בשם הערוך ניחא שפיר:
שם שכן מרובה כפרתן וכו' לפמ"ש מהרש"א בתו' דכפרתן מרובה פרכא כ"ד היא ע"ש שהוכיח כן מגמ' לקמן יש להוכיח מסוגיא דשמעתין דאחדא מתרתי פרכי' פירכא כ"ד אפי' לא הדר דינא דלא כהנ"י שהביא ה' הליכות עולם ד' ט"ל ע"א דיש גורסין בגמ' דפ' כ"ה דאפי' אחדא מתרתי דוקא אי הדר דינא הוא דפרכי' פירכא כ"ד ע"ש דהא הכא לא הדר דינא ופרכי' שכן מרובה כפרחן:
בתוס' בד"ה חיצון וכו' מ"מ הואיל וגלי לך וכו' עכ"ל ק' דאם כן שעיר המשתלח נמי וממ"ש התוס' לעיל בד"ה מאי בס"ד נר' דשעיר המשתלח מכפר אפי' אתידע ליה סמוך לשקיעת החמה וא"ל דשעיר המשתלח עדיף דמרובה כפרתו דכיון דמאי דגלי דאתידע ליה סמוך לשקיעה משום דמרובה כפרתו א"כ היינו גופיה מה שתי' בד"ה מאי דעדיפי משום דמרובה כפרתן:
בא"ד משום דחיצון איתקש לפנימי וכו' עכ"ל ול"ד דאי משום דאיתקש הוא מאי פריך נימא דחיצון מכפר אאין בה ויש בה ועבדינן היקישא להא מילתא דמה פנימי על שיש בה ידיעה כדקתני מתניתין ולא עבדי' ההוא היקישא דמה פנימי אינו מכפר על דאתידע סמוך לשקיעת החמה וכו' ומאי חזית דעבדת היקישא דסמוך לשקה"ת ולא עבדת היקישא דשיש בו ידיעה וי"ל דהיקישא דסמוך לשקה"ח עדיפא דילפינן מניה דין שיהיה שוה לפנימי אבל היקישא דעל שיש בו ידיעה אפילו בתר דילפת בהיקש אינו שוה אלא לשם ידיעה דמ"מ מחולקים הם דזה ידיעה בתחילה וזה ידיעה בסוף:
בא"ד דלקמן אמילתיה דר"ש וכו' לא יתיישב בכך עכ"ל היינו לתי' קמא שכ' התוס' לקמן בד"ה כדאמר אבל לפיר"ת שם גם ר"ש אית ליה היקישא דר' יונה דהוקש' כל המועדות וא"כ גם לקמן איכא היקשא דהוקשו חיצון ורגלים:
בד"ה על כו' למאי אצט' לכל חטאתם וכו' עכ"ל ק' הא אצט' למה פשעים לאו בני קרבן ובריית' דמפיק אין בה ידיעה מחטאתם נר' דממשמעות' דקרא הוא ולא מייתורא ועוד ק' במה שתי' דלא נימא מכפר כפרה גמורה הא אי לאו קרא דחטאתם לא הוה ס"ד למי' דמכפר כפרה גמורה כמ"ש התו' לעיל בד"ה ונכפר ונר' דהתוס' מפ' דרשא דסיפא דבריית' מייתור דאי להיקישא דמה פשעים הו"ל למכתב חטאתם וכל לדרשא זו והשתא ניחא הכל שפיר: :
בד"ה מ"ט וכו' דאי משום ב"א דתדדי"ש הא איכא למיפרך וכו' עכ"ל ק"ק דאי מפנימי קאמרי הו"ל למנקט פירכא דשכן נכנס דמה לפנים ואי מחיצון אמאי הוצרכו לפירכא הול"ל דתפשוט דבר הלמד בהיקש וחוזר ומלמד בב"א וקאמר הגמ' מ"ט כי היכי דלא תפשוט וי"ל דתחי' הלמוד מפנימי ופרכינן שכן נכנס דמה ואמרי' חיצון יוכיח דיוכיח עבדי' מדבר הלמד בהיקש כמ"ש התוס' לקמן ואו צריכין לפירכא דמה להצד השוה שכן מרובה כפרתן ולא ס"ל להתוס' בדבור זה כועוד אדיליף מפנימי וכו' שכ' בד"ה הואיל ובזה ניחא דל"ק מדברי התוס' כאן עמ"ש מהרש"א בד"ה הואיל דמרובה כפרתה פירכא כ"ד ע"ש וכן י"ל בדברי התוס' בד"ה אף וכו' דכוונתם לילף מפנימי וכי פירכת מה לפנימי שכן נכנס דמן לפנים אמרי' חיצון יוכיח ושפיר כ' דאיכא למיפרך שכן כפרתו מרובה אף ע"ג דפירכא כ"ד היא ומחיצון לחודיה לא ילפי' משום שהוא דבר הלמד בהיקש וא"ח ומלמד בב"א אך מהרש"א גופיה הק' שם הא דבר הלמד בהיקש הוא ע"ש ולפי"ה לק"מ גם מהרש"א גופיה לקמן בד"ה כדאמר כ' כיון דהוא גופיה מניה גמר לא אמרי' יוכיח ע"ש ולפ"ו לק"מ עמ"ש מהרש"א דכפרתו מרובה היא פירכא ב"ד מדברי התוס' כאן ומדבריהם בד"ה אף זה וכו' וגם ק' מה שהקשה בדברי התוס' כאן אמאי הוצרכו לפירכא הול"ל דתפשוט דבר הלמד בהיקש וכו':
בד"ה הואיל וכו' הול"ל שכן נכנס דמה וכו' עכ"ל ואין לומר חיצון יוכיח כיון דחיצון מפנימי גמר אין לאומרו ביוכיח וכמ"ש מהרש"א בהפוך הדף בד"ה כדאמר ע"ש מיהו י"ל ד"ח יוכיח וצריכין לפי' דשכן מרובה כפרתו וכבר הק' כן מהרש"א ז"ל ומ"ש דשכן מרובה כפרתו הוי פירכא כ"ד ולא פרכי' לה אחדא מחדא ע"ש ולפ"ז א"צ למ"ש הוא בתחי' דבריו ואמנם הם דברים תמוהים דמדברי התוס' בד"ה אף זה ובד"ה שכן ובהפוך הדף בד"ה הא נרא' דפירכא גמורה היא ופרכי' לה אחדא מחדא ע"ש ולקושיתנו י"ל כיון דפירכא זו עדיפא כמ"ש הוא ז"ל בתחי' דבריו הו"ל להגמרא למנקט פירכא זו אף דאחדא מתרתי צריך לפירכא דמרובה כפרתו:
בד"ה שכן וכו' דאין לפרש שכן מכפר אטומאת מו"ק וכו' עכ"ל יל"ד היכי ס"ד לפ' כן דא"כ אר"ח נמי נפרוך כן ואמאי אצט' לשכן תדיר ולפמ"ש מהרש"א דפירכא דשכן מרובה כפרתו הוי פירכא כ"ד ניחא שפיר:
בא"ד דהא היא גופה בעי למילף עכ"ל עיין להתו' בקידושין דף ט"ז ע"ב ד"ה מה ובמהרש"א ז"ל שם:
דף ט:
גמ' עון א' הוא נושא וכו' ק' לעיל דפריך לר"י ונכפר אשאר עבירות לישני דר"י דריש עון לדרשא דעון א' הוא נושא ואינו נושא ב' עונות דהיינו מקדש ושאר עבירות וי"ל דדוקא היכא דר"א מכפר כגון הכא דציץ מכפר וכה"ג כ' התוס' לעיל גבי דרשא דכפרה אחת הוא מכפר מיהו ק' מאי מק' התוס' לעיל בד"ה אף זה נכפר ר"ח נמי אדחיצון נימא דעון א' הוא מכפר וי"ל דלר"י ע"כ דלא דריש דרשא דעון מדמכפר אקדש ומקדש דהוו ב' עונות וס"ל להתוס' דגבי דרשא דעון אפילו אין אחר מכפר כפרה זו ממעטינן ול"ד לדרשא דכפרה א' הוא מכפר ולתי' א' שכ' התוס' בד"ה ונכפר ציץ ניחא שפיר דה"נ כתיב עון העדה מיהו מגמ' לקמן ד"י ע"ב דקאמר ר"ח ל"מ אדרגלים משום עון א' הוא נושא מוכח דלא דמי עון העדה לעון הקדשים:
פירש"י בד"ה גילוי מילתא וכו' הילכך ליכא למיפרך וכו' דהא לא גמרינן כפרה אלא מיעוטא וכו' עכ"ל תימה דנפרוך שכן אינו תדיר ונ"ל דכוונתו דאין לפרש מ"ש בגמ' דהא גמרינן ר"ח ולא פרכי' דר"ל פירכא דכפרתו מרובה דהא מיעוט' הוא דגמרי' אלא הפירכא היא שכן אינו תדיר וקבע דבריו בשינוייא דגמ' משום דבמאי דפריך דהא ר"ח גמרי' וכו' י"ל דהילפותא היא דמכפר על טומאת. מו"ק דהו"א דאינו מכפר אלא על שאר עבירות וילפי' מב"א דמכפר על טומאת מו"ק וע"ז א"ש פירכא שכן כפרתו מרובה מיהו לפ"ז לא יתכן מאי דמשני גילוי מילת' וכו' ומדמשני גילוי מילת' מוכח דאי לאו ב"א הו"א דמכפר על הכל וכיון דהבנין א' בא למעט הוי גילוי מילתא וכמ"ש התוספו' בד"ה שעירי בסה"ד וא"כ משינוייא דבמ' מתבאר דהב"א בא למעט וא"כ לא יתכן למיפרך על שכן כפרתו מרובה אלא הפירכא היא שכן אינו תדיר וה"ה דהו"מ לאוכוחי הכי מדקאמר לעיל ונכפרו נמי אשאר עבירות ומשני מב"א דתדרי"ש דמשמע דהב"א אתי למעוטי אלא דניחא ליה לאוכוחי משמעתין גופה מדמשני גילוי מילתא הוא:
בד"ה שסופו וכו' כגון שראוהו שנטמא ונכנס למקדש וכו' עכ"ל לאו שראוהו שגם נכנס למקדש בטומאה דא"כ אי לא מיקרי אין מכיר בו אלא ה' כדאמרינן בכריתות דכ"ו ע"א בועל מכיר בו הורג מכיר בו ועיין להב"ש שם אלא שלא ראוהו אלא שנטמא וסופם להודיעו שיזהר מליכנס למקדש והוא יודע בעצמו שנכנס למקדש:
בד"ה מה להלן וכו' שאין הבעלים צריכים וכו' עכ"ל היינו לר"י דס"ל בפ' כ"צ דע"ח אם אין בשר אין דם ומרצה ציץ על הבשר שנטמא כדי שיזרק הדם אבל לר"א כיון דיזרק הדם אפילו בלא ריצוי ציץ הקטרה אינה מעכבת הכפרה כדאמרינן בפרק תמיד נשחט דנ"ט ע"ב ע"ש:
בתוס' בד"ה כדאמר וכו' ונימא עצרת וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל דכיון דרגלים מר"ח אתו לא עבדי' יוכיח כיון דדבר הלמד בהיקש אינו חוזר וכו' ע"ש נר' מדבריו דדוקא בקדשים בוא דלא עביד יוכיח ויש לי להוכיח דאפילו בדבר דחוזר ומלמד לא עבדי' יוכיח והוא מהא דאמרי' בסוטה דמ"ו ויהא מום פוסל בעגלה בק"ו מפרה ומה פרה וכו' ותהא עבודה פוסלת בקדשים מק"ו ומה עגלה וכו' מה לעגל' שכן שנים פוסלים בה ע"ש וק' נימא פרה תוכיח וכו' אלא ע"כ כיון דהיא גופה מעגלה למידה לא עבדה יוכיח ועיין בקידושין דמ"א ע"ב ובתוס' שם ועיין שם בד"ה ע"א ועיין להצל"ח בפסחים ד"ע ע"ב במ"ש בברייתא דן' דוסתאי שנעלם ממנו דברי התוס' לעיל ודברי מהרש"א כאן ע"ש:
בד"ה אי עולין וכו' והר"ש וכו' עון המקריב וכו' עכ"ל ק"ק לפ"ז אמאי נייד הגמ' מלהקשות ליכפר ר"ח אדידיה ואדעולין דהיינו עון המקריב ולא היה צריך לנ"מ דנשבר הציץ וי"ל:
בד"ה אמר קרא וכו' אפירכא קמייתא וכו' עכ"ל הוצרכו לזה לפי' הר"ש שכ' בד"ה אי עולין וכו' אבל לפי' קמא שכ' שם קו' מעיקרא ליתא:
בד"ה הכא וכו' אהיקישא וכו' עכ"ל הא דלא ניחא להו כאן בתי' קמא שכ' בד"ה כדאמר משום דמאי דפריך בסמוך וכ"ת נכפרו אדיוה"כ היינו ע"כ משום היקישא דמועדיכ' וא"כ כיון דע"כ ר"ש אית ליה היקישא דמועדיכם לכך נקטו בפשי' אהיקישא:
דף י.
גמ' הא אמרי' אותה וכו' ק' נימא דמכפ' אדציץ או על עון המקרי' שהקריב בטומאה וי"ל דיליף ציץ מר"ח בג"ש הוי כאלו כתיב בציץ אותה ועון העדה ועיין בתוס' לעיל בד"ה אי מ"ש בשם הר"ש א"ו דיליף רגלים מר"ח דהוי כאלו כתיב אותה ברגלים ומ"מ לגבי יוה"כ אצטריך לדרשא דאחת דרגלים וכפור לגבי מאי דילפי מר"ח כי הדדי נינהו כמ"ש מהרש"א לקמן בע"ב ע"ש:
פירש"י בד"ה ניכפרו וכו' הנעשה בחוץ וכו' עכ"ל משום דפנימי כתיב ביה אחת בשנה והתי' פשוט לכך נקט החיצון והגמ' משני דאיתקש חיצון לפנימי א"נ כיון דאי אמרי' אדפנימי אינו אלא תלייה משום דבר קרבן הוא והגמרא נקט ניכפרו ניחא ליה לפרש בחיצון דהיא כפרה גמורה ועמ"ש בתו' בד"ה ואיתקש:
בד"ה הא אמרינן לקמן אחת וכו' עכ"ל הא דלא מייתי מלעיל דאיתא לדרשא זו גבי חיצון ופנימי משום דאיכא למימר דמיעוטא דאחת בשנה אינו אלא בכפרות דיוה"כ גופיה אבל דרגלים לא ממעטי' לכך מייתי מלקמן דפריך וניכפרו אדיוה"כ ומשני אחת בשנה ועמ"ש לעיל ד"ז בד"ה יש לי ע"ש:
בד"ה כולהו וכו' ור"ח מנייהו לשאין בה ידיעה כלל וכו' עכ"ל כ' מהרש"ל ז"ל דשאין בה ידיעה כלל ברגלים נ"ל מדכתיב אותה לו' שאין רגלים מכפרים אדר"ח ומדכתי' אחת שאינן מכפרין אדיוה"כ וא"כ ע"כ דמכפרי אאין בה ואין בה והדר ילפי' מהיקיש' דמועדיכם דלא מצית למימר דמעיקרא נילף ממועדיכ' ולא נכפרו אאין בה ואין בה דא"כ אותה למ"ל ע"ש והיינו לרב אשי לעיל דנ"ל מיעוטא דציץ אינו מכפר אדר"ח מדכתי' הקדשים ולא עדה אבל לשינוייא קמא אצטריך אותה למעט ציץ ואחת לחיצון דלא מכפר אפנימי כמ"ש בגמ' לעיל וא"כ אצט' שינוייא דר"א גם לר"מ והתוס' לעיל בר"ה ר"א דלא נקטו ר"מ אזלי לשי' דנ"ל אין בה ואין בה מר"ח ולא מרגלים כמ"ש לקמן ועיין למהרש"א ז"ל מ"ש לעיל בד"ה ר"א ע"ש:
בד"ה ואיתקש ואי הוה דפנימי וכו' עכ"ל פי' הגמ' הכא אליבא דמ"ד חוזר ומלמד וכו' וכן מ"ש דציץ לאו עבודה היינו למ"ד במכות די"ט בתר מלמד אזלי' אבל למ"ד בתר למד אזלי' ע"כ דס"ל כמ"ד דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד וע"ש בגמ' והא דלא הכריחו התוס' דע"כ פנימי איתיה בהיקישא דמועדיכ' מדאמרי' לקמן מודה ר"מ בפנימי דהוא אינו מכפר כפרתן והם אינם מכפרים כפרתו מדכתי' אחת בשנה ואי ליתיה בהיקישא דמועדות אמאי אצט' למי' מדכתי' אחת בשנה י"ל דאצט' דלא נכפר אדחיצון ודלא נכפר חיצו' אדפנימי כמ"ש בגמ' לעיל: |
בא"ד ותי' ר"ת בס' הישר וכו' עכ"ל מ"ש מהרש"א ז"ל דלר"ש אצט' למי' ציץ לאו עבודה וכיון דכן עבדי' היקישא לכולה מילתא וכו' ע"ש היינו לס"ד דמק' אלא דרגלים נכפרו אדיוה"כ והיינו ע"כ מהיקישא דמועדיכם והיינו החיצון דפנימי י"ל דלא איתקש וזה נ"ל כוונת רש"י דפי' החיצון וא"צ למ"ש בפירש"י וא"כ ע"כ משום דעבדי' היקיש' לכולה מילתא כמ"ש מהרש"א ז"ל והתוס' בס"ד דלא ס"ד לתרץ כן מה שלא הקשה גם לר"ש למאי דפריך נכפרו אדיוה"כ משום דכיון דלא קאי במסקנא אלא דקאמר בשלמא וכו' ניחא להו למינקט ר"מ ומ"ש מהרש"א דלר"ש אצט' וכו' היינו ר"ש בן יהודה דע"כ ציץ לאו עבודה ומהשתא יליף בהיקישא רגלים מחיצון לטומאת מו"ק כמ"ש התוס' לקמן בד"ה אותה אע"ג דחיצון גופיה יליף מפנימי כיון דאיכא היקישא דציץ דלאו עבודה וכן מ"ש מהרש"א בד"ה ואיתקש וכו' ר"ש היינו ר"ש בן יהודה:
דף י:
גמ' אותה למ"ל וכו' ק' לפמ"ש מהרש"ל לעיל בפירש"י בד"ה כולהו דאותה גלי ארגלים באין בה ואין בה והדר ילפי' מהיקישא דמכפרי אר"ח ה"נ נימא לר"ש בן יהודה ואמאי הוצרך הגמרא לו' אותה למ"ל וי"ל דלרשב"י כיון דס"ל דרגלי' לא מכפרי איוה"כ מדרשא דאחת בשנה ע"כ דל"מ ליה למידרש הכי דא"כ בדרשא דאחת בשנה נימא הכי דגלי ארגלים דמכפרי אאין בה ואין בה והדר ילפינן מהיקיש' דרגלים מכפרי אדיוה"כ. הק' מהרש"א אמאי לא נאמר דילפי' רגלים ויוה"כ מהיקישא דר"ח הוי כאלו כתיב עון אחד ברגלים ויוה"כ למידרש דל"מ רגלים איוה"כ ויוה"כ ארגלים כמו חיצון דיליף מפנימי לאחת בשנה למידרש דל"מ רגלים אחיצון ע"ש וי"ל כיון דקושטא הוא דמכפרי רגלים אר"ח א"כ רגלים מכפרי עונות דרגלים ודר"ח וא"כ ע"כ דלא ילפי' לאתויי עון א' ברגלים דהא מכפרי אשני עונות אבל אדיוה"כ קושטא הוא דאין רגלים מכפרי אדיוה"כ ומה שתי' מהרש"א ק' דנגמר עון א' ברגלים ולא יכפרו רגלים אלא למקדש ולא אקדש דהוו ב' עונות כמו שנר' מדב' התוס' לעיל ד"ט ע"א בד"ה אף וכו' כמו שכתבתי לעיל בד"ט ע"ב בגמ' בד"ה עון אחד ע"ש:
שם קרבנותיו דמזבח הפנימי וכו' ואף ע"ג דאחת בשנה נמי מהאי קרא גופיה נ"ל לפיר"י לעיל ד"ח ע"ב בד"ה כפרה היינו דרשא בעלמא מדלא כתיב בעשור אבל פשטי' דקר' אכפר' אחת דוקא קאי וקרנותיו לא קאי אלא אפשטיה דקרא:
בתוס' בד"ה אותה וכו' אבל כשיש כפרה אחר' דהיינו אין בה ואין בה וכו' עכ"ל ק' נימא אאין בה ואין בה דשאר עבירות והוי מכפר כפרה אחרת ומנ"ל טומאת מו"ק ואי משמע להו דמהיקישא ילפי' טומאת מו"ק ממש א"כ מינה שמעינן אין בה ואין בה דאאין בה ויש בה החיצון מכפר וכתיב אחת בשנה וכמו שתי' בתי' בתרא ואמאי הוצרכו להאי סברא דכשאין להם כפרה אחרת הוא דדרשי' אותה וי"ל לתי' זה ילפי' מר"ח דבמילתא דקדש כדאמרי' בגמ' לעיל לר"ש:
דף יא.
גמ' והתנן המנחות וכו' ק"ל לפמ"ש התוס' במעילה ד"ח ע"א בד"ה קרמו וכו' משום ט"י נקט קרמו ע"ש ה"נ נימא דמשום לינה נקט קדשו וי"ל הכא שאני דאם איתא ליתני ברישא משהוקדשו נפסל דהא בעי כניסה בתנור ליקדש קדושת הגוף:
פירש"י בד"ה והמנחו' מנחת יחיד עכ"ל וכפי' בסמוך במתני' דהקומץ וכו' ונר' שהכריחו לזה מדקתני משהוקשו דמשמע שהקדישו' בפה ואי דצבור בלא"ה קדושים דמתרומת הלשכה הם וכדפירש"י בד"ה דקדושת מיהו ק' מדתנן התם גבי ב' הלחם ולחה"פ לישנא דמשהוקדשו וע"ש בפי' רש"י:
בד"ה לב ב"ד מתנה וכו' מידי דצבור וכו' עכ"ל משמע דביחיד לא אמרינן לב ב"ד מתנה וה' מוצל מאש קצבי סי' ל"ב הק' מדאמרינן בפסחים דפ"א ע"ד דקתני שורפין לפני הבירה ופירש"י לב ב"ד מתנה הרי דאפי' ביחיד אמרי' כן ע"ש ונר' דפסח שאני כיון דאתי בכנופיא קרבן צבור מקרי כמ"ש רש"י שם בפסחים דס"ו ע"ב ע"ש וע"ל ועיין להתוס' שם בדפ"א ולהמש"ל בה' שקלים ע"ש ומו"ר תי' דהתם נמי עצי המערכה הם של צבור ולב ב"ד מתני עלייהו ליתנם ליחיד ודוקא כגון ההיא דהמקדיש נכסיו הוא דשלל רש"י דאין לב ב"ד מתנה:
בתוס' בד"ה הוכשרו וכו' שתי הלחם וכו' עכ"ל ואין להק' בלא קדימה ת"ל דחולין שנעשו על טהרת הקדש כקדש די"ל דהכא מדאורייתא או כחזרה ועיין להתוס' במעילה שם ד"ח בד"ה קרמו וכו' שדבריהם תמוהים ולהח"נ שם ולהתי"ט בהך מתני' ולה' בית דוד למהרד"ף ז"ל שם ע"ש:
בד"ה הואיל וכו' ומדפסיל ט"י פסיל נמי לינה וכו' עכ"ל לשיטת רש"י צ"ל דה"ק מדפסיל ט"י מדאורייתא ש"מ קדושת הגוף קדיש א"כ פסיל ביה לינה מדרבנן כיון דקדיש קה"ג אבל מכתשת לא פסיל ט"י אלא מדרבנן ולכך לא פסיל לינה ועיין להתוס' שם מה שתי' לקו' רש"י ועיין למהרש"א שם מ"ש ע"ד ע"ש וי"ל דהא פשיטא להו דלא מיפסל בלינה קודם קידוש כלי מדקתני ברייתא נתנה במכתשת נפסלת בט"י ולא קתני לינה ולכך ל"ל דנפסלה בלינה מקודם וקידוש כלי דקתני אשארא ועיין למהרש"א ז"ל לעיל בד"ה אלא מעתה:
בד"ה מ"מ וכו' תימא וכו' עכ"ל מבואר מדבריהם דלא ק"ל אלא על הגמ' בסוגיין דמסיק בקדושת הגוף היא אבל אי קדושת דמים לק"מ וי"ל על המש"ל בפ"א מה' כלי המקדש ועיין לה' המגיה שם ע"ש:
בא"ד וי"מ דודאי לא היתה כ"ש וכו' עכ"ל לפ"ז צ"ל לדברי רש"י בשמעתין דע"כ קידוש כלי דקתני אינו מכתשת מדקתני קדשו בכלי ומכתשת אינו קידוש כלי אלא קדושת פה:
בד"ה פר וכו' משום תקלה וכו' עכ"ל עמ"ש בי"ד סי' ס"ט דין י"ב ע"ש:
דף יא:
בד"ה אי הכי וכו' לכן נר' וכו' דקדשי ב"ה וכו' עכ"ל כת' מהרש"א ז"ל אף דקדושת דמים א"צ ללב ב"ד מ"מ שאני הכא דבעי העמדה וכו' ודבריו תמוהים דקושי' הגמרא היא ממצא אחרת נאה הימנה דחיה היא ובת העמדה והערכה ואכתי מאי קו' הא קדושת דמים היא ונר' כוונתו דפרה חמורה דבעיא העמדה והערכ' ול"ד לשאר קדושת דמים כגון מנחות וקטרת ומכח חומרא הוא דאתי עלה ויותר נראה לתרץ דפרה שאני משום דחטאת קרוי' רחמנא ולפעמים אית לה דין ק"מ כגון טריפות וכיוצא משום דחטאת קריי':
בד"ה משום וכו' לפי שאין פודין וכו' עכ"ל היינו לר"ל דס"ל לרבנן קדשי מזבח לא היו בכלל העמדה והערכה ע"כ דטעמא דהך מתני' משום דאין פודין דדוחק להעמידה כר"ש אבל לר"י י"ל דטעמא משום העמדה והערכה:
דף יב.
גמ' דילמ' שאני פרה דדמיה יקרים וכו' לשי' רש"י דלעיל דמסקנא דשמעתין דפרה ק"מ ניחא אבל לשי' התוס' בד"ה א"ה דמסקנא דפרה קב"ה ואביי דלא ק"ל ההיא דפרה אההיא דפר ושעיר דיוה"כ משום דפרה קב"ה ובקב"ה אמרי' לב ב"ד מתנה קשה אמאי לא דחי הכא שאני פרה דקב"ה היא:
בפירש"י בד"ה והשני וכו' ומאן שמעת ליה דאמר וכו' עכ"ל הוצרך לזה לשי' בד"ה מקיצין דר"ש הוא דס"ל מקיצין אבל רבנן ס"ל אין מקיצין אפי' במותר תמידין דעולותיהן וא"כ מאי מייתי מהך דהכא דאע"פ דדעולה מקיצין בחטאת אין מקיצין נימא הא מנו רבנן דל"ל מקיצין אפילו בעולות ולהכי כ' מאן שמעת ליה וכו' ומאי דמייתי רבינא ממתני' דאשם ולא דחי דרבנן היא משום דהילכתא גמירי באשם קרב עולה כמ"ש התוס' ואמאי אינו קרב גופיה כדגמירי הילכתא ואפי' רבנן מודו וע"כ דאיכא למגזר אחר כפרה אטו קודם כפרה ואפי' אי גמירי רועה ע"כ דגמירי ניתוק לרעיה ולא ירעו עד שיסתאבו ועיין בתוס' וא"כ אמאי אינו קרב גופיה אחר הניתוק וע"כ משום גזירה מיהו ק' בפירש"י שכ' מאן שמעת ליה וכו' נימא רבי אלעזר היא דס"ל אין חטאת צבור מתה כדקתני ר"א ורש"א ירעו ונימא דס"ל לר"א כרבנן דאין מקיצין אפי' בעולות ועוד ק' הא ע"כ מתני' לא אתי' כר"ש דמתני' קתני מת א' מהן יגריל ויקריב א' מהן והב' ירעה ור"ש ס"ל הגרלה אינה מעכבת ובמת א' מהן יביא חבירו שלא בהגרלה כדאיתא בסוף כריתות ועיין להתוס' ביומא דס"ה ע"א בד"ה הוה ליה וצ"ע ודע דהר"מ בפ"ד מה' שקלים כ' דתמידין שלא הוצרכו נפדין תמימין ודמיהן יקרבו עולות לקיץ המזבח ע"ש משמע דגופיה לא יקרבו לקיץ המזבח וצ"ל דס"ל כפירש"י דהא דמקיצין ליתיה אלא לר"ש אבל לרבנן אין מקיצין בגופייהו ולמה שהקשתי נימא ר"א היא י"ל דרבא דמייתי מהך דהשני ירעה דגזרי' ס"ל כרב שם ביומא דהב' שבזוג א' קרב ולמאי דפריך הגמ' שם הא דיתיר מתה הא הו"ל כמפריש לאחריות רבא משני דר"ש היא כקו' התוספות שם ולא שמעי' לשום תנא דמפריש לאחריות מתה אלא ר"ש וא"כ ע"כ ר"ש היא ורש"י לא נקט אלא ההכרח דלא אתיא כרבנן:
בתוס' בד"ה שאני וכו' תימה דהול"ל תקנתא דתמידין וכו' עכ"ל לפי מה שנר' מפירש"י בד"ה מקיצין דהא דמקיצין לא אתיא אלא אליבא דר"ש ניחא קו' התוס' הלזו דל"מ למימר שאני קטרת דל"ל תקנתא דמקיצין משא"כ בתמידין די"ל דר"י דאמר נפדין תמימין ס"ל כרבנן דאמרי דליכא תקנתא דמקיצין ודמיא לקטרת ולכך דחי בתקנתא דרעיה:
בד"ה אשם וכו' ותימה וכו' ופי' בתוס' וכו' עכ"ל וצ"ל לפ"ז דההלכה כך נתקבלה כל שבחטאת מתה באשם קרב עולה והקרא חידש לן דמה שקרב היינו אחר רעיה:
דף יב:
גמ' אי דלא עביד תשובה זבח רשעים וכו' הר"מ בה"ת כ' דעל החמורו' אינו מכפר שעיר המשתלח אלא עם התשו' אבל על עשה ול"ת מכפ' אפילו בלא תשו' וכ' הלח"מ דלא פריך הגמ' זבח רשעים אלא על החמורות וי"מ ע"ד מדאמרי' בפ"ק דזבחים דעול' דורון היא דאי לא עביד תשו' זר"ת ואי עביד תשו' בלא קרבן מכפר הרי דאפי' גבי עשה אמרי' זר"ת ונ"ל דלק"מ דדוקא הכא דלא בא הקרבן בשביל הקלות בלבד ל"מ זר"ת כיון דבא נמי על החמורות דעביד בהו תשו' אבל התם לא בא הקרבן אלא אעשה ול"מ תשו' הוי זר"ת והגמ' הכא משמע ליה דכל השנויין במתניתין בחדא גוונא מיירי:
בפירש"י בד"ה לנדבת וכו' דפליגי אר"א וכו' עכ"ל כ' מהרש"א ז"ל דאף לר"י אינו מביא עוף משום לה' לכהן דאל"ה אמאי לא כ' רש"י לעיל נפקותא זו בין ר"י לחכמים ע"ש וק' דא"כ אמאי אצט' הגמרא לטעמא דאין עוף בצבור וכקושית התוס' וע"כ משום דאיירי בגופן והדק"ל דאיכא נפקותא בין ר"י לחכמים ונר' דאף דפלוג' דר"י וחכמים איירי בגופן מ"מ ניחא ליה לרש"י לו' נפקו' דאתי' אפי' בדמים:
דף יג.
בתוס' בד"ה בעומד וכו' והא לא אתי אפי' כרבנן וכו' עכ"ל כ' מהרש"א דלא מוקי לה בג' עבירות משום דסתמא קתני וכצ"ל בגמ' דלא מוקי הך ברייתא דקתני שאין מכפרין אלא על השבים כר' ובהנך ג' עבירות ע"ש ואין להק' היכי מצי מוקי לה בג' עבירות וכרבי א"כ אמאי אצט' קרא דאך הא כבר נ"ל מהכרת תכרת די"ל דמ"מ מנ"ל להגמ' דר"י לס"ל כר' נימא דס"ל כר' ומפיק לה מקרא דאך ואייתר ליה קרא דהכרת תכרת ומוקי לה כרדרשי רבנן דמיחה אינה מכפרח אלא עם התשובה ולא מוקי ליה כדדריש רבי:
בד"ה הואיל וכו' וא"ת נימא דיוה"כ וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ואין להק' נילף בק"ו משאר חטאות שאין כפרתן מרובה ומכפרין על המזיד יוה"כ שכפרתו מרובה א"ד שיכפר על המזיד דהשתא ל"ל חטאת ואשם יוכיחו די"ל כיון דכפרתן מרובה פירכא כ"ד כי היכי דלא פרכי' לה אחדא מחדא כך לא עבדי' מינה ק"ו:
בד"ה דאלת"ה וכו' אצט' אך אפילו חזר בו וכו' עכ"ל ק' לפ"ז מדאמרינן בכריתות ד"ז ע"א מאי שבין וכו' אלא שבין דאמר יתכפר לי חטאתי וכו' ומנ"ל דילמא שבין חזר בו בתשו' ולעולם מבעט בכפרה ותח"נ כ' שם דמבעט מקרי אין שבין ע"ש ונעלמו ממנו דברי התוס' הללו והנכון הוא מ"ש ה' שמחת יהודה שם דרבא הוא דקאמר הכי התם ולשיטתיה אזיל דמדכתיב כרת ביוה"כ ידעי' דבעי' שבין וע"כ קרא דאך בא למבעט בכפרה. ודע דלדברי התוס' לפום מאי דדחי דמ"ל כרת דיוה"כ בחנקתיה אומצא אית לן לאוקומי חדא דאך לשבין ולעולם מבעט בכפרה יוה"כ מכפ' דלא כדמשמע מדברי הרמב"ם הביאו הב"ש בחי' שם ע"ש:
בד"ה דעבד וכו' כדתניא חומש בשעיר וכו' עכ"ל כ' מהרש"א דלתי' קמא קשה מבריית' הלזו ור"ל לתירוץ קמא אין יוה"כ מכפר כלל אלא שעיר המשתלח וברייתא קתני יוה"כ מכפר. כשתחשך ולפי המתבאר מברייתא הלזו דיום הכפורים אינו מכפר אלא משתחשך ק"ל מדאמרי' בכריתות די"ט ע"ב אלא מעתה דידיעת ס' מחלקת לחטאות אבל כזית שחרית דיוה"כ וכזית ערבית דיוה"כ במקום אשם תלוי לחייב ב' חטאות ומייתי עלה מדתנן עבר עבירה ביוה"כ אפי' עם חשיכ' פטור שכל היום מכפר ע"ש והשתא אפי' כל היום מכפר אינו מכפר עד שתחשך וא"כ ליכא ידיעת ס' בנתיים ואי אשעיר המשתלח קאי לא הו"ל לאתויי אלא האי ברייתא ולא הו"ל לאתויי הך מתני' כלל וצ"ע:
דף יג:
גמ' מ"ט דר"ש וכו' עמ"ש מהרש"א משם מהריב"ל הא ר"ש טעמא קאמר בשם וכו' ע"ש ועיין להתו' ביומא דס"ו ע"א בד"ה אמר ע"ש:
שם דלא מכפר הכהנים דכתי' אשר לעם לכאורה לא היה צריך לאשר לעם דבלא"ה הא אית להו פר דמכפר עלייהו וכ"כ רש"י בד"ה אלו והתוס' בד"ה השוו נקטו לישנא דגמ' ועיין בגמ' בסמוך:
בתוס' בד"ה וכפר וכו' ולא מצינו שיכפר שעיר הפנימי וכו' עכ"ל שלא בדקדוק כ"כ דשעיר אינו מכפר אלא על ישראל ושמש בטומאה ל"מ אלא בכהנים אלא ר"ל פר דקרא בפר ושעיר כתי' וכמ"ש לעיל ד"ז ע"ב ודע דלפירש"י שלפנינו לק"מ קו' זו שכ' ושהה דמחייב על השהייה ומ"ש הקטיר קטרת אורחא דמילתא נקט דל"מ כהן במזבח אלא כהן העובד עבודה:
בא"ד הא אפי' לר"י נמי וכו' עכ"ל ר"ל ול"ל בנין אב אבל מטומאות אצט' דלא נימא דמיירי בטומאת מו"ק ובשאר עבירות דאיקרו טומאות:
דף יד.
גמ' וכ"ת ביתו כתיב וכו' פי' דנמעט מתיבת ביתו דנהי דלו הותר מכללו ביתו לא הותר וכ"מ מפירש"י ועיין למהרש"א ומ"ש דסמוכים על שלחנו ואשתו כל מה שקנו הם שלו לא פסיקא מילתא כמו שמבואר בגמ' בכ"מ:
בתוס' בד"ה האי מבע"ל וכו' ומדאצט' קרא וכו' עכ"ל כתב מהרש"א ז"ל דהוצרכו לזה משום דמהברייתא דמייתי המק' מוכח דכי לא מחסרי אין מתכפרין וא"כ מאי ס"ד להק' ולכך פי' דפריך מדאצט' וכו' ע"ש ואין זה מוכרח דאע"ג דידעי' מהברייתא דכי לא מחסרי ל"מ מ"מ פריך שפיר דכיון דמצינו להם כפרה ובשל צבור ל"מ דכתיב אשר לעם ע"כ מתכפרי בפר אע"ג דלא מחסרי וכדהק' התוס' בד"ה בדאהרן ומשני הגמ' דכיון דאשר לעם הוא טעם אי אמרת מתכפרי אין הטעם נכון כתי' התוס' וניחא לפי"ז מאי דקאמר בשינוייא דגמ' דלא מחסרי ממונא דכתיב אשר לעם ואע"ג דהתוס' בד"ה דלא וכו' נתקשו בזה דהא מקרא דמאת עדת בנ"י נפקא מ"מ ע"כ דלא הק' כן אלא לס"ד אבל לפי מה שתי' בד"ה בדאהרן ניחא שפיר ודברים מוכרחים הם בדברי התוס' ובמה שהוצרכו התוס' לפ' דפריך מדאצט' וכו' יש מי שפירשו דהתוס' משמע להו דפשטא דלו הוא משלו כמו קרא דאשר לעם דפריך והא מבע"ל וא"כ הו"ל להגמרא להק' לו משלו כדפריך בקרא דאשר לעם והול"ל וכ"ת מקרא דלו השני הא תניא וכו' אלא ע"כ דהגמ' פריך מדאצט' וכו' ולכך לא פריך אלא מברייתא דניחא ליה להק' עדיפא מינה דאדרבא שמעי' דמתכפרי ואח"כ הק' התוס' אבל קצת חיתה וכו' ור"ל האי קו' דמדאצט' וכו' ליתא ולא הו"ל להק' אלא הא מבע"ל משלו כדפריך אקרא דאשר לעם:
בא"ד כיון שמצינו בפרה וכו' עכ"ל לרווחא כ"כ למסקנא דכתיב יכפר אבל לס"ד דברייתא מעיק' דליכא יכפר צ"ל דאף שלא מצינו כפרה הו"א מסברא דיביאו משלהן כדי שיתכפרו ועיין מהרש"א ז"ל ובמה שהק' מהרש"א בשם מהריב"ל בתמיהת התוס' נ"ל דל"ק דפ' ג' דלו הוא דרשי' מייתורא דאין מתכפרין דכל דאיכא למידרש דרשי' ולא מוקמינן לעכב ועיין למהרש"א בפסחים דס"ג ע"א בתוס' בד"ה השוחט ולה' חק נתן שם בנימוקיו:
בד"ה וקאמ' וכו' הואיל ומצינו בשל אהרן מתכפרי וכו' עכ"ל ואע"ג דהגמ' ביומא קאמ' שאני בי גזא דאהרן דאפקריה רחמנא ה"נ י"ל אפקריה רחמנ' לשל צבור גבייהו דכהני: